אני לחלוטין לא מבין אותי............

זה זמן מה שאני סובל (אני חושב...) מדיכאון. זה לא משהוא חדש. זה פשוט ככה. כשהייתי קטן חשבתי שמצבי הרוח שלי הם כלי חשוב לאומן ושמרתי עליהם בחירוף נפש. דווקא מצווים קשים משברים למניהם בדרך כלל מעודדים אותי ונותנים לי אנרגיה. אז ככה: היה קיץ מעולה!!! עבדתי כמו חמור במיקצוע שלי (זה נדיר אני סטודנט שנה שלישית לבימוי קולנוע ואני כבר מוצא עבודה) איך שהתחילה שנת הלימודים מצעתי עבודה בחצי משרה אולי במקום הטוב ביותר האפשרי בעבורי. ובינתיים אני שם. בלימודים אין לי המון חברים קרובים אבל אנשים תופסים ממני (אני מעריך ) די מקצועי. אבל אבל אבל אבל בעבודה אני יושב כל היום ולא מצליח לעשות את מה שאני מסוגל. אני מבזבז את הזמן, מתבכח נעלב ומתלוצץ (לאו דווקה בסדר הזה) ללימודים כבר לא הגעתי חמישה שבועות, אני ישן כל הזמן או מתבטל בבית. אין לי חשק לכלום. אני רואה עבודות של חברי לכיתה ומקנא. אני לא חושב שיצא ממני במאי. אני לא חושב שיצא ממני כלום. במישור המיני.... אין לי אף אחת או רק כאלה שממש לא מענינות אותי. אני מחור לאוננות (עשרות פעמים ביום) אני עייף כל הזמן אבל לא ישן טוב אף פעם. השמנתי נורא בחורף... (אני נשמע כמו בחורה (-: ) אני חושב שאני צריך טיפול או לפחות יעוץ כי הכול אצלי בסדר אז למה כזה חרא לי???? אבל----- וזה הבעיה הגדולה אין לי גרוש על התחת! טיפול היום עולה אלף שקל בחודש גם בעזרת הביטוח המושלם. 2*200*4= לפי פעמיים בשבוע במשך חודש = 1600 ש"ח לסטודנט שמקיים את עצמו מחצי משרה + דירה ולימודים זה סכום בילתי אפשרי! טוב... שוטויות בי