החיים היפים האמנם ?
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
אני במבוי סתום בחיי רוב החברים והחברות נשואים הרווקים רחוקים ממני כך שלא נפגשים לעיתים קרובות המציאות הנפשית והפיזית כואבת מאוד גילי 33 ולבד שיחות שניסיתי במשך תקופה לא עזרו כלל, להיפכך הוציאו אותי עם עצבים יותר חזקים ממה שהיו לפני השיחות. קיימת גם מחלה גנטית בעור (נוירופיברומטוזיס) שהיא לדעתי שורש הבעיה שנראית חיצונית על פני הגוף כולו - מתרבה עם השנים ומגרד נורא ומאוד לא סימפטי הבעיה הזו מושכת מבטים של אנשים - מבטים לא נעימים בכלל הביטחון ירוד גם כך וחוסר אונים מוחלט של מה הולך לקרות במשך החיים בעתיד עבודה כרגיל - היום עובר איכשהו - שיגרה נוראית - נשמה כבויה ומתה החיים עוברים מיום ליום ו.... סתם לא משהו מיוחד קיים פחד להתחיל דברים חדשים או להכיר אנשים חדשים מפאת התגובה של המחלה המקוללת הזו פשוט זוועה שמעתי על כל מני סדנאות של חשיבה חיובית - הייתי בעבר היה על הפנים סדנאות של אסרטיביות או דמיון מודרך או יחסי אנוש השאלה היא אם לאור התיאורים שתיארתי יש את הסיכוי שאוכל להשתלב בסדנאות מסוג זה לאור העובדה שמגיעים לשם אנשים עם בעיות שאולי יהיה לי יותר קל להשתלב איך אדע לאיזו סדנא ניתן ללכת מבלי ליפול בפח עם כל מני שרלטנים תודה מראש
אכן החיים לא רק תמיד יפים, אבל אפשר למצא בהם גם את היופי, אין ספק שהתמודדות עם מחלה זה דבר קשה, אבל יש אנשים שמוצאים דרכים להתמודד, אז כנראה שניתן במידה מסויימת ללמוד איך עושים את זה, אני מבינה שהסדנאות לא תרמו, חשוב הגישה בה הולכים לסדנא, שהרי אין ניסים זאת עבודה שדורשת מוטיבציה רבה ואימון איטי ועיקבי, כדאי לקרא את הספר להרגיש טוב של דוד ברנס, לא רק לקרא אלא לעבוד על פיו, אולי אפשר לשקול גם תרופה נגד דיכאון , אני לא יודעת האם זה צורך אבל אפשר להתייעץ עם רופא. בהצלחה עירית
גם אאני סובלת מהמחלה שלך יש לי גידולים בפנים ובידים יש ל ל רגשי אשמה ועצב אנחנו לא לבד
מנהל פורום שווה לכל נפש
