רגישות יתר
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
שלום לך, אני בת 20 וסובלת מבעיה שקשה לי להגדיר, אך אני סובלת ממנה שנים. אני לא יודעת להגיד מתי בדיוק זה התחיל, אבל זה מפריע לי בחיי היום-יום ומקשה עליי. אני פשוט כל הזמן בוכה.גם אם משהו עצוב וגם סתם פתאום. זה מאוד קיצוני, זה קורה לי כל הזמן בכל אירוע או תקרית. למשל, הייתי בטיול בצבא, וכיוון שהייתי בין המארגנות הייתי רוב הזמן עם סגל המפקדים שלי.מאוד נהניתי בטיול, והיה לי כיף הן מהחברה ומהאנשים והן משאר הפעילויות.בסוף הטיול ממש לפני שעלינו על האוטובוס בדרך הבייתה ישבתי עם כמה מהחברים מהמשרד, חיילים כמוני שאני משרתת איתם כתף אל כתף יום-יום, והם סיפרו לי שהם היו כל הטיול יחד ונהנו מאוד. הסיפור הזה, גרם לי לבכות.אני לא מצליחה להבין למה!, זה היה ממש לא במקום, ממש לא לעניין והיה לי קשה לעצור את פרץ הדמעות. בפעמים אחרות, אני מצליחה לעצור את עצמי, מה שדורש ממני כוחות נפש אדירים ואנרגיות, אבל אם באותו יום יקרה לי עוד משהו לא נעים כזה, אזי אני כבר לא אוכל להתאפק ופרץ הרגשות פשוט יציף אותי. גם בזמן התרחשות האירוע אני לא חושבת או מאמינה שזה דבר מה שיש לבכות בגללו, וגם בדיעבד, אני לא מבינה למה היה לי הצורך לבכות-אז אם אני לא חושבת ככה - למה זה קורה לי? אני כבר בחורה מספיק גדולה, ואני לא יכולה לחיות עם זה יותר. אודה לעזרתך,
לאנונימית כנראה שאת רגישה או שיש דברים מסויימים שמזכירים לך אולי דברים מרגשים או אחרים ואז זה כמו ללחוץ על כפתור רגיש והכל מתפרץ. אני מבינה שאת מתפקדת טוב בדרך כלל ולכן זה לא נראה לי מדאיג, יחד עם גורם לך לסבל קשה ולכן שווה להתייעץ עם מטפל שיעזור לך להבין מדוע זה קורה או איך לפתח קצת חסינות. בנתיים את יכולה להכין לך טבלא וכל פעם שזה קורה לנסות לתעד מה המחשבה שעברה לך בראש, מה הרגש, אולי אם אפשר לאמץ מחשבה פחות קיצונית, וכך לרכוש שליטה מסויימת ופרופורציות. תכתבי לי איך זה הולך לך ואני אנסה לכוון אותך בהמשך. בהצלחה עירית