דכאון
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
לפני כשנתיים וחצי אובחנתי כחולת מאניה דפרסיה ואושפזתי בבי"ח... נתנו לי תרופות שהוציאו אותי מהמצב המאני אבל הכניסו אותי לדכאון.. לא יכולתי עם הדכאון והפסקתי עם התרופות על דעת עצמי.. לאחר כחצי שנה יצאתי מהדכאון.. התחלתי להרגיש יותר טוב .. אבל אח"כ שוב נכנסתי למצב מאני.. והתחלתי שוב לקחת כדורים על דעת עצמי.. ושוב נכנסתי לדכאון.. שממנו אני לא מצליחה לצאת... בבוקר אני לא רוצה לקום מהמיטה.. אבל קמה בכוח.. יושנת הרבה שעות.. לא מצליחה לישון לילה ברציפות.. לא עוסקת בכלום אין לי חשק ללמוד או לעבוד.. לא מאמינה בעצמי.. . אין בטחון עצמי.. ויש בעיקר מחשבות על התאבדות.. לא יודעת מה לעשות.. התאבדות זה לא פתרון. .. אבל.. אני לא רואה עתיד.. אני חיה בלי לעשות כלום כל היום.. וזה מחרפן.. זה לא חיים.. אני רק רוצה כבר לצאת מהדכאון הזה שאני סובלת ממנו כבר שנה.. וזה נראה לי הרבה יותר זמן מזה.. לא אוכל להמשיך כך הרבה זמן.. ואני רק רואה עוד נסיון התאבדות בדרך.. (ניסיתי כבר להתאבד פעם אחת) בבקשה אם יש עצה.. אשמח לקבל אותה..
להדס מקווה שתקבלי את ההצעה שלי, חשוב למצא פסיכיאטר שאת סומכת עלין, לפעמים לוקח הרבה זמן לאזן את המצב, אבל תאמיני לי ראיתי הרבה אנשים שיצאו ממצב כזה והגיעו לאיזון, אז סבלנות, לחפש רופא, ולהשאיר מקום לתקווה, כי תאמיני לי יש תקווה, למרות שברגע זה קשה לראות אותה. עירית
מנהל פורום שווה לכל נפש
