דיכאון
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
אמא שלי יצאה לפני כחצי שנה לפנסיה לאחר כ-20 שנה כמורה. מאז היא יושבת בבית ולא עושה הרבה, מה שהביא כנראה לדיכאון עמוק אצלה. היא טוענת שהיא מרגישה ריקנות וחוסר רצון לעשות כלום. כמו כן היא נהייתה רגישה לכל דבר קטן החל מרעש הכי קטן ועד דברים הכי טיפשיים שיש מעצבנים אותה. היא שלילית ופסימית לגבי כל דבר שמציעים לה כדי לצאת מהדיכאון. היא ניסתה ללכת לפסיכולוגית ,אבל לא הצליחה להיפתח ולכן היא שוקלת להפסיק -היא מרגישה זה לא עוזר לה בכלל. מה צריך לעשות? אנחנו (משפחתה) אובדים עצות... האם נכון ללחוץ עליה יותר חזק שתעשה משהו: כגון פעילויות שיצויאו אותה אולי מהמצב (היא רוב הזמן מסרבת לכל הצעה מאיתנו-בטענות טיפשיות ותינוקיות. אשמח מאוד לעצה! תודה מראש
לשי יש תופעה כזאת שיוצאים לפנסייה ואין מסגרת ואז מרגישים רייקנות ונכנסים לדכאון, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכיאטר לבקש תרופה שתעזור לה לצאת מהמצב, אבל גם חשוב למצא משהו שהיא תסכים לעשות לנסות הליכה משותפת ברגל, פגישה עם חברה, המידה וזה לא מצליח, צריך להתחיל מהטיפול התרותפי ואז יש סיכוי ישתיהיה לה יותר מוטיבציה. עירית
לשי יש תופעה כזאת שיוצאים לפנסייה ואין מסגרת ואז מרגישים רייקנות ונכנסים לדכאון, יכול להיות שכדאי לפנות לפסיכיאטר לבקש תרופה שתעזור לה לצאת מהמצב, אבל גם חשוב למצא משהו שהיא תסכים לעשות לנסות הליכה משותפת ברגל, פגישה עם חברה, המידה וזה לא מצליח, צריך להתחיל מהטיפול התרותפי ואז יש סיכוי ישתיהיה לה יותר מוטיבציה. עירית
מנהל פורום שווה לכל נפש
