לבד

ניסיתי וניסיתי, אבל הדרך היחידה שבה טוב לי זה לבד. ואני שלמה עם זה. אין לי חברים. אני סטודנטית בת 27 וגרה לבד. כל סביבת בני אדם גורמת לי לאיבוד אנרגיה מאסיבי, שאחריו לא רק שאני מרגישה רע, אלא גם צריכה לישון. אני ישנה אחרי יום לימודים איזה שעתיים שלוש, רק כדי להירגע מכל האנשים שראיתי. הייתי בטיפול פסיכולוגי ארוך (טיפול פסיכותרפיסטי של שיחות), במשך 5 שנים, ללא כל הצלחה. ניסיתי גם להחליף מטפלת, אך ראיתי שהטיפול לא מוביל לשום התקדמות, להפך. אני חזרתי לנקודת ההתחלה - שטוב לי לבד, מאשר בסביבת אנשים. הבעיה מתחילה בתקופת הבחינות. עכשיו לאחר חודש של חופשת בחינות, אני תשושה לחלוטין ממחשבות טורדניות כי אין לי עם מי לדבר. אני נוטה לפנות לחפש סטוצים כדי להעיר את עצמי מהאדישות הזאת שעוטפת אותי ושאני שוקעת בה. ואין לי פיתרון לתקופה הזאת, שבה אני יוצאת משליטה עצמית. יש לציין שאני אובחנתי לפני שנתיים כחולה בדיכאון קליני, ולוקחת תרופות שעוזרות לי בדרך-כלל, אך לא במצבים של חופשת בחינות שבהם פיסית אין לי אף אחד לדבר איתו, ודי ברור לי למה אני מטפסת על קירות מרוב עצבים. אני די מיואשת באופן כללי, כי בעצם ככה ימשיכו להיראות החיים שלי, שלא היו שונים במיוחד ממצב זה עד גיל 23. בין גיל 23-25, ניסיתי שוב להכניס אנשים לחיי, אבל באמת שניסיתי ולשווא. אין שום קומפלקס של חברות או ידידות עם בני אדם, שלא גורמת לי להרגיש רע בנוכחות האדם השני, כתוצאה מכך שאני די מעלימה את עצמי בנוכחות אחרים, ורק מרצה את רצונם, כדי שיהיו בחברתי. אני טיפוס שמתמזג בקלות, ומאבד את עצמו בקלות בסביבת אנשים. אני לא מפסיקה לחשוב, אם זה הסוף? אם יש לי את התשובות לכל השאלות? אם ככה יראו חיי, ואיך לחיות חיים ללא דיבורים במשך שבועות? כאמור אני לא עובדת, כי אין לי אנרגיה גם ללמוד וגם לעבוד. בדיוק כמו שאין לי אנרגיה גם ללמוד וגם להוציא על התיידדות עם אנשים, שמעייפת אותי מאוד. אני טיפוס עם מחשבות אובדניות. וגם ניסיתי בעבר להתאבד. אבל התרופות מונעות ממני לגלוש לתחום הזה, למרות שזה בלתי נמנע בתקופת הבחינות והחופש מהמסגרת נטול כל גבולות וסדר. אני בעצם לא מצפה שתתני לי פה איזו נוסחת קסם, כי אני יודעת שאין לך, פשוט אין לי עם מי לחלוק את הכאב שרובץ עכשיו וגורם לי לסבל.

קראתי את מה שרשמת, ולא יכולתי שלא לראות חלקים ממני ,משתקפים מתוך המסך. אחריי שגרתי עם שותפים בשנים האחרונות,הגעתי לתובנה שהאנרגייה שהם גוזלים ממני,היא כלכך גדולה,והתוצר הלוואי שלה הוא שהרגש אצלי משתנה,ואני נהייה יותר עצוב. אני לא חושב שלגור לבד זה חיסרון,ההפך. אני רק רואה את כל היתרונות שבכך-יותר זמן להשקיע בלימודים,בהתפתחות הנפש שלי. רציתי לכתוב עוד ועוד ,אבל נראה לי שהמגילה שאמורים לקרוא מחר,לא מספיק גדולה בשביל להכיל את כל המשפטים. אני כלכך מזדהה איתך,והייתי שמח אם יכולנו להמשיך לדבר ,בMAIL? ממני השפן של אנרגייזר.