נמאס לי

איבדתי את רוב משפחתי אמא אבא אח ואחות יחד עם האובדן שלהם איבדתי גם את האמון בחיים ואני כל הזמן בציפיה למשהו רע שיקרה מבחורה אופטימית ושמחה הפכתי לבחורה פסימית ועצובה אני מרגישה שמיציתי את קיומי כאן ושהחיים הראו לי כל הזמן את הצד האפל שלהם אין לי כבר כח להתמודד עם מחלות ומיתות של יקירי עם בתי חולים עם לחצים ועם טלפונים איומים שמבשרים רעות והגרוע שקרה לי מכל זה שאיבדתי את עצמי הפכתי להיות בן אדם חרדתי ולחוץ כל דבר קטן שקורה למישהו בסביבתי מפחיד אותי שזה יגמר במוות קשה לי להרים את עצמי ולחשות חיובי לאחר שכל פעם שאיבדתי אדם יקר אמרתי לעצמי שזה הפעם האחרונה שזה קורה ושאבתי כח מהחיים והרמתי את עצמי עכשיו אני כבר לא מאמינה לכלום אני מרגישה בודדה מאד ומרגישה שאף אחד לא מבין אותי ואת הכאב העצום שבתוכי שלא ניתן לאיחוי מה אני אעשה .?

אם תרצי אוזן קשבת שלא תהססי בחיים לפנות אלי. אני סבלתי מדיכאון וחרדה. הייתי מאושר ופתאום...איבדתי את שמחת החיים, את האמונה שלי, הכל. לקח לי שנים לבנות את עצמי מחדש, אפילו ניסיתי להתאבד, הדבר הכי דבילי שניסיתי לעשות אי פעם. ההיתי מרגיש שאין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב לי, אין מי שיבין אותי. מרגיש לבד בין 4 קירות. כל מי שהייתי משתף אותו ברגשותיי היה בסופו של דבר תוקע לי סכין בלב או הולך...בידיעה שאני זקוק לו, אבל לא ממש איכפת לו. כך זה היה גם עם חברות שלי. אתה מכיר מישהו, עד שאתה מסכים לפתוח את הלב הוא פוגע בך וגורם לך להתחרט שדיברת. תהיי חזקה, העולם הזה כואב אבל יש אנשים שתמיד יהיו איתך וידאגו לרגך את המכה, ועם הזמן את תביני [מה שאני בעצם עושה עם הזמן], את תלמדי שאת לא לבד ואת זאת שקובעת אם לשמוח או לא.