החיים עוד לפניך על דאגה.
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
כשהייתי בן 17 ואכלתי את אחת האכזבות בחיים... בא הרופא ואמר למה את עצוב כול החחים לפניך. כצבא החליט לא לגייס וכתוצאה מכלך נלקח הרשיון הנהיגה - בא הפקיד הקטן למה אתה עצצוב כול החיים לפניך. כשהייתי בגיך העשרים המקודמות והתחושה שלא מוצאים את מקומי בחיים ורודפים אחר אשליה מסוכנת.... בא השוטר , פקיד משרד ועוד אנשים מהסביבה - למה אתה עצוב - כול החיים לפניך... עברו עוד כמה שנים ועדין אותה תחושה ועכשיו השקיעה באה לפני שהשמש זרחה - אני כבר לא צעיר אבל עדין יש כאלה שאומרים - כול החיים לפניך. מצטער שלא חשתי שהחיים לפני אלה הרגשתי שאני לקראת הסוף. אבל לא היה אומץ וחוסר התועל בקיום ממשיך. איך מקבלים אומץ לעשות את המעשה הנדרש ולסיים הכול בכבוד כמו בסמראי יפני... זאת לא אדע מה שנאר זה לחיות חיים ללא תועלת לעצמי ולאחרים. ואולי יש לשקול המתת חסד של הבלתי תורמים לעצמם והסביבה המדינה והעם.
אני לא מסכימה איתך, לא חושבת שהמתת חסד זה הדבר הנכון בודאי שכל אחד יכול לתרום במשהו לעצמו ולזולתו, חשוב ללמוד לראות גם דברים צנועים, כמו שיחה עם אדם אחר, התעניינות בנושא כלשהו וכו' עירית
שהחלש מת וחזק שורד ומי שחלש סובל עם לא עוזרים לא למות. ומסכנה מהחיים שלי זה כך. אצל חיות זה שקוף אצל בני אדם זה קצת יותר מסובך. אבל רואים זאת. יש אנשים שמתים בחוץ מקור ויש אנשים שחיים כמו קיסרים והפתעה תמיד חיה כך האנשות. ועם חושב שהתקדמנו ואנחו כבר לא חיות - זאת אשליה שנובאת מיומרה מהפסוק שמותר האדם מהבהמה. חוקי הטבע עובדים גם על בני אדם.
מנהל פורום שווה לכל נפש
