אכזבה מידידים

אני ציירת. עשיתי מכירה אצלי בבית. אחת הידידות מלפני שבועיים חייבת לי סך של 40 ש"ח. הזוג ידוע בתור קמצן גדול. הבטיחה שתשלם למחרת, עבר שבועיים מאז ולא החזירה חוב. אני פגועה לא מהקטע הכספי אלא הזלזול בי. כשאני חייבת למישהו משהו וחוששת שאשכח אני רושמת לי. בעלה בעבר עזר לבעלי, אבל איני חושבת שזה צריך להיות קשור. בגלל נושא רגיש זה, ואני מרירה בגלל שאני מרגישה כעין זלזול, מה גם לא כפאתי עליה לקנות את הציור, היא גילתה התלהבות והיה לה באותו רגע חסר 40 שקל. הזיכרון המר נשאר אצלי. איך לנהוג? האם להזכיר לה שהיא עדיין חייבת? האם להתעלם ואשאר מרירה בגלל התנהגותה? מה עוד שכתוב שעד יום כיפור חייבים להחזיר את כל החובות. מה עושים? גם אם היא חושבת שאני ייקרנית היא לא היתה חייבת לקנות את הציור, קבעתי מחיר - היתה צריכה לשלם, מכסימום בפעם הבאה לא קונים אצלי. צודקת או לא? אודה על תשובתך.

שלום רב. בהמשך להתכתבותינו, לפני שבוע פגשתי את האישה והודתה בפני שהיא מודעת לכך שהיא חייבת ועד היום לא שילמה. אתמול פגשתי את בעלה, לא דיברתי מילה על הנושא, והוא מיוזמתו אמר ליף "אנו חייבים לך כסף". אז מה יוצא מיזה שהם יוצאים בהכרה שהם חייבים ועדיין לא שילמו?! . אני לא צריכה את העשרות שקלים, אני לא אמות מרעב אם לא ישלמו, אבל איפה המוסר, המצפון האמינות???. אצטט מה איגבתי לבעלה: "תאמין לי שאני ישנה טוב בלילה", והוספתי ואמרתי: ""הלוואי" שהיה לי את האופי של אשתך. כי אני אם אני אהיה חייבת למישהו שקל אני לא יישן כל הלילה, ואם אני יודעת שאני עלולה לשכוח אני ירשום לפני על המקרר, ואם לא אוכל להחזיר אני אשלח את אחת הבנות שלי". האם ענה לי שתהיה לי ההזדמנות הוא יחזיר. הם גרים שתי דקות הליכה מהבית שלי. מה דעתך על תגובתי אליו? ומה יכול למנוע מאנשים אינטלגנטים, עשירים, ועוד ידידים לא לשלם חוב ? . כנראה לי יש את המנטליות של הדור הישן, להיות כינים, ישרים וישירים. כנראה אין להם אלוהים. אני לא אזכיר להם יותר, לא ארמוז להם, אך כעת אני מכירה אותם יותר טוב. הם לא מוערכים אצלי באגורה למרו תפקידם הבכיר. בכל זאת השקעתי, אסור לעשות עסקים עם ידידים כי לעיתים קשה ולא נעים לפתוח להם את הפה מהסיבות הברורות. מעניין תגובתך , תודה ויום טוב.