פורום שווה לכל נפש

שלום, האם ידועה תופעה של מעין התכווצויות בשינה כל מספר דקות מבלי שהישן שם לב על כך? אם זה לא קשור לפורום הזה, אנא הגידו לי לאן לפנות תודה

שלום שמי ירון,השתחררתי מהצבא לפני שנתיים וחצי, כשהשתחררתי עשיתי פסיכומטרי וקיבלתי ציון על הפנים ולכן החלטתי להמשיך לקורסים חוץ אקדמיים,אני כרגע בקורס,עובד,מחזיק אוטו אבל מאוד מודאג לגבי העתיד,יש לי אמביציות מטורפות אבל אני לא יודע איך לממש אותם,הדאגה לגבי וההתלבטויות לגבי איך לממש את העתיד גורמת לי לדיכאון והרבה גם לא לישון בלילה,מה הפתרון לכך והאם יש צורך בטיפול,או אולי פשוט זה סימן טוב לזה שאכפת לי?

היי, דבר ראשון אציין כי אינני בטוח שזה הפורום לשאול בו את השאלות האלה אז אם זה המקרה אודה לכם אם תפנו אותי למקום הנכון. מזה מספר שנים אני סובל מדיכאון ומטופל בתרופות שאמורותו לשמור אותו בפרופורציה (ציפרלקס, אפקסור, רסיטל וכו כו' לטיפול יומי ולוריבן וקלונקס לטיפול רגעי). בשבועות האחרונים קרו בחיי תהפוכות שהיו קשות מנשוא, מצאתי את עצמי מתקשה לעמוד או ללכת, איבדתי את הקול, סבלתי מבכי בלתי נשלט, הרגשתי כאבים בכל הגוף והרגשתי הכללית הייתה איבוד תקוהה ואמונה בחיים.. אני כותב כאן כי המצב החמיר בשבוע האחרון, הפסקתי לאכול, בימים האחרונים המזון שהכנסתי לגוף מסתכם בקערת מרק.. עכשיו אני כבר מרגיש שמשהו לא בסדר (מערכת העיכול מתנהגת מוזר). שאלתי היא אם יש מה לדאוג לאחר כמעט שבוע של אי אכילה והאם כדיי ליצור קשר עם הפסיכיאטר? אני קצת מפחד שהוא יחשוב שאני אובדני וינקוט בצעדים.. תודה,

אני מתקרבת לגיל 60, עובדת מדינה, לאחרונה יש לי את התחושה כי עושים הכל במקום עבודתי כדי לגרום לי לעזוב את העבודה, עלי לציין כי רוב העובדים באגף שלי הן בנות 50 ומעלה, אך אני היחידה שמתקרבת ביותר ל-60, עלי לציין כי אני נראת טוב, מרגישה טוב, ורשומה למכון כושר, בכל זאת אני מרגישה נורא, וקשה לי להתמודד עם התחושה הזאת, יכול להיות שאני מדמיינת זאת, אך בדרך כלל אינני טועה. ההרגשה היא נוראית, עלי לציין כי אני לבד המון שנים, ואין ספק שמקום עבודתי היא מקור מאד חשוב שלא לתת לי להיות בודדה לגמרי, כיצד מתמודדים עם ההרגשה הזאת? אני מתעורת בלילה עם פחדים נוראיים,

נתנו לי 2 שמות של מומחים ורציתי לדעת מקרב אלה שעשו על מי הם ממליצים דר" מקס שטרן או דר" שאול סטיר

רציתי לדעת באופן היפותטי .האם אדם שהיה מלומד בעל תעודת בגרות וקורס מקצועי שבעקבות הטראומה הפך לשבר כלי זכאי לקבל יותר אחוזי נכות מאותו אדם שיש לו אותה דרגת מחלה רק שהוא אינו מלומד ובעל 8 שנות לימוד ? ז"א האם בועדה לקביעת אחוזי נכות חשוב להדגיש את העבר של אותו אדם מבחינת השכלתו הגבוהה

אנו מחפשים עו"ס העובד באופן פרטי באיזור ירושלים. זאת לצורך תמיכה וליווי של תוכנית שיקומית עבור אדם שעבר ועדיין עובר מצבי חיים לא קלים. חשוב שיהיה אדם עם ראש פתוח ולא קונספציונאלי, רגיש, לא מרובע ושעובד מכל הלב. הפניה היא כמובן גם לנשים וגברים. נודה גם למי שיעזור לנו במציאת עו"ס כנ"ל נא לכתוב לתיבת המסרים או לכתובת: [email protected] תודה

שלום רב, אני בן 16 ואני מבקש עזרה בזיהוי הבעיה שלי. אני אתן קצת רקע שנוגע לחיים שלי, כדי לנסות להקל את הזיהוי. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 8, ואבא שלי עזב את הבית כשהייתי בן 8 וחצי. אבא שלי הוא מוזיקאי מדופלם, אך הוא נטש את הקריירה שלו כשהוא חזר בתשובה (כל זאת לפני שנולדתי). אף פעם לא רציתי להיות דתי, ולכן כשאבי עזב את הבית חשתי הקלה קצת. לאמא שלי אין כסף לשכר דירה,ולכן אנחנו עוברים דירה בערך פעם בשנה. לפני שנה, אבא שלי עזב את הארץ, כיום יוצא לנו לדבר רק בפלאפון. כשהייתי בן 11, בעל הבית פינה את אמא שלי, ועברנו אל הבית של אבא שלי לקיץ. באותו קיץ, אני ראיתי את אבא שלי מכה את אמא, הדבר השפיע עלי מאוד. יצא לי הרבה פעמים בחיי לראות בעלי דירות מאיימים על אמא שלי, וצועקים ומקללים. תמיד הייתי עומד חסר אונים, ואחרי שכבר הלכו, הייתי מתכנן מה אני יעשה אם הסיטואציה תחזור על עצמה. את הדבר הזה (לתכנן נקמה), אני עושה כל פעם שאני נפגע ממישהו. כיום, אני מרבה לשתות אלכוהול, ועד לפני כמה חודשים, הייתי מעשן גראס ומסניף דבק מגע. אני תמיד מתחרט אחרי שאני עושה את זה, אבל באותו הרגע, אני "נכנע" לרצון. לעיתים קרובות (בדרך כלל כשאני מסתכל במראה), אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כלומר, כאילו מישהו אחר נמצא בגוף שלי, ובאותו הרגע, המישהו הזה, הוא לא אני. בנוסף על כך, לעיתים קרובות מאוד, אני מרגיש כאילו הרגע התעוררתי, וכל מה שקרה עד עכשיו, היה חלום. אני גם סובל מנדודי שינה כבר מאז שהייתי ילד קטן. אני מרבה ליזום דברים, אך אני רוצה את כל הקרדיט לעצמי. כשאני רואה דמות מסוימת בסרט (לדוגמא ג'ון נאש מ"נפלאות התבונה"), אני מחכה את ההתנהגות של הדמות, ואני מייחל לחלות באותה מחלה (סכיזופרניה).. אני תמיד רודף תשומת לב, ולפעמים מגזים בדברים שאני עושה כדי להשיג אותה. אני תמיד מחכה לרגע שבו מישהו יגיע לנקודת השבירה שלי, ואז אני אפרוק עליו עצבים ותסכולים שאני "שומר" במשך שנים. אנא עזרי לי מהר ככל האפשר, תודה רבה.

שלום לכולם! מזה חודש וחצי אני בקשר עם מישהי,יצאנו פעם אחת ונפגשנו עוד 3 פעמים סתם לדבר! בכל הזמן הזה היא תמיד טענה שהיא ממש מעוניינת להכיר אותי ושאני קוסם לה,ושאני לא צריך לדאוג כי היא באמת מועניינת בי...עם זאת שמתי לב שהיא שמרה אותי על אש נמוכה בכל הזמן הזה מהטענה שהיא לא בטוחה האם להכנס לקשר עכשיו למרות שהיא מעוניינת בי מכיוון שיש בחייה דברים שמכבידים ומונעים ממנה להכנס לקשר!בכל הזמן הזה,הכרתי מישהי אחרת והיא דווקא ממש מעוניינת ומראה נכונות,העניין הוא שאני דווקא רוצה את הראשונה מהמון סיבות ודווקא איתה לא יוצא כלום!אז שבוע שעבר נפגשנו והסברתי לה את העניין,דרשתי לדעת איפה אני עומד והיא הסבירה שיכול להיות שהיא טסה בעוד מספר חודשים והיא מפחדת שנכנס לקשר ואחר כך זה יכאב לשנינו כי היא מכירה את זה כי בעבר זה קרה לה עם חבר קודם!יום למחרת נפגשנו והבאתי לה זר וורדים עם מכתב והיא ממש התמוגגה,ממש שמחה והעריכה והיא הכינה גם לי כרטיס ברכה יפה והסבירה לי שהיא רוצה אבל לא יכולה!יום למחרת בהפתעה מוחלטת היא התקשרה אליי ודיברה איתי חצי שעה...שאלתי היא כזו:מה הלאה?מה אני צריך לעשות כדי להשיג אותה למרות הקשיים הטכנים?מה אני יכול לעשות כדי שהיא תשתכנע להיכנס לקשר?

היי! מדוע היא יזמה איתי קשר ויצאה איתי מלכתחילה אם כך?מדוע היא עשתה דברים מסויימים שלא ציינתי שמראים לנכונות לקשר איתי?מה ההסבר לכל זה?

אמיר, לדעתי אתה צריך לדבר איתה תכלס,להבהיר לה שאתה מעונין לדעת היכן הדברים עומדים ואם המצב ממשיך להיות כזה מבלבל בינכם,אז פשוט לעזוב ואני יודעת שזה לא פשוט וקל בכלל ,אבל עוד יותר לא פשוט להמשיך כך. בהצלחה.

הייתי מעוניין לשתף עמכם קצת את מחשבותי, ואולי לקבל יעוץ. אני בן 17.5, מתחילת גיל ההתבגרות שלי חוויתי מחשבות קשות וטורדניות, מחשבות של מוות, לאחר מכן מחשבות של אובדן, בתהליך התבגרותי העשרתי את הידע על ידי מאמרים דרך האינטרנט, הופתעתי לגלות שאלו תסמינים של גיל ההתבגרות, ואכן הדבר חלף לאחר זמן רב, אבל חלף, כיום יש לי מן מחשבות "סתמיות", אם אני עסוק במשהו אחר, אני לא יזכר ולא יחשוב עליהם אפילו, כך שאני לא יודע אם אפשר להגדיר את זה בתור אובססיה. המחשבות, אני מעריך שהם שייכות באופן כלשהוא לאובדן, מן רצון עז לפגוש אדם דווקא כאשר שהוא לא נמצא בקרבת מקום, כאשר המחשבה מתעצמת זה אפילו מכניס אותי למן מערבולת של לחץ. הדבר מופיע לי כבר שנה בערך, אך זה "באפוגות". ניסיתי לחשוב עם עצמי באמת מדוע אני "סובל" מכך, לא מצאתי פיתרון וגם לא משהו שחוויתי בעבר מעבר למה שציינתי, זה פשוט בא ביום אחד המחשבה השטוטית של לא נראה לעין, והרצון העז לפגוש ולראות באותו הרגע. המחשבה היא כלפי בני אדם בלבד, חשוב לציין כי במהלך התקופה חוויתי אובדן של קרוב רחוק של המשפחה, אך האבסורד שלאנשים שלא בחיים אין לי רצון או פחד.

מסתבר שזה לא רק לבני אדם, אלא לכל דבר שאין כרגע ויש צורך שיגיע, בדיוק כפי שהסברת, אני מודה לך מאוד, האמת שכבר כמה ימים ופשוט "התגברתי" נפשית, ופשוט מנסה לראות את הדברים אחרת. מכיוון שזיהית את הבעיה, הייתי שמח לברר עליה דברים נוספים להעשיר את הידע, כמו עד כמה זה נפוץ, ומתי זה הופך לשכיח, האם זה חלק מתהליך ההתבגרות, ומה הגורמים לכך בדרך כלל.

שלוםרב אז ככה יש לי פחד למרות שאני לו בסיכון עשתי 3 פעמים בדיקה יצה שלילי ביום ראשון הלכתי לבלינסון למעבדה למיקורוביולוגיה היתי חרד הבאתי להם תעודת זהות ותוצה שהם שלכו פפקס לרופה הם אמרו לי לו לבו לשם יותר ברגע שהי נתנה לי את תעודת הזהות כאלו הרגשתי דקירהאני מפחד שהי לו הדביקהאותי בכונה אני לוקח פריזמה ולו מצליח לישון בלילה גם לפני זה האים יתכן שהי דקרה אותי

היי עירית אני בת 19 חיילת ברקע כללי היו לי חיים מאוד קשים, ההורים שלי התגרשו שהיתי מאוד קטנה עם אבא אין לי קשר בכלל מאז ואמא שלי עסוקה בעצמה, עברתי שלושה או הטרדות מניות למיניהן מגברים זרים, אין לנו הרבה כסף ככה שכל הזמן אני עבדתי ופירנסתי את עצמי, בתקופת הלימודים תקפה אותי מחלה שנבעה מדיכאון וחרדות למיניהם את הלימודים שלי למרות הכל סיימתי במצויינות נאחזתי בשיניים להשיג כל ציון וציון למען העתיד שלי, אני מנסה להישתקם מכל הטראומות בעבר ומאוד כל מיני פרטים שלא מצויינים כאן כרגע, קשה לי אני כבר לא מסוגלת! ניסיתי להיתאבד בעבר היתגברתי על הפחד הזה של המוות כי פשוט לא היה לי למה לחיות אין לי כלום בחיים שום דבר לא שלי אין לי מטרות אין לי עתיד אני בדיכאון לא מצליחה להרדם, אני ישנה נטו 3 שעות בלילה, הכניסה למערכת הצבאית רק בחמירה את העניין, אני מתכוונת ללכת לקבן צבאי שיטפל בי כי יש לי את המודעות הזו לעזור לעצמי ולהבין מה הולך איתי אני רוצה לדעת מה את יכולה ליעץ לי איך אני אוכל לעזור לעצמי להשיג בטחון עצמי אהבה עצמית לאבד את התמימות הזו שפוגעת בי אני רוצה לחיות אבל לחיות ברמה

אני מעונינת לדעת לאן אני צריכה לפנות כדי לקבל טיפול תרופתי לדיכאון

את צריכה לפנות לרופא בקופת חולים. אם הדיכאון הוא קל יתכן ויתן לך תרופה בעצמו אם מצבך קשה יותר ויש לך בעיות תפקוד תבקשי הפנייה לפסיכיאטר של קופת חולים הוא ישוחח איתך קצת יותר באריכות כדי להבין מה בדיוק הבעיה ויתן לך טיפול תרופתי.

שלום למנהל הפורום ולכל מי שיכל לעזור לי עם הבעיה שלי. שמי אורן ואני בן 24 ואני ממש מדוכא מכל העניין הזה. יש לי בעיה שהייתי רוצה מאוד עזרה לגביה כי אין לי מושג ממש מה לעשות. הבעיה מתחלקת לשניים: פשוט אני מרגיש ממש לבד כי אין לי כמעט חיי חברה וחיי מסתכמים בעיקר בעבודה וחיי בית ורק חיי חברה מועטים עם חבר אחד טוב שיש לי. הייתי רוצה לרכוש עוד חברים בעלי אותו תחומי עניין שלי יש שהם ספורט ריקודים ומוסיקה ובעיקר כל מה שיש אבל אני לא יודע איפה לחפש אותם ולא יודע מה לעשות. חלק שני הוא למשל שיש נגיד מישהו בעבודה שאני רוצה לדבר איתו ולהיות כאילו חבר שלו אני נתקע שזה אומר אתה לא יכל לבוא ישירות לבן אדם ולהגיד לו שמע אחי בוא נהיה בקשר נעשה משהו פעם כי זה ייראה ממש נואש מצידי והוא יצחק עליי בפנים פשוט. אני רוצה לדעת פשוט איך להציע לבן אדם להיות בקשר (בחור או בחורה לא משנה) שלא יראה נואש מצידי ולרכוש עוד אנשים להיות איתם חבר כי נשבר לי מהבדידות הזאת. תודה רבה אורן.

שלום רב, אני בדכאון כבר המון זמן (שנים) שרק הולך ומחמיר. אני בת 35 ורע לי רוב הזמן, אנשים שמחים גורמים לי להרגיש עוד יותר רע. אני בודדה. אין לי בן זוג ואף פעם לא היה מישהו רציני. בדיוק סיימתי תואר שני ואני בשלבי חיפוש עבודה, ואני יודעת שזה יהיה מאוד קשה לי. אני נוטה לחשוב שאנשים לא ממש רוצים את חברתי. וגם אם כן, נדמה לי שזה מתוך רחמים. לא פלא, נמאס לראות פרצוף עצוב/זועף כל הזמן. הכל נראה לי שחור ומאיים בעיניי. אני מאוד הייתי רוצה לדבר עם מישהו על רגשותיי ומחשבותיי ואין לי עם מי. מישהו שיכוון אותי שיראה לי שלא הכל שחור, מישהו שיראה לי את הדברים בפרופורציה הנכונה. אני לא יכולה להיעזר במכריי ובמשפחתי, כי אני לא רוצה להכביד עליהם (כל אחד יש לו את החבילה שלו). וטיפול פסיכולוגי לא עומד לרשותי מבחינה כלכלית. מה אני יכולה לעשות? להמשיך לסבול ולצלול לתוך תהום עמוקה שכבר עכשיו קשה לי להרים את הראש ולראות מעט אור? אני ממש אובדת עצות. לפעמים אני תוהה אם חיי סתם מבוזבזים עליי. אודה על כל עצה או פתרון! עדן

שלום אני בחורה בת 22 ויש לי קצת בעיות של בטחון עצמי ,הייתי מעוניינת ללכת לפסיכולוג אך אני סטודנטית וזה יקר מידי האם אלו מקומות יש לי ללכת שיחסית פחות יקרים ,אני לא מעונינת ללכת דרך קופת חולים או בריאות הנפש או משהו כזה כדי שזה לא יכתב לי בתיק הרפואי .אשמח אם תפני אותי למקומות מסווימים או משהו

זה זמן מה שאני סובל (אני חושב...) מדיכאון. זה לא משהוא חדש. זה פשוט ככה. כשהייתי קטן חשבתי שמצבי הרוח שלי הם כלי חשוב לאומן ושמרתי עליהם בחירוף נפש. דווקא מצווים קשים משברים למניהם בדרך כלל מעודדים אותי ונותנים לי אנרגיה. אז ככה: היה קיץ מעולה!!! עבדתי כמו חמור במיקצוע שלי (זה נדיר אני סטודנט שנה שלישית לבימוי קולנוע ואני כבר מוצא עבודה) איך שהתחילה שנת הלימודים מצעתי עבודה בחצי משרה אולי במקום הטוב ביותר האפשרי בעבורי. ובינתיים אני שם. בלימודים אין לי המון חברים קרובים אבל אנשים תופסים ממני (אני מעריך ) די מקצועי. אבל אבל אבל אבל בעבודה אני יושב כל היום ולא מצליח לעשות את מה שאני מסוגל. אני מבזבז את הזמן, מתבכח נעלב ומתלוצץ (לאו דווקה בסדר הזה) ללימודים כבר לא הגעתי חמישה שבועות, אני ישן כל הזמן או מתבטל בבית. אין לי חשק לכלום. אני רואה עבודות של חברי לכיתה ומקנא. אני לא חושב שיצא ממני במאי. אני לא חושב שיצא ממני כלום. במישור המיני.... אין לי אף אחת או רק כאלה שממש לא מענינות אותי. אני מחור לאוננות (עשרות פעמים ביום) אני עייף כל הזמן אבל לא ישן טוב אף פעם. השמנתי נורא בחורף... (אני נשמע כמו בחורה (-: ) אני חושב שאני צריך טיפול או לפחות יעוץ כי הכול אצלי בסדר אז למה כזה חרא לי???? אבל----- וזה הבעיה הגדולה אין לי גרוש על התחת! טיפול היום עולה אלף שקל בחודש גם בעזרת הביטוח המושלם. 2*200*4= לפי פעמיים בשבוע במשך חודש = 1600 ש"ח לסטודנט שמקיים את עצמו מחצי משרה + דירה ולימודים זה סכום בילתי אפשרי! טוב... שוטויות בי

שלום אני בת שלושים, בחודשים האחרונים בגלל סיבות שונות(עבודה לחוצה, פרידה מחבר ) נכנסתי לתקופה מאוד לא רגוע בה הייתי לחוצה, עצבנית, לא מפוקסת וגם מאוד עצובה. המשכתי לתפקד ללכת לעבודה, אך בפנים חשבתי עצבות.בשבועות האחרונים בגלל שהרגשתי החמרה ואף קושי לקום לעבודה, החלטתי לפנות לפסיכיאטר(בפעם הראשונה) הוא המליץ על כדורי ציפרלקס כדור אחד למשך חצי שנה להפסקת הדיכאון ועוד חצי שנה ליצב את המצב. שאלותי:האם כדור הממכר? מה יהיה לאחר שאפסיק אותו? האם הוא גורם בתחילה לקצת עייפות? האם הוא יכול לגרום לשלשולים ובעיות בקיבה? אם כן מה עושים? תודה על התייחסותך

לא יודע אם את עוד תקראי את זה אבל כן הוא גורם עייפות אני פשוט ישן יותר טוב וחולם יותר מאי פעם עדיין ההספק שלי הוא טוב מאשר לפני הכדור. אני מניח שהרגשת איך פתאום את מצליחה לעבור פרקי זמן ארוכים מבעבר ללא מחשבות טורדניות על דברים מדכאים המלצתי לך : א) לנסות תרופות מקבילות לא כולן משפיעות באופן זהה *****ב)בשום אופן לא להפסיק ללא פיקוח של פסיכיאטר טוב אני מאחל לך המון אושר

שלום, אני לומדת פסיכופתולוגיה וצריכה לנתח את הסרט "נערה בהפרעה" במסגרת הקורס. הדמות בסרט סובלת מהפרעת אישיות גבולית. ניתוח הסרט צריך הן להיות מנותח לפי הDSM והן מהזווית הפסיכואנליטית אם יש לכם חומרים בנושא, מצגות, ניתוחים דומים אשמח שתשלחו לי. תודה מראש הילה [email protected]

היי, אני מחפשת מאמר תאורטי המדבר על הקשר שבין מידע שנותנים לחולה לפני ניתוח לרמת החרדה שלו. יש אפשרות להפנות אותי למקום ספציפי. עייפתי מלחפש באוניברסיטאות ולא למצוא אף מאמר על הנושא. בתודה מראש, נועה.

ידיד שלי ביקר אצל פסיכיאטר מסויים, במסגרת קופת חולים מכבי. בפגישה הראשונה היה נדמה לו שהפסיכיאטר כבר "מחפף" את את טענותיו ואת הרגשותיו, כלא רלוונטיות. לכן הידיד שלי היה בטוח שאולי פסיכיאטר שהוא ביקר אצלו בעבר, הודיע לו או לקהילת הפסיכיאטרים והזהיר לגבי אותו אדם - לא לקחת אותו ברצינות,וכולי. לי זה נשמע קצת כמו פרנויה אבל אמרתי לעצמי שבכל זאת אבדוק כאן בפורום - יכול להיות דבר כזה, "אזהרה" בין הפסיכיאטרים, או בעל פה או דרך המערכת הממוחשבת של קופת חולים?

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

אני לא אזבל לך ביטויים כמו לראות רק את חצי הכוס המלאה והחיים הם כמו גלגל למרות שאלה הביטויים האמיתיים בחיים ומפני שלא ניראה לי שיש לך חשק ללמוד קבלה אז אני אומר לך את האמת האמיתית כמו שאומרים שהיופי הוא בעיני המיתמודד כך אני אומר לך את הדבר הכי חשוב בחיים לכל אחד יש את הסנריו שלו ואין קיצורי דרך כמו מונופול תחזור לנקודה שחתכת אותה אתה צריך לדאוג רק שאתה יכול להביט במראה בלי שום בעיות .

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

להגיד לך משהו לכולם החיים קשים והדרך היחידה לצאת מזה היא להתגבר וע,י הסליחה לאנשים שעשו לך רע ולעצמך תוכל להשתחרר מהמועקה ולהתחיל דף חדש תזכור תמיד מחר יש יום חדש.

[email protected] xxx אני עם סיפור הרבה יותר קל משלך ובכל זאת הייתי בדיכי תקופה אתה יותר ממוזמן ליצור איתי קשר במייל יש הרבה דברים שניתן לעשות אם אתה במצב דומה למה שהייתי אתה בטח כבר מעט אפאטי וממש לא בטוח שתיצור קשר אם תדחה ...אז אל..שלח עכשיו מייל. יש לך חיים שלמים ומאושרים לחיות

לאחרונה התגלה כי יש לי מיומה של 8 ס"מ ברחם. האם יש חובה לנתח , להוציא את הרחם או שיש טיפול אחר ? אני בת 48. והאם זה מסוכן - המיומה בכלל והטיפול בפרט. תודה

שלום להרה וכל מי שיכול לעזור לי קוראים לי אורן ואני בן 24 חיי במשך השנתיים האחרונות היו ממש אבל ממש מגעילים מאז שהשתחררתי מהצבא חיי לא מה שהיו. הייתה לי חברה נפלאה שנפרדנו ואני מייסר את עצמי על כך שזו הייתה טעות מצידי להיפרד ממנה ולמרות ניסיונות מצידי היא לא רצתה לחזור אליי יותר אבל הפסקתי לחשוב עליה ואני מנסה ובאמת משקיע את כל כולי בלמצוא משהו חדש אבל מסיבות של חוסר מזל או מצידי לא הצלחתי למצוא משהו חדש מצבי החברתי לא ממש טוב יש לי רק חבר אחד שהוא טוב והוא חברי במשך 14 שנה אבל אני רוצה למצוא עוד חברים ולא ממש יודע איך ואיפה לעשות את זה אני עובד בעבודה מעולה ושכר טוב והמצב בבית שלי ממש חרא ואת כל המשכורת שלי אני נותן להורים שלי כדי להתקיים ולשלם . ממש כאילו אחרי שהשתחררתי מהצבא עולמי חרב עליי והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון ע"י התייעצות עם הרופא שלי כי ממש לא יכולתי לסבול את המצב שקיים ממש קשה לי עם המצב ואין לי מושג איך להמשיך הלאה בסה"כ אני רוצה בת זוג ועוד חברים השאלה היא איך להשיג אותם כי לא יודע אני מנסה להתחיל עם בחורות וללנסות למצוא עוד אנשים אבל אתה לא יכול לבוא לאנשים פתאום אחי בא לך להשאר בקשר בקיצור אני מודאג וממש עצוב תודה ואשמח לקבל עצות וסליחה על האורך

שלום, ברצוני לדעת מה אפשר לומר על הילדה שציירה את הציור בקישור הבא: http://albums.tapuz.co.il/Albums/getImage.asp?a=416159&b=0&c=808910.jpg&d=68.-2.-10.-2.-1.-9.-10.-12.48.54.45.78 תודה רבה, אבי

ברצוני לציין שמדובר בילדה בת 4

שלום, אני לוקח רסיטל20 מ"ג, כבר 3 שבועות. ומאז הרבה פעמים יש לי כאבי ראש חזקים, בעיקר באזור העינים. כמו כן, השינה מאוד קלה. האם מישהו מכיר זאת? האם זה עובר? והאם מכירים טיפול מונע? או שצריך להחליף כדור? תודה

שלום אני משתמשת ברסיטל כבר מספר שנים. אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא כאב ראש וגם ידועה התופעה של הפרעות בשינה. התופעות אמורות לחלוף במשך הזמן. בכלל, כל ההשפעה של הרסיטל אמורה לפעול תוך חודש חודשיים מהתחלת הטיפול. עד אז זאת בעצם תקופת הסתגלות של הגוף לתרופה ואל תצפה להשפעות חיוביות. אני לוקחת את התרופה בצהריים כדי שלא תפריע לי לישון בלילה. לא הייתי ממליה לך להחליף את הכדור בשלב הזה. זה עדיין מוקדם מדיי להחליט שהתרופה לא מתאימה לך. על כאבי הראש תנסה להתגבר באמצעים הרגילים. מקווה שעזרתי לך. באופן כללי לי התרופה עוזרת אני לוקחת 40 מ"ג ביום. 20 מ"ג לדעת הרופא שלי זה מעט מדיי ובאמת לא היה אפקטיבי.

אני לוקחת כבר 6 ימים אותה תרופה אותו מינון ומרגישה בדיוק כמוך... כמו שאתה מספר עליי ..חחחחח לא להחליף כדור הכדור מצוין, בטחותי, הרופא שלי ממליץ בחום דרך אגב אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... אלה תופעות לוואי רק בהתחלה תוך חודש ימים אמורים לחלוף להתאזר בסבלנות ופשוט לנשום עמוק אפשר לפנות אליי לאימייל

שלום לכולם! ההודעה קצת ארוכה אך אשמח אם תעזרו לי... שמי א,בן 22 סטודנט למדעי המחשב.לפני מספר חודשים הכרתי מישהי בקורס הפסיכו,יצאנו פעם אחת ועוד פעם נפגשנו מתחת לבית שלה...מאז ועד היום עברו 3 שבועות.לאחר הפגישה הראשונה היא אמרה לי שהיא מאוד נהנתה בחברתי ושהיא מעוניינת להכיר אותי עוד אך היא במצב די מבולבל בחייה ושהיא לא יודעת אם מתאים לה קשר עכשיו...אז שאלתי אותה מדוע יצאת איתי?היא טענה שזה בגלל שהיא לא חשבה שאני ארצה לרוץ עם הקשר מהר.כמו כן היא רמזה לי שהיא תשמח אם אני אחכה לה תקופת זמן עד שהיא תהיה מוכנה לקשר!בפגישה הזו היא הרעיפה עליי מחמאות באומרה שאני קוסם לה,ושאני מיוחד,ושבכל זמן הקורס היא התעניינה בי.חשוב גם לציין שהיא זו שיזמה את הקשר ביננו!כמו כן אני אמרת לה מה אני חושב ועד כמה אני מעוניין בקשר איתה ועד כמה היא מיוחדת בעיניי,הייתי אמיתי איתה,כנה וגלוי לב!לאחר כל זה היא הבטיחה לי מרצונה שהיא תחשוב על מה שאמרתי ושהיא תדבר איתי,היא הבטיחה לא לשלול קשר מבלי לחשוב!לאחר הפגישה הזו ושבוע אחרי לא יצרתי איתה קשר בשום דרך,נתתי לה את הזמן ולא לחצתי ואח"כ שלחתי לה מייל והיא הגיבה בשמחה ואפילו רשמה "בדיוק היום חשבתי עליך",עליי לציין שבמיילים היא תמיד נותנת לי רמזים על כמה היא רוצה להמשיך בקשר,היא תמיד מתעניינת בחיי וכו'...מאז התחלנו להיות בקשר שוב...ובכל הזמן הזה היא מתקשרת אליי,מדברים שעות,שולחת הודעות,מיילים ומראה נכונות להמשך הקשר מצידה!עם זאת עליי לציין שמספר שבועות אחורה מהיום ניסיתי מספר פעמים לצאת איתה אך לשווא,בכל פעם שהצעתי היא טענה שהיא סגורה על סופ"ש עם החברות!בסופו של דבר כשכבר חשבתי שהבחורה אולי לא מעוניינת היא הציעה לי לצאת איתה למופע ביום שבת הקרוב ואף התעקשה לקנות כרטיסים,שמחתי כמובן,אך לצערנו לאחר כמה ימים גילינו שהמופע בוטל!(בתחילה חשבתי שזהו תירוץ אך בדקתי והמופע באמת בוטל).היא טענה שנעשה משהו אחר.שלשום,שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות והיא אמרה "לא יודעת"...אז עשינו שיחה והסברתי לה מה הכוונות שלי בקשר ושאני רוצה להכיר אותה,ושאני אדם בוגר ושאם היא לא מעוניינת אז היא יכולה להגיד במקום שאני אמשיך לצעוד במקום ולהסתובב סביב הזנב שלי ולטפח תקוות.היא אמרה שהיא כן מעוניינת להכיר אותי ושאם לא היא הייתה אומרת לי...היא אמרה לי:"אתה צריך לישון בשקט כי אני מעוניינת להכיר אותך יותר"...אז הסברתי לה שאני סובלני ולא מלחיץ,ושאנחנו לא חברים ושהיא לא צריכה לתת לי דין וחשבון אבל אני תמיד חושב שאוקיי הנה השבת נצא וזה לא יוצא,אז היא טענה שזה בגלל החברות שלה,אז אמרתי לה שאני מבין אבל אני כבר שומע את זה 3 שבועות ושזה יהיה ממש נחמד וזה ממש חשוב לי אם היא תפנה כמה שעות בשבילי בסופ"ש שלה...היא אמרה שאני צודק ושהיא תפנים את הדברים ותודיע י מה קורה בקשר לסופ"ש... לסיכום:הבחורה אכן מראה התעניינות,היא מתקשרת,שולחת הודעות,מיילים,רומזת רמזים,נותנת מחמאות,וכבר יצאנו בעבר,היא אפילו הזמינה אותי לצאת איתה,והתעקשה להזמין כרטיסים.אז מה שאני לא מבין כאן זה מה קורה פה?מצד אחד היא מראה נכונות ומצד שני זה לא ממש יוצא...מה קורה כאן?

שלום רב, הייתה לי חברה שנתיים וחצי, במהלך תקופת הקשר (חצי שנה אחרונות) התחילו לחברתי בעיות של כאבי ראש מלחץ (סטרס האדאייק), בדיוק בתקופה שבו היא התחילה את השירות הצבאי. במהלך הקשר הייתי די נוקשה איתה בהרבה דברים אבל כל עוד כשהינו ביחד הכאב ראש שלה ירד, שאומר שלא הייתי מקור לחץ בלעדי. לפני חודשיים טסתי לתאילנד ל7 שבועות, לחופש אחרי הצבא, במהלך השהיה שם היא הודיע לי שיש לה ספקות (שבאו ממש בפתאומיות) היא הודיעה לי שאין אף אחד והיא פשוט צריכה זמן לעצמה. אמרתי לה שאני מבקש לפחות בחזרה לחזור אליה לתקופה רק כדי לבחון את השינוי בביטחון העצמי שלי שעברתי בתאילנד.(שהשתפר לטובה ואולי יכול לתמוך בקשר שלנו) ברגע שהיא התחילה להודיע לי היא נכנסה לאדישות כלפי והיא לא מוכנה לספר לי מה עובר עליה , לאחרונה האדישות ירדה אבל היא עדיין לא מוכנה לדבר על שום דבר חוץ מסמול טוק ולשמוע על הצרות שלי. ידוע לי בוודאות שהיא עדיין אוהבת אותי וקשה לה עם הנתק הזה. ידוע לי בוודאות שהיא דיברה עם אחותה לגבי הקשר ואחותה אמרה לה שהיא צריכה להפרד ממני בטענה שאני "תלותי וילדותי". כרגע אני בדילמה, אני באמת אוהב אותה ובאמת אני רוצה לחזור להיות איתה, והדילמה שלי היא שאם אני נותן לה זמן לאכול את עצמה מבפנים אני בעצם מאבד אותה ואם אני יהיה נודניק אני מאבד אותה גם כן. מה עלי לעשות?

שלום, עברתי היום מבחן מיון לעבודה באחד מהמכונים המוכרים. במכון ביקשו ממני לכתוב, להמציא סיפור מהדימיון בארך של דף שלם. ברצוני לדעת מה בעצם ניתן לדעת על אישיותי מהסיפור. אני חושש שהסיפור שבחרתי היה לא מתאים ויכול להטעות את הבוחנים ויפגע בסיכויים שלי להתקבל למשרה. אני בחרתי סיפור דרמתי על בחורה שיצאה לטייל במזרח, היא טיילה בתיאלנד עברה לטייל בויטנאם ובעת חזרה מתיאלנד תפסו אותה הרשויות מכיוון שהתגלה אצלה סמים. לאחר שעתיים הם שיחררו אותה כי גילו שזה טעות ולא המזוודה שלה. אין לי משג למה בחרתי את הסיפור הזה, אבל כאשר חשבתי על זה לאחר הבחינה הבנתי שזה היה טעות מכיוון שבחרתי סיפור דרמתי מדי שיכול להעיד דברים לא נכונים עלי.

הי, האם יכול להיות שבן אדם יעדיף להיות לבד מאשר בסביבת אנשים ? ומצד שני רוצה להיות עם אנשים אך כאשר נמצא בסביבתם, מתאמץ בחיפוש נושאי שיחה. בסביבת אנשים חדשים עושה רושם מאוד מאוד טוב אך כאשר מכירים אותו לעומק לטענתו מתגלה הטיפוס האמיתי שלא חשבו שהוא כך – כזה הססן וחסר ביטחון ומשעמם (לא בטוח שכך הם מרגישים אך זו רק ההרגשה שלו) מוצא את עצמו משעמם ומצד שני מנסה "לרצות" את הסביבה בנוכחותו ומדי פעם זורק משפט או שניים ומהנהן אך מוצא את עצמו לא שייך לפורום החברתי למרות שמתאמץ להיות בעניינים שלא תמיד מעניינם אותו רק בשביל להיות "מקובל" שידברו איתו שוב ובמצב הפוך אף אחד לא יתאמץ למענו לעולם !!!!!!!!!!! כי זה עוד לא קרה ומעדיף אחד על אחד מאשר להרגיש חוסר שייכות או מה להגיד או מה יגידו כי "אני לא מעניין" אני משעמם" "אני מדבר רק שטויות" "אין לי מה להגיד" מוצא את עצמו זומבי אפטי, מוח ריק ממחשבות ועונה רק על נושא השיחה ולא מצליח לפתח שיחה לכיוונים אחרים. לא מצליח לחשוב על כלום כלום כלום ובטח שלא נושאי שיחה כי מן הסתם כולם "מקובלים" ואני לא ואולי מה שאגיד לא יעניין ויצחקו או לא יקשיבו או יסתכלו בהרמת גבה ויתעלמו כי אני נבלע מרוב חוסר עניין. מדובר על כל סביבה שלא תיהיה אם זה בסביבת המשפחה ואם זה בסביבת החברים הקרובים / חברים לעבודה, אפילו אנשים חדשים שמתפתחת איתם שיחה ועם הזמן השיחות הולכות ופוחתות כי אין על מה לדבר או שנמאס כבר לדבר בגלל שלא בא להם ועושים זאת מן הנימוס או בכדי לא לפגוע והם בטח לא יודו שזו הסיבה האמיתי – הרגשה שתמיד עושה רושם מוטעה על אנשים – מה יגידו הבעיה העקרית זה עם בני זוג – קשרים לא עלו על שלושה חודשים – חוסר אמון ביכולת לפתח מערכת זוגית תקינה ובריאה מחשש לשעמום וחוסר עניין לאחר מס' חודשים – אז מה יהיה הלאה ??? איך מחזיקים קשר של שנים כאשר מלווה אותך חוסר ביטחון קשה – אתה משעמם – ואין לך מה לומר ההרגשה שנלוות לאורך כל הדרך היא חוסר שייכות למקום ולפעמים חוסר שייכות לעולם. הסביבה הנוכחת באירועים הנ"ל כלל לא מבחינה בהרגשה של אותו אדם מהסיבה שהכל נראה "סבבה" כלפי חוץ. אותו אדם מקרין חביבות, סימפטיות, אכפתיות, אנרגיה, מרץ ועניין אם כי בפנים קיימות החששות המעורבלות – רמאות עצמית לשמה , משחק או פיצול אשיות – לא להראות לכל העולם שדפוק לך בחיים אם גם ככה מתרחקים ממך אז למרות שהכל חרא אתה אומר ומראה שהכל סבבה שבעצם זה לא כך דוגמא אוטנתית - יוצאים לטיול מהעבודה, לאותו אדם ישנם חברים מהעבודה אך בכל זאת חושש מי ירצה לשבת לידו ואם יתקרבו אליו. הוא מרגיש שהוא זה שצריך ליזום קרבה ועושה זאת כי אם לא ישאל מי רוצה לשבת לידו אף אחד לא יעשה זאת - ככל הנראה טראומה מודחקת (או שלא) מבית הספר, שנים על גבי שנים של חוסר מקובלות בחברה, ריחוק מצד הכיתה, צחוקים וזלזול בשל חולשות אופי ולימודים מאוד מאוד ירודים – מדובר בבית ספר דתי רק עם בנות ורצון למחוק שנים אלה מהזכרון שכנראה מן הסתם מלווה לאורך שנים. אולי היום היו מבחינים זאת כהפרעות קשב וריכוז מה שלא היה לפני 20 שנה מצד אחד יש את הרצון העז עד מאוד לתשומת לב (מי לא ?) ומצד שני - מה לעשות בשביל זה או איך ? אם לא אזום אף אחד לא מתקרב ואם אזום אז מה אומר ואיך אמשיך את השיחה - מבוי סתום בקיצור. מדובר על בחורה בגיל 35 (כמעט) רווקה - נפגעה רבות בחייה מהסובבים אותה, כל פגיעה רק מודחקת פנימה כי זה מגיע לי כך היא אומרת ולעולם לא חוותה אהבה, חסמה את עצמה רגשית מכל הכוונים "חיה על ריק" לדבריה שכלל לא דוגלת בשיטת השיחות מהסיבה שלטענתה הרגש כבר לא עובד והראש רק מדבר ולא מצליחה להפנים דבר פנימה ובטח שלא לדבר וזאת לאחר מס' נסיונות של שיחות היא לא מאמינה שמישהו יכול לעזור לה ובטח שלא להפתח לאנשים שרק רוצים להרע לה גם כשהייתה בטיפול – היא מהנהנת ומשתפת פעולה אך בסיום הטיפול חוזרת לשיגרה האפורה כאילו לא היה כלום- פשוט לא יודעת או מצליחה להשתמש בכלים איך ניתן לעזור ?

שלום לך גם אני חיה בתחושות האלה שלא מקובלת ואין נושא שיחה ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלי כי אני משעממת למרות שאני ניראית טוב אני כל הזמן חושבת שצוחקים עליי אבל תדע לך שזה הכל בראש שלנו ואף אחד לא צוחק עלינו באמת תמיד תהיה חיכן ותמיד תנסה להחמיא לאחרים אנשים אוהבים יותר מכל שמחמיאים להם רק ככה למדתי לעשות מתוך מחקר כלשהו שקראתי רק כך יאהבו להיות בסביבתך רק קודם כל להחמיא לאנשים דבר ראשון שמע לי תרוויח אנשים אוהבים מחמאות כמו: איך רזית? איך את ניראית טוב היום זה הפתרון שלך זה עבד עליי זה יעבוד גם עליך כנס לחראש שלהם ותלמד להתאים עצמך לכל בן אדם בהצלחה מלי

הי, האם יכול להיות שבן אדם יעדיף להיות לבד מאשר בסביבת אנשים ? ומצד שני רוצה להיות עם אנשים אך כאשר נמצא בסביבתם, מתאמץ בחיפוש נושאי שיחה. בסביבת אנשים חדשים עושה רושם מאוד מאוד טוב אך כאשר מכירים אותו לעומק לטענתו מתגלה הטיפוס האמיתי שלא חשבו שהוא כך – כזה הססן וחסר ביטחון ומשעמם (לא בטוח שכך הם מרגישים אך זו רק ההרגשה שלו) מוצא את עצמו משעמם ומצד שני מנסה "לרצות" את הסביבה בנוכחותו ומדי פעם זורק משפט או שניים ומהנהן אך מוצא את עצמו לא שייך לפורום החברתי למרות שמתאמץ להיות בעניינים שלא תמיד מעניינם אותו רק בשביל להיות "מקובל" שידברו איתו שוב ובמצב הפוך אף אחד לא יתאמץ למענו לעולם !!!!!!!!!!! כי זה עוד לא קרה ומעדיף אחד על אחד מאשר להרגיש חוסר שייכות או מה להגיד או מה יגידו כי "אני לא מעניין" אני משעמם" "אני מדבר רק שטויות" "אין לי מה להגיד" מוצא את עצמו זומבי אפטי, מוח ריק ממחשבות ועונה רק על נושא השיחה ולא מצליח לפתח שיחה לכיוונים אחרים. לא מצליח לחשוב על כלום כלום כלום ובטח שלא נושאי שיחה כי מן הסתם כולם "מקובלים" ואני לא ואולי מה שאגיד לא יעניין ויצחקו או לא יקשיבו או יסתכלו בהרמת גבה ויתעלמו כי אני נבלע מרוב חוסר עניין. מדובר על כל סביבה שלא תיהיה אם זה בסביבת המשפחה ואם זה בסביבת החברים הקרובים / חברים לעבודה, אפילו אנשים חדשים שמתפתחת איתם שיחה ועם הזמן השיחות הולכות ופוחתות כי אין על מה לדבר או שנמאס כבר לדבר בגלל שלא בא להם ועושים זאת מן הנימוס או בכדי לא לפגוע והם בטח לא יודו שזו הסיבה האמיתי – הרגשה שתמיד עושה רושם מוטעה על אנשים – מה יגידו הבעיה העקרית זה עם בני זוג – קשרים לא עלו על שלושה חודשים – חוסר אמון ביכולת לפתח מערכת זוגית תקינה ובריאה מחשש לשעמום וחוסר עניין לאחר מס' חודשים – אז מה יהיה הלאה ??? איך מחזיקים קשר של שנים כאשר מלווה אותך חוסר ביטחון קשה – אתה משעמם – ואין לך מה לומר ההרגשה שנלוות לאורך כל הדרך היא חוסר שייכות למקום ולפעמים חוסר שייכות לעולם. הסביבה הנוכחת באירועים הנ"ל כלל לא מבחינה בהרגשה של אותו אדם מהסיבה שהכל נראה "סבבה" כלפי חוץ. אותו אדם מקרין חביבות, סימפטיות, אכפתיות, אנרגיה, מרץ ועניין אם כי בפנים קיימות החששות המעורבלות – רמאות עצמית לשמה , משחק או פיצול אשיות – לא להראות לכל העולם שדפוק לך בחיים אם גם ככה מתרחקים ממך אז למרות שהכל חרא אתה אומר ומראה שהכל סבבה שבעצם זה לא כך דוגמא אוטנתית - יוצאים לטיול מהעבודה, לאותו אדם ישנם חברים מהעבודה אך בכל זאת חושש מי ירצה לשבת לידו ואם יתקרבו אליו. הוא מרגיש שהוא זה שצריך ליזום קרבה ועושה זאת כי אם לא ישאל מי רוצה לשבת לידו אף אחד לא יעשה זאת - ככל הנראה טראומה מודחקת (או שלא) מבית הספר, שנים על גבי שנים של חוסר מקובלות בחברה, ריחוק מצד הכיתה, צחוקים וזלזול בשל חולשות אופי ולימודים מאוד מאוד ירודים – מדובר בבית ספר דתי רק עם בנות ורצון למחוק שנים אלה מהזכרון שכנראה מן הסתם מלווה לאורך שנים. אולי היום היו מבחינים זאת כהפרעות קשב וריכוז מה שלא היה לפני 20 שנה מצד אחד יש את הרצון העז עד מאוד לתשומת לב (מי לא ?) ומצד שני - מה לעשות בשביל זה או איך ? אם לא אזום אף אחד לא מתקרב ואם אזום אז מה אומר ואיך אמשיך את השיחה - מבוי סתום בקיצור. מדובר על בחורה בגיל 35 (כמעט) רווקה - נפגעה רבות בחייה מהסובבים אותה, כל פגיעה רק מודחקת פנימה כי זה מגיע לי כך היא אומרת ולעולם לא חוותה אהבה, חסמה את עצמה רגשית מכל הכוונים "חיה על ריק" לדבריה שכלל לא דוגלת בשיטת השיחות מהסיבה שלטענתה הרגש כבר לא עובד והראש רק מדבר ולא מצליחה להפנים דבר פנימה ובטח שלא לדבר וזאת לאחר מס' נסיונות של שיחות היא לא מאמינה שמישהו יכול לעזור לה ובטח שלא להפתח לאנשים שרק רוצים להרע לה גם כשהייתה בטיפול – היא מהנהנת ומשתפת פעולה אך בסיום הטיפול חוזרת לשיגרה האפורה כאילו לא היה כלום- פשוט לא יודעת או מצליחה להשתמש בכלים איך ניתן לעזור ?

שלום חברה מקריאת המכתב שכתבת עולה שהחברה הזו מאוד חשובה לך ואיכפת לך ממנה . מה שאני יכול להגיד לך שאותה חברה מה שחסר לה זה אהבה עצמית לעצמה ושהיא תאמין ביכולות של עצמה ותרגיש שייכות לעולם שבו אנו חיים ולא תחיה בפחד . הטיפול שיכול להתאים לה הוא או טיפול במודעות עצמית על ידי פרחי באך בו יותאם לה תמציות ספציפיות אליה שיאזנו את אותה אהבה עצמית שחסרה לה שתתן לה אנרגיות וכוח . כמו כן אני ממליץ שתמצא מטפל במגע (אני ממליץ על שיאצו) שיהיה לה שפה משותפת איתו ואימון והוא יוכל לתת לה את התמיכה ואת השייכות שהיא צריכה . לאחר מכן אותה חברה יכולה ללכת לסדנאות קבוצתיות שעובדות על היכולת להשתלב בחברה ,קרבה ,אינטימיות והעלא התקשורת הבין אישית עם החברה ובני המין השני(סדנת טנטרה יכולה להיות מאוד מתאימה ) אשמח להיות בקשר איתך ולעזור בכל שאלה שתשאלי ממני שי איל נטורופט (מטפל בתזונה ,שיאצו ,ורפלקסולוגיה )

ברצוני לדעת מה מטרתה של התרופה ואילו תופעות לווי מתלווים לה תודה רבה

רציתי לדעת בבקשה אם אפיקסור גורמת להתמכרות , עצבים , איבוד שליטה ואם אסור לקחת את הכדור עם תרופות נוספות אודה לכם על תשובה בהקדם

אני רק עכשיו מתחילה להבין שאני לא מאושרת כבר כמה שנים. הכול בסדר, יש לי בעל אוהב, ילד מדהים,עבודה טובה,משפחה מדהימה אבל אני פשוט לא מאושרת וחסרת חשק לפעול. פשוט לא בא לי לעשות כלום. אני מרגישה שאני עושה מה שאני עושה בגלל שאני חייבת. או יותר נכון אני עושה רק מה שאני חייבת. אני מנסה לצאת מהמצב הסטטי הזה כבר הרבה זמן ולא מצליחה. החשק המיני לא קיים, הרצון להתקדם ולהשפיע בעבודה גם כן לא קיים. זה מתסכל מאוד כי בעברי הייתי מאוד פעילה - עד לפני שלוש שנים סיימתי תואר בהצטיינות יתרה, מצאתי עבודה טובה וכאילו עכשיו לא איכפת לי מכלום. ואין סיבה. איך לצאת מזה?

עירית שלום, דנה מתארת בעיה נרחבת הקיימת בכל שכבות האוכלוסיה. גם אני לעיתים קרובות מרגישה שאינני מאושרת והדבר מתבטא בלאות, חוסר אנרגיה ותחושת עצב. זה גורם לי לזלזל בלימודים (אני סטודנטית), שאני גם ככה לא מאוד נהנית מהם כאשר בעבר יותר נהניתי ואף הצטיינתי. זה גורם לי גם לאבד קשרים חברתיים קיימים או לא ליצור חדשים. התדמית העצמית שלי יורדת ואני הופכת ליותר ויותר חסרת ביטחון מכפי שהייתי בעבר. אינני יודעת איך לשבור את המעגל ואודה לך אם תתני לי ולדנה עצות פרקטיות חוץ מללכת לייעוץ (שבשלב זה של חיי לא פיזיבילית עקב היותי סטודנטית ובעלת מקורות הכנסה מועטים).

אני מבקשת לדעת לאן לפנות אם קרובת משפחה שנמצאת אחרי לידה רביעית ועברה משבר בנישואים מגלה סימנים של הפרעה נפשית כמו התפרצויות כעס שנאה לכולם וצעקות עד בכי חוסר תפקוד ודיבור על חייזרים שקיימים ביינינו אני מאוד מצפה לתשובה כי זה ממש לא נראה בסדר. יכול להיות שזה קשור ללידה זה די מלחיץ בהתחשב בזה שהיא מטפלת בילדים אודה מאוד לתשובתך

לדעתי את צגיכה להפנות את השאלה שלך פה בדוקטרס, לפסיכיאטריה , לד"ר הידש . בהצלחה מוטרדת

היות ואני במצב חרדה עדין בנושא טיפולי השיניים, יעץ לי רופא המשפחה לקחת 1 לוריוו ביום במשך שבוע, (במשך השבועיים האחרונים לקחתי כל שלושה ימים כדור 1), שאלתי היא האם לאחר שבועים עם לוריוון אני יתמכר? ב. איך נוטלים לוריוון, הרי אני ביום לא רגועה ובלילה לא ישנה טוב, אז מתי לקחת בבוקר או בערב?? המון תודה על תשובותיך הקודמות...

תראו אותי.............שק עלוב של עצמות עטוף בעור. חיה, מתה שכזאת.......... אני, כן אני ממרום תפקידי ה"בכיר" גוררת את עצמי רגע רגע במסע החיים שאיני רוצה בו כלל. עייפות הגירושים, גידול הילדים, הבית העבודה, החבילה רבת השנים על כתפי הפכו למשא כבד שרובץ לי על הנשמה. הכרתי משהו נחמד ולפתע הפכתי אובססבית, כלום לפתע לא חשוב.........חיה מטלפון לטלפון, מפגישה לפגישה............. אני, כן אני לוקחת רסיטל על בסיס יומי............. מנסה לעבוד על עצמי אך אני נטולת כוחות...........אבודה בתוך סיחרור של תחושות ואיבוד הדעת..............רוצה לישון ולא לקום עוד לעולם. אילו לא היו לי ילדים, הייתי מבקשת נפשי למות. דרורית

קודם כל תרגעי, אני מתפלא על עצמי שאני, אני שלפני רגע בכיתי שאיני מבינה מדוע מופיעות אצלי חרדות איך אני מרגיעה אותך? נכון שלפעמים נורא קשה, כשרוצים - יש את כל הסיבות בעולם להרגיש רע .. תלוי על איזה כיוון מסתכלים, כן, אני יודעת מנסיון שהמון דברים לא ניתנים לשליטה ובגלל זה יש פסיכולוגים טיפולים שונים וכו'' לפעמים אני מרגישה נורא, למה אני האדם הכי מאושר בעולם ומלאת שמחת חיים, למה אני פתאום ללא מצב רוח וחשק לכלום?? עד לפני שעה ממש בכיתי אבל מכתבך הפחיד אותי, אני רוצה להמשיך לחיות רוצה להמשיך לצחוק רוצה לראות את ילדי גדלים, ואני ילחם בכל דרך בחרדה הזאת, אם ע"י פסיכולוג אם ע"י פסיכיאטר - כדורים ומה לא.. אני ילחם וירים את עצמי שוב, גם את, תחשבי חיובי יש המון דרכים לצאת מדיכאון כאן בפורום המון אנשים שמספרים כמה חייהם חזרו למסלולם לאחר טיפול, תחשבי כמה יש לך להפסיד שיהיה לך מכל הלב הצלחה... שלומית

עקב טיפולי שיניים שנמשכים כחודש נכנסתי לחרדה קלה שמלוווה בחוסר תאבון וחוסר חשק למשפחה עבודה וכו' (יש לי חרדות מרופא שיניים) במשך תקופה זאת נטלתי לוריוון 1 מ"ג אחת ליומים שלושה כדי לא להתמכר, בימים שלא לקחתי חשתי חרדה, הטיפולים בשלבי סיום, שאלתי היא האם יש מצב שהתמכרתי?? למרות שהחרדות נובעות מכאבי השיניים??? ואם כן איך נגמלים?? וחוזרים לחיים של לפני חודש?? הגמילה לוקחת זמן?? האם קיים כדור מרגיע אחר לסוף התקופה של יגרום להתמכרות??

אני בן 45 הרגשה כללית לא טובה, סחרחורות במשך כל היום, אי יציבות בזמן הליכה. אני מסתכל ימינה ושמאלה והעולם מסתחרר. לפני שבוע תוך דקות זיעה קרה טישטוש בראיה הרגשה שזה סוף הדרך וקוצר נשימה משווע. הדופק עלה ל - 130 ולחץ הדם היה 160/110 בדרך כלל אצלי 85/125 התופעה נמשכה כ- 5 דקות ולאט לאט המצב חזר לקדמותו אך עדיין אני ממשיך להרגיש חולשה ואי יציבות. אני מרגיש לא עצמי ופוחד שכל רגע תבוא שוב התקפה. בברכה ובתודה יאיר

מומלץ לפנות לאבחון הבעייה. האם קיימות בעיות קרדיאליות? נוירולוגיות? יש לשלול הפרעות פיזיולוגיות נוירולוגיות והפרעות בקצב הלב. אז מומלץ לפנות לרופא המשפחה לתחילת בירור. חוץ מזה, דיווחת גם על אי מוטיבציה, האם אי המוטיבציה קדמה לתחילת הבעייה? או שהגיעה בעקבותיה? בכל מקרה מומלץ גם על טיפול הוליסטי כלשהו שתבחר.. (תרפיה במגע כגון: דיקור, רפלקסולוגיה וכו', הומאופתיה.. מה שאתה הכי מתחבר אליו)

היי, אני צריכה עצה אובייקטיבית. עזבתי עבודה לאחר 3 שנים שבאמת סבלתי בהן...היה לי לחץ ומתח שלא נגמרו עד שהחלטתי לעשות סטופ מחשש שיפרוץ אצלי איזשהו תסביכון כי הרגשתי שהשתגעתי ממש. יש לציין אני מאוד רגישה ולוקחת קשה הכל!!! יתכן והתחושות הללו היו כה סובייקטיביות והמתח שחשתי בו לא היה באמת כזה עצום.עדיין זו תחושתי וזה מה שחשוב כעת. אני כבר 3 חודשים בבית ללא עבודה ומרגישה הכי טוב שבעולם...רגועה ושמחה. פתאום אני מבינה כמה היה קשה לי להיות בעולם התעסוקתי עם התחרות ועם המשחק החברתי שחייב לשחק כי אתה בא במגע תמיד עם אנשים. אני ממש בבעיה היום כי לא בא לי לחזור למעגל הלחץ הזה ונראה לי בעקבות הניסיון המר שלי שזה בדיוק מה שאני ארגיש ולכן בזמן הזה של ההפוגה אני מרגישה שאני חייבת להחזיר לי את הכוחות הנפשיים "למלחמה" הבאה. אני כן מחפשת עבודה ובכנות מתוך תקווה שלא יקראו לי לראיון ובטח לא בא לי להתקבל זה ממש אבסורד אבל בפעמים אחרות שבהן הייתי מובטלת הייתי דכאונית ממש בוכה ומרגישה חסרת ערך לחלוטין. כעת אני חשה שדי מספיק עם הלחץ הזה ולא יקרה כלום אם תהיה לי תק' רוגע ויהיה מה שיהיה.נמאס לי להרגיש כ"כ מועקה בתקופות הביניים הללו וממש הצלחתי כנראה בשכנוע העצמי עד כדי אי רצון לעבוד????? אני לא באמת רוצה להישאר חסרת תעסוקה לנצח אבל כרגע זה מה שעושה לי הכי טוב ואני חשה שאם אתקבל בקרוב לעבודה שוב אכנס עם תחושות שליליות וקשות שלא אצליח שלא אהיה טובה שארגיש מתח בחזרה ובהליכה לעבודה... נשמע מטורף אבל אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי ונוקשה. בפועל,בניסיון שלי בעבר כן הוכחתי את עצמי ודי שמתי לעצמי מחסומים כדי לא באמת להתקדם... חבל לי שאני מרגישה כך.אבל זו המציאות. בוודאי תמליץ על טיפול כי מדובר במשהו כולל יותר - כרגע זה לא רלוונטי מסיבות אישיות. לכן,אשמח אם תיתן לי עיצה האם כן לצאת לשוק העבודה?? האם לתת לזמן לעשות את שלו? ובקיצור כיצד לנהוג.. השאלה מגיעה מכיוון שיש לי ראיון שני ממש בקרוב ונראה לי שהתשובה יכולה להיות יותר חיובית משלילית...העבודה לא ממש קוסמת לי אבל אני חוששת שמא לא אמצא משהו טוב יותר בעיר בה אני מתגוררת ושוב...אני מנסה למצוא משרה שאולי לא תהיה הכי מעניינת ומפתה אך שיהיו בה הדברים האחרים שכה חשובים לי כמו - אוירה טובה. אני נוטה להעריך את הסובב יתר על המידה ולכן מחפשת פחות ראש גדול ועבודה בחברה שאינה יותר מדי משכילה ואולי מבחינת גיל העובדים שמבוגר ממני - יתכן והביקורת שלי תפחת..דווקא בקרבם. האם שיקוליי רציונליים או מטופשים ? אני מכירה כ"כ את בעיותיי כך שאני מנסה למצוא לי פתרון (זמני לצערי) שיתן לי עוד מרווח זמן עד ההתמודדות הבאה. חיים קשים. נכון??

אני בן 21 סובל מביטחון עצמי ירוד תמיד אני הוזה שצוחקים עליי עם אני שומע כל צחוק. אני תמיד משתדל להיראות ממש טוב כי אני חושב שאנשים מסתכלים רק עליי נמנע מלפתח שיחות..אבל עם החברים הטובים אני פשוט רגיל.. למה זה קורה?...אני מציין שאין לי בעיה חברתית..פשוט זה נותן לי רושם טיפשי

היי... מזדהה עם הבעיה שלך...יש לי את אותה בעיה!

אחי נהרג לפני כמה שנים ואני רגישה כל יום שבלי למות ושיותר טוב אם לא הייתי בחיים,יש לי תעודה טובה מאוד,אני מאוד נקשרתי לאחי וכל פעם אני חושבת להתאבד אבל אני לא יכולה פשוט משהו עוקץ בלב שלי ואומר לי שאחי ירגיש רע אם אני יעשה את זה ושמספיק אמא שלי עיבדה בן אחד,אמא שלי כל הזמן מוציע את העצבים עליי אני לא כועסת עליי כי היא לא יודעת מה היא עושה ,ולא מזמן היה לי ריב עם חברה ובכיתי בבית הספר ( אני הייתי צודקת בסיפור) אמא שלי כל הזמן אמרה שלא שאני קרצייה ושאני ילדה רע אבל היועצת אמרה לאמא שלי שאני הייתי הכי צודקת.. כל דבר שקורא ישר אני אשימה ,אני רוצה כל כך לעבור לגוד בפנמייה( החלום הכי גדול שלי) למרות שכואב לי מה שאחי יחשוב ולעזוב את החברים..את הילד שאני הכי אוהבת בעולם , אבל אני מפחדת שאמא שלי תגיד משהו שבגללו אני יתאבד ואני חושבת ששמה אני ירגיש טוב יותר בבקשה תעזרו לי זה מאוד חשוב! איך להגיד להורים שלי את הדברים האלה ואיזה פנמיות יש בשביל הגיל שלי ( בת 14 כיתה ח') ואני לומדת על ציונים 100-90 אני לא רוצה ללכת לפנמייה של דפוקים

הנני בן 35 וסובל מפסיקולציות כחודשיים וחצי ללא סימיני חולשה או דלדלול שרירים. הפסיקולציות התחילו בתחילה ביד ולאחר קריאה באינטרנט כי יכול להוות סימן לניוון נכנסתי לחרדה והתופעה התפשטה בכל הגוף אך בעיקר ברגליים . בדיקת גופנית של נוירולוג בכיר הייתה תקינה כמו כן בדיקות דם ושתן תקינות. בבדיקת emg נאמר כי הבדיקה לא הראתה שינויים פוסטגנגליונרים. בבדיקת מחט נאמר כי היו שינויים נוירוגנים כרוניים בשריר בודד ברגל שמאל (mild chronic neurogenic changes in a single muscle) לא היו סימני דנרבציה. לגבי בדיקת הולכה עצבית נאמר כי היייתה תקינה. מבדיקה עם מס' נוירולוגים לפשר הממצא נאמר לי כי ככל הנראה לא מדובר בניווון אך לא ניתן לשלול לחלוטין ב100% . הנני בחרדה גדולה בשל האפשרות למחלת ניוון(als( למרות שנאמר לי כי זה לא סביר בהתאם לבדיקות וסובל אף מקשיי שינה האם התפשטות הפסיקולציות או עצם קיומן יכולות להוות תסמין לחרדה??? הנוירולוג המליץ על לקיחת כדור ציפרלקס. האם מנסיונך יכול לעזור בהפחתת תסמין זה במידה ונובע מחרדה??

אני בן 21 סובל מזה גם במשך שנתיים בכל הגוף מהאצבעות ברגליים ועד המצח בעיקר בבוקר ובערב ובלילה בזמן השינה זה מעיר אותי אבל מה שכן שאני רוצה שהניורולוג יראה את זה זה אף פעם לא יוצאאאאאאאא. איזה בדיקה אני אמור לעשות?..זה מציק לי לחיים..אני חושש להתחיל קשר.

לפני שנה עברתי תקיפה בעבודה ואני מטופל אצל פסיכיאטר כל 3 חודשים ומוכר כחולה PTSD . אני אמור ללכת לפסיכיאטר לקביעת חוות דעת לועדה רפואית לאחוזי נכות. רציתי לדעת ..מהו האבחון שהפסיכיאטר עושה כדי ליראות שאני סובל מPTSD ובאיזו דרגת החמרה .כמו כן רציתי לדעת מה אני אמור להגיד לפסיכיאטר והאם אני אמור לעבור מבחנים ואילו מבחנים? בנוסף אשמח לקבל הדרכה וליווי {אפשרי בתשלום }לחזק את רוחי לקראת הועדה, מאדם בעל ידע בPTSD או שסובל ממנו ועבר ועדה כזאת לקביעת אחוזי נכות . ניתן להיתקשר אליי ל-0528074374 או להשאיר לי הודעה באימייל [email protected] ואני יחזור

יש לי בעיה שאני לא מצליחה להתגבר עליה, אני פוצעת את עצמי בכל מיני מקומות בגוף שוב ושוב. זה עושה לי הנאה רגעית אבל אח"כ אני מתחרטת. אני לא מצליחה להיגמל מהפעולה הזאת של פציעת הגוף כי זה כיף לי באותו רגע. האם יש שם לבעיה שלי? מלבד טיפול פסיכולוגי שאני לא מעונינת בו כרגע (תקציבית , בושה, זמן) מה אני יכולה לעשות כדי להירפא? תודה רבה

שלום לך לצערי, את תהיי חייבת ללכת לטיפול כלשהו. זוהי בעיה שלא תוכלי לפתור בכוחות עצמך. אין לך מה להתבייש וזמן וכסף כדאי למצוא. בברכה אירית

למי שמכיר , אני מעוניינת להירשם לסדנאת יחסי אנוש לגילאים 30+ האם מישהו היה או יודע להמליץ לי על מקום מוכר ולא חובבני - אשמח

שלום שיר לגבי שאלתך על סדנאות ליחסי אנוש לבני 30+ אני יכול להפנות אותך לאתר:www.namaste.co.il שם ישנם כל שבוע מיכתב שבועי עם האירועים שמתרחשים וסדנאות מתחום הגוף הנפש התפתחות רוחנית וגם אירועים להתפתחות אישית ויחסי אנוש . כמו כן אם את פנויה יש את האתר נמסטה דייטינג: www.namastedating.com שגם שם את יכולה להגיע לסדנאות . ודבר אחרון קצת על עצמי : קוראים לי שי ואני בן 33 מחדרה מנהל קליניקה פרטית לטיפול נטורופטי חוויתי "כשהרוח והחושים נפגשים"בחדרה שמתנהלים בו חוץ מטיפולים פרטניים בנטורופטיה יהיו גם פעילויות במגע תנועה ותזונה כולל פעילויות שקשורות ליחסי אנוש אשמח לעדכן אותך בפעילויות שיהיו במרכז : באתר: www.metaplum.co.il/shay [email protected] שיהיה לך בהצלחה ואשמח להיות בקשר ממני שי איל נטורופט .

למי שמכיר , אני מעוניינת להירשם לסדנאת יחסי אנוש לגילאים 30+ האם מישהו היה או יודע להמליץ לי על מקום מוכר ולא חובבני - אשמח

הבעיה שלי זה שאני משתעממת מהר מדברים. סדר היום שלי הוא כזה: עבודה ולישון. לישון ועבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים שלי. ניסיתי לרכוש לי תחביבים. ניסיתי למשל פיסול, כי אני טובה בלעשות דברים עם הידיים. הייתי בחוג פיסול במשך חודשיים ונהניתי מאוד. פתאום התחיל להופיע אצלי חוסר חשק, ובגלל שתחביבים עושים לשם החשק, הפסקתי. עכשיו למשל אני יכולה ללכת לחוג פיסול והידיים שלי לא ירצו לזוז. אני לא יכולה להכריח את עצמי. פעם גם הייתי בחוגי קרטה, אורגן, ג'אז, ריקודי בטן. ותמיד אותו הסיפור. בהתחלה התלהבות ואח"כ מתגלה חוסר עניין. אני חייבת למצוא לעשות משהו מרגיע ושהפעילות היחידה שלי לא תהיה רק עבודה ולישון. אני זקוקה למנוחה רוחנית מהעבודה. במציאות היומיומית שלי אני מאוד נשחקת וקשה לי לחיות ככה. לרוב אני ממש רוצה למות. עכשיו מתוך שיעמום וחוסר סיפוק אני זוללת ומשמינה. אני כאילו מנסה למצוא סיפוק באוכל. בסופו של דבר גם בזה אני לא מוצאת סיפוק, מה שלא מונע ממני להשמין... אני כבר לא יודעת מה לעשות.

למירה קראתי את הודעתך והרגשתי כי לא מעט אנשים שפגשתי במהלך דרכי המקצועית, נמצאים בתקופות מסויימות בחייהם בתחושה של שעמום, חוסר אנרגיה וחוסר חשק לבצע פעולות מסויימות על מנת לצאת "מהבור העמוק" בו הנפש שרויה. מניסיוני המקצועי, לגבי כל אחד ואחד הפירוש הוא שונה, כך שגם האמצעים והדרכים לשינוי שונות. למרות המצב הלא סיפמפטי שבו את נמצאת, הייתי בהחלט ממליצה על לך ייעוץ מקצועי (אימון באמצעות גרפולוגיה). באמצעות התהליך תוכלי לרכוש לעצמך הרגלים חדשים אשר מהיום והלאה יעזורו לך ליצור דרך חיים שונה והחשוב מכל להתמיד בה. הייעוץ הגרפולוגי ימקד את הבעיה, יגע בכישורים שלך ובנושאים בהם כדאי לך להתמקד והאימון האישי ילווה אותך בדרך רגשית ויספק לך כלים מעשיים באמצעותם תוכלי לפרוץ לדרך אחרת.

מה עושים במקרה של אובדן? למשל מישהו שהוא אצן. הריצה זה המקצוע שלו והוא אלוף הארץ. זה גם המקצוע שלו וגם התחביב שלו וגם החיים שלו. זה הדבר היחיד הטוב שהוא יודע לעשות בחיים שלו. איך נותנים לאדם כזה טעם להמשיך לחיות כאשר הוא יודע שהוא לעולם לא יוכל להמשיך לעשות את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות? זה ממש פגיעה בזהות. אפילו של אדם שהוא יחסית חזק שלם ובריא בנפשו. אפשר אמנם לעודד אדם כזה למצוא איזשהוא תחביב אחר, אבל כולנו יודעים שזה לא יהיה אותו הדבר. עוד רעיונות מה עוד אפשר לאמר או להציע לאדם כזה?

אכן איבוד יכולת לעסוק בדבר מרכזי בחיים, קשור בתהליך של אבל. בהתחלה תיתכן הכחשה וניסיון לעסוק באותו נושא למרות שלפעמים ממש יש איסור על כך (למשל מסיבות של סכנה לנזק מוחי). יותר מאוחר ייתכן שלב של רוגז על העולם והחיים, וניסיונות למשאים ומתנים בלתי הגיוניים. אם יש התקדמות בתהליך האבל מגיעים למצב של מודעות למצב החדש, קבלה וניסיון להיבנות שם. אני חושבת שבשלבים הראשונים יש להשתתף בצער ולגלות אמפטיה. רק כשהאדם עצמו מתחיל לחפש פתרונות חדשים, זהו הזמן להתחיל לבדוק עימו עיסוק מרכזי חדש. בהצלחה, יש חיים חדשים גם אחרי אובדנים נוראיים, עינת גרוס מאמנת למיתוג עצמי, ומכשירה מאמנים. http://planet.nana.co.il/strategy

אני יודעת שזה בטח נשמע מטורף ותחשבו שאני משוגעת (וזה בטח לא רחוק מהאמת) - אני יודעת שזה מאוד מוזר אבל אני מוצאת את עצמי כל הזמן חושבת על התנועות שלי ואז אני הורסת אותם - הגעתי למצב שבו כשאני מתכופפת אני מעקמת את הגב או כשאני לוחצת על דברים אז האצבע קצת עקומה , אני הולכת מוזר ויושבת מוזר וזה כמעט בכל תנועה אפשרית - אני לא יודעת מאיפה זה בא ולמה אני עושה את זה אבל אני לא יכולה לעצור בעד עצמי! רציתי לדעת אם יש איזושהי מחלה או הפרעה כזאת או שזאת פשוט תופעה שנמצאת רק אצלי. בבקשה תעזרו לי! בתודה מראש, שירה.

רצוי וכדאי שתחילה תגשי לבדיקה גופנית מקיפה לבדוק את הרפלקסים, היציבה, עמוד השדרה, טונוס השרירים וכו' על-מנת לשלול בעיה או הפרעה פיזית. בהתאם לממצאים תוכלי לבחור איך להמשיך ולטפל בבעיה - פיזיותרפיה או טיפול עם פסיכותרפיסט במידה והבעיה אינה פיזית אלא בצורה בה את רואה ותופסת את גופך ואת תנועותיך.