פורום שווה לכל נפש

שלום רב בעלי סובל מהפרעת קשב וריכוז כך שמיתי לב בזמן האחרון בחור מקסים כבן 27 אך על רקע של אימפלסביות הכוונה שהוא עושה דברים בצורה שלדעתי אנינה מודעות הוא נכנס למינוסים מטורפים כי הוא לעיתים פזרן אין לו ערך לכסף הוא אומר חיים פעם אחת ושוקע במינוס ושוב מינוס אחרי שמכסה אותו הוא בחור חרוץ עם מוסר עבודה גבוהה אבל זה נורא מציק לי הוא אומר מה את משלמת הוא יודע להעניק אנחנו נשואים ורוצים ולקנות בית אני מפחדת שנרצה לקנות בית לא נוכל או שאני שולחת אותו לסופר הוא קונה דברים שלא צריך סתם כי בא לו ואני לא יודעת מה לעשות אני נורא אוהבת אותו זה מציק לי או שלי דברים מסיומים נ ראים כבזבוז והוא מבחינתו לא מה פתאום את לא יודעת להנאות אני טיפוס מחושב שחושב על המחר אנחנו מגעים מבתים שונים הוא גדל עם כפית של זהב ואני לא מה לעשות איך ניתן לגשר אל הפערים הללו??? גם שיהיו ילדים הוא יתן חינוך ככה ?. ואני אחרת ?? מה עושים ?? וחוץ מזה הוא לפעמים חושב ומקבל החלטות מסיומת מהבטן ולא מהראש וזה מכשיל את הזוגיות איך בכול זאת אפשר להצליח להיות בקשר טוב מבלי לפגוע לו ב"אגו הגברי" שהוא טועה בשיקול הדעת בדברים כאלה ואחרים והרי זה טעיות רציניות מה לעשות עיזרי לנו ותודה

איני מבינה מדוע גבר מסויים שנוהג לעיתים לפלרטט איתי, כשרואה אותי באירוע חברתי, מביטה באנשים בצורה רצינית ורגילה, תמיד ניגש אלי ושואל אותי: "מדוע את מודאגת" "את נראית מודאגת". ואני מסבירה לו שזה המראה שלי. והוא תמיד בשלו מוסיף ואומר לי: "לא נכון. את תמיד צוחקת ושמחה". אז אני עניתי לו באירוניה: "אז תשמח/תצחיק אותי". וזה לא פעם ראשונה שהוא אומר לי את זה. מה זה להעיד עליו ,מדוע הוא זורק לי את הערה הזאת כבר מספר פעמים, כל פעם שפוגש אותי בפורום מלא.תודה על התשובה שאקבל.

שלום עירית לפני כשנתיים הניחה השכנה מתחתי מכתב עבורי ובו ציינה כי אני מתעללת בה,וכי יש לי מישהי שמפעילה אותי ואני שומעת בקולה, כמו כן ציינה שאני כל הזמן בבית ואין לי משפחה ואף אחד לא מבקר אותי וכו', מה שבהחלט לא נכון. מדובר באישה שלדעתי בודדה, אני בקושי רואה אותה יוצאת מהבית (נראה לי שהשליכה את בדידותה עלי). יש לנו במשותף למספר דיירים מן "ארון אויר" הסגור עם חלונות בכל קומה ובו עוברים כבלי חשמל וצינורות מים. כמעט מידי ערב או לפנות בוקר היא צועקת לי, מגדפת, מקללת, טוענת שיש לי בן שנטשתי והיא תתפוס אותו ותספר לו. לפני מספר דקות שמעתי אותה ממלמלת משהו ובסוף אומרת תיזהרי. עד עכשיו אני לא מגיבה לה בכלל, כשראיתיה במדרגות אמרתי שלום, אך היא התעלמה בכעס.מאז אני לא אומרת כלום. אני חוששת כי תהפוך להיות אלימה לאור המצוקה הרגשית שלה . אשמח מאוד אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות. אני לא רוצה להזמין משטרה וכו' מכיוון שאני מבינה את מצוקתה ולא רוצה לפגוע בה (מה שיאמת את דבריה כי אני מתעללת בה..) האם עלי לפנות לשרותי הרווחה ולבקש שיבקרו אצלה ? האם אני יכולה לעשות זאת בעילום שם? שכן אני לא רוצה שהיא תדע שזו אני. אשמח לכל עיצה. תודה וחג שמח. דפנה.

אמא בת 88 ניצולת שואה ולאורך שנים השתמשה בכדור לוריון להרגעה לאחר מות אבי הסתבר לי נכון להיום שבשנים האחרונות השתמשה בכ 5 עד 7 כדוריי לוריון ביום בפנייתי לרופא המשפחה לשאול אותו מדוע נתן לה כל כך הרבה כדורים מסתבר שהיה רושם גם לאבא זל ואבא היה מעביר לאמא את הכדורים נסיתי להאת את קצב לקיחת הלוריון אבל אמא על סף שיגעון אגב אמא פיזית בריאה לחלוטין לא ניצפתה כל מחלה שהיא לשאלתי מה ההשפעה על הגוף אם תמשיך בקצב הזה של לקיחת הכדורים לאחרונה גם רופא גריאטר זיהה אצלה מחלת אלצהיימר

היי, אני צמחונית מילדות מגיל שבו הבנתי כי האוכל הבשרי מגיע מן החי. מאז אני לא נוגעת בשום מאכל בשרי ואפילו לא בדגים. מיותר לציין כי אני סובלת מאנמיה ובחוסר ויטמין B12 כיום אני אשה ואם לילדים ובכל פעם שמשפחתי אוכלים "על האש" אני מרגישה פיספוס ולא מבינה למה רק אני מקבלת מחסום מאכילת "חיות" כאשר כולם מתענגים על זה. המחשבה שהפרגית היתה קודם לכן תרנגול מביאה לי בחילה ואנטי לטעום כנ"ל לגבי הצלעות / סטייק / וכו... אני חייבת להדגיש שהריח מגרה אותי. כמו כן המבורגר זה דבר שהכי בא לי לאכול אבל יש לי חסימה בגלל שזה מהחי ולא מהצומח. אם היה על המבורגר תווית של צמחוני (למרות שהוא מהחי) הייתי אוכלת בהנאה רבה. הטעם טעים לי רק המחשבה שזה מן החי מחזירה אותי לחסה ולטבעול. האם טיפול אצל פסיכולוג יכול להוציא אותי מזה???

שלום רב, אני מעוניינת לקבל המלצה על פסיכיאטר טוב באיזור רעננה- כפר סבא. אם דרך קופ"ח (כללית) או באופן פרטי. תודה רבה

היי אני בת 24, סטודנטית. אני בשלב כזה בחיים שאני מרגישה תקועה ולא יודעת איך להתמודד עם ההרגשה הזו.יש לי חבר כבר כ6 שנים ובגלל שאנחנו הלכנו לאוניברסיטאות שונות, אנחנו גם גרים רחוק אחד מהשני ונפגשים רק בסופש. אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...במיוחד עם בן זוגי שכבר 6 שנים אנחנו על תקן סופי שבוע. נוסף לכך הלימודים שלו מאוד מאוד קשים ודורשים הרבה השקעה, דבר שקצת בא על חשבוני ועל חשבון תשומת הלב שהוא מקדיש לי. בתקופה שאנחנו הכי יכולים להנות אחד מהשני, לבלות ולהכיר אחד את השני, אנחנו עסוקים כל אחד בחיים שלו.אנחנו משתדלים לדבר בטלפון כמה שיותר..אבל זה לא מספיק. לפעמים גם בסופי שבוע אנחנו בקושי יוצאים לבלות, כיוון שביום שבת הוא כבר חייב ללמוד.אני מרגישה קצת נטושה, בודדה..עצובה בעיקר, אני אוהבת את בן זוגי מאוד, ולא סתם שרדנו ככה 6 שנים. כאשר אני פונה לדבר איתו על זה הוא תמיד חוזר על אותם הסברים (שהוא לומד, שהוא עובד..שזה קשה גם לו..שאין ברירה), אבל אני לא מסוגלת יותר, אני רוצה את החבר שלי איתי קצת..כבר 6 שנים שזה ככה. אני זקוקה לקצת תשומת לב.. אני ממש זקוקה לאיזה עצה, אני מרגישה במשבר והפעם נראה לי שקצת גדול עלי כל המצב ואני מתפרקת תודה רבה

שלום, לאחרונה הקמנו מיזם חברתי בישובנו בכדי לסייע לחברי ישוב המתקשים להשתלב בשוק העבודה. אנחנו בוחנים אפשרות להביא הרצאה של יועץ תעסוקתי ואולי לשלב מפגשים קצרים ליעוץ אישי . עומד לרשותנו תקציב בסיסי אשמח לשמוע אם יש לך אם יש לך רעיון את מי ניתן להזמין שנה טובה ופוריה נעמה גבאי

אך אפשר לחיות בלי מרבות ומלחמות אם בן זוג קשה ועקשן וילדותי שרק בדרכים ילדותיות ובכוח מבלי לחשוב משיג דברים כמו ילד קטן אוף זה קשה לא ידעתי שהוא עד כדי ככה עקשן ואם אני יגיד לו משהו למה עישת את לא מעריכה הוא עושה טעיות וגורם לי לצאת הרעה ומכשפה וסתומה כמוהה זה חונק אותי מה עלי לעשות תאלס בבקשה

שלום לך: אנא, שמעי קולי: לפני מס. שנים, גיליתי שחיה אני עם בן זוג מתעלל נפשית והתנהגותית. סבלתי מאוד כולל ילדיי שבינתיים בגרו. כרגע עובדת בחלקית משרה בעבודה סזיפית קשה. ********************** עד עתה הוא הכחיש את התופעה אצלו. לא היה מודע. כרגע, התעורר והחליט לפנות לברור מקצועי מה קורה איתו. ********************************************** הבעייה הגדולה שהנני תלויה בו לא רק כלכלית. איך מטפלים בסוגיה מורכבת זו? למי לפנות? האם יש לי חרדת נטישה? לעיתים חושבת אולי לקחת היקף משרה רחב יותר ולהשתחרר מקשר עם אדם לא מתאים זה. אך מאידך, לא רוצה ל"אבד" את היתרונות הנני זקוקה למסגרת. מעודי לא חייתי לבדי. ******** מפחדת לגיס החלטה ולעמוד מאחריה. ***************************** מלבד בן זוגי שתתפלאי הנו חבר טוסב בדרכו, אין ל כל תמיכה החברתית. יש לי משפחה מורחבת, אך אין לי אומץ לפנות אליהם. אחי היחיד, יודע על מצבי אך עסוק בענייניו. איך לסייע לעצמי להתחזק בתוכי? לגיייס כוחות? לקבל החלטה בכל כיוון? תודה מראש.

התחיל לי גרד מציק בכפות ובגב כפות רגליים לפני כשנתיים, עשיתי בדיקות דם לכל מה שאפשר, הייתי מספר פעמים אצל רופאי עור שטענו שאין להם מושג מה זה, ובדיקת פיטריה הייתה תקינה, בדיקות אלרגיה תקינות ורופא אלרגיה אמר שאין צורך בהמשך מעקב, משחה ליובש לא עזרה, עוזר רק כ -4 כדורי אהיסטון ומשחת אגיסטן אלוורה, הגרד יוםיומי ומציק. מבקשת דחוף עזרה

שלום לך.. רציתי להתייעץ איתך בנוגע לנושא שלא נותן לי רגע של שקט. אני בחורה בת 20,בעבר הלא רחוק שלי (גיל 15-17) הייתי עם מספר בנים ביחסים אינטימיים. את חלקם הכרתי טוב ואת חלקם כמעט לא. הייתי מאוד תמימה ולא ייחסתי ליחסי מין חשיבות גבוהה,אמרתי לעצמי שזו הנאה של רגע וזה לא משנה בת כמה אני או מי הפרטנר. אני רוצה לציין שאני מגיעה מבית מאוד שמרני ותמיד חינכו אותי שיחסי מין צריכים להגיע בגיל מבוגר יותר ועם בחור שאני מכירה בקשר רציני וכו'.. מגיל 18 יש לי חבר ,אנחנו עדיין ביחד. קשה לי מאוד לקיים איתו יחסי מין ,אני מרגישה אח''כ רע מאוד. מאז המקרים עם הבנים ההם הזכרונות לא נותנים לי מנוחה אני מתחרטת עמוקות על מעשי העבר שנעשו בתמימות וטיפשות. מדי שבוע המחשבות מציפות אותי בעניין ולא נותנות לי מנוחה,אני נגעלת מעצמי ואני לא מצליחה להבין למה עשיתי את זה. אני מרגישה שאני חייבת לשכוח ממה שהיה,לא רוצה לזכור את זה. השאלה שמטרידה אותי היא האם כל החיים זה ירדוף אותי? אני כבר מיואשת.אם זה ימשיך לרדוף אותי אני ארצה להפסיק לחיות, אני לא אצליח ככה להתמודד . אני חייבת לשכוח את זה. אני רוצה לחיות את החיים שלי מבלי להזכר במעשים האלה ולמרר את עצמי. אני באמת ילדה טובה,מבית שהחינוך בו ברמה מאוד גבוה,תמיד קיבלתי יחס חם מהוריי והיה לי כל מה שרציתי,זה באמת לא מתאים לי לעשות את מה שעשיתי. תמיד רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה בערך בגילאי 18-19-20 ולא כ''כ מוקדם!! אני מאוכזבת מעצמי ולא יודעת איך לעבור הלאה ולשכוח. בבקשה תעזרי לי,אני אודה לך מאוד

אני אנסה לחשוב על הדברים בדרך זו...תודה רבה לך!

שלום עירית, רציתי לדעת האם יש יום מודעות למחלות נפש? ואם כן, מתי?

בן חצי מאה גרוש מזה פעמיים ,,איבדתי תקווה בחיים אני גר ומשתכן עם אישה שאוהבת אותי ,,האמת אני נמצא מכורח נסיבות כלכליות אני חסר כול רכוש וכאלה ,אומנם עובד והאמת לא מעיניין אותי יותר כסף מיצוי עצמי או חלמות נמוגו,הייתי שמח לא להתעורר יותר,ואני דובר אמת מלבד האישה שכרגע אני איתה אין לי חבר מכר או ידיד משפחה אין וטוב שכך,ילדים ממעיטים לןהתקשר מה עוד 0527070852 אשמח לחלולת במחלה ממהרת כדי לתרום את עבריי

כשאני נמצאת בפורום מלא של אנשים, אז השכן שלי כשפוגש אותי שם, בקושי רב אומר לי שלום, רק מביט בי אך אינו מפתח שיחה. אבל לא פעם כשאני מטיילת עם בנותי הקטנות ברחוב (אנו גרים קרוב אחד לשני), כשהוא נוסע ברכבו, פתאום הוא צופר לי, פותח את החלון וצועק לעברי: "מי זאת היפהפיה שצועדת כך ברחוב..??" חייכתי קלות והמשכתי הלאה. באותו מידה יכל להמשיך לביתו ולהתעלם ממני. מדוע בחברת אנשים הוא בקושי מתייחס, וכשאני לבד- מחמיא ומחזר, פתאום מכיר אותי... . איך להאמין לגברים? מדוע הצביעות הזאת???? איך להאמין אם אני באמת מושכת אותו, כשאני לבד- מחמיא לי, כשאני עם אנשים- בקושי מתייחס. מה הולך כאן????

שלום עירית, אני זקוקה לסוג של אימון או סדנה כיצד לפעול באופן חברתי יותר להשגת מטרות ויעדים, ומחפשת קורס או סדנה, רצוי שישתתפו בה אנשים נוספים, לשם כך. יתכן אפילו שברמה של טיפול התנהגותי, כיון שהקושי שלי קשור לאישיות הדעתנית מאד שלי, אך איני רואה טעם לעבד שנית (עשיתי זאת בעבר) עם פסיכולוג מרכיבים אישיותיים אלא לעבור סדנה יישומית.

אני בהתלבטות אמיתית - מה יותר מזיק? אם אשמין זה יגביר את החרדות - לא?

שלום רב, הנני בת 50 + . מגיל 8 גדלתי בקיבוץ כילדת חוץ. כרגע הקיבוץ בהפרטיה מה זמן ולמרעי לא הצלחתי להשתלב חזרה במערכ' בה עבדתי כל השנים. בשל שינאת חינם. ****************** אני אובדת עיצות ובמצוקה קשה חליפות לבקרים. נבדקתי ע"י פסיכיאטר שכמובן שלל רקע פסיכיאטרי, ואישר רקע פסיכולוגי מאחרי מצוקתי הרבה. ** איני יודעת להיות מחוץ לקיבוץ וגם איני רוצה נכפתה עלי מציאות חדשה שאינה מתאימה לי כלל לא לאישיותי ולא לנסיבות חיי. קשה לי עד מאוד, ** אני מסרבת לקבל את המציאות שנכפתה עלי מסרבת! עד כדי שכרגע. עובדת במקום שכלל לא קשור אלי במכבסה מסחרית בעמידה! בחום רב !! בציווי לשתוק!! ובלבד שאשאר בתחומי "הקו הירוק". איני רוצה להתנתק מהקיבוץ. זה דיי טראומטי עבורי ! בנוסף, איני בעלת מקצוע מדופלם שעימו בטוחה אני בקבלת עבודה בחוץ. ************ שאלתי : האם יש טיפול לנושא ? אם כן, מהו? 2) שאלה שנייה: האם מוכרת שיטת טיפול בפסיכיטריה שהלקוח מדבר, והפסיטר עוצר אותו בנקודה מסויימת שמוצא לנכון, ואותה מלבנים בפעם העוקבת? מה היתרון שבה? אנא, תשובתכם המקצועית והאמינה והברורה. בכבוד רב , ותודה! חגיגה

שלום רב אימי אישה מבוגרת כ 60 פלוס ויש לה בעיה שהיא כל הזמן אוגרת זבל ממש שקיות של זבל יש לה בעיה משאני קטן היא עושה את זה ולא מבינה שזה מחלות וחיידקים וכשאני זורק לה את הזבל היא צועקת ומתעצבנת ורבה איתי אני לא יודע מה לעשות המצב ממש קשה איתה ואני לא יודע איך לעזור לה כי לטיםול היא בטח שלא תרצה ללכת אודה לך מאד אם תוכלי לעזור לי

בעלי כבן 46 אוסף ומביא הבייתה כל יום עיתונים שנערמים בערימות גדולות ומתפזרות בסלון, בחדר השינה, במפרסת וכו'. מדי פעם מביא גם שקיות עם בגדים משומשים, נעליים, מכשירי חשמל, שאין לנו צורך בהם. כל פעם שאני מעירה לו הוא אומר "אני אזרוק". מה שכמובן לא עושה. איימתי עליו שיפנה לטיפול אך לא מעוניין. מה לעשות במקרה כזה?

שלום רב, חברת קיבוץ בת 50+ . קיבוצנינו עבר הפרטה לפני מס. שנים. אני שרוב שנותיי עבדתי במערכ' החינוך כמטפלת, נדחיתי מלהתקבל לעבודה בה שוב על רקע שנאת חינם. מנהלת המערכ' אינה מחבבת אותי (הנני אקדמאית, אינטיליגנטית וכל מה שנילווה לכך). ** הדחייה פגעה בי עד מאוד!!! אספתי כוח לפנות למנהל הקהילה כדי שיסייע לי למצוא עבודה בתחומי הקיבוץ. איני צריכה לחפש עבודה מחוץ לקיבוץ!! קשה לי לא מעט. ****** חשוב לציין שהייתי ילדת חוץ בקיבוץ. הגעתי בגיל 8. כרגע זקוקה לסיוע דחוף: חייבת במהירות סיוע תומך כי איבדתי הרבה אנרגיה. הרבה פעולות שעשיתי בעבר, היום לא מקיימת!!!!! לא נוהגת למרחק, פחות תאבון ועוד. חייבת סיוע! מי מוסמך / מתאים לסייע לי דרך קופת חולים? אנא, ותודה.

שלום רב, הנני אישה בת 50 + ומאוד צעירה ברוחי ונפשי. נשואה מאז סיום שרות צבאי. ילדי בגירים. במהלך השנים בן זוגי שינה התנהגותו כלפיי וגילה כל סוגי האלימות חוץ מפיזית!!!!!!!!! לתומי חשבתי שחד פעמי...שוחחתי עימו פעמים רבות והתנהגותו הבלתי ראוייה / נורמטיבית נשנתה. לא ארחיב בתיאורים. כיום לאחר שנים רבות שחזרתי לזרועותיו כל פעם מחדש, הבנתי שמדוב רכנראה בהפרעת אישיות אנטי סוצייאלית. (מניפולציות טון ורגש, חיקויים, קללות בעבר, חוסר כבוד למינהו כולל "את לא שווה כלום", "חיה על זמן שאול" התפרצויות זעם רבות. טוען שאחרים "מוציאים אותו מהכלים" ועוד. ועדיין לדבריו גם שהיום בן 60+ טוען שלא מבין הקשר בין התנהגותו, לכך שאיני שוכבת עימו. מדהים אך.ממש כך!!!!!!!!!!!!!!!!! ************* מזה זמן שישנים בחדרים נפרדים והדבר אינו כלל מפריע לו. טוען "שרוצה לישון טוב". ********************** מצבי חמור. בזמן האחרון בעיקר, התעלם ממני, שתק ,לא מיישיר מבט שנים רבות טוען : "לא אענה לך". ועוד ועוד ועוד. ************************************* הני חברת קיבוץ שהופרט ,ורוצה מאוד לשקם את חיי. מצד שני בן זוגי המפרנס העיקרי. בנקאי אפילו. כלפי חוץ, התנהגותו נראית כתקינה. ממש פסיכופאט. פעריהמודעות בינינו גדולים ביותר. אין עם מי לדבר לשוחח. מכחיש מאוד מכל וכל שהוא אלים. וכן הלאה. היו שנים שאכלתי ממש את הידיים מרוב כאב. השקעתי בו רבות, כנראה שלקות אישיותית וכן חוסר טיפוח בילדות. בן יחיד לניצולי שואה. למי לפנות? מה עושים? חייבת לשקם חי. אגב, כל ילדינו נפגעו ברמות שונות ונבוכים לנוכח המצב הקשה והמבלבל. בן זוגי התנהגולו מתעתעת. דיייייייייייייי!!!!!!! תודה . מצד שני.. המסגרת מאוד חשובה לי. מה עושים? אומץ? נחישות? סיוע בקיבוץ המופרט? מה ?

היילמדתי תואר ראשון כימיה תרופתית בבר אילן ואני כרגע עובדת במעבדה אנליטית בשכר של 5000.אני כרגע בחופשת לידה ומתלבטת אם לחזור או להמשיך לתחום אחר.אני נורא רוצה לצאת מהמעבדה וכמובן לשפר תנאים ולמצוא עבודה שתתאים לי כאמא.האם עליי ללמוד מנהל עסקים תואר שני במכללה למינהל (עוסק בניהול רפואי למסיימי תואר ראשון במדעי החיים) או שעליי ללכת לכיוון של תועמלנות...איך אפשר לצאת מהמעבדה ולשפר תנאים?אני ממש בדילמה אשמח ם תוכלי לעזור לי תודה

שלום, אני פונה אליכם עבור אחותי. היא סובלת מאוד מדיכאון וחרדה ומטופלת בפקוזאק וטיגריטול. מצבה לא משתפר למרות התרופות(מחפשים לה התרופה המתאימה כבר כשנה). הרופא אומר כי חלק חשוב זה טיפול פסיכולוגי/תראפיה. אנחנו(בני המשפחה) עובדי עיצות כי אנחנו לא מוצאים מטפל באיזור הקריות. היא מפחדת לצאת לבדהחוצה ומטפל ששוכן בחיפה למשל זה כבר בעיתי. בבקשה,האם יש מישהו שיכול ליצור קשר במייל ולתת לי פרטים של מטפלים טובים בקריות? זה פשוט להציל את אחותי(בחורה צעירה שזהו שלב קריטי מה יהיה על חייה). תודה, רונה [email protected]

עירית שלום, בהמשך להודעה הקודמת שלא הספקתי לפרט בה, אני בת 50, רווקה ומתגוררת בגבעתיים, היו לי תקופות שניתן לקרוא להן טובות בחיים, אך מאז המשבר שהיה לפני 15 שנה, אני מדשדשת את דרכי, בין תקופות לא טובות לתקופות שהן פחות מטוב. אני מחפשת קבוצה לעזרה עצמית שאוכל גם להזדהות איתה וגם להעזר. אשמח על תשובתך.

שכני הצמודים חולי נפש. הם לבושים ברישול, משוטטים בשעות מוזרות, אוספים גרוטאות, צורחים ומכים זה את זה כל הזמן ועוד. בתם בת ה-30 נמצאת בדכאון וצורחת לאורך כל שעות היום, יא לא יוצאת מהבית כמעט אף פעם ובורחת כשהיא רואה אנשים. היא מתנכלת לכמה משפחות בשכונה וטוענת שרוצים להרוג אותה, היא דופקת על הדלתות בבתים שלנו מאיימת ש"חכו מה אני אעשה לכם" ומפחידה את כולם, היא פוצצה את ההורים שלה ממכות עד כי נזקקו לטיפול רפואי אבל הם סרבו להגיש תלונה. כולנו סובלים, מפחדים שתפגע בילדים או במישהו. פנינו למשטרה אבל אומרים שעד שלא תפגע במישהו פיזית לא יוכלו לאשפז אותה. מה עוד אפשר לעשות? האם לחכות שיקרה אסון? אנחנו בחרדה ממש

שלום רב עירית, הואלת להשיב לי: אורנה שלום אני אנסה לנחש מה היא התכוונה, כמובן כדי להיות בטוחים צריך לשאול אותה. נראה לי שכאשר את אומרת שהכל לא נעים, היא המקום החדר זה נשמע כמו מישהו שהכל לא טוב לו, או ביקורתי ומתקשה להתחבר נראה לי שמהמקום הזה היא אמרה לך את שאמרה אולי גם היה לה קשה לשמוע את מה שאמרת, גם מטפלים הם בני אדם עירית *************** אז כך: הערתך האחרונה עבורי הייתה מיותרת מכיון שהרגשתי שענתה ממקום של פגיעה באגו, ולא באופן מקצועי. השיבה באופן מאוד לא מקצועי. מאוד לא. *** יחד עם זאת, אכן החדר בו עובדת כל כך סגור כל כך לא נעים. היא עצמה לא מצאה חן בעייני. באסרטיביות גיליתי את אוזנה בעניין. _______________________________ הייתי מצפה לכך שתגיב באופו מכבד משהו ברוח: " צר לי שלא נעים לך איתי. השתדלתי, אך קורה שלא מסתדרים. יכולה להבין אותך ובואי נפרד בכבוד". *** בלי כל הלעג / הציניות! מה דעתך? התסכימי עימי? תודה.

אמא שלי היום בת 59 ,עברה ניתוח לפני 15 שנה שפגע לה במח, מאז היא נמצאת בדיכאון , היתה מאושפזת במוסדות לבריאות הנפש, היום היא חיה בבית כבר 8 שנים ומצבה השתפר, בשנה האחרונה מצבה התדרדר משמעותית , היא לא שולטת בצרכים שלה, היא אכלנית כפייתית , היא מתנהגת כמו קבצנית הביה היא שאנחנו לא מוצאים מסגרת שמתאימה לה , כל מסגרת אומרת שהיא צעירה מדי או שהיא "בריאה " מדי לאנשים שנמצאים שם , מה אפשר לעשות? איזה מסגרת יכולה להתאים חה? היא מבינה , היא הגיונית אבל היא לא שולטת במה שהיא עושה , זה כמו לדבר עם ילד בן 4 בערך , מהיכן אפשר לקבל עזרה?

בת 61. לפני 5 שנים גם אני נותחתי במוח להוצאת גידול שפיר. אם אמך תרצה שתכתוב לי למייל ואתן לה את מס' הנייד שלי.

שלום רב, אני בת 35, בעלת תואר ראשון כללי ושני במנע"ס (מסלול ללא התמחות). התחום המקצועי בו התמחיתי עד כה החל באדמיניסטרציה, המשיך למשאבי אנוש והתפתח לכספים, פרוייקטים, תפעול, ועזרה מקצועית למנכ"ל. לצערי, בשל המיתון, התפקידים היחידים שמוצעים לי הם באדמיניסטרציה ומשאבי אנוש ותפקידי מזכירות ברמת בכירות משתנה בהם אין לי שום עניין כיום. אני מובטלת מזה תקופה ארוכה מאוד כי נדמה שבתקופת מיתון זאת מציעים לי רק תפקידים שקטנים למידותיי - ואת התפקידים שהולמים את ניסיוני המקצועי מציעים לבעלי כישוריי הייתר בתחומי. אני מעוניינת בתפקידי עזרה (לא מזכירותית) למנכ"ל או תפקידי ניהול תפעול ארגוני ותחומי אחריות עצמאיים אחרים. לחילופין, אני תוהה איזו הסבה מקצועית לא ממושכת מידי יכולה להשלים את התארים שלי ולמקד יותר את התחום המקצועי שלי. מבין התחומים בהם עסקתי, כספים עניין אותי במיוחד אך נראה כי הכשרה נוספת עלולה להיות יקרה וממושכת בתחום זה. אשמח לכל רעיון ועיצה יצירתיים בעניין. מבחינת חיפושי עבודה -אני אלופה ולדעתי באמת מיציתי את כל המקורות האישיים והפומביים. תודה רבה, תמר

אורנה שלום הי עירית, תודה ! רק 6 מפגשים בהם לא היה חיבור נפשי רגשי אמיתי עם המטפלת. הוסבר לה ישירות שלא נעים אצלה, לא המיקום, לא החדר הסגור בו יושבת, וגם היא עצמה לא נעימה, כולל בקשה להפסיק 6 המפגשים איתה. תשובתה הייתה : תרשמי לעצמך יש לך כושר ביטוי. בהצלחה במקומות הנעימים. מה דעתך בבקשה על אופן תגובה זה ? תשובתך חשובה לי. אנא, כתבי לי גלויות. לדעתי אם היה טיפול משמעותי, ואם הוא נמשך יותר מחודש חודשים חשוב לעשות פגישת סיכום ופרידה. לנושא הלימודים, במידה והקושי הוא רק טכני בשל העומס, נראה לי רעיון טוב לפרוס את הלימודים על 4 שנים הרבה הצלחה עירית

אני על סף התמוטטות, ואיני יודעת איך להתמודד. לכל אדם נורמלי יש צורך בסיסי לשפוך מהלב לפני אם לא הבעל. בעלי הוא פתיל קצר, ולי (בעיקר לאחרונה) אסור לומר משהו רע על אף אחת ועף אף אחד בעולם רק לו מותר. שאלתי אותו מדוע לו מותר ולי אסור להגיד שום רע על אף אחד, שזה לא נורמלי לסגור את הפה לאישה, ולא שאני אומרת לעיתים קרובות. הוא עונה לי, שזה נדיר שאני אומר, וזה רק נפלט לי וכד'. הוא טיפוס מאד מאד ביקורתי, וכל מילה אני צריכה לחשוב פעמיים מה להגיד, ואם זה לא יפוצץ אותו, ואז יתקיף אותי בדיבור. אני כל הזמן עצובה לידו, אין לי שום שמחת חיים, וגם מכריז, שכך הוא ועלי לקבלו כפי שהוא. ומאד קשה לי עם זה . כשהוא מדבר אני מקשיבה ולעולם לעולם לא ביקרתי אותו, ולא עושה סלקציה במילים שלו, ואני לא יכולה לדבר בחופשיות איתו.הוא מתקן, הוא מבקר, או סוגר לי את הפה או שותק. לא זכור לי אם אי פעם הצחיק או צחק איתי , אינו מחייך, טיפוס מאד קודרני. לוא רק יכולתי לעזוב אותו הייתי עושה זאת מזמן, כלכלית קשה לי. לפעמים נראה לי שהוא מעדיף את כל העולם מאשר את אשתו (אותי), מגונן על כולם גם אם אני צודקת. מרגישה ממש אומללה, אין לי שום פרטנר, אין לי גב. מעבר לכך, הוא עוזר בבית, ואבא נפלא. אפילו לטיפול זוגי לא מוכן ללכת. האם זה נורמלי שאסור לאישה להגיד שום מילה רעה על אף אחד?? למי אומר ומי אמור להיות הכי קרוב אם לא הבעל????. הוא מסנגר על כולם רק לא עלי. הוא לא אדם חרדי, הוא דתי לאומי ולא פנתי. לא נראה לי שזה מבחינה דתית הוא כזה, פשוט מן הפרעת התנהגות נטו. מה עושים,? אנא עיזרי לי. הרבה תודה.

שלום רב, אני בן 27 ובשנים האחרונות שמתי לב שאני לא מצליח לעשות דברים במהירות ואף דוחה אותם זמן רב מאוד (לפעמים שנים). אני יודע שזה לא נובע מעצלנות מכיוון שאני בחור שעבד עוד מגיל 12וחצי בבניין וכאשר יש עליי מטלות מהירות וןמידייות אני כן מסוגל לבצע אותם. לכן אני שואל האם קיימת בעיה שכזוו מכיוון שזה מאוד מפריע לי ופוגע לי באיכות החיים. * בנוסף מס' דברים על מצבי הרפואי כיום, לפני כ9 שנים עברתי תאונת דרכים אשר בעקבותיה הובחנתי בפגיעת ראש פוסט טרואמטית (איבחון שלא שלם איתו וכנראה גם הביטוח הלאומי לא :) אני סובל מעייפות ותשישות תמידית ומכל פעולה ויש לי קושי רב בלהירדם ואף לישון כראוי. עקב כך בשנתיים וחצי האחרונות אני נמצא בדיכאון חמור (לדעתי) ומטופל כיום בIXEL. אשמח לתשובתך :)

זה לא שאני דוחה דברים שהם לא יומיומיים.. אני פשוט דוחה הכל.. אפילו להכין אוכל כבר אין לי כח אז אני פשוט חוטף איזו פרוסת לחם יבשה ואוכל.. ניסיתי את שיטת "פירוק המשימות" אבל משום שזה רק התארך יותר זה גרם לי להתייאש מהמשימה. לא זוכר אם ציינתי זאת אבל אני גם שוכח המון דברים (לא כ"כ שולט על דרך שליפת הזיכרונות שלי יותר) לכן לפעמים גם אני כבר זוכר (יומן, פאלפון וכו'..) עדיין איכשהו מצליח לשכוח. זה כאילו שאני נמצא בלופ שלא נגמר שרק מייאש ומתיש יותר. כשאמרתי שיש לי מטלות מיידיות אני מתכוון שאם כבר התחלתי מטלה קצרה אז אני מסיים אותה בלי בעיה אבל מטלות ארוכות מעט כמו למשל לסדר את החדר או את הארון לוקח לי לפחות יומיים שלוש (ויש לי חדר ממש קטן!). מטלה קצרה לדוגמא זה ללכת לרופא וכו'.. אני יודע שא ני קצת מערבב ומבלבל אבל קצת מתקשה להתרכז פה במכתב ומקווה שתביני אותי ואם ישנם שאלות שיוכלו לעזור לך להבין יותר טוב את מצבי נוספות אשמח לענות.

שלום רב עירית, מאוד התרשמתי ממך בעבר ובוחרת לפנות אליך שנית: ** 1 ) בנסיבות שפונים לטיפול בנושא ספציפי , ידוע שלא תמיד מתחבב המטפל על המטופל. האם חייבים בקיום פגישת סיכום ומסקנות? ** דרך חלופית היא באסרטיביות ובכבוד הדדי להשאיר הודעה / מסרון בטלפון על רצון אמיתי להפסיק המפגשים ואם במקרה יעלה צורך אז לשוב ולפנות. מה דעתך? *********************************************** 2 ) בזמנו פניתי אליך בעניין קושי להמשיךלימודי עו"ס בפורמט הלימודים הקיים (3 שנים), עקב עומס מטלות אקדמיות ואינטנסיביות הכנתן והגשתן. לאחר סמסטר אחד מהנה מאוד (בסה"כ), ו....התלבטות מאוד קשה, הפסקתי הלימודים. ****** כרגע עורכת חשיבה מחודשת. הנני בת 50+ ובכל זאת עדיין רוצה לרכוש את המקצוע . נראה לי שהוא מאוד מתאים לי. ******** מה דעתך על פנייה לראש התוכנית בבית הספר לעוס כדי להיפגש עימו ולהעלות את הרעיון של פרישת הלימודים ללפחות 4 שנים (במקום 3 ) ? מה דעתך? *להזכירך שהקושי שלי להמשיך לסימסטר ב' מבחינתי , היה קושי טכני ( ומעבר לכך מאוד נהניתי)! מאוד ממתינה להקשיב לשעתך. אשמח מאוד לעידוד. תודה רבה !!

שלום רב, יש לי בעיה עם קרוב שאוסף ג'אנק מכל הבא ליד.הוא מעמיס את הבית והבית נראה כמו מזבלה.מדובר במבוגר שלא רואה בעניין כל בעיה וממשיך לאסוףמכל הבא בדרכו. הוא לא יהיה מוכן לטיפול השאלה מה לעשות בעניין. כמה שניסינו לדבר זה לא עזר. אודה לכל תשובה.

אין ספק שאגירה כפייתית היא תופעה פסיכולוגית לא פשוטה הן לחולה בה ואין לקרוביו. איני פסיכולוגית, אך אני יכולה לעזור מידע ונסיון שרכשתי בעבודתי. אני עוסקת בסידור וארגון בתים (ומשרדים וכד') מסדרת ומארגנת באופן פיזי את הבית ותמיד בהסכמת בעל הבית גם במצבי אגרנות, אפשר לסדר ולארגן כך שהחיים יעבדו באופן סדיר ו"נורמאלי". אפשר להפוך את הבית ממחסן לאיזורי תפעול מוגדרים וכן להשאיר מקום לאחסון דברים. בקיצור, אני יכולה לעזור. איריס פיאנקו-סרף יהיה בסדר סידור וארגון הבית והמשרד.

לפני שבוע חברה ביקשה שאשמור על ביתה בת ה6 הסכמתי בלי להסס זה היה בערב והילדה שיחקה בחדר אני סוכרתית והזרקתי אינסולין לנטוס שאני מזריקה פעם ביום חברתי יודעת על זה אבל הילדה נראתה מופתעת ולא הבינה מדוע אני עושה לעצמי זריקה חשבתי איך להסביר לה אבל לא הצלחתי מה כדאי לעשות כי אני מפחדת שהפחדתי את הילדה

בוקר טוב , אני בת 27 שנה , אבל נראית גדולה מזה בהרבה .. את האמת, לא יודעת מאיפה להתחיל , זה ממש קשה , לא יוכלה לסבול אותו , כאב עצום , ייאוש נורה ,תסכול עצום ... כמעט בחצי השנה האחרונה לא מסוגלת להתמודד עם מצבי הנפשיי , לא מוכנה לקבל הערות מאף אחד , כועסת מכל דבר , צועקת , אפילו אם הפלפון מצלצל זורקת אותו לרצפה .... תיאבון על הפנים - בתקופה האחרונה ירדתי יותר מחמש עשרה קילו (לא עושה הדייט אלא בקיצור לא בא לי לאכול |) - אני עכשיו נמצאת בתת משקל חמור (כ-35ק"ג) ... *-*איני מרוכזת בקריאה - למרות שלפני זה הייתי קוראת את הספר שמעל 500 דפים ביומיים -שלושה אבל היום דף אחד איני יוכלה לקרוא אותו בכלל (חוזרת על השורה כמה פעמים וזה לא עוזר ... ) ... *-* דוגמה אחרת , הייתי רוב הזמן מבלת את הזמן עם חברות , טיולים , יציאות מחוץ הבית , שיחות , ציחוקים והכל היה בכיף ובשמחה ... אבל היום אנירגיה נמוכה בקיצור אין מוטיבטציה לשום דבר , אפילו יושנת יום ולילה על הספה מול הטליוויזיה (ודקות בדודות בכל כמה ימים מפעילה את הנייד) ,כמו משותקת לא קמה אלא לשירותים , כוס מים לא מביאה לעצמי , אוכל לא מעניין אותי (אפילו אם מביאים ואוכלים איתי) ... חבירות נתקתי ממהן , בקושי מדברת אפילו עם המשפחה "רק המילים ההכרחים" , ייציאות מהבית כבר נעלמו... *-* והנה עוד דוגמה , הייתי "סופר הניקיון בבית" והיום אם כוס המים נשפך ממני זה לא מעניין אותי ויש מישהו שינקה את זה , בגדים בקושי מחליפה ומקלחת יותר גרוע כמו שאומרים פעם ב-... *-* ואם רוצים עוד דוגמה , אז כך.... *-* סובלת מכאבי ראש עזים , גב , בטן ושרירים , תמיד חלשה ולפעמיים מתעלפת , לקחו אותי לכמה רופאים ואפילו אישפזו אותי אבל לא מצאו סיבה פיזיולוגית לך חוץ מאנימיה קשה( ההימוגלובין שלי ממש נמוך 4-7 למרות שהיה לפני כך מעל 14 (כמובן בב"ח נתנו לי מנות דם ואינפוזיה - אבל אח"כ המצב חוזר כמו שהיה...) ...כי בקיצור איני מטפלת בעצמי - זונחת אותה כמו זבל ... *-* יש ימים , כן ימים שלימים שלא יושנת בכלל (אפילו כדורי שינה לא עוזרים) ואם יושנת אז שעה או שעתיים ולא רצופים - וזה בקושי רב ... ויש עוד ועוד דוגמאות ודוגמאות ... אבל אין כוח לכתוב הכל ... +*+*+*+* אני מודה שסובלת מדיכאון כרוני קשה , כמובן שאני מתכוונת חוץ מהתקופה הזאת , אבל התקופה הזאת נמצאת זמן רב וגרועה יותר , איני יכולה להתמודד איתה בכלל , בא לי למות ולסיים הכל , לא יוכלה לסבול עוד , אין לי יותר כוח , נמאס לי מהכל , זאת לא החיים שציפיתי אותה , זה קשה עלי , איני מסוגלת עוד להרים את הכל על כתפי ... כבר מספיק לי !!!! באמת מספיק לי !!! */*/*/*/*/*-.-.-.-. הערה קטנה , אני עברתי טרוומה קשה (כוויה דרגה 3 ) ב- 50% מגופי - אבל לזה אני התרגלתי ועברתי את זה בשלום , והנה למדתי בב"ס וגם 2.5 שנים באונ' ,למדתי נהיגה (ויש לי אוטו חדש2009) הייתי ילדה חייכנית לגמרי , רוב הזמן מחץ הבית מסתובבת עם החברות או לימיודים או טיולים או עם המשפחה ... אבל היום הכל הפך , כן הפך ...

שמי טל טובולסקי ואני בת 25. אני פונה אליך ! עצם העניין שעבורו אני פונה הוא אמא שלי. היא נכנסה לדיכאון עמוק וסובלת ממנו כבר כמה שנים, לפחות חמש. היא לא מתפקדת בשום צורה, ואציין גם שמצבה הגופני הוא אוינו טוב בכלל היא לא יצאה מהבית מעל שנתיים והיא יושבת סגורה בחדר השינה שלה ומעשנת כל היום היא חיה בזוהמה. ולא אכפת לה מכך לפני כמספר שנים תוך תהליך הדיכאון היא התמכרה לאלכוהול, והייתה מאבדת את הכרתה בבית ונופלת. לקחנו אותה לרמב"ם ובדרך נס היא החליטה להיגמל . אך הדיכאון עצמו נמשך. היא חושבת שכולנו (אני ועוד שתי אחיות גדולות) נגדה ורוצים ברעתה ושונאים אותה. גם אבא שלי נמצא בתמונה הוא בן 70 חולה לב שמטפל בה. פנינו לרשות הרווחה ולא קיבלנו מענה ועזרה - לאחר שני ביקורים. רופא המשפחה גם טוען שידיו כבולות. המצב בבית הוא כמו רימון שעומד להתפוצץ. יש לי הרבה מה להוסיף ולספר לך על מצבנו אך אינני רוצה להעלות הכל על הכתב מכיוון שזה ארוך רציתי פשוט לדעת אם תוכלי לעזור לי בכל דרך האימייל שלי הוא : [email protected] אני אובדת עצות. מחכה לתשובתך

שלום אני בגיל ההתבגרות ואני סובל כבר חודשיים שלושה מסוג של התקפות של סחרחורות עזות וכל פעם זה חוזר אלי והלכתי אל הרבה רופאים ואף אחד לא מצא את הבעיה יכול להיות בגלל שעישנתי חשיש והיה לי סרט רע שבו היה לי סחרחורות כמו שקורה לי כל יום אני לא יודע מזה אשמח עם תענו לי

אני ובעלי נשואים למעלה מ20 שנה בעלי לא מוכן לקחת אחריות למעט יצאה לעבודה על שום דבר בבית כל טענה או בקשה מצידי מסתיימת בריב הוא אינו מקשיב לא עונה לי כל ניסיון מצידי לשדל אותו לא מועיליםהיום אני נימצאת במצב שאני מאוד טעונה ריגשית דבר המיתבטה בהתפרציות זעם עליו אני כאובה מאוד והיו לי ליפעמים מצבים זאני לא מאמינה שקראו לי הרבצתי לעצמי זרקתי דברים וצעקתי אנני יודעת אם זאת בעיה נפשית או תגובה ללחצים אני מוצאת את עצמי בוכה הרבה ומתוסקלת אנה עיזרו לי יעל

שלום. אז ככה אנחנו במשפחה 5 נפשות , אמא ואבא שחולים בריאותית , אח גדול דיסלקט עם התקפי זעם קשים ואני חושבת שהוא על סף שיגעון טוטאלי , אח אמצעי רגיל ואני (בת הגיל שלי 18). למשפחה שלי ולי יש בעיה עם אחי הגדול. אני אינני יכולה לספר לך את כל חיי אבל אני יסביר כמה שאני יכולה. אחי הגדול נולד כדיסלקט , לא מהיום יש לו התקפי זעם קשים וככל שהזמן עובר ניראה שמצב יותר קשה. אחי עבד בכמה עבודות. אפילו אחת מהם הסתמנה כעבודה מכובדת אבל הוא עושה הכל כדי לצאת מכל עבודה. מכל עבודה בסופו של דבר מפטרים אותו. הוא פשוט עצלן לא רוצה לעבוד , הוא רק רוצה לרבוץ בבית ולא לעשות כלום בבית הוא רק אוכל המון רואה טלויזיה הרבה הוא משתלט בעיקר על הכל בבית , קשה לנו לסרב לו להיכנס איתו ראש בראש כמה שאנחננו מסבירים לו דברים הוא עושה הכל הפוך לפעמיים הוא עושה לנו גם דווקא הוא עושה תנועות לפעמים כמו של משוגע והוא פשוט יודע שלא צריך להתנהג ככה אבל לרוב הוא עושה את זה כל יום סתם ככה. הכל יכול להיות טוב והוא תמיד ימצא שטויות להיכנס עליהם לכאסח למשל הוא צועק המון זאת הדרך שלו לתקוף כשאני מתכוונת צועק הוא מראה סמנים של משוגע משתולל ממש קשה לנו להתעמת איתו וההורים שלי לרוב נכנעים לו. ההורים שלי גם לא יכולים לשאת את הכל. בנוסף בגלל שההורים שלי חולים בריאותית והם לוקחים כדורים וכל זה הוא כל הזמן מנסה להיות כמוהם! תמיד הוא רוצה להראות מסכן חלש בעיקר חולה. על אף שהוא לא תמיד הוא מביא את התירוצים האלה. אמא שלי עקרת בית ואבא שלי עובד על אף הכל. בבית אחי משגע את אמא שלי כל הזמן סביבה והוא בן 30+ תמיד שהיו לו אפילו עבודות קטנות הוא ההייה תמיד מביא תירוץ של "אני לא מרגיש טוב" והכל כדי לצאת מידי חובה. בקיצור יותר משנה אחי איתנו בבית עושה טרור לא מוכן לעבוד ולא לראות פיסכולוג כי הוא טוען שהוא לא משוגע. כלפי חוץ הוא סבבה ניראה כמו אדם נורמלי מתנהג אחרת עם אנשים אבל איתנו הכל מתוח והוא עושה בלאגן וריבים. ההורים שלי מפגנים לו המון אהבה הוא תמיד גדל בסביבה טובה לפעמים אני חושבת שהם פינקו אותו יותר מדיי שבגלל זה הוא כזה שלא מוכן להזיז את התחת. קשה לי לנסח את המצב בבית. כולנו מתוסכלים. אבא ואמא מאוד מתוסכלים יותר ממני. בגלל שאחי גדול והוא יחסית לבד אין לו בת זוג והוא בכלל לא רוצה אז כל חתונה שההורים שלי שומעים או דברים כאלה מעציבים אותם יותר או לדוגמא כפי שציינתי שהייתה לו עבודה אחת מכובדת בעלת שכר טוב שאפשר להתקיים ככה שבה הוא גרם שיפטרו אותו. אבא שלי לא מפסיק לציין את העובדה הזאת כמה חבל על זה וכמה הכל הייה יכול להיות טוב! אבא שלי עובד גם עם מוגבלים הוא רואה אותם עובדים עם חברות התפיסה הזאת באמת משגעת. יש להם הרבה מחשבות ודעות ולרוב אני יודעת שהם לוקחים ללב. ואני אני בדר"כ בוכה. ואני מנסה לעודד את ההורים שלי אבל אין לי דרך כי אני מזדהה עם כל מילה פה ושם אני מנסה להעביר אליהם אופטימיות אבל אי אפשר להתחמק מהראליסטיות. אני ואחי הגדול רבים המון. הוא לפעמים ניראה לי שהכל עושה דווקא והוא כלפי חוץ ניראה כנורמלי אז הכל פה מעווט. לגבי ההרגשות של אחי האמצעי בן 20+ אני לא יודעת כל כך מה הוא מרגיש. הוא לא מרבה לדבר על זה גם הוא רב איתו פה ושם ושניהם חיים באותו חדר מה שגורם להמון בעיות. אבל בדר"כ אני תופסת מאחי שהוא יכול לעזור ולפתור דברים. המצב הוא שאף אחד מאיתנו כבר לא יכול להסתכל עליו אפילו אנחנו כן מראים לו יחס תמיד אבל איכשהו אין מצב של טוב על בסיס קבוע תמיד אחי הגדול מתחרפן ועושה המון בעיות. אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות. הורי חשבו אולי לסדר לו דירה משל עצמו והוא יבנה את החיים שלו ויהיה טוב אבל להשאיר אדם לבד לנהל בית כמו אחי זה צרה אפילו שההורים שלי יעזרו לו. המצב הנוכחי הוא שאחי כיאלו מחפש עבודות עושה המון צרות יש תיסכול גדול והוא מתנגד נחרצות לןראות פיסכולוג הייתה תקופה שהוא עשה כל מיני תהליכים שכיאלו יש לו מוגבליות של נכות אבל הוא לא הצליח להשיג את זה כי הוא לא נכה. הוא מתעסק בשטויות כל הזמן הראש שלו רק בכדורגל , אוכל וטלווזיה ושינה. זהו הכל בית בית בית. באמת לספר על כך חיי זה משהו כמעט כבלתי אפשרי. אני רוצה רק שהמשפחה שלי תיהיה מאושרת שיהיה פה נחת בבית. זה לא נורמלי לחיות ככה. אני חשובת שאם הייתה קיימת מסגרת איזה מוסד שמתאים לו זה היייה טוןב. לפעמים שדיברתי עם ההורים על זה הם התנגדו ואחי הגדול הוא זה שבעיקר עקשן ולא רוצה להיות במקומות כאלה למרות שלפעמים הואר זורק שטויות כאלה מהפה ואומר אני רוצה מוסד וכזה. (ברגעי עצבים) עכשיו כל המשפחה במצב לא טוב עם זה ההורים שלי כן רוצים שהוא ילך לפסיכולוג ושיתאימו לו מסגרת כלשהי אולי אפילו מוסד. אני יודעת שאם הוא יראה פסיכולוג הוא יעשה הכל להראות בסדר. למרות שפעם פסיכולג ראה אותו ואיבחן שהוא לא בסדר. אבל זה הייה בזמנים אחרים. הזמנים של עכשיו הם יותר נוקשים הכל יותר התדרדר. מה לעשות? באמת זקוקה לעזרה. מצפה לתשובה. תודה.

אני בחורה בת 26 שסובלת מלחץ מתמיד ואני דיי מבועסת מזה ני מרגישה הרגשה של חנק מאוד מכביד לי ומציק לי נורא ההרגשה מלווה בכך שאני לקוית למידה ןכול הזמן חוויתי כישלנות בתחומי הלימודים בגרות הוצאתי בקושי בציונים עובר והם עברו לי נורא קשה כי שהגעתי למבחנים נכנסתי למען בלאק אוט שגרם לי לכעס בזמן הבחינה ולמצב שמחשבות אחרות צצות בבחינה "מה יהיה עם עבודה טובה "ומה יהיה עם אכשל" ומה אהיה אם לא אצליח וכ"ו איך מתנתקים מהמחשבות הללו בזמן בחינה ובכלל בחיים.?? איך עושים הפרדה בחיים בין מצבים למשל בין לימודים ועבודה בית אני מכירה תרפיה ותרגלי נשימות רק שזה לא עוזר לי ממש זה משהו פנימי ואין לי כסף לפיסכולוג אני מרגישה תיסכול שאני לא מצליחה בלימודים או בעבודה טובה זה נורא קשה לי אני מרגישה תקועה ושאני לא מגיעה להשגים שרציתי להגיע זה מתסכל אותי נורא שאני רואה אחרים במקום עבודה טוב ממני בעוד שאני תקועה בעבודות מזדמנות ולא רציניותוזה גורם לי לערור נוסף בביטחון העצמי למה זה קורה לי ואני בחורה רצינית שנונה רק שבזמן האחרון הביטחון אצלי היתרסק לרציפה ואני לא מאמינה בעצמי בכלל ונורא מתוסכלת לפני מספר שנים אמרו לי שאוכל לטפל דרך שיטה הזו ביופדבק אז אולי בבקשה תעזור לי אני ממש מיואשת מזה זה פוגע בתחושת הביטחון שלי ממש גורם לי לעצבות ותיסכול שאני מורידה את הלחץ ומרירות כלפי הסובבים אותי ונאמר לי שאוכל לטפל דרך השיטה הזו אנא תן לי דגשים איך להיתמודד עם כול הלחץ לחץ אני רוצה להביא ילדים לעולם אך מפחדת שהלחץ הזה ישפיע עליהם גם אנא עזור לי ממש

שלום רב אני אחות לאח חולה במאניה דפרסיה,שכרגע נמצא בהתקף מאניה.אני מחפשת פורום תמיכה עבור הוריי,רופא\יועץ שאיתו יוכלו להתייעץ. תודה.

שלום בני בן השנתיים נמצא במיסגרת ביתית פרטית,עם 5 ילדים עם מטפלת מוסמכת.במסגרת ישנו ילד שאם מתעצבן הוא נושך את הילד שמעצבן אותו.בתקופה האחרונה בני ננשך מספר פעמים פעם בגב והיום הגיע הביתה עם נשיכה ביד.בני ילד טוב שלא יודע להחזיר.מה לעשות כדי לשים לתופעה סוף?המטפלת טוענת שהוריו יודעים. האם אי אפשר לתבוע את המטפלת לאחר שדווקא ילדי ננשך 3 פעמים?האם אין מרכז לזכויות הילד?אנא עיזרי לנו!!אין לי יותר ביטחון במטפלת הזו ואני לא אהיה רגועה ולכן לא אשלח אותו לגן!!לדעתי היא מתבישת להודות שאין לה פיתרון אבל אמרה לי כך העקיפין.תודה. תודה

שוב שלום, האם הקורבן לא נפגע בביטחונו העצמי,כבודו בטח נפגע.למה עד היום אין הגנה על ילדנו הקורבנות בכדי למגר תופעה ידועה זו?!!

בני מנישואי הראשונים נשוי .אשתוהחרימה אותי ו את בעלי ואינני יודעת למה.היא ניתקה קשר והנורא מכל גם את הנכדים.עם הבן אנחנו מתראים מדי פעם אך הוא נתון למרותה.בסך הכל גם הוא לא מאושר מכך. מה לעשות כדי שנוכל להיות בקשר עימם?הבן פשוט מפחד להתעמת איתה.נראה שזה אפילו לא חוקי.היא מסרבת לדבר איתנו. כיצד לנהוג?

שלי שלום, שמי שירי ואני עובדת על תחקיר בנושא יחסים בין חמות וכלות. לפי מה שאת כותבת היחסים עם כלתך מורכבים ואשמח לשוחח איתך בנושא ולשמוע את תחושותייך. תוכלי להשאיר לי הודעה במייל [email protected] תודה ויום נעים, שירי

בוקר טוב , אני מאושפזת בביתי חולים (מאיר ובילינסון ) בתקופות ארוכות ולזמנים לא רחוקים כ- ( 3-4 פעמיים בחודש ) או בגלל 1. זיהומיים בכף הרגל (אחרי חבלה בה וסגירת הפצע על גוף זר בפנים - הוציאו אותו אחרי האירוע כחודש וחצי ומאז יש זיהומים במקום ) ... 2. אנימיה מחוסר ברזל שהסיבה לא ידועה ולכן מקבל דם וברזל בעירוי ... 3. זיהום בדם שגם לא יודעים את הסיבה לכך ... 4. חוף גוף גבוה (31-41) , רובם בגלל איזשהו חיידק בדם ...\ בקיצור , בסוף הם חושבים שאני שגורמת לך , ומזיקה לעצמי ... אפילו בביקור רופאים (ובמיוחד בב"ח מאיר ) אומרים במופרש את משכתבי , שלדעתם אני שמזיקה לעצמי ... את האמת , כששומעת את זה , איני מגיבה כלום על זה , כאילו מדברים על חולה אחר , , באמת כמו שמדברים בשפה זרה ולא מבינה שום מילה , אין לי מה להגיד , אפילו אימון אין לי להם אבל לצערי אני חייבת אותם בנתיים לקבלת אינטוביוטיקה דרך הווריד ... איני יודעת מה לעשות , כי כבר מה שבתוך ראשם כבר יש ואין לי כוח לדברים כאלה ... הם במקום שייתנו לי תקווה בחיים ובריפוי - הם דווקה הורסים אותי , מכניסים אותי ל דיכאון עמוק , תסכול , ייאוש , סבל וכאב פיזי ונפשי ... איני מבקשת מהם דבר , אפילו תרופה לכאבים מביאה מרופה המשפחה ולא מהם , לא מדברת אותם כמו שהייתי פעם - רק בוקר טוב טמרגישה בסדר , רק רוצה שיצאו ויעיפו מהחדר שלי ... כשנכנסים מרגישה כמו מים קרים נשפכים עלי , איני מרגישה בנוח איתם ,, מה אפשר לעשות במצב ? אל תגידו לדבר אותם , כי איני רואה אותם בחצי עין . הם רק מאכזבים ומאכזבים אותי ... ! תודה ויום טוב

את האמת איני יודעת למה הם החליטו כך "שאני מזיקה לעצמי" ... איך הגיעו למסקנה כזאת ?.................... הם לא אמרו לי פנים מול פנים "שאת מזיקה לעצמך ! איך גורמת לדברים כאלה.. ? לא זה לא כך .............. אלא, בביקור הרופאים הם אומרים לפעמיים באלחוש ולפעמיים בקול נמוך החולה כבר מודעת לנו מאישפוזים קודמים , כנראה שהיא סובלת ממינכהאוזן ... חוץ מזה , למה אם הצוות הרופאי חושב או אפילו בטוח שחולה מסוים סובל מבעיה כלשהי , אז למה לא מבקש התייעצות ממוחה אחר ?!!! למה אני צריכה לבקש ע"ס או פסיכו' או אפילו פסיכיאטר מהצוות הרופאי?!!! הם הם חושבים כך , אז למה לא מתייעצים עם אחרים ? מה , האם אם אני אבקש את ההתייעצות הזאת , אז באמת אוכיח שהם צודקים ב- 100% ? תןדה

שלום רב, אימנו כבת כחמישים, כבר שנים רבות סובלת מבעיות פסיכולוגיות רבות. והדבר מתבטא במובנים רבים: חרדה מוגזמת שכולם במקום עבודתה עוקבים אחריה ומנסים להרע לה, ובכללי- אמונה שכל העולם נגדה. הסרת אחריות מכל מעשה שהיא עושה- בין שלילי, ואמונה שכולם חייבים להקשיב לה. חוסר יכולות להקשיב לנו הילדים, ואמונה כאילו גם אנו שונאים אותה ורוצים רק להרע לה. ילדותיות יתר מול הוריה- היא בוכה לאמה על כל דבר, ובמקום לעזור להוריה החולניים היא מכניסה אותם לדאגות יתר לגבי מצבם הרפואי- מנפחת כל דבר, ובמקום לעזור להם היא רק גורמת להם לדאוג יותר. כמ כן היא מזניחה את עצמה מבחינה חיצונית, לא מתקלחת באופן קבוע, לא לובשת בגדים נקיים וכדו'. אך, הבעיה העיקרית הרבה יותר רצינית ומפריעה לנו. אבינו נפטר לפני מספר שנים, ואמנו גרה לבדה כיום. הסיבה שעזבנו את הבית היא גם הסיבה שהחלטנו להתייעץ לאחר שנואשנו למצוא פיתרון סולידי שיטפל בבעיה שלה- הבעיה העיקרית, שלא נותנת לנו כלל את האפשרות לגור עימה. אמנו אגרנית יתר- ז"א שום חפץ בביתנו לא מגיע לפח. היא גרה כיום בבית עמוס לעייפה בחפצים- על מיטתה (היא עברה לספה בסלון בגלל זה), על הרצפה, השולחנות, המטבח. מכונת הכביסה שלה התקלקלה, וכך גם המקרר שעמוס בזבל שהיא לא זורקת. הכיור עמוס בכלים מלוכלכים וכדו'... לסיכום- הבית נראה כמו מזבלה ששום בן אנוש מלבדה לא יכול לגור שם, או למצוא מקום לעבור. יש לציין שכל הבעיות הללו הוחמרו עם השנים, והחלו עוד בתקופה שאבינו היה חי. (אבינו נפטר מ"המחלה ההיא"- שגם לאורכה היא לא בדיוק תמכה ועודדה אותו) אין לנו מושג מה גרם לבעיה הזו, אנו חושדים שיש שתי סיבות- דבר ראשון ייתכן וזה נגרם כתוצאה מהיותה בת לניצולי שואה, אך מצד שני אחותה הקטנה יותר היא אשה נשואה, מסודרת וחיה בצורת חיים תקינה לחלוטין. השערה נוספת היא שזה כתוצאה מדיכאון אחרי לידה שלא טופל לאחר לידתו של אחינו. אין לנו מושג האם זה החל לאחר מכן מכיוון שהיינו קטנים בזמנו, אך ברור לנו שמצבה מחמיר עם השנים, אז ייתכן וזה גם השפיע. אני מתאר לעצמי שנשמע כאילו אנו ילדים מזניחים, אבל- ממש לא. ניסינו לשוחח איתה בדרכים שונות על כך, קבענו פגישות בזמנו עם כל מיני מגשרים - ללא הועיל. היא לא הקשיבה לאף אחד ורק טענה שהיא מושלמת וכולם פשוט סתם נגדה. העובדת סוציאלית של השכונה מכירה אותה ומדי פעם נפגשת עימה אך אך ורק מחוץ לבית, וזה כלל לא עוזר לה. לצערנו, אמנו לא מסכימה שנעזור לה ונפנה אותה למטפל. אפילו בניקיון הבית היא לא מסכימה שנטפל, ואנו מפחדים לנקות אותו כשהיא לא תהיה, מפחד שהדבר יחמיר את מצבה הנפשי. אנו נואשים וזקוקים בדחיפות לרעיון כלשהוא מה ניתן לעשות, אפילו רק עם חלק מהבעיות שפירטנו לעיל. אנו דואגים לה, לא רוצים שאמנו תהיה מוזנחת, ולא רוצים שהיא תתגורר במקום שורץ חיידקים, מחלות וזוהמה. נשמח לעזרה בתודה מראש

בעלי כבן 27 סובל מעודף משקל הוא גבוה 193 ומשקלו כ102 לאחר ירידה של 22 קילו מגופו הוא אוכל בצורה כפייתי כול היום אוכל ואוכל בצורה מחרידה וזה מגעיל אותי הגישה שלו לאוכל והצורה בכלל החזרתי שלו לאוכל אוכל וסובל מהתקפי רעב תמדים מה עלי לעשות מבלי להעליב אותו אני ניגעלת לשבת לידו בשולחן ולאוכל ואני מוצאת את עצמי כול הזמן מבקרת אותה על צורת האכילה שלו שהוא מסייים בשניה מתנהג כאילו אוכל רק שלו וכאילו לא ישאר יותר אף פעם אוכל מה עלי לעשות.??? וחוץ מזה איך לא מעבירים לילד גישה כזו כייתי לאוכל .?? ואיך גורמים לכך שלא יהיה בנינו פיצוצים על אף המצב הגועלי הזה.? כול הענין הזה התחיל אצלו בגיל הבגרות ששם היה צעיר ורזה היה ספורטאי מצטיין שלפתע בשל בעיה בראותי הפסיק עם זה וכעת ושהכול תקין אני רוצה לשמוע על ספרוט ככל אנא עיזרי לי וחוץ מזה כאשר הוא עושה משהו לא בסדר אני נותנת לו הערה בונה שתגרום לו להיתבגר כי הוא מאוד ילדותי ומפונק גדל בבית שיש בו כול מיכול ההפך ממני אז בתגובה הוא עושה לי המון דווקא ומתפרץ עלי עושה המון בלי הכרה ואח"כ מבקש סליחה כאילו כלום לא קרה ושוב פעם דווקא ואח"כ סליחה אני נוטה לתת לו הערות לשיפור כמו למה עישתי את מעשה מטופש שיגרום לכולם לצחוק עלייך ולהיתנשאות מעליך יכולת לחשוב לפני וככה הכול היה אחרת אז את הלקיחת אחריות והאשמה של מה שעשה מטיל עלי שאני שק החבטות שלו בסך הכול אני יודעת שהוא אמר לי אני לא מודע לפעמים תעירי לי שאתקן טעיות והוא מעיף עלי את כול העצבים שלו אני לא מסוגלת לשבת בשתיקה שאני רואה שהוא נותן לאחרים לזלזל בו אני מרגישה שמזלזלים בי והוא מא רוצה לשנות גישה ולטפ בזה מה לעשות ..?? ואיך לא ולא מעבירים לצאצאים אם בכלל מסר שכזה בהתנהגות ילדותי חסרת חינוך לא יודעת איך לקרוא לזה איזה דוגמה נוכל לתת לעניות דעתי זה משהו שהוא ראה בבית בקטע של ההתנהגות הזו בלבד אני ראיתי את זה מקרוב בבקשה תעזרו מותאשת

בעניין התנהגות של חבר של אבי: א. מה פירוש הכינוי "יפיופה", שתמיד מכנה אותי ולא קורא בשמי? ב. מדוע כשצעדתי במדרכה, שהיתה צרה עם חברותי, הוא ראה אותי מרחוק, הלך מהר ופתאום התנגש בי בגוף. הרי יכל באותו מידה לבקש סליחה שאפנה לו את הדרך, או היה עוקף אותי. ברור שחייך וביקש סליחה והמשיך לדרכו. הוא הרי לא עוור!! .תודה רבה על התשובות שאקבל.

העניין הוא שזה לא חד פעמי. עושה רושם כאילו בכוונה נתקל בי, ולפעמים נתקל, ואחר מגלה התעניינות בי. מה נשמע? איך הלימודים ועוד, ויש לו מקום לידי ללכת, חברתי טוענת שהוא די חרמן ורוצה להרגיש אותי ושאזהר ממנו. איך אדע אם חברתי צודקת או מגזימה, לכן התייעצתי איתך. מה גורם לגבר להיתקל בגוף של בחורה בשעה שיכול לבקש סליחה ואפנה לו מקום, מה עוד שהיה מקום גם לעקוף אותי. משהו נראה לי כאן חשוד, מה דעתך???? או אני סתם פרנאודית.

שלום רב, יש לי אח בן 25 בעל עבר בעבריינות מין. הוא מעולם לא טופל ע"י פסיכולוג/פסיכיאטר אלא היה בטיפול מול קצינת מבחן כשהיה צעיר. כעת השד מתחיל לצאת ממנו שוב ואני חושבת שעליו לטפל בעניין לפני שיהיה מאוחר מידי. לאן עליו לפנות? האם דרך קופת החולים אליה הוא משתייך ניתן לקבל טיפול ולסייע במקרה שלו? אודה לך מאוד אם תוכלי לכוון אותי או להמליץ על איש מקצוע טוב שמטפל באנשים כאלה באיזור השרון ו/או הצפון מודה לך מראש, אחות מודאגת...

שנינו נשואים. בתוך המסיבה ניגשתי לגבר הודיתי לו על המסיבה ע"י לחיצת יד ואמירת תודה, הגבר גם לחץ יד , אך לפתע חיבק אותי בפרופיל כ-20 שניות לפני אורחיו הרבים. מדוע לא הסתפק בלחיצת יד כפי שאני נהגתי, מדוע היה צריך לחבק אותי לפני המוזמנים? האם סתם רצה כאילו להשוויץ שיש לו ידידה חתיכה/יפה? האם רצה להראות שנחמד אלי בלי שום סיבה? האם זו דרך להראות לי שמחבב אותי??? מה דעתך ותודה.

שלום רציתי לשאול בקשר לכמה בעיות 1-אני סובל מחרדות חברתיים קשים ,נלחץ,ורועד, וכולם מרגישים בזה, אני זוכר כשהייתי כילד קטן,אימא הייתה מכה ,צועקת,מאיימת ,ואני נכנסתי לחרדות מימנה...האם זה מקור הבעיה 2-בנוסף נטפלו אלי מינית כבר מגיל 7 3-אני נהנה להכניס את החוד של הציפורן לבשר,ללחוץ חזק עד שאני חש כאב חזק ,ואז אני נרגע 4-יש לי נטייה כבר מהילדות להיכנע לחזק והיפה מימני ...מן מזוכיזם ובבגרות חשתי נמשך לסאדו-מזוכיזם מיני , לאישה יפה,ושולטת הבנתי שפרויד טוען שהילד הבין שהאהבה קשורה אצלו בכאב והשפלה וזה נכון אני חש רצון לאימא רעה (רגשי אשמה והלקאה עצמית) ורצון ללטיפה ושייכות (אימא טובה) אני הייתי בטיפול פסיכודינאמי ,אבל המטפלת לא עזרה לי בכלל ... הלכתי לסי בי טי ושם עזר לי המטפל בעיוותי חשיבה לאימפולסיביות ,אבל לא דיברתי איתו על השאר כי חשבתי שזה לא התחום שלו עכשיו חזרו לי המחשבות על היתאבדות מרוב ייאוש , ... אשמח לשמוע מכם ייעוץ, וניתוח הבעיה ישראל