הפרעה נפשית כן או לא?

אצל ביתי בת ה-24 ישנן התנהגויות שאינני יודעת להסביר ולא יודעת האם מצריכות טיפול נפשי . מאז ומתמיד היתה ילדה עצבנית כלומר מתרגזת מהר כשדברים לא הולכים כמו שרוצה. בשנים האחרונות אינה יכולה להיות זמן ממשוך במקומות עם הרבה אנשים בפרט בחוג המשפחתי מדווחת כי זה מלחיץ אותה. היא מרבה לשנות את דעתה בקיצוניות קופצת מרעיון לרעיון חסרת סבלנות וחסרת שקט. מגיבה בכעס ובחוצפה ובתוקפנות (מילולית ) בלי פרופורציה למה שנאמר או קורה. מספרת לאחרים בהגזמה חצאי אמיתות ובוכה על איך שאני אמא שלה אחראית לזה שהיא מתנהגת ככה.ובכך כנראה משיגה אמפתיה ואולי הצדקה לאיך שמתנהגת. יש לציין כי מבחינה חברתית מאוד אהובה סיימה בגרות ברמה טובה וכיום עובדת במשרה טובה כבר יותר משנה. אנחנו הורים דואגים ותמיד עוזרים ומספקים את כל הצרכים לאחרונה אף קנינו לה רכב משלמים לה את הטלפון הנייד ותומכים בה תמיד. היא מרבה להתקשר אלי אמא שלה כדי לשאול ולהתיעץ בכל מיני דברים וגם מספרת ומדווחת על מה קורה לה כמעט כל יום. לפעמם לאחר התפרצות זעם היא מתקשרת ומתנצלת בפני ומבטיחה שתלך לטיפול אבל חוץ מנטילת כדורים טבעיים לא הלכה לקבל עזרה מקצועית. יש ניגודים מאוד גדולים בהתנהגות שלה והדבר גורם לי עוגמת נפש גדולה. פעם אוהבת מאוד ופעם שנאה רותחת לכאורה ללא כל סיבה . איך עלי להתנהג איתה זקוקה מאוד לעיצה אינני יודעת האם לחבק ולתמוך או אולי להראות לה שאני כועסת והפסיק לתמוך עד שתלך לטיפול מה עושים ???

אירית היקרה, כאם שעברה תופעות דומות עם בני ומודעת היטב לחשיבות הטיפול , אני ממליצה מאוד להתייחס לבעייה כאן ועכשיו. על פי דברייך, ללא טיפול מקצועי והנחייה המצב רק ילך ויחמיר. אני לא אומרת זאת כדי להלחיץ אלא להדגיש את החשיבות שבטיפול, תתייעצי במקום מגורייך. אני לא מעזה להגדיר את מה שאת מספרת כהפרעה נפשית אבל בהחלט בולטת פה מצוקה כל שהיא ונדרש כאן טיפול. הקיצוניות בין אהבה לשנאה ללא סיבה כפי שאת מספרת, ותגובות חסרות פרופורציה כפי שאת מתארת בהחלט מראים על "משהו קורה כאן". זה נכון להמשיך לגבות, לחבק, להביע תמיכה אך במקביל יש פה איזה שהוא חוסר גבולות שעלול להדרדר למצב קשה יותר. מניסיון - שתפי איש מקצוע ותתענייני באפשרויות הטיפול. האמת היא, שביוזמתי, אני בעצמי עברתי הנחיות בכמה פגישות עם פסיכולוגית כדי ללמוד ולקבל כלים איך לעמוד מול בני וברור לי שאם לא הייתי עושה את זה בזמן - הנזק היה גדול יותר. בהצלחה וחיבוק ! אמא אחת...