פרידה והתלבטות שלא נגמרת

שלום לכם, אולי תוכלו לתת לי עצה טובה כי אני אובדת עצות.. אני בת 26, לאחרונה נפרדתי מחבר שאיתו הייתי בקשר כמעט חצי שנה. לפניו היו לי רק קשרים קצרים של חודשיים- שלושה. נפרדתי ממנו כי לאורך כל הקשר הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה בקשר הזה, מתחילתו ועד סופו תמיד היו לי לבטים, לפעמים הרגשתי שאני רוצה, לפעמים הרגשתי שאנחנו לא מתאימים, אבל פשוט אף פעם לא הרגשתי שזה זה בביטחון, לכן לא מצאתי איזהשהו עוגן שגרם לי להיות שם במאה אחוז ולהנות עד הסוף.במהלך הקשר נפרדתי ממנו (או יותר נכון ניסיתי) כבר פעמיים ואז מיד חזרנו כי הוא לא ויתר ורצה שאני אתן צ'אנס אמיתי ואמר שיש לו את כל הסבלנות שצריך. (חשוב לציין שכמובן שהיו גם רגעים יפים ביחד) הבעיה היא שהבחור הזה מקסים,ואהב אותי כל כך, ברמות גבוהות ורצה לתת לי הכל, ידע להביע ולהראות לי אהבה כמו שכל אישה היתה מאחלת לעצמה לקבל. אפילו אחרי שנפרדנו הוא לא ויתר וכתב לי כמה מיילים מרגשים ועוד השאיר לי דלת פתוחה ואמר שהוא מחכה שאני אתחרט ושאבין שטעיתי. קשה לי המחשבה שאני מוותרת על גבר כל כך מקסים ועל אהבה גדולה של מישהו אלי, כי זה לא מובן מאיליו,ולא נעים לי להודות אבל אני מפחדת שאם אותר עליו אין לדעת אם אמצא עוד משהו כזה... אני מרגישה שזה ויתור עצום, במיוחד שאני בת 26 ולא בת 19 ומאוד רוצה להיות בזוגיות, אבל עדין לא מצליחה להתאהב בו עד הסוף.. מה עושים? כואב לי הראש ממחשבות כבר מתחילת הקשר ועד היום- חודשיים אחרי הפרידה.. אולי יש לכם עצה טובה בשבילי?

את תצתרכי להחליט, הוא לא יכול לחכות לך לנצח:( אם את תשקיעי בו ותתני לו [ולא, אני לא מתכוון במובן מיני חלילה] אבל פשוט תשקיעי בקשר הזה עד מאד,האהבה של במילא תגדל כלפיו. כי מצד אחד הכרת בן אדם שאת מעוניינת בו ומצד שני לא רוצה להיות לבד. זאת בעיה. אם את מעוניינת בזוגיות אז תלכי על זה ותעשי את זה בצורה נכונה. אם את לא מעוניינת בזה, תדאגי להפרד עם כל הכאב שלך ובטח שלו בצורה נעימה שחלילה וחס לא יפגע, כי אהבה נכזבת זה שואה. [email protected] תצליחו :)