יחסים גרועים עם הבן-הודעה שניה

היי עירית, קראתי את תגובתך והיא בעצם התגלמות המשפט "היה חכם, לא צודק". לצערי, עוד טרם תגובתך רבתי קשות עם בני. אני פונה אלייך שוב, אולי כדי לשפוך מעט את הלב בפני מישהו שאינו מעורב. לפני כמה ימים בני השתמש באלימות מילולית קשה והפעם גם באלימות פיסית כלפי גרושתו. כל זה התרחש לעיני הילדה. היות וכפי שכתבתי כבר, אני בקשר איתה, נודע לי על כך מיד. היא שקלה לפנות למשטרה וחזרה בה. לא העזתי לייעץ לה מה לעשות או לנסות להשפיע עליה. היא פשוט נרגעה והחליטה הפעם לא לפנות למשטרה. כעסי על בני הוא עצום. אני מאד מתוסכלת מהמצב וכאדם אני גם מזדהה עם גרושתו. אני מסתובבת בתחושה קשה שאני אמא גרועה שאיננה מסוגלת להבין את בנה או להרגיש איזשהו רגש של רוך ואהבה כשהוא מתנהג באופן מפלצתי כל כך. מה לא בסדר בי? איך זה שיש כל כך הרבה אמהות לילדים שהם ממש פושעים ומצליחות להזדהות איתם ולהיות להם לגב? אחרי אותו אירוע ביקשתי מבני שיגיע לארוחה בשבת עם נכדתי. קיבלתי תשובה פסקנית שבלי חברתו אין סיכוי שיגיע. כעסתי על זה, ביחוד כשכמה ימים קודם לכן ביקשתי שיתן לזה קצת זמן. מרגע זה נגררתי למריבה קשה איתו, תוך שאני מטיחה בו שהאלימות שלו גורמת נזק עצום לילדה ובפעם הבאה הוא ימצא את עצמו באזיקים. מלחמת עולם טלפונית שהסתיימה בניתוק מצידו. כרגע הוא אינו מוכן בכלל לדבר איתי יותר. אני יודעת מנסיון שהניתוק הזה יימשך זמן מה ויחלוף. לא זאת הבעייה. הבעייה היא שאני מסתובבת עם רגשי אשם קשים שאינני מצליחה להזדהות עם בני ולו במעט. כמעט בכל תחום יש לנו חילוקי דיעות. קשה לי להשתנות ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא. אני שוב שואלת - מה עושים???? ברור לי שאין פתרונות אינסטנט, אך אני במלכוד נוראי - אולי יש לך עיצה טובה? תודה על תשומת הלב!