מחשבות

מאז נולדה ביתי השנייה לפני 4 וחצי שנים, אני מרגישה שחל בי שינוי. החלו לי כאבי גב, עברתי סדרת בדיקות ארוכה, שתן, כליות עד שלבסוף גילו לי בעיה קלה בעמוד השדרה. מאז ועד היום, מדי כחצי שנה, מופיעים אצלי כאבים במקומות שונים בגוף, פעם בבטן, פעם ביד. ואז מתחילות המחשבות בראש לרוץ, מה יש לי? ותמיד אני מגיעה למחשבות שיש לי סרטן. הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית, שהגדירה זאת כ"קנסר מאניה". במקביל ראשי אינו רגוע, כל היום רצות לי מחשבות בראש, כל דבר מדאיג אותי, דברים שיגרתיים כמו ביקור אצל רופא שיניים לביתי, הופך עבורי לסיוט. לאו דווקא מפחד, אלא מההתמודדות היומיומית. בעבודה אני משמשת בתפקיד ניהולי בכיר, ומובילה צוות של כ-60 איש. אף אחד לא מודע למצבי. בבית אני מגדלת 3 ילדים, ולא קל לי. רוב הזמן אני לבדי עימם ונטל הבית והילדים מוטל עלי, כי בעלי עסוק מאוד בעבודתו ורבות בחו"ל. יש לי ימים של חוסר סבלנות ושל משבר. ימים של נמאס מהכל, אי חשק לעבוד, שוב אותה רוטינה בעבודה ובבית. אני מרגישה מותשת נפשית, ומאוד לבד בהתמודדות. לאחרונה אני סובלת מכאבים בעצמות החזה, מעין "קליק" ותחושה של תזוזה. הכירורג טוען שזה שחרור של סחוס, ושלח אותי לבדיקת סי.טי. בעלי טוען שהכל בראש ואין לי כלום. בתת מודע שלי אני חושבת על זה. אך במציאות, אני כולי מפוחדת איך אעשה את הבדיקה הזאת ומה יש לי? אני חוששת מהתדרדרות במצבי, ומה באמת יקרה אם יש לי משהו? מה לעשות? האם באמת הנפש יכולה "להמציא" כאב? להגביר אותו?