מתייעצת לגבי יציאתי....
דיון מתוך פורום שווה לכל נפש
תקופה ארוכה לא הצלחתי לשכנע את בעלי לצעוד יחד עימי ולצעוד בכלל. תמיד תרוצים:"עייף, קשה לו, כבד גוף וכו'". הרפייתי. והתחלתי לצעוד לבדי. בתקופה הזאת היה ידידו של בעלי פוגש אותי בזמן ג'וגינג והיה נהנה לפלרטט איתי והיה ממשיך לדרכו לביתו ומעבר לזה לא היה שום דבר בינינו. לפני כחודשיים הצלחתי אחרי תחנונים רבים לשכנע את בעלי לצעוד. לפני מספר ימים, נפגשנו את הגבר ההוא, והגבר הזה פתאום החמיא רק לבעלי ואמר: "כל הכבוד לך, כל הכבוד לך", משום מה הרגשתי אותו רגע כמו ילדה קטנה שגם לה מגיעה קרידיט כי הרי בזכותי הוא צועד, והגבר לא אמר מילה אחת של פרגון כלפי, לדעתי היה צריך לומר:"כל הכבוד לך שהצלחת לשכנע את בעלך לצעוד (הוא יודע שבעלי אדם קשה..) וכל הכבוד לך שאתה הסכמת לצעוד,", כך לדעתי היה צריך לומר. אז נפלט לי מהפה ואמרתי לו: "כל הכבוד לאשתו (הכוונה עלי) ששכנעתי את בעלי לצעוד", והגבר ענה: "כל הכבוד לבעלך שמסכים לצעוד". שאלתי: האם היציאה שלי היתה קטנונית/תינוקית??? האם טוב היה שאגבתי כך כלפי הגבר? מה הוא יכול להבין מהתגובה שהיתה לי??? אודה על תגובתך הכינה ותודה רבה רבה לך.
נראה לי שאת דואגת לשוא, זה בסדר מה שאמרת, אני לא חושבת שהוא יחשוב עליך משהו בעקבות זאת, וגם למה זה כל כך חשוב. עירית
מנהל פורום שווה לכל נפש
