למה?

שלום עירית אני סובלת מדיכאון קשה שלא עובר, כבר כל כך מיואשת ולא יודעת מה לעשות. אני בטיפול פסיכולוגי כבר כמה חודשים, אחרי שהמטפל הקודם שלי שהיה איתי שש שנים עזב אותי וזה די שבר אותי. שנה לא הייתי בטיפול אבל המשכתי לקחת תרופות נגד דיכאון, שהן עוזרות מעט למתן את הדיכאון (בינתיים לא ניסיתי להתאבד שוב) אבל יש גבול גם למה שהן עושות. אני עושה יוגה, מנסה למצוא טעם לחיים, אבל בתוכי הכל מרגיש מת ושבור. מנסה להעמיד פנים שהכל בסדר, להיפגש עם חברות, ללכת לבקר את המשפחה, להמשיך להיות כמו כולם, אבל בבית בוכה בעיקר, כלום כבר לא מעניין אותי כמו פעם בייחוד הקריאה, פעם הייתי קוראת המון והיום לא מסוגלת לגעת בספר. מרגישה שמאבדת את עצמי ומי שהייתי לאט ל אט ודועכת, גם סובלת מבדידות נוראית כי אין לי בן זוג ומעולם לא היה. מרגישה שאין מה לאהוב בי ושאני רוצה למות. מה עושים כשכבר ניסיתי הכל והטוב ביותר אצלי הוא גרוע? האם ככה אמשיך לחיות..בסבל ובדידות? אולי עדיף לסיים את הכל ולהפסיק את ההצגה המעייפת והסוחטת הזו יום אחרי יום אחרי יום.. אופיר