התלבטות בנושא מהותי
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
שלום רב, רציתי להתייעץ איתך בבעיה/החלטה קשה שניצבת בפני ובפני משפחתי.אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים.(שנה וארבע).כשהייתי בהריון ראשון חזרתי לגור יחד עם בעלי במושב, ליד הוריי.הסיבה לכך היתה שגרנו בדירה קטנה בעיר עם משכנתא מטורפת ואילו היום אנו חיים בבית פרטי גדול על המשק של הוריי, ללא משכנתא וללא שכר דירה. הורים שלי מאד עזרו ועוזרים לנו עם הילדים,גם עזרה כלכלית וגם עזרה בטיפול-מבחינתי זו עזרה שלא תסולא בפז...אפשר לומר שיש לנו כיום איכות חיים מה שאין להרבה זוגות. הבעיה היא שלי היתה ילדות מאד לא טובה (מבחינה חברתית ורגשית) ואפילו טראומטית בכפר וקשה לי לפגוש את אותם הפרצופים של ילדותי...הבעיה גוברת כאשר היום הבת הבכורה שלי שהיא ילדה רגישה הולכת לגן עם הילדים של אלו שאני גדלתי איתם ולכן מן הסתם גם אני נאלצת להיות בקשר עם אותם אנשים. כאשר גרתי בעיר היה לי טוב מבחינה חברתית ורגשית ואילו כעת אני חווה שוב את אותן רגשות ורק רוצה להימלט מכאן...יש לי כיום אפשרות כלכלית לקנות בית במקום אחר אך מצד שני קשה יהיה לי עכשיו להתרגל לחיות בלי העזרה היומיומית של הוריי... מה לדעתך עלי לעשות?מאד מתלבטת בהחלטה גורלית זו שלמעשה תהיה בלתי הפיכה. בעלי פחות סובל ממני כי לא גדל כאן אבל גם הוא אומר שזה מושב של סנובים שקשה להתערות בו...אני מוצאת שאין לי חשק לקחת חלק בחיי החברה כאן בכפר, אפילו סתם בוועד הורים,(למרות שמאד הייתי רוצה) וכך מתכנסת בתוך עצמי וביתי...
זאת אכן דילמה קשה, אני רואה מספר אפשרויות, יש אפשרות שתנסי להתמודד עם פצעי הילדות ולקחת את זה כאתגר, הרי את כבר לא באותו מקום היום, את בוגרת עם יותר כוחות ואפשרויות בחירה, אם זאת האפשרות שאת בוחרת אז כדאי לך להיות בועד ולפתח את יכולת ההתמודדות ולהזכיר לעצמך שזאת המשימה שאת לוקחת על עצמך. האפשרות השנייה היא לעבור לעיר אולי במרחק יחסית לא גדול ממקום המגורים של הוריך על מנת שהקשר והעזרה יהיו זמינים. או להתמודד עם החיים ללא העזרה הזאת, השאלה היא האם צריך להחליט היום או אפשר לחכות שילדיך קצת יגדלו ואז פחות תזדקקי לעזרה. כל זה כמובן תלוי גם במקום העבודה שלכם, האם הוא קרוב לכפר. חשוב לראות את כל האופציות ולשקול היטב את היתרונות והחסרונות של כל אופציה. עירית
זאת אכן דילמה קשה, אני רואה מספר אפשרויות, יש אפשרות שתנסי להתמודד עם פצעי הילדות ולקחת את זה כאתגר, הרי את כבר לא באותו מקום היום, את בוגרת עם יותר כוחות ואפשרויות בחירה, אם זאת האפשרות שאת בוחרת אז כדאי לך להיות בועד ולפתח את יכולת ההתמודדות ולהזכיר לעצמך שזאת המשימה שאת לוקחת על עצמך. האפשרות השנייה היא לעבור לעיר אולי במרחק יחסית לא גדול ממקום המגורים של הוריך על מנת שהקשר והעזרה יהיו זמינים. או להתמודד עם החיים ללא העזרה הזאת, השאלה היא האם צריך להחליט היום או אפשר לחכות שילדיך קצת יגדלו ואז פחות תזדקקי לעזרה. כל זה כמובן תלוי גם במקום העבודה שלכם, האם הוא קרוב לכפר. חשוב לראות את כל האופציות ולשקול היטב את היתרונות והחסרונות של כל אופציה. עירית
אכן, יש מי שיעץ לי ואמר שזו הזדמנות להתמודד עם העבר ולעבור חוויה מתקנת. העניין הוא שהשלמתי כבר עם העבר והיום אני כבר יודעת מה אני שווה. מצד שני אין לי חשק להתקע כל החיים באותו הכפר עם אותם טיפוסים ולעבור שום חוויה מתקנת...לא סבלתי מספיק כילדה וכנערה?? עובדה שכן היו לי חברים והיה לי טוב כשגרתי בעיר גדולה כסטודנטית. אני חושבת שאני צריכה להחליט עכשיו כי כן הייתי רוצה להתערות ולהכיר אנשים ומשפחות במקום אחר (אני לא רוצה להיות בודדה ומנותקת לגמרי) ואני יודעת שהזמן והדרך הכי טובה לעשות זאת היא דרך הילדים. וגם בשביל הילדים לא הייתי רוצה לנתק ולהעביר אותם אחרי שכבר יגדלו ויתרגלו. עכשיו הם עוד קטנים ויכולים להכות שורשים בכל מקום שאבחר.עניין נוסף שלא ציינתי קודם הוא שהכישורים החברתיים של בעלי הם לא משהו. הכל יחד מאד מכביד עלי כי כל הנטל החברתי תלוי על כתפיי. אולי במקום אחר אצליח יותר- ואולי לא...אמי, שמכירה את בעלי טוענת שלא אצליח בשום מקום כי הוא לא תקשורתי, אבל אמי מעולם לא עודדה אותי יותר מדי (יש ביננו סימביוזה גדולה- אני מודה). מצטערת על שהארכתי, ובכל זאת אשמח אם תוכלי להגיב.
מנהל פורום שווה לכל נפש
