פורום שווה לכל נפש

אני בת 56 ויש לי 3 ילדים 2 בנים בחו"ל -בן30(נשוי+2) ובן 23 ובארץ בת( נשואה+3). אני נוסעת לבקרם מידי שנה ושוהה בין חודש לחודשים מגיעה לשם בריאה וחוזרת לארץ במצב נפשי קשה -זה דיכאון לדעתי וזה קרה לי כבר בביקורים של השנים האחרונות.לוקח לי כמה חודשים ארוכים עד שאני מצליחה להתאושש מעט ממצב זה זה בא לידי ביטוי בכי, במצב רוח ירוד ,חוסר שמחת חיים , קושי רב בחזרה לתפקוד היומיומי ואני אף נכנסת לחרדה נוראית שזה גם כנראה חלק מהענין.עלי לציין שלא פניתי בעבר לקבל טיפול .הפעם רופאת המשפחה הציעה לי לקחת 1 כדור ציפרלקס ולא לקחתי כי חוששת מהכדור.מה דעתכם? אני מאד אודה להתיחסותכם לבעיתי ואם זו תופעה מוכרת.הציעו לי מה לעשות בנדון?

שלום לך אני לא רואה מניעה לנסות את הכדור . אחרי שישה שבועות תוכלי לאמר כיצד הוא משפיע עלייך והאם את רוצה להמשיך לקחת אותו. אבל הכדור יפתור חלקית את הבעיה מאחר וכנראה יש סיבה שבגללה את חוזרת כך וכדאי לנסות ולבדוק מהי הסיבה. יכול להיות שזה יותר מידי זמןעבורך, יכול להיות שהדברים שמתרחשים שם מפריעים לך, יכול להיות שיש לך רגשי אשם ביחס למשהו. יכול להיות שהמעברים בין להיות תקופה ארוכה שם לבין חזרה הביתה, מקשים עלייך. צריך לבדוק מה באמת קורה לך. הכדור ישקיט את הסימפטומים ויעזור לך לתפקד אבל לא יפתור את הבעיה. בהצלחה אירית

אני עובדת כ25 שנה במקום ציבורי לשביעות הממונים שלי אך יש לי בעיה ולדעתי רצינית מנהל אחד מטיל עליי מטלה וכשאני עומדת לבצע המנהל השני מבקש לא לבצע את המטלה של המנהל הקודם שניהם מסוכסכים לעיתים קרובות ואנני רוצה להיות לטובת אף צד אני תמיד נתונה ללחצים משני הצדדים אחד אומר תעשי את המשימה שני אומר לי לא לעשות מה שקורה בשורה התחתונה שמה שאעשה אצא לא בסדר חשבתי לשוחח עם שניהם ולהבהיר להם שאני לא מעוניינת להיכנס לסיכסוך אך אין לי אומץ אנא יעצי לי מה הכי נכון לעשות ולהיות בסדר עם שניהם אודה לתשובתך אגב האתר שלכם נפלא

יעל, מתוך ניסיון אישי, הנאמנות שלך וביצוע המטלות צריכים להיות מול אותו המנהל לו את מדווחת באופן ישיר. רק הוא בלבד יכול להטיל עלייך משימה שתחייב אותך לבצעה. כל האחרים - זה בגדר המלצה. הייתי בדילמה דומה כאשר התבקשתי לבצע משימה כלשהי ע"י הממונה הישיר שלי, כאשר הממונה שלו, כלומר המנהל שמעליו, החליט בפירוש שאין להוציא את המשימה לפועל. ביצעתי את המשימה בהתאם להוראות שניתנו לי על-ידי הממונה הישיר, קיבלתי את ברכתו, את אמונו, זכיתי לתודה והשניים נאלצו לסגור וללבן את חילוקי הדיעות בינם לבין עצמם. בדרך כלל זה עובד. אפשר גם ללכת יותר גבוה - לסמכות הממונה על שניהם ולבקש את סיועה.

שלום לך האם זה משהו שקורה הרבה? לעיתים תכופות? האם זהו מצב חדש? אם כן אז באמת שווה לחשוב כיצד לנהוג, אבל אם זה משהו שקורה לעיתים רחוקות, לא הייתי משקיעה מאמץ בזה. אם יש בעיה בינהם, שיחה מצידך לא תפתור את הבעיה. את עובדת כבר 25 שנה, את מציינת שמרוצים ממך, אז נראה לי שאת יכולה לחשוב כיצד לנהוג. אני מבינה שהמצב קשה לך אבל קשה מאד לייעץ מבלי להכיר את סביבת העבודה שלך. לכן אני בטוחה שיש לך את הכוחות והתבונה להתמודד עם המצב ורק את יכולה להרגיש מה נכון לעשות. בכל מקרה, על פי הרגשתי, השיחה לא תפתור את הבעיה , תחשבי על פתרון אחר ותשובי להתייעץ. בברכה אירית

האם ידוע לך על סדנאות טיפוליות המאפשרות מגע,חיבוקים וכו'?

שלום לך,ח לצורך העניין, מה הבעייה? יש סדנאות כאלה, אבל שוב, פרטי את הצורך שלך בסדנא שכזאת. מוזמנת לפנות לפורום שלי (האימייל שלך יישאר חסוי למרות שאת צריכה לרשום אותו): http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=17717&read=&alias=dbr&redir_flag בהצלחה

שלום יש לי שאלה האם כאבי בטן תחתונה דפיקות לב כאב באיזור החזה כאילו הרגשה של התקף לב רעד בכל הגוף לעיתים וגזים כל אלה קשורים להתקף חרדה?

שלום לך בהחלט יכול להיות התקף או מצב חרדתי, בכל מקרה הייתי ממליצה לפנות לרופא משפחה, תחילה. בברכה אירית

האם ידוע לך על סדנאות טיפוליות המאפשרות מגע, חיבוקים וכו'?

k

אני סובלת כבר כמה חודשים מבחילות וחולשה פיזית שנעלמת וחוזרת ללא רצף קבוע. ברור לי שזה מחובר לקושי ברמה הנפשית. הייתי רוצה לקבל תמיכה מהרפואה האלטרנטיבית אך איני יודעת לאיזה תחום לפנות.

שלום לך,איה מאיזה איזור את בארץ? תפני לפורום שלי (האימייל שלך יישאר חסוי למרות שאת צריכה לרשום אותו) http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=17717&read=&alias=dbr&redir_flag אולי אוכל לעזור לך - אני מטפלת הוליסטית. פרטים בפורום. בהצלחה

שלום אני סובל מבדידות ודכאון,לא יודע מהוא טעם החיים ומה כל כך יפה בהם. הכל שחור לבן ואין שום רצון לכלום. לא מצליח למצוא את עצמי בחיים האלה. אני אספר את הסיפור שלי למרות שהוא קצת ארוך. כאשר היתגייסתי לצבא היו לי חברים,אומנם לא הרבה מאוד אבל לא הרגשתי בודד. לא הייתי מאלה שהם תמיד לא מקובלים וללא חברים. אחרי שנה מאז הגיוס התחלתי לאבד חברים,אם חלקם רבתי,חלקם כבר לא היו כל כך מעניינים בשבילי ואני בשבלם כנראה וחלקם פשוט ניתקו קשר איתי(לא בגלל ש עשיתי משהו אלא בגלל שהזמנים משתנים והכל מתחלף,כך נראה לי לפחות) מצד שני מצאתי שני חברים בצבא בבסיס. האחד שהייתי איתו בקשרים מאוד טובים הישתחרר לאחר תקופה מסויימת.אומנם שמרתי איתו על הקשר אבל הוא התחיל להיחלש.וכך עד סוף שירות היה לי רק חבר(חבר טוב הכוונה)אחד בבסיס. בבית,אפשר להגיד ולא היו לי חברים . הייתי עושה שבוע בבסיס,שבוע בבית(כך היה שרות שלי).בזמן שהייתי בשבוע חופש הייתי עובד כמוכר בדוכן. בשבועות החופשיות שלי התחילו עצלי דכאונות בגלל השעמום.בעבודה שעמום,בבית שעמום. הייתי עובד לבד כמעט בדוכן והייתי מאוד משועמם.כלומר לא היו לי חיים בכלל באזרחות,רק עבודה-בית וזהו ולא הייתי יוצא לבלות כמעט אף פעם כי לא היה עם מי. רק כשהייתי חוזר לבסיס הדכאון היה נעלם.אבל באופן כללי הייתי מרגיש מאוד לא מסופק מהחיים. וכך סבלתי מאוד שנתיים האחרונות בצבא. כאשר הישתחררתי הכל נהייה הרבה יותר גרוע. היתחלתי לעבוד בעבודה אחרת,במסרדים,והיה משעמם שם רצח.כמאט כולם היו מבוגרים ממני שם ואף אחד לא עניין אותי שם. במקביל נרשמתי לקורס פסיכומטרי(קורס של חודשיים וחצית,פעמים בשבוע) וגם שם לא מצאתי חברים מעניינים. בקיצור הכל נהייה דכאון אחד ענק. אחרי חצי שנה של סבל עעענקי ארזתי את הדברים שלי ונסעתי לאילת לעבוד בעבודה מעודפת לחיילים משוחררים. עבודה מעודפת הייתה רק תרוץ לדעתי,העיקר לברוח מכל המציאות המאכזבת,שבחור השנות עשרים לחייו ונראה טוב חי כמו זקן בן 90 מהרגע הראשון שהיתחלתי לעבוד באילת הרגשתי שהכל משתפר לטובה. לא יכול להגיד שמצאתי ישר חברים קרובים מאוד,אבל היתחלתי לצאת קבוע עם חברה מהעבודה למועדונים,לים. חזר הרצון להכיר בחורות,לצאת ולבלות ובכלל להנות מהחיים. אבל למרות זאת היה קצת חסר לי זה חברים אמיתיים. לאחר כחצי שנה היתיידדתי עם בחור שהתחיל לעבוד עצלנו,ונהינו חברים ממש טובים. השכרנו דירה ביחד ועשינו חיים משוגעים,בילוים וכל מה שאנשים צעירים צריכים. אפשר להגיד הייתי אדם מאושר.לאחר מכן היתה לי חברה והיו לנו קשר רצני מאוד. לאחר כשנה וחצי שהייתי שם ועבדתי בבית מלון כמלצר החלטתי לחזור הביתה ולהתחיל ללמוד.לא יכולתי להסכים עם המחשבה שכל החיים אעבוד כמלצר ולהיתקדם בחיים זה נושא מאוד חשוב בשבילי.מאוד מאוד לא רציתי לחזור לשם בגלל הפחד שהכל יחזור לקדמותו ולאבד את מה שיש לי עכשיו.אבל ניחמתי את עצמי ע"י שאמרתי לעצמי שזה לא יחזור לקדמותו ואני אמצאה חברים חדשים בלימודים וחשבתי שחיים של סטודנטים הם לא משעממים .והחברה שלי היתה צריכה לעזוב את הארץ לתמיד בעוד כמה חודשים.באוקטובר חזרתי הביתה לתחילת שנת הלימודים.הדכאון מייד חזר,אין חברים כמעט ומאוד היתי מתגעגע לחברה שלי ולחיים שם.אבל כל הזמן הייתי אומר לעצמי שצריך סבלנות והכל יסתדר.במשך חודש וחצי בסופי שבוע הייתי נוסע לאילת לחברה שלי או שהיא היתה באה אלי עד לאותו רגע המצער כאשר היא עזבה את הארץ.היתי מאוד מדוכא מכל הבדידות.בלימודים לא מצאתי חברים טובים וגם בעבודה שהיתחלתי לעבוד בה גם לא מצאתי מעגל חברים טובים.החברים שלי מהצבא גם הם עזבו את הארץ. הכרתי המון אנשים חדשים מאז שחזרתי אבל לא פגשתי חברים טובים שאוכל לצאת איתם,למרות שניסיתי להציעה לחלקם לצאת לפעמים ולהיתידד איתם למרות שהם לא כל כך היו בראש שלי ולא יצא כלום מזה. עם אנשים מהעבודה יצאתי כמה פעמים אבל זה היה לא זה ולא סיפק אותי. בקיצור אני כמאט ולא יוצה ולא מבלה רק לימודים ועבודה וזה מאוד קשה.עכשיו אני אחרי כמעט שנתיים שחזרתי מאילת וסיימתי את לימודים(ארבע סימסטרים) רוצה להמשיך ללמוד במקום אחר. אין לי חברים טובים לצאת ולבלותת,אין לי חברה וגם לא נרא לי שתהיה בזמן הקרוב כי לא מכיר משהי ש מוצאת חן בעיני. עכשיו אני רק עובד וגם לא כל יום,מאוד משתעמם,יש דכאונות,אין חשק לכלום,אין דברים שמשמחים אותי,אין חשק להכיר בחורות(אפילו לא מנשא) בקיצור הכל מת ועומד במקום ועדין בקשר לפעמים עם חברה שלי לשעבר(נראה לי בגלל שאני בודד).רק מחכה עד שאתחיל ללמוד שוב במקום אחר ומקוה שהכל אולי שם ישתנה אבל חושש מאוד שהכל ישאר באותו מצב.אבל יש עוד הרבה זמן עד שאתחיל ללמוד שם,אם אתחיל בכלל. אני בן 25 ואין לי חיים,מאוד בודד ומשעומם. האם אני אשם בכל המצב הזה,אולי לא עושה מספיק ומהי הבעיה עצלי? למה זה קורה דווקה לי וכבר הרבה מאוד זמן?הרי אצל אנשים אחרים זה לא כך,אני רואה את זה. לכל אחד יש את המעגל חברים משלו ויש חיים והכל צבעוני,אני רואה את זה. רק אני אפשהו בצד. מה אפשר לעשות עם זה כי אני לא רואה שמשהוא עומד להישתנות? מאוד רוצה לעזוב לפעמים לאילת ועוד הפעם להתחיל הכל מחדש,אבל מה, לעבוד כל החיים במלצרות וגם צריך להמשיך ללמוד,לא?. האם הפניה לפסכיאטר יכולה לעזור לי,לעזור להבין איפה הבעיה אצלי? מה הבדל בין פסכיאטר לבין פסיכולוג ולמי לפנות במצבי? מחכה לתגובה. תודה רבה מראש.

אם יורשה לי להגיב, קראתי את מכתבך והוא מאד נגע ללבי.. ואני רוצה להתייחס לכמה דברים: ראיתי שהמוטיב "חברים טובים" חזר הרבה במכתבך ומכאן שיש לכך משמעות מאד גדולה עבורך ואתה זקוק לידיעה שיש שם מישהו מיוחד שאתה יכול לסמוך עליו ושיהיו לכם יחסים עמוקים ומשמעותיים. לא תמיד החיים מזמנים לנו את אותם אנשים ולעיתים גם אלו שחשבנו שישארו לתמיד עוזבים לפתע ללא הסבר מספק או כי כך רצה הגורל. עצם העובדה שהצלחת לרקום קשרים יפים וטובים בעבר מעידה על כך שיש לך מה לתת ושאתה יכול ויודע להיות חבר כך שאין לך מה לדאוג, החיים יזמנו לך עוד הרבה חברים, אתה צעיר , הכל פתוח!!! אתה צריך לדעת לאבחן את אלו שיכולים להתאים לך ולהתקרב אליהם ולא לבזבז זמן על אנשים שלא מתאימים לך כי זה סתם יעמיק את תחושת הבדידות. אני בטוחה שברגע שתתגבר על החברה האחרונה תכיר מישהי חדשה שתמלא אותך באנרגיות חדשות.. מה שחשוב זה שעד שזה יקרה תעבוד על עצמך קצת, לדעתי אתה לא צריך תרופות כדי לצאת מזה, סה"כ אתה עובר דכאון קל עקב קשיי הסתגלות למצב הקיים וזה מן מעגל שנראה הרבה יותר מאיים ממה שהוא באמת. כדי לצאת מזה באמת אתה צריך לקחת דברים בפרופורציה ולהבין כי אין שום סיבה שבעולם שהדברים יישארו כפי שהם ולאט לאט הם ישתנו לטובה, אם אתה גר עם ההורים אולי זה זמן טוב לחשוב על מגורים עם שותף/ה מה שיכול לתרום לעצמאות והרחבת מעגל החברים, להירשם לחדר כושר וכל ערב שמשעמם ללכת להתאמן או לשחות וככה גם להכיר חברים /ת וגם להפיג את הדכאון באמצעות ספורט שעושה רק טוב לנשמה ולגוף והכי חשוב- לאהוב את עצמך ולקחת דברים יותר בקלות, לא לפחד מהעתיד. נועה

אם את מוכנה או מכירה מישהו שיכול לטפל בי , ב-50 שקלים למפגש אז סבבה , אם לא אז לא ... הכל כסף במדינה הזאת , אף אחד לא באמת באמת רוצה לעזור כי הוא רוצה לתרום , 300 ש"ח לטיפול ? בקושי יש לי לסגור את החודש , ואני גם גר עם ההורים , אני חושב שבצורה הזאת העולם הוא מקום לאנשים ספציפים , לא יותר מזה , אני לא חושב שהעולם הוא מקום בשבילי

אני באותו המצב בחורה חברותית בסך הכל חמודה יש לי תכונות טובות וראש טוב ורצון לבלות . ואני מוצאת את עצמי לבד ללא חברים וללא תמיכה. מה לעשות לאן לפנות!?

שלום לך לי.קוראים לי אני בן 29 קראתי את התגובה שלך למכתב.להגיד לך תאמת אצלי אותו מצב.גם לפעמים מרגיש בודד .נראה לי שאפשר להכיר ואולי החיים פתאום יהיו טיפה יותר יפים.מה את אומרת?

אני באותו המצב בחורה חברותית בסך הכל חמודה יש לי תכונות טובות וראש טוב ורצון לבלות . ואני מוצאת את עצמי לבד ללא חברים וללא תמיכה. מה לעשות לאן לפנות!?

אוי כמה זמן עבר מאז שכתבתי את זה.. צריך לשנות אוורה,כלומר מקום עבודה,אם אכן משעמם ואין סיפוק,אם את גרה עם הורים,תעברי לגור עם שותפות,לי לפחות זה עזר. והכי חשוב תהיי אופטימית. כיום אני בן 30 ,שוב פעם סטודנט,גר במעונות.לא יכול להגיד שהכל הסתדר כמו שצריך בחיים,אבל חי כמו מישהו בן 20 וקצת,לא נשוי,נהנה מהחיים מדי פעם.

שלום קשה לי להתמודד לבד עם הדיכאון בו אני נמצא הייתי רוצה לשוחח ואולי להיפגש עם אנשים במצבי, למרות שאני יודע שקשה ליצור קשרים בתקופת דיכאון. אשמח אם תיצרו איתי קשר דרך הפורום או דרך המייל. כמו כן אשמח לדעת אם יש פורומים רציניים נוספים שעוסקים בדיכאון תודה

תודה על תשובתך עיזרי נא לי לאתר הקבוצה בת"א מודה לך מאוד ליאור

הי מה אני אמורה לעשות עם אימא שמסרבת לטפח עצמה שיניה רקובות וצהובות וכשהיא מדברת יש לה ריח רע מהפה. יש לה שערות כהות בפנים שהיא לעיתים מורידה בשעווה אך הייתי רוצה שתעשה לייזר( לא כ"כ חסר כסף) היא מגלחת רגליים פעם בחודש בערך וזה נראה רע שיש לה כזה "גונגל " על הרגליים. שערה לבן וגם מסרבת לצבוע. אחי ואני מציעים לה הרבה להתחיל להשקיע בעצמה וכשאומרים לה - המשפחה שיש ממנה ריח רע היא נעלבת אך בכל זאת אומרת שלא יכפת לה איךל היא נראית. מבחינתי טיפוח גוף ופנים חשוב מאוד. איך אפשר לשכנע אותה לטפל בעצמה גם לא נעים לי מאנשים דודות שלי כועסות עליי שאני לא מספיק משכענעת אותה אך לי כבר נמאס מרוב נסיונות הבעיה גם נראה לי שהיא מאוד קמצנית ופשוט אבא נותן לה כסף שהיא תנהל אותו (את כל המשכורת שלו) והיא משלמת חשבונות מים טךפון וכו.. אך נושא הטיפוחל חשוב בעיניי אז איך משכנעים אותה?

שלום חלי, איפה האבא בכל העניין הזה? הוא מתערב בכלל? אומר לה משהו? צרי איתי קשר בפורום שלי: http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=17717&read=&alias=dbr&redir_flag בהצלחה

לצערי אני לא יכולה לכתוב לך בפורום שלך כי צריך לכתוב אימייל אם תוכלי לעזור כאן זה ישמח אותי אבא לא מתפקד במשפחה לצערי יכול להיות שהיא מוזנחת כ"כ בגלל תרופות נגד דיכאון שנוטלת אולי זה עושה אותצה אדישה מה שבטוח המצב חייב להשתנות ביי ותודה על המענה

שלום לך יכול להיות שההזנחה היא רק תוצאה של בעיה עמוקה יותר ולכן לא יעזרו שכנועים ולחצים. אם לדוגמא היא בדכאון או מצב נפשי אחר, כדאי קודם לטפל במצב הנפשי. באופן כללי , שינויים כאלה יכולים לבוא רק ממצב של תמיכה ולא של כעס ולחץ. בברכה אירית

לאחר שקראתי את האנפורמציה הנוספת שכתבת. אני חושבת שהיא צריכה ליווי אינטנסיבי של חונכת או מישהי (לא מהמשפחה) כדי שתעזור לה בשיקום הכללי שלה (אפשר לפנות דרך סל שיקום, אם עדיין לא עשיתם את זה - דרך עו"ס). בברכה אירית

כמה שזכור לי רק אתך התכתבתי באתר דוקטורס לאחרונה ספרתי לך על המשבר שעברתי דירה וניתוחים של אמי ובעלי אני חליתי בוירוס והמערכת החיצונית שלי נחלשה ויש לי פטריות בגוף. כתבתי לך שאני פוחדת מדיקור ושאני נמצאת אצל דיאטנית כל זה זכור לי שכתבתי לך . עכשיו היה לי חלץ אחר שאני התחלתי לעשות תחרות אם אמי וחברה שהן יודעות לבשל יותר ממני ולי אין זמן כי אני עובדת כמעט משרה מלאה לכן נכנסתי ללחץ נוראי , אבל עכשיו החלטתי להוריד את הלחץ אבשל רק מה שאני מספיקה ואם לא אקנה מוכן, אני עברתי גם נתוח לב פתוח בגיל 3 לכן אני צריכה לשמור לא להכנס ללחץ. כל טוב רינה

תחיי את חייך בשקט ושלווה ואל תתני לאחרים להלחיץ אותך ולעשות איתך תחרויות. תעשי רק מה שטוב לך ותשתדלי לעשות דברים שאת אוהבת. בהצלחה אירית

שלום, אני בת 23 .בעבר הורדתי 30 קילו אך העלתי אותם בחזרה (גם בגלל תרופות מגבירות תאבון שהתחלתי לקחת וכנראה בגלל הנטיה להשמנה שיש לי).מאז ניסיתי הרבה דיאטות ואני עושה ספורט אך לא מצליחה לרדת במשקל שוב.אני נפגשת עם עו"ס פעם בשבועיים אבל זה לא ממש עוזר.האם כדאי להיפגש גם עם פסיכולוג או ללכת לקבוצת תמיכה? בתודה מראש.

שוב שלום, רציתי רק להוסיף שמאז העלייה במשקל אני לא יוצאת הרבה מהבית ואני ממש לא אוהבת איך שאני נראית.התחלתי להיפגש עם העו"ס בגלל שחשבתי שיש לי הפרעת אכילה והחלטתי שאני צריכה לטפל בזה.השאלה היא למי כדאי לפנות?פסיכולוג?פסיכיאטר? בתודה.

שלום לך האם היית בקבוצת תמיכה של 12 הצעדים? אם לא אני מאד ממליצה. קוראים לארגון O.A ויש קבוצות בכל הארץ וההשתתפות בתשלום סימלי. אני מאד מאד ממליצה. זה עזר להרבה אנשים שאני מכירה. אז חפשי דרך האינטרנט, איך מגיעים אליהם. בהצלחה רבה אירית

שלום רב. בהמשך המכתב מועבר אליכם מידע על פרויקט ארצי באמנות הציור. אנו מחפשים ציירים מתמודדים המעונינים להגיש מועמדות להשתתף בפרויקט. נודה לכם אם תחלקו מידע זה עם כל אדם שתמצאו לנכון. המדובר בתערוכת ציורים ארצית ניידת . נושא התערוכה - "חכמת הנפש לרפא את עצמה". התערוכה תוצג במשך כשנה כל חודש בעיר אחרת בארץ. בתערוכה ישתתפו 12 ציירים , 7 מתמודדים ו – 5 ציירים מהקהילה , ללא שום תיוג. יודפס קטלוג מהודר שיכלול את עבודות האמנים ומאמרים של מומחים בתחום. לכל מידע נוסף ניתן לפנות אליי : ג'ק דוייב : מנהל " הגלריה" - מרכז אמנות ורוח של עמותת דן אבשלום. טלפון : 08-8594252 נייד: 054-7432346 דו"אל [email protected] בתודה מראש ובברכת אושר לכולם דוייב ג'ק

הי, מזמין אתכם להתרשם מעבודותיי באתר www.zarug.com

אני בת 44 עובדת המון שנים ונחשבת לעובדת מעולה וקיבלתי על כך תעודת עובדת מצטיינת הממונים שלי מפרגנים לי בנוכחות כל העובדים כשמתקיימת ישיבה על תפקודי בעבודה אך משום מה לא ברור לי למה כל העובדים מתרחקים ממני ולא משוחחים עימי בכלל בשום נושא תמיד מתלחששים מאחורי גבי ואני מרגישה מאד לא נעים רוב היום אני לבד ללא שום קשר עם אף עובד מה גם שאני לא מוכנה להשפיל את כבודי ולנהל עימם שיחה בידיעה שהם מתעלמים ממני יש לציין שמעולם לא עשיתי רע או נזק לאף עובד אנא מה ההמלצה שישנה מצב זה ולמה הנידוי הזה ממש לא ברור לי בתודה מראש על תשובתך זה דחוף לי

שלום לך,עדנה כשקראתי את מה שכתבת, עלה על דעתי שיכול להיות שהם פשוט מקנאים בך ותו לא. דבר שני, אם זה בקיצוניות שכזאת, לפי דעתי תדברי עם הבוס שלך, תסבירי לו את המצב ושאולי לא ימשיך להלל אותך בפניהם. אני אישית, הייתי ניגשת למישהי שאני מרגישה שאפשר לדבר איתה ולשאול אותה למה הם מתנהגים אלייך ככה. ואני לא חושבת שאת צריכה להרגיש שאת משפילה את כבודך- להיפך!!!! רק טוב, ובהצלחה

שלום לך האם מתוך כל העובדים, יש אחד או אחת שאת מרגישה יחס קצת יותר חיובי מאחרים,משאר האנשים. האם יש אחד או אחת שבל זאת מידי פעם מתנהג/ת אלייך נחמד. כי אם יש אחד או אחת כזה, הייתי מתחילה לפרום את הפלונטר איתו/ה ולעשות צעדים איטיים. בנוסף הייתי מציעה לך , לבדוק עם עצמך או עם מישהו שיש לך קצת אמון בו, מה הסיבה שהמצב הזה קורה, פשוט לנסות לברר, מהי הסיבה, אולי את יודעת אולי לא, אבל זה יכול להיות קצה של חוט... בברכה אירית

בהחלט שיש כמה חברות טובות שעליהן אני סומכת והם הצהירו לא פעם שרובן מאד מקנאות ו"כנראה אני מושכת אש" לא הבנתי את המשפט הזה "מושכת אש" אני תמיד בזכוכית מגדלת ובפרוש אמרו במספר הזדמנויות למה היא מקבלת פידבקים תמיד גם אנחנו רוצות פידבקים אני מבינה אותן אך לא ברור לי מה אני אשמה בכלל

אנו מחפשים פסיכיאטר עם זיקה לעולם הרוחני. אחי בן 30 , עבר חוויה אנרגטית קשה מאוד בהודו, נכנס למצב פסיכוטי, יצא ממנו וכעת סובל מאוד מסימפטומים הקשורים לטיפול (הילינג) שעבר שם. הפסיכיאטרים מודים ומודעים לכך שדברים כאלו...אנרגיות קיימים אך חסרי אונים מול הבעיה. תרופות הוא כבר מקבל אבל סובל מאוד ממעיין זרם חשמלי בראש שלא מניח לו ומפריע מאוד לריכוז. הרופאים לא מייחסים את זה לבעיה בנפש או בגוף ולכן קשה למצוא את הפתרון. אודה מאוד למי שיוכל להפנות אותנו לפסיכיאטר או פסיכולוג שמבין גם בעולם הרוחני.

שלום לך, אני לא חושבת שאחיך צריך רק טיפול של פסיכיאטר, אלא טיפול של הילר מוסמך שתפקידו גם לטפל כיועץ ולטפל בו בהילינג - גם אם זה מה שהכניס אותו למצב הנוכחי בה הוא נמצא. בהילינג אפשר לעשות "טיפול מתקן" ע"י האנרגיות הנכונות. בידקי באזור מגורייך מי מטפל בהילינג,תתקשרי אליהם ותספרי להם את הסיפור,ותראי מה הם יציעו לך. רק טוב,ובהצלחה

אני כבת 40, אני סובלת במשך שנים רבות מתופעה גופנית מוזרה,הגוף שלי נוטה להיות מכווץ כל הזמן - ישיבה,עמידה,וגם במשך השינה הגוף שלי מתכווץ לתוך עצמו, כאילו רוצה להכנס לתוך עצמי. דבר שמקשה עלי לתפקד , אפילו לעמוד ולשבת למשך זמן רב,אני מתעייפת מהר, ומרגישה ממשך חסרת אנרגיה, ולפעמים בסוף היום ממש כבר בקושי עומדת על הרגלים, מכיוון שאני לא יכולה להחזיק את עצמי, הגוף נוטה ליפול ומכווץ. אני רוצה לציין שיש לי במשך שנים רבות חרדות ופחדים לא ממש מוגדרים,אני אדם חסר בטחון בחברת אנשים,נלחצת,מצב רוח לא טוב הרבה פעמים (תחושת עצב ובדידות), ביישנות ונטיה להסתגרות. ניסיתי לפתור את זה ,הייתי אצל מספר מטפלים הוליסטיים (הילינג,הומהופתיה,דיקור,וגם פסיכולוגית ועוד) והתופעה לא עברה. כמו כן הייתי אצל רופא משפחה,עשיתי בדיקות דם ללא ממצאים מיוחדים, ניסיתי גם אצל נוירולוג לבדוק אם אין בעיה פיסית במערכת העצבים אך לאחר בדיקה קצרה הוא טען שאין לי בעיה פיסית וטען שהבעיה נפשית. מה דעתך , האם הבעיה פיסית או נפשית ומה אפשר לעשות ?

שלום לך, רציתי לשאול אותך: כשהלכת למטפלים הוליסטיים - האם הם בדקו את מצב הנשימה שלך? תחזרי אליי עם התשובה,בבקשה. תנסי להכנס לקישור לפורום שלי דרך הקישור הזה ואם אינך מצליחה הכנסי לאתר דיבורים תחת קטגוריה רוחניות- הפורום נקרא מודעות והתפתחות אישית. http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=17717&read=&alias=dbr&redir_flag רק טוב ובהצלחה

שלום לך אני לא מבדילה במיוחד בין בעיה פיזית לנפשית . אין ספק שבעייתך מתבטאת הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי. אינני יודעת אם התמדת מספיק בטיפולים שהלכת אליהם. אבל מה שהייתי מציעה לך זה טיפול משולב של עבודה נפשית וגופנית. ניתן לפנות לשיטה שנקראת "ביוסינתיזה" או אנליזה ביואנרגטית שמטפלות במיוחד בסיטמפטומים משלובים גוף ונפש. רק חשוב לי לאמר לך שבכל טיפול צריך להתמיד ולהתחייב, כדי לראות שיפור, ואי אפשר לעבור ממטפל למטפל, ולחפש ניסים. טיפול בבעיה ורצון לשינוי דורש מחויבות ורצון עמוק לשינוי אחרת לא יגיע השינוי. בברכה ובהצלחה אירית

אני נמצאת בטיפול אצל דיאטנית. חזרתי להתעמל בסטודיו c לפחות שלוש פעמים בשבוע מה הכוונה לפעילות נפשית? תודה

שלום רינה, עבודה נפשית - הכוונה היא לעשות עבודה עם הנפש שלך, לעשות עבודת מודעות עם עצמך כדי שתוכלי לשחרר דברים מהרמה הפנימית שלך. אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לפנות לפורום שלי באתר דיבורים, תחת קטגוריית רוחניות - בפורום מודעות והתפתחות אישית. רק טוב ובהצלחה

שלום לך כל הכבוד על כך שאת מטפלת בעצמך. הפעילות הנפשית נוגעת לנפש שלך, הן מבחינת מודעות והבנה ואת זה משיגים בטיפול נפשי ,והן מבחינה עיסוי והנאה נפשית. הכוונה לעשות פעילויות שהנפש שלך נהנית מהם ונתמכת על ידם.(זה יכול להיות ריקוד, ציור, שמיעת מוסיקה, הליכה לים, מפגש עם חברים טובים ותומכים ועוד כיד הדמיון הטובה). כמו כן למידת מדיטציה והתמדה בתרגול. בברכה אירית

תודה רבה אירית ואורית על תגובותיכן. פתרונות כגון הגברת הבילויים בשעות הפנאי "כפיצוי" או להתיידד עם חברים חדשים בעבודה הינם חשובים, אולם הם בבחינת המובן מאליו. כוונתי היתה ללמוד פתרונות לא שגרתיים או כאלה שנוסו בהצלחה במצבים דומים כדי לתת פתרון בעבודה עצמה, כאשר לא מתחברים בקלות לאנשים בעבודה. אשמח לקרוא תגובות נוספות. תודה מראש.

שלום לך זוהר, אם היית כותב בהודעה הקודמת שלך שאשתך לא מתחברת בקלות לאנשים - אז צר לי לומר לך שהבעייה היא אצל אשתך. אני חושבת שהיא צריכה לטפל בבעיה הזאת שהיא לא יכולה או לא מסוגלת להתחבר לאנשים אחרים. היא צריכה לעשות עבודה פנימית עם עצמה ואפילו עזרה מודרכת- וזה תאמין לי- עוזר. מקווה שקיבלת תשובה לפתרון לא שיגרתי. בהצלחה,

שלום לך מדבריך, קשה להבין מהי בדיוק הבעיה של אישתך לדעתך, האם זו תופעה זמנית של העדר חברים , או בעיה שהיא מתמודדת איתה באופן קבוע? בברכה אירית

ברצוני להודיע לכל המעוניין על פורום שאני מנהל שמטרתו לשמש מקום המציע מידע ודעה להבנה אחרת מהמקובל כלפי הפרעת הOCD וכן לאפשרות לטיפול לא קונבנציונאלי בהפרעה זו. אתם מוזמנים לספר, להציע, לכתוב להגיב ולהעיר. קישורים http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=7149

c ,

c ,

בת 26 לפני כ 3 שבועות התחלתי לסבול מחולשה ןגלי חם קשיי נשימה לחצים בחזה בצד שמאל ובצד ימין רעדות בחילות חוסר תאבון לפעמים הקאות תחושה לאיבוד הכרה פחד שעומד לקרות לי משהו חוסר בשינה נבדקתי בדיקות כלליות מסקנה של רופא כללי אחרי טיפול קלרמנבין יעצה בטיפול פסיכיאטרי לא קיבלתי טיפול פסיכולוגי מה עלי לעשות כיצד עלי להתגבר על התופעות.

בני בן 12 סובל מחרדות וקיבל טיפול של אדרונקס במשך כל תקופת הלימודים הוא לקח את הכדור לפעמים היה אי רצון לקחת עכשיו בזמן החופש הוא לא מוכן לקחת את הכדור. כרגע מצבו טוב אולי בגלל שאין את מרוצת הזמן של הלימודים אבל כל תקופת החופש הוא לא דואג ומתארגן לביקשה עם חברים ולפי דעתי יש קשר לבעיתו. השאלה מה עושים? מה אני בתור אימו צריכה לעשות? תודה

שלום לך הייתי רוצה להפנות את השאלה אלייך, מה את בתור אמו צריכה לעשות? כי את אמו, מכירה אותו הכי טוב ויודעת איך הדברים ישפיעו עליו. אולי אפשר לנסות להיות בלי הכדורים, כי הרי בחופש יש פחות לחצים ואולי בעקבות זאת גם פחות חרדות. מה גם שהוא לא מוכן לקחת את הכדור ואם אין מצב של סיכון ממשי, צריך גם להתחשב בדעתו. איך הדבר ישפיע עלייך לדעתך? בהצלחה אירית

תודה אירית וזה בדיוק מה שאני עושה מתחשבת ברצונו לא לקחת את הכדור אבל שאלתי היתה לגבי הענין של החברות הוא כל היום לא יוצא מהבית ולא מנסה להתקשר עם חברים ואני רואה זאת כדיכאון וכחלק מהחרדות שיש לו. תודה

היי ובוקר טוב אני בת 30 ורוצה לשתף אותך בתחושותיי. לא טוב לי!!!!. אני לא מסופקת מחיי הנישואין (רק חודש עבר) ואין לייחס זאת למוסד עצמו אלא לזוגיות שלי. יש ל בעל מדהים נהדר נפלא אין לי מילים!! אבל בכל מהלך הקשר הרגשתי חוסר כלשהוא שאני לא אוהבת מספיק שמגיע לי יותר... אני לא מסופקת מחיי העבודה - מרגישה חוסר מיצוי עצום, לא אוהבת את הסביבה. אני לא מסופקת בתחום הלימודי - עברו מס' שנים מאז התואר הראשון ואנלא יודעת אם כדאי ללמוד ומה ללמוד... השאלה שאני מהרהרת בה שנים... האם זו אני כטיפוס שלילי? מדוכא? גורם אן תמיד ירגיש כך ולא משנה מה האוירה סביבי או שמא בשל דימוי עצמי מאוד נמוך שלא נראה כלל חיצונית אני מביאה עצמי לאותו דיכוי? שאכן אמיתי שכן הבחירות שלי אינן מונעות מהגורם הנכון. מאז ילדותי אני נמצאת עם בחור שכן אני מתערערת לחלוטין אם הוא לא קיים ומרגישה כאילו זה כלי אמצעי לבטחון ותו לא וכן ברוב המקרים היה גם גורם שלישי.גבר נוסף על מנת להחיות הרגשה רדודה... בעבודות התמדתי אך לא הרגשתי טוב - בעבודה הנוכחית אני ממש סובלת וחוששת להגיע לשם.מה גם שכנראה אתפטר אם לא אפוטר בקרוב... אני חשה באנדרלמוסיה נוראית.שכלום לא הולך לי.מסביבי משפחה מאוד תומכת אך שאינה הצליחה מכל הבחינות בלגן!!! אני מאוד קשורה אליהם וזה שובר אותי לדעת שהעולם הזה אכזרי!! אני לא מקבלת הרבה דברים ואפילו כועסת כאילו שזה עוזר. אני רגישה מאוד לביקורת ולהערות מה שגורם לי להתרחק מאנשים אני חשה חסרת סבלנות במשחק החברתי.נורא קשה לי להיות נחמדה או מרצה את הסביבה אולם עושה זאת כי אין ברירה. אסכם ואומר שאני בן אדם שקופא על השמרים.לא טוב אבל נשארת...בכל מצב. אני מתחילה לחשוש שעד שאתעורר אם אתעורר כבר יהיה מאוחר. אני מאוד פוחדת מהתבגרות ותמיד חושבת עבר.... לא שבעבר הייתי כ"כ מאושרת אבל זה חלק מהכחשה כנראה וחוסר התמודדות. למה אני לא מצליחה לראות טוב?? עצוב לי עם תחושת התסכול המתמשכת.. אני מגישה שעכשיו זה בשיאים כי תמיד היה לי לא טוב ופתאום זה ממש כמו פצצה מתקתקת בעיקר לאחר החתונה איך זה קשור??? אם תוכל להסביר לי מה יכולה להיות הסיבה לכך מהיכרות קצרצרה אודותיי. אשמח לשמוע מלבד האופציה שלבטח תציע לגשת לטיפול.... מן הסתם אכן תמליץ לי לגשת לטיפול - אני מאוד סקפטית לגבי זה כי אני כ"כ מבינה מה עובר עליי רק לא יודעת כיצד לפתור הבעייה.כמובן שמודעות היא חצי דרך להצלחה אבל עדיין מה כבר ניתן לומר במילים שירפאו אישיות כזו או אחרת.מבלי חלילה לזלזל במקצוע. אני מאוד נמשכת לתחום הפסיכולוגיה אך מצד אחד לא מאמינה שאוכל להיפתח מעודף חשדנות וגאווה מטופשת וכן מאיזו שהיא ראייה שזה לא יכול לעזור ממש. מעין אימרה ש"זו אני " ועליי להתמודד. רק שנהיה לי קצת יותר קשה עכשיו

שלום, אשתי סובלת מבדידות במקום העבודה, לאחר שמספר חברים קרובים שהיו לה שם עזבו. הדבר משפיע על מצב הרוח שלה הן בעבודה והן בבית. האם נתקלתם בתופעה דומה? איך אפשר לשפר את מצב רוחה בעבודה? תודה מראש

שלום לך ,זוהר אני בטוחה שבמקום החברים שעזבו יגיעו אחרים. אשתך צריכה להתחבר אליהם, ומי יודע אולי היא תכיר חברים טובים אחרים. לעת עתה, לא צריך לקחת את זה כ"כ קשה - זה יעבור. פשוט כשמתרגלים למשהו ופתאום הוא איננו יש תחושה של חסר. יש להסתכל על חצי כוס המלאה ולדעת ללמוד לראות ולקבל את הדברים הטובים שלצד זה. וחוץ מזה, מה שקשור לעבודה- להשאיר שם, לא להביא הבייתה!! בהצלחה

שלום לך אני מבינה שהקושי של אישתך משפיע גם עליך, הייתי מציעה שתחשוב איך תוכל לתמוך בה ובך, כדי שהיא תעבור את התקופה הזמנית, של השינוי שמתחולל בעבודה. אכן זהו מצב לא פשוט שעלול להשפיע על המצב רוח גם בעבודה וגם בבית. אולי תנסו לבלות יותר ולהנעים את הזמן בצורה ייחודית.עד שיעבור המצב. בברכה אירית

תודה רבה אירית ואורית על תגובותיכן. פתרונות כגון הגברת הבילויים בשעות הפנאי "כפיצוי" או להתיידד עם חברים חדשים בעבודה הינם חשובים, אולם הם בבחינת המובן מאליו. כוונתי היתה ללמוד פתרונות לא שגרתיים או כאלה שנוסו בהצלחה במצבים דומים כדי לתת פתרון בעבודה עצמה, כאשר לא מתחברים בקלות לאנשים בעבודה. אשמח לקרוא תגובות נוספות. תודה מראש.

שלום מה אתם חושבים ל אנשים שאינם אוהבים בעלי חיים ? או שאוהבים אותם מרחוק...לא בבית אצלהם ? ולהיפך , אנשים שאיכפת להם שיש עשרות ומאות של בעלי חיים (בעיקר כלבים וחתולים) מורעבים וצמאים. אני נשואה לגבר (כל מי שיסתכל מהצד יגיד שהוא בחור מקסים), שיכול לראות בע"ח נדרס שוכב פצוע על הכביש והוא לא יחשוב לעשות דבר בנושא . האם זה אומר שהוא אדם לא רגיש ? חסר איכפתיות ???? עוד מקרה : ספרתי לו שהשבוע ילד קטן (בערך בן 6) היכה למוות גורי חתולים שרק נולדו ולבסוף הטביע אותם בזפת. תגובתו היתה : טוב, נו....... ששאלתי אותו אם היה במקום היה עושה משהו כמו לתפוס את הילד ולמנוע ממנו מעשה זוועה זה) ענה...."לא נראה לי....אולי ". ישנן לא מעט מריבות בזוגיות שלנו על חוסר רגישות ואיגואיסטיות מצידו, האם יש קשר בין שני הדברים ? אמרה לי אתמול משהי שהיא מכירה אחת שאוהבת בעלי חיים אך היא רעה לבני אדם. אז מה הוא הנכון ?

האמת כמובן נמצאת תמיד איפשהו באמצע. ובכל זאת, גם אם מסתכלים מהצד על בעלך וחושבים שהוא בחור מקסים, כנראה שחסרה לו רגישות, אמפטיה ויכולת לחוש בכאבו של הזולת. לרוב זה נובע מאגוצנטריות והתמקדות בעצמו ולמרבה הצער, חוסר הרגישות הזה מקבל ביטוי לא רק כלפי הסביבה הרחוקה (כלומר לגבי אנשים זרים) אלא מקרין ומשפיע על רגשותיו, תחושותיו והתנהגותו כלפי בני משפחתו הקרובה (את והילדים שיהיו לכם). האנשים המטפלים ומטפחים חיות עזובות ומעניקים להם יחס חם ואוהב, הרבה אמפטיה, אהבה ודאגה יותר מאשר לאנשים, הם ברוב המקרים בודדים וחברת החיות ממלאה עבורם את המחסור בחברה אנושית. לסיכום - זה גם מסביר את המריבות בזוגיות שלכם על רק חוסר הרגישות והאגואיסטיות מצידו. למה הדבר דומה? למחבת טפלון ששום דבר לא נדבק אליו.

שלום לך ברור מתוך שאלתך , שיש משהו באישיותו של בעלך שמפריע לך וגורם לכם לריב . ה"משהו " הזה שמוגדר אצלך כ "חוסר רגישות ואגואיסטיות" כנראה בא לידי ביטוי בכל מיני מצבים, ואת מאד רגישה לעניין הזה, שמתבטא. אז אולי את יכולה לנסח את השאלה אחרת, מתוך מה שמפריע לך, כדי להתמודד באמת עם חלקים באישיות של האיש שבחרת. בזוגיות, פעמים רבות, מתמודדים עם חלקים באישיותו של בן הזוג, שקשה לנו לשאת, על זה יש תאוריות למכביר. מכל התאוריות, הדבר המרכזי שבולט, הוא קודם כל תתמקדי בעצמך ולהבין את עצמך ואישיותך ואיך את מתמודדת עם ה"באגים" באישיותו. בברכה אירית

תודה לשתיכן על התשובה. שאלה אחת שעולה לי מתשובתכן הי : האם ניתן ל"שרש" בו ו/או לעזור לו לפתח את אותה רגישות, אמפטיה ויכולת לחוש בכאבו של הזולת שחסרה לו ? כפי שכתבה שירן, אותה אגוצנטריות מתבטאת גם כלפי ביתו בת ה-3 . לדוגמא: חוזרים מבילוי עם הילדה בגינה. הוא מוציא לעצמו בקבוק שתיה. ביתי מהצד מסתכלת ומציינת כי מאד צמאה ורוצה גם כן לשתות. בעלי, ישתה קודם הוא ורק אח"כ ירווה את גרונה של ביתו (דוגמא אחת מיני רבות). חוסר הרגישות/אגוצנטריות מתבטאת לא מעט בזוגיות שלנו, בעקבות זאת יש המון מריבות. אני ההיפך ממנו. איכפת לי מהזולת , אני רגישה לכאבם של אנשים, אם אני רואה אשה זקנה סוחבת סלים וביכולתי לעזור לה אעשה כן (אותו למשל זה לא יטריד, הוא לא יפנה מבטו לאשה הזקנה....). הוא טוען שבכך אנו משלימים אחד את השני . אני לא כ"כ מסכימה עם הנחה זו. זה מאד מפריעה לי בפרט שאגוצנטריות זו באה לידי ביטוי כלפי ביתנו. איך אפשר להתמודד עם זה , אם בכלל ? האם ניתן לשנותו ? איך אדם מפתח תכונה זו (מהמשפחה). בתודה מראש

אני לא עושה דיקור ולא אעשה כי אני פוחדת מוכנה הכל אך לא דיקור יש לי גם פחד מרופא שיניים

שלום לך אולי כדאי לך לפנות לייעוץ תזונתי ולשלב פעילות גופנית ונפשית - זו גם דרך לחזק את המערכת החיסונית.

שלום מזה כחודשיים אני חרד שדברים אינם מתקדמים בעבודה וכפי שהיתי רוצה למרות שאני מקיים עם הכפיפים פגישות והדרכות. בכל זאות קשה לי לומר להם את משאני חושב עליהם באמת כמה שהם לא עושים את עבודתם כפי שצריךובסופו של דבר אני צריך לתת תשובות לממונים. זה יוצר לי לחצים פנימיים עצומים ומאוד מפריע לי וקשה לי לתפקד. איך פותרים את הבעיה האם תוכלו לעזור לי תודה

שלום לך, לפי דעתי אתה צריך לעבוד על עצמך מבחינת הבטחון העצמי שלך, לקחת אחריות לדברים ולהגיד את מה שאתה צריך - בכל זאת, אתה נמצא בתפקיד של מנהל. קח יוזמה ואת העיניינים לידיים - ברגע שתעשה זאת פעם אחת- הכל יילך אח"כ. בהצלחה

שלום לך, לפי דעתי אתה צריך לעבוד על עצמך מבחינת הבטחון העצמי שלך, לקחת אחריות לדברים ולהגיד את מה שאתה צריך - בכל זאת, אתה נמצא בתפקיד של מנהל. קח יוזמה ואת העיניינים לידיים - ברגע שתעשה זאת פעם אחת- הכל יילך אח"כ. בהצלחה

שלום לך, לפי דעתי אתה צריך לעבוד על עצמך מבחינת הבטחון העצמי שלך, לקחת אחריות לדברים ולהגיד את מה שאתה צריך - בכל זאת, אתה נמצא בתפקיד של מנהל. קח יוזמה ואת העיניינים לידיים - ברגע שתעשה זאת פעם אחת- הכל יילך אח"כ. בהצלחה

שלום לך מה קרה לפני חודשיים שיצר את השינוי במצבך? אני מבינה שאתה אחראי מול הממונים עליך שהעבודה תתבצע וצריך להפעיל אנשים שאתה קורא להם כפיפים. אם זה מצב חדש, אני מניחה שתתרגל אליו ותוכל לפתח אסטרטגיות להתמודדות. אם זה אינו מצב חדש, אולי כדאי לך לפנות לשיטה שנקראת coaching(אימון אישי או עסקי) , שבאמצעותו תוכל לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם תפקידך. בברכה ובהצלחה אירית

שלום, אני בן 52, נשוי, שכיר, בזמן האחרון כחצי שנה החלה תופעה של השתנקות תוך כדי דיבור, ולפעמים מלווה בשיעול, זה יכול להיות פעם בשעה עד 10 פעמים בשעה, זה יכול לקרות בין אם אני בסביבת משפחתי וגם בסביבת העבודה. התופעה מפריעה מאוד לתפקוד היומי, ומביכה מאוד בחברת אנשים, מה עושים ? מהיכן צצה התופעה ? מי הגורם שיכול לטפל בזאת ? לעזרתך אודה.

מפתיע שלא עלה בדעתך לפנות לרופא כללי ולספר לו על הבעיה. יתכן והסיבה היא פיזית ולא נפשית

שלום לך מסכימה עם מי שכתב על הצורך לפנות לבירור רפואי . בברכה אירית

האם גם עיסוי טוב למערכת חיסונית ולנפש? אני יודעת שעיסוי טוב משחרר את האדם האם זה נכון?

שלום לך עיסוי טוב, מרגיע או ממריץ, תלוי איזה סוג של עיסוי, בכל מקרה עם העיסוי טוב, הוא בהחלט מועיל, אם כי השפעתו לא ארוכת טווח אירית

האם יש עוד טיפול חוץ מהילינג ברופאה משלימה שעוזרת למערכת החיסונית ולנפש? תודה

היי רינה, חוץ מהילינג יש עוד שיטות, כמו למשל רפואה סינית. תבדקי את הנושא ותוך כדי תראי מה הכי מתאים לך.. תאמיני לי שלא חסרים אפשרויות בתחום הרפואה האלארנטיבית. בהצלחה, אורית

שלום לך גב' שלו, אני לא יודעת האם אני במקום הנכון. מעולם לא התיעצתי לפני כן עם פסיכולוג. רק עם בעל,משפחה או חברה טובה. אבל עברתי טראומה נוראית לפני כיומיים. הריתי ותינוקי "נפל" בחודש השלישי. יש פורום ,או מעין קבוצת תמיכה העוזרת להתמודד במצב זה. תודה.

שלום לך , שלומית קודם כל אני מאד מצטערת בשבילך אבל תאמיני לי שאם דבר כזה קורה - זה ממש ממש לא סתם - יש סיבות לדברים האלה ואיני רוצה להכנס לזה מחשש שלא תביני כי יש דברים שהם מעבר להבנתנו. בכל אופן, צרפתי לך קישור בנושא: http://www.keshet-tv.com/programItems.asp?progID=164&groupID=844 ויש עוד אתר: www.beofen-tv.co.il - תכנסי למדור הריון (הראשון) ויש שם קטגורייה שנקראת הפלות.זה פורום של נשים שחוו הפלות. מאחלת לך רק טוב ובהצלחה אורית

הי אורית, למה כוונתך באומרך שישנן סיבות וגורמים ואינך רוצה להכנס אליהם. את מתכונת לסיבות פיזיולוגיות או רוחניות נפשיות? אנא השיבי לי בהקדם. תודה. שלומית.

שלום לך קודם כל ליבי איתך, תני לעצמך לחוש את העצב וכל שאר הרגשות, מבטיחה לך שזה יעבור ותוכלי אחרי זמן מה להמשיך הלאה. את מאד מוזמנת להכנס לאתר "באופן טבעי", שם תוכלי למצוא חוויות רבות הקשורות לעולם הנשי ועולם ההורות, הריון ולידה ותוכלי גם למצוא תמיכה. הקישי בגוגל "באופן טבעי" שיהיה בהצלחה אירית

ב-SMS4MONEY זה אפשרי. אתם מתחברים לשירות ומקבלים הטבות והודעות מסחריות וגם כסף על כל הודעת SMS או MMS שאתם מקבלים. דמיוני ? אז זהו שבכלל לא ! לא רק שתקבלו כסף על ההודעות שתקבלו, אלא כל חבר שתצרפו לשירות יזכה אתכם בתשלום עבור כל הודעה שהוא מקבל ומה שנשאר לכם לעשות זה ליהנות מההטבות ובסוף כל חודש להפקיד בבנק את הצ'ק שתקבלו מאיתנו בדואר. נרשמים לשרות בעלות חד פעמית(!) של משלוח הודעת SMS (כ-50 אג') ומקבלים הטבות בתחומים שונים למכשיר הסלולרי , הטבות מהם תוכלו ליהנות ולחסוך כסף . יש אפשרות להגיעה להכנסה של עד 14,062.5 ¤ בחודש. שלחו SMS למספר 5858, בתוך גוף ההודעה יש לכתוב sign 0542225197 לאחר מכן תקבלו הודעת SMS, בהודעה זו יפורט השם והסיסמא שלכם, באמצעותם תוכלו להיכנס לאתר. שם תוכלו לצפות במצב החשבון שלכם, באנשים שצרפתם, ותוכלו לעדכן פרטים . זהו זה, זה כזה קל! בהצלחה!

נו, יופי - נמצא הפיתרון לעוני ולשכר המינימום, ממש חזון אחרית הימים....

ישנה מחלת ילדים מולדת אשר גורמת להזדקנות מהירה וכבר בגיל 6 -7 פניהם נראות כפני מבוגר מה השם המקצועי של מחלה זו? תודה

ממחלת האצ'ינסון-גילפורד פרוגריה ילדים הסובלים ממחלת האצ'ינסון-גילפורד פרוגריה, הזדקנות מוקדמת, מתים בשיעור הגבוה פי 5 עד 10 יותר מהר מאשר בני אדם רגילים. הם מאבדים את שערם, עורם מתקלף ומתקמט והם מתים מטרשת העורקים או מהתקשות העורקים בראשית העשור השני לחייהם. למחלה זו אין שום תרופה, ועד לאחרונה, גם לא היה ידוע הגן הגורם למחלה. השם באנגלית - GILFORD PROGERIA לינק דרך גוגל מצורף http://images.google.com/images?svnum=10&hl=en&lr=&q=GILFORD+PROGERIA מקווה שעזרתי

ובנוסף..... http://stwww.weizmann.ac.il/g-bio/cell/np3/hizdaknut.html http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=3422

תודה רבה עזרת לי מאוד עצוב לומר שבמכון הגנטי ברמב"ם לא ידעו לומר לי את השם ...........

גני, כל חיפוש פשוט בגוגל יכול להביא אותך להכל היום לגבי רמב"ם - באמת אין מילים

שלום, אבא שלי סובל מהתקפות זעם והיסטריה. אני מחפסת דרכי טיפןל אבל מתקשה למצוא פתרונות. אם יש המלצות, אשצח לשמוע דחוף! תודה רבה.

שלום לך הייתי ממליצה לפנות קודם כל לרופא משפחה, אבל זה תלוי בהסכמתו של אביך, האם הוא מסכים לטיפול? האם הוא מודע לבעיה? אירית

אשמח אם מישהו יכול להפנות אותי לקישור לצורך העמקה בנושא 5 הקטגוריות מבחינת החלטות חיים: - חסר ערך וחשיבות/ שווה יותר - לא מספיק טוב/ טוב הרבה יותר מ... - לא מספיק/ יותר מידי - לא חשוב/ הכי חשוב/ כל יכול - לא שווה/ זכאי/ ראוי

בהמשך במכתבי אליך איזה טיפול אני יכולה לעשות כדי לחזק את מערכת החיסנית חוץ מדיקור מה זה רפואה סינית?

שלום רינה, את יכולה לעשות טיפולים בהילינג אנרגטי, שזה שיטת טיפול שבאה לטפל בחולה ולא במחלה. כלומר, כאשר בן אדם נמצא בסיטואציות שונות בחייו כגון: פחד,חרדה,לחץ וכיוצ"ב, הגוף יוצא מאיזון (המערכת האנרגטית) וזה מתבטא בהרגשה של אי נוחות בגוף ואפילו במחלה כלשהי - במקרה שלך, המערכת החיסונית שלך צריכה חיזוק כתוצאה ממשהו שעברת - איני יכולה להצביע על משהו מסויים כי איני מכירה אותך. בכל אופן, אם תרצי להמשיך להתייעץ בקשר לזה, או לגבי דבר מה אחר, את מוזמנת להכנס לפורום החדש שלי שרק עכשיו נפתח (מצ"ב קישור) http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=17717&read=&alias=dbr&redir_flag= רק טוב, ובהצלחה

שלום לך הסבר מפורט יותר על רפואה סינית, ניתן למצוא בפורום של רפואה סינית (נדמה לי שיש כזה). דיקור הוא טוב מאד לחיזוק המערכת החיסונית, את עושה דיקור? אירית

נ+2 אמא יש לי חרדת למוד תאוריה עקב כשלונות בעבר מהתרגשות מהמבדק. ואי יכולות להסתגלות לזכור ופחד מהאי שליטה בקצור אני נושקת ל40 וזה ממש גורם לילדכאון שאיני מסוגלת להבין מה כלכך קשה יהיה לי לעשות את המבחן תאוריה. זה הסוד שלי מזה שנים. מה עושים?

שלום לך הבעיה שלך , כנראה , היא החרדה שמשתקת אותך. אז את יכולה לפנות לטיפול קצר, שיהיה ממוקד בחרדה שלך מהתאוריה וייתן לך כלים להתמודד עם החרדה. אפשר לקחת טיפות של "רסקיו רמדי" כדי להתמודד עם החרדה (אם היא לא בעוצמה גבוהה). ולהמשיך ולנסות, עד שתעברי... למה זה סוד? מה את מתביישת, יש לך קושי, אז מה, תמשיכי לעשות תאוריה , עד שתעברי. בהצלחה אירית

שלום לכולם. יש לי שאלה: האם יש מכונים בארץ בייחוד בתל-אביב שדומים למכון סאמיט והכוונה היא למכונים של משרד הבריאות או פרטיים או שניהם ביחד חשוב לי המקום הטוב ביותר באיזור תל אביב והסביבה או לאו דווקא אני בן 19 אם הגיל יכול לעזור........

אני בת 24. יש לי חבר מזה 4 שנים. רוב חברותיי נכנסו לא מזמן לקשר רציני ואני מרגישה תמיד קינאה כלפיהם (למרות שאני ממש לא חושבת שיש להם חבר יותר איכותי). כמו כן יש לי חברות שכבר מתחילות לחשוב על חתונה וגם כאן זה מעורר בי קנאה. אני מרגישה שאני נקרעת בין השניים. מצד אחד אני מנסה לעשות את הקשר שלנו יותר צעיר ממה שהוא (אולי באיזשהו מקום כדי להוכיח לחברות "המתחילות" שהקשר שלי עדין חי ורענן) ומצד שני אני חושבת לעצמי האם אני רוצה להישאר לחתונה או לעזוב (כתוצאה מהלחץ של החברות המתחתנות). אני עסוקה מדי בניתוח הקשר שלי עד כדי כך שאני לא נהנית ממנו. אני מפחדת להוכיח לעצמי שאולי זה לא זה. חשוב לציין שאני וחברי אוהבים זה את זה (אם אני באמת מבינה את פשר הדבר) והקשר שלנו בסך הכל הוא טוב. אני מטבעי אדם שמתייאש מהר מדברים, גם טובים. הרבה חברויות נעלמו לי כי פשוט זנחתי אותם. אני חייבת ריגושים - עד כמה שזה נשמע נדוש. מה לעשות? האם הקשר הזה טוב בשבילי?

שלום לא', קודם כל תפסיקי לעשות השוואות בין מערכת היחסים שלך לבין אחרות ותפסיקי לנסות להוכיח לחברות שלך כל מיני דברים שקשורים לקשר שלך עם בן זוגך. תביני, ברגע שאת מנסה להוכיח משהו שהוא לא - האנרגיות שלך מתבזבזות על משהו שהוא חסר בסיס ואינך מתמקדת בדבר החשוב ביותר כאן - ניהול מערכת היחסים שלך. אם החברות שלך החליטו להתחתן - תשמחי בשמחתן ואני לא רואה מקום לקנא בהן. גם את במסגרת של קשר ואני בטוחה שכשיגיע הזמן את גם תתחתני- רק לא למהר.(החיפזון הוא מהשטן). ותזכרי דבר חשוב מאד - לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר גם אם הוא נראה כך למראית עין וחוץ מזה - אם את חושבת שאת צריכה ריגושים בקשר הזה - תביאי אותם את, למדי את בן זוגך,שתפי אותו ברגשותייך. החיים יפים ואת עוד צעירה - תחיי ותהני כל עוד את רווקה- מי אמר שזה כיף להתחתן בגיל כ"כ צעיר? אני מבטיחה לך דבר אחד: ביום שהחברות שלך יהיו נשואות ואת לא, את תשמעי מהם שהן מקנאות בך שאת רווקה וכו' וכו'. רק טוב, ובהצלחה

אז אני בת 23. סטודנטית ויש לי חבר מזה 3 שנים. יש לי בעיה אך איני יודעת להבחין האם זה נובע מהאופי שלי או מעצם העובדה שלא מספיק טוב לי. כאמור יש לי חבר, אנחנו מאוד חשובים אחד לשני ואוהבים זה את זה. לצערי אני לא יודעת להבחין האם זאת אהבה מיוחדת או קשר עמוק. אני לא יודעת האם אני באמת מאוהבת, האם אני מספיק מרוצה מהקשר. הוא החבר הראשון שלי ואני הראשונה שלו. העניין הוא שכבר נפרדנו בעבר ולא הייתי מסוגלת לעמוד בזה. יש לי לעתים ימים שאני מרגישה שאני צריכה עוד משהו. מאוד חסר לי ריגושים הייתי מאוד רוצה להיות בתחילת קשר עם מישהו. כאשר אני שומעת על בני זוג שמתחילים לצאת, אני מקנאה. קשה לי להודות בזה, אבל אני חשה שאם היה מובטח לי שאם אפרד ממנו, אז אני אמצא משהו טוב יותר - הייתי נפרדת ממנו. עם זאת יש גם ימים שאני מרגישה שאני לא חכולה בלעדיו, שהוא האדם הכי חשוב לי בעולם ושאני רוצה להתחתן איתו. האם הגיוני שתהיינה כאלה תנודות בתחושותיי? האם זה אומר שאני לא מספיק אוהבת אותו? אני לא יודעת אם הצלחתי להבהיר את רגשותיי

שלום לך זה לא שאלה של מאוהבת או לא , זה במשהו בך הצורך בריגושים בעוד דברים אחרים אני אומר לך זאת מתוך נסיון אישי ארוך מאוד ,זה משהו בנו איזה חוסר בחסך שלנו שנובע ממקומות עמוקים ורחוקים אצלנו בחיים אשמח מאוד לשוחח איתך עוד בעניין יאיר 0523238539

שלום לך אין אדם שיוכל להגיד לך אם את מאוהבת או לא. אבל אם את שואלת, כנראה יש לך ספק. יכול להיות שעוד לא התנסית מספיק, כדי לדעת ולבחור, להשוות ולהכיר את עצמך טוב יותר. עצתי לך, אל תמהרי להתחייב, אל תפחדי לעשות שינויים. את צריכה כנראה להכיר את עצמך יותר טוב, אולי דרך קשרים אחרים, כדי שתהיה לך תשובה מספקת. נכון שאין לדעת אם תפסידי או לא, אבל כשהספק מקנן, מאד מאד קשה. אני מסכימה שיש אנשים כאלה, עם אישיות שקשה להם לחוש מסופקים, אבל את עדיין לא יודעת אם את כזו, את עדיין צעירה. אז שיהיה בהצלחה אירית

אני לא יודעת אם אתה עוסק בתחום או לא, אבל הופתעתי שהשארת טלפון. לפי המעט שכתבת יש לי את התחושה שתבין ללבי אבל קצת קשה לי עם זה. אני מרגישה שאני עושה משהו רע כשאני מדברת על הנושא עם אנשים אחרים (מבלי לשתף את החבר). אולי אני מפחדת גם להבין דברים שאולי אני לא רוצה (עוד בעיה). יש לך עוד עצה? :)

שלום אני סובל זה כמה שנים מדיכאון וחרדה ולמרות שנטלתי סוגים רבים של כדורים דבר לא עזר לי! השבוע סיימתי את פסקת( באופן מבוקר ועפ"י הוראת הרופא) את הטיפול בכדור הרסיטל. וכן התחלתי להשתמש באדרונקס, אני התחלתי ברבע כדור ועדיין נמצא זה כשבוע ברבע כדור ליום. שאלתי: לאחר 20 דקות לאחר שאני נוטל את הכדור אני מרגיש מאין לחץ עמום בראש, תחושה של זומביט די חזקה, קשה לי להוציא מילים מהפה, סחרחורת וכן דיכאון וחרדה בעוצמה די חזקהה וכל זאת למשך שעתיים שלוש ואז נעלם. בקיצור, במשך 3 שעות אני ממש מנוטרל עם הרגשות די קשות! האם זה נורמאלי להתחלת הטיפול בכדור? האם יש להפסיק את הטיפול? ובכלל מה לעשות? תודה רועי

שלום, אני כיום בן 16 ויש לי בעייה שמלווה אותי מגיל קטן. אני מפחד להיות במקומות נעולים. אני מפחד שלא אצליח לצאת. אני לא יודע אם זו בדיוק קלסטרופוביה, כי הפחד שלי יותר הוא ממקומות נעולים או פחד שמקומות סגורים שאני נמצא בהם לא אצליח לצאת מהם. בגלל זה אני ממעט לעלות במעליות, רק כאשר אני נמצא עם אבא שלי שאיתו אני פחות מפחד, או עם חברים שאני מתבייש לומר להם שאני מפחד. אבל כשאני נכנס למעלית הדופק שלי עולה מאוד ואני מתחיל להילחץ וכל הזמן מסתכל על הצג שמראה את הקומה הנוכחית כדי לוודא שלא נתקעתי. היו לי מספר מקרים: למשל בכיתה ב' נכנסתי דרך סורגים לחדר מסויים בבית הספר כדי להביא לחבר שלי את הכדור שלו שנמצא בחדר והזהץ לא הצלחתי לצאת וזה מאוד הלחיץ אותי עד שקצת בכיתי. לדוגמה, ילד אחד נעל אותי בחדר הזבל של הבניין שלי רק לכמה שניות וכבר פחדתי ובכיתי. (בכיתה ג'). בכיתה א' בסוף היום כשכולם רצו ללכת הביתה לא הצלחנו לצאת מהכיתה כי המנעול נשבר או משהו כזה והתחלתי לבכות מהפחד שלא אוכל לצאת מהחדר לעולם. בנוסף לכך, אפילו היום אני מאוד נלחץ ממעשי קונדס של ילדים בבית הספר שסוגרים את הדלת של הכיתה בה אני נמצא (למשל בהפסקות) ולא נותנים לי ולילדים אחרים לצאת. שמתי לב שאני היחיד שממש נחלץ מזה ואני משתמש בכל הכוח כדי לנסות לצאת. בזמן הכתיבה, כשאר עכשיו אני חושב על זה, הפחד שלי הוא יותר מעצם העובדה שלא אצליח לצאת ממקום מסויים לעולם ואתקע בו. אני לא יודע מה לעשות, הפחד הזה מלווה אותי כל הזמן. אינני יודע אם הוא נוצר כתוצאה מטראומה או שכך נולדתי. יכול להיות שזה נוצר בגלל מקרה שבגיל 3 וחצי הוריי סגרו לי את הדלת של חדרי ואני זוכר שמאוד פחדתי שלא אוכל לצאת. בבקשה אמרי לי האם הפחד הזה ילווה אותי כל החיים והאם יש איזשהי דרך לרפאו בעצמי כי אני מתבייש לספר להוריי על כך. ניסיתי לחוות חלומות צלולים כיוון שקראתי שהם תורמים לריפוי פוביות למיניהן. האם זה בתת מודע שלי ואני יכול לרפא את זה? ואיזה סוג פחד זה אם לא קלסטרופוביה.

שלום לך קודם כל אין לך מה להתבייש, יש המון אנשים עם חרדות מסוגים שונים ואתה לא צריך להרגיש חריג בגלל זה. אם זו החרדה היחידה שיש לך, אז ניתן לטפל בה, יחד עם זאת השאלה היא עד כמה זה מפריע לך לחיי היומיום והיכן זה מונע ממך פעילויות וחוויות שונות. כי לא בהכרח חייבים לטפל בכל דבר. אני מבינה שזה מפריע לך , אם כתבת על זה. ניתן לפנות לטיפול קוגנטיבי התנהגותי שילמד אותך טכניקות לשלוט בפחד ותוך זמן יחסית קצר , אם זו הבעיה היחידה , תוכל לשלוט בפחד הספציפי הזה. קשה כרגע לדעת מה המקור של הפוביה הזו, אבל יש שיטה שנקראת "תרפיית גילגולים" שעוזרת לאנשים להשתחרר מטראומות שחוו מגילגולים קודמים. כמו כן יש שיטה שנקראת EMDR, שעוזרת גם כן לטיפול בחרדות וטראומות. בכל מקרה, אני חושבת שיש מקום לשתף את ההורים שלך (אם הם "מבינים עניין"). בהצלחה אירית

שלום קוראים לי רפי אני בן 19 וחצי גר במקום בודד ליד ים המלח... אני סובל מחרדה חברתית קשה ,ומחרדה מכל מה שקשור "להובלת צעד אחד קדימה", אני אפילו לא יודע מה המונח הרפואי לבעיה. ידוע לי שבתהליך ההתבגרות שעברתי בעצם נהרס לגמרי כל מה שהייתי צריך ללמוד להתמודד איתו ובעצם לא הצלחתי להתמודד עם כלום למרות רצוני המאוד חזק! ואני מדבר בראשונה עם ההתמודדות שלי עם החברה לא הצלחתי להתחבר עם החברה בכל מסגרת לימודית שהייתי בה כולל טיפולית החברה התרחקה ממני ולעתים קרובות נטפלה אליי . לא הצלחתי להתמודד עם גופי כאשר בתחילת תהליך ההתבגרות גופי הלך והשמין (בעקבות זה גם לא יצרתי קשר חברתי אלא התעללות חברתית וביטחון עצמי נמוך) . כל זה הביא אותו למשברים ככה שאחד רודף תשני ומקושר לשני . יחד עם המשברים ליווה אותי תהליך שעכשיו אני מודע שבעצם היה תהליך של פחד,בריחה ,נסיגה,חוסר התמודדות,לחץ מתח עצבנות, שהלך והתעצם ממשבר למשבר עד שבמשבר באחרון לפני שנתיים וחצי הוא התפוצץ בשיא החוזק.... . כעת אני בבית בעל כורחי כבר שנתיים וחצי אני לא מסוגל לצאת לא מסוגל ליצור בכלל קשר חברתי גם עם החברים הבודדים שהיו לי ... ,תמונות מרגעי המשברים עולות ומשגעות אותי אני לא עושה כלום חי בלחץ מתמיד בגלל המציאות שאני לא מסוגל לחיות איתה אך גם לא מסוגל לעשות אצבע אחת קדימה בקשתי היא לפי מה שתארתי לך בצורה מקיפה על מצבי מהו המכון \האדם\המוסד שיוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר גם אם הוא פרטי ועולה הון יש לי וזה לא הבעיה (אני מקבל קצבת נכות מלאה )

שלום לכם... אני ואשתי מתכוונים להביא ילד לעולם... הבעיה היא ששנינו חולים בסכיזופראניה.. רציתי לדעת מהם הסיכוים שהילד יהיה חולה גם... מותש כבר מחיפושים באינטרנט בנושא....

שלום לך זכותו של כל אדם להביא ילד לעולם אבל.... כדאי לחשוב על זה הרבה לפני שעושים זאת במיוחד עם יש מגבלות למשל כמו מחלת הסכיזופרניה. אינני יודעת לחשב את הסיכוי שהילד ייצא מבחינה גנטית חולה, אבל ברור לך שהסיכוי הוא לא קטן אם שני ההורים חולים. בכל מקרה ונניח שהוא ייצא בריא, והלוואי.. האם שקלתם את מידת יכולתיכם לגדל ילד על כל האחריות שנדרשת, האם תהיה לכם תמיכה מהמשפחה?. נושא של תרופות והריון, כל אלא הם גורמים שצריכים לקחת בחשבון. אני יודעת שלא הרבה חולי סכיזופרניה, מרגישים שהם יכולים לגדל ילד, מבחינת הכוחות שנדרש מהם. ההתמודדות עם המחלה אינה פשוטה. (אינני צריכה לספר לך). בכל מקרה , תפעילו שיקול דעת טוב לפני שאתם עושים צעד עניתי לך יותר ממה ששאלת, אני מקווה שזה בסדר בברכה אירית

אבקש לדעת פרטים על מאמנים אישים בהיבט התנהגותי באיזור חיפה תודה

שלום לכם. שאתם מסתכלים על שמים ביום בהיר , האם אתם רואים צורות ברקע? מין עיגולים כאלה מחוברים? כמו שרשרת? וזה זז יחד עם העין? באור יותר קהה זה יותר נראה כמו זבובונים. תודה

שלום לך, התופעה מוכרת בענף האופטומטריה. זו תגובה של קולטני האור בעיין, כתוצאה מגרויי חזק של אור. אל תידאג, אתה לא מישתגע. בריאות והצלחה

שלום לך, שי לי בעיה שאני בטוחה שהיא באה ונובעת כתוצאה ממשהו יותר עמוק שנימצא אי שם במסתרי נפשי. כבר תקופה ארוכה שאני מוצאת עצמי מתעסקת עם שערות ראשי, ידיי כל הזמן הולכת לכיוון השיער בצורה אובססיבית. אם זה תלישת שיער, או חיפוש קצוות מפוצלים ולפעמים ככה סתם מושכת אותו גם בלי לתלוש . כל זאת תוך כדי צפייה בטלוויזיה, מחשב, לפני השינה ואפילו תצחקי... גם בזמן ישיבה בשירותים, ככה להעביר את הזמן. (מה יש לי..????) התופעה הזו באה והלכה לסירוגין בכל תקופת חיי. פעם ראשונה זה החל בתקופת התיכון ואח"כ הייתה קצת הפסקה וניגמלתי ואז זה הופיע לי בצבא לתקופה ועבר ועכשיו שאני בת 28 זה קורה כבר תקופה ארוכה מאוד. יש לציין שאני עברתי ילדות לא קלה, ואני יודעת בוודאות שזה נובע מזה. ההורים שלי התגרשו ויותר מיזה אבי היה מתעלל בי מינית, (נוגע פה ושם...) הדבר הזה שמור עימי שנים, ורק לאחרונה סיפרתי זאת לאימי שהיתה בהלם ובכתה נורא. אני כל הזמן מדברת עם עצמי ואומרת לעצמי "די עם זה יותר, את לא נוגעת בשיער.." ומכריחה את הידיים שלי להישאר במקומם ולא לעלות לכיוון הראש (...אני יודעת שזה נשמע ממש מגוחך ומוזר..) אבל זאת האובססיה שלי וקשה לי לשלוט על זה. כמובן שזה אף פעם לא עוזר, ואני חוזרת לסורי. ממה זה נובע לדעתך ? האם אני משוגעת..?! והאם הדבר הזה יכול להעלם באיזשהו שלב בלי טיפול? תודה על עזרתך

כדאי לפנות לפסיכולוג כדי לקבל הבחנה מדויקת אך יכול להיות שאת סובלת מבעיה שקוראים לה טריכוטילומניה - תלישת שיער אובססיבית. כנסי לאתר הבא, קראי קצת ותראי אם זה מתאים, בכל אופן כדאי לפנות לפסיכולוג כי נשמה שלא קל לך גם כך.. www.trichotilomania.info

שלום לך בהחלט כדאי לברר האם את סובלת מטריכטילומניה ואף כדאי לפנות לטיפול . בכל מקרה, כדאי לך לחשוב מה משותף לתקופות שבהן התופעה מתגברת, למה דווקא עכשיו, מה קורה בחיים שלך היום ובתקופות בהם התופעה חזרה? בנוסף, תנסי לזהות מתי המצבים בהם התופעה נמצאת בשיאה (האם כשאת עצובה, מוטרדת, משועעמת או כל רגש אחר) ונסי הפנות את האנרגיות לאפיקים חיוביים כמו עשייה של משהו, הליכה בחוץ, ריקוד ועוד פעילויות מהנות. זה טוב שאת מנסה לשלוט במצב, תמשיכי כך, אך תדעי שכנראה תצטרכי לקבל עזרה. בברכה אירית

שלום קוראים לי מעיין אם את זוכרת...אני במצב מסויים של דיכאון לא יודעת איזה ולא יודעת כלום...אתמול והיום הרגשתי ממש רע,רק רציתי למות...אני כל הזמן חושבת על המחשבות האלה בראש שלי,כל מיני דרכים איך להרוג את עצמי, והכל בראש ,לא יודעת...אני צריכה מספרים של פסיכולוגים באיזור המרכז אם מישהו יודע...אין לי אומץ ללכת באמת לפסיכולוג אבל אני ישמור אותם למקרה שיהיה לי אומץ קטן(הבעיה היא גם שאני רוצה אם כבר לפתור את הבעיה שלי אז בלי שאף אחד יידע,לא הורים לא חברים,וזה נראה לי לא אפשרי אבל אני חייבת לפתור את זה כך,כי אם זה לא אפשרי אז נראה לי שאני לא יפתור את זה בחיים ו...אולי מתי שהוא ימות או משהו כזה...את מבינה אני חייבת שזה יהיה אפשרי...)אני כבר לא יודעת מה לעשות,אתמול בערב כל כך רציתי למות...הייתי כולי עצבנית,והרגשתי איך הלב שלי דופק בכל הגוף ו......ולפעמים כל כך רע לי עמוק בפנים שאני מעדיפה הרבה פעמים למות...כל הזמן אומרים את המשפט הקבוע "אולי את צריכה ללכת לטיפול" ,בפורומים כמובן(כי אף אחד כולל הורים כולל חברים לא יודע מה אני מרגישה...)ואולי אני מחפשת תשובות כאן ואולי אני פשוט צריכה לדבר עם מישהו שיבין אותי ולא נראה לי שיש מישהו כזה אז אני מנסה בפורומים...אני חוזרת מחר לצבא לשבועיים,לא יודעת איך אני יעבור את זה,מקווה שבשלום...אוף אין לי כוח יותר לחיות את החיים או להתמודד איתם...... תודה על ההקשבה מעיין...

שלום אירית הייתי פה לפני כמה שבועות בפורום הזה קוראים לי מעיין אם את זוכרת...אני במצב מסויים של דיכאון לא יודעת איזה ולא יודעת כלום...אתמול והיום הרגשתי ממש רע,רק רציתי למות...אני כל הזמן חושבת על המחשבות האלה בראש שלי,כל מיני דרכים איך להרוג את עצמי, והכל בראש ,לא יודעת...אני צריכה מספרים של פסיכולוגים באיזור המרכז אם יש לך...אין לי אומץ ללכת באמת לפסיכולוג אבל אני ישמור אותם למקרה שיהיה לי אומץ קטן(הבעיה היא גם שאני רוצה אם כבר לפתור את הבעיה שלי אז בלי שאף אחד יידע,לא הורים לא חברים,וזה נראה לי לא אפשרי אבל אני חייבת לפתור את זה כך,כי אם זה לא אפשרי אז נראה לי שאני לא יפתור את זה בחיים ו...אולי מתי שהוא ימות או משהו כזה...את מבינה אני חייבת שזה יהיה אפשרי...)אני כבר לא יודעת מה לעשות,אתמול בערב כל כך רציתי למות...הייתי כולי עצבנית,והרגשתי איך הלב שלי דופק בכל הגוף ו......ולפעמים כל כך רע לי עמוק בפנים שאני מעדיפה הרבה פעמים למות...כל הזמן אומרים את המשפט הקבוע "אולי את צריכה ללכת לטיפול" ,בפורומים כמובן(כי אף אחד כולל הורים כולל חברים לא יודע מה אני מרגישה...)ואולי אני מחפשת תשובות כאן ואולי אני פשוט צריכה לדבר עם מישהו שיבין אותי ולא נראה לי שיש מישהו כזה אז אני מנסה בפורומים...אני חוזרת מחר לצבא לשבועיים,לא יודעת איך אני יעבור את זה,מקווה שבשלום...אוף אין לי כוח יותר לחיות את החיים או להתמודד איתם...... תודה על ההקשבה מעיין

מעיין יקרה וודאי שאני זוכרת אותך (דרך הפורום). ליבי איתך על הסבל שאת עוברת. אני אתן לך שם של פסיכולוגית טובה ומספר הטלפון שלה , אם תכתבי לי לאימייל. חוץ מזה, את תחזיקי מעמד. זה טוב שאת מאפשרת לעצמך לכתוב את מה שאת מרגישה. תנסי ליישם את העיצות שנכתבו לך פה ושם, על איך להעביר את המשמרות שלך, תנסי קצת להעביר את הזמן בדברים שאת אוהבת ופחות לתת מקום לסבל הגדול. אני יודעת שזה מאד מאד קשה ולפעמים זו רק עיצה שאי אפשר ליישם, אבל בכל זאת תנסי, ברגעים של קושי , לעשות משהו טוב (פעילות גופנית, לשמוע מוסיקה טובה ולרקוד, לכתוב ולאוורר את המחשבות או למצוא בכל זאת אוזן קשבת) ואם תמצאי את הכוח ללכת לטיפול, זה יעזור לך מאד. עם הרבה חום אלייך אירית

שלום לך, רציתי לשאול שאלה, מזה מס' שנים אני משתמש בכדור בשם 'פריזמה', כיום הינני נשוי וברצוננו להיכנס להריון, שאלתי היא האם הכדור שאני נוטל מידי יום יפריע לתהליך? והאם מומלץ לי להפסיק את לקיחת הכדור עד לאחר שנצליח להיכנס להריון? אודה לך על תשובתך המהירה אלון

שלום לך הכי טוב להפנות את השאלה למי שנתן לך את הכדורים כי הוא מבין יותר בתחום זה. בהצלחה אירית

לא ידעתי למי לפנות לאחרונה אני נימצא במצבים של לחץ נפשי גדול מכל מיני סיבות וזה גורם לי להרגיש נורא רע מאוד וגם להתפרצות של זעם עקב כך אני פוגע באנשים היקרים לי וזה עושה עוד יותר רע .אינני מצליח להתרכז בעבודה וזה מאוד מפריע לי ,כי אני אדם שעבר אירו טרמוטי עקב מחלת כלי דם וניפגע פיזית. איך אני יכול לצאת מהמצב הזה האם עלי לפנות לעזרה? אנא הדריכו אותי תודה משה

שלום משה, על לחץ נפשי אפשר להקל בעזרת טיפול נפשי. אתה מתאר גם טראומה, גם לחץ וגם התפרצויות זעם והכל יחד משנה את איכות חייך. כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ושם כבר יטפלו בהכל. (אפשר גם דרך קופת חולים או השירות הפסיכולוגי החינוכי). תרגיש טוב

שלום לך קודם כל, אני רוצה לאמר לך שמגיע לך כל הכבוד, על כך שאתה רוצה לפנות לעזרה ולא רוצה להמשיך לפגוע בעצמך וביקרים לך. אני מצטרפת להמלצה של התשובה הקודמת לפנות לטיפול או דרך קופ"ח או באופן פרטי. ולנסות להתמודד עם הארוע הטראומתי, השינוי שחל בחיים שלך , ללמוד דרכים להתמודד עם הכעס ולבנות לך חיים מספקים במצבך הנוכחי. אל תוותר על טיפול ותמיכה, התמודדות עם מחלה , פעמים רבות דורשת תמיכה ועזרה ,בשינוי והסתגלות למצב החדש. בברכה אירית

מודה לכם על התשובות רק יש לי בעיה אחת כאשר פניתי לרופא המטפל הוא הזמין לי פסיכיאטר ולא פסיכולוג האם הוא יכול לתתמענה לבעיות שלי ללא תרופות,כי אינני אוהב לקבל תרופות ופסיכיאטר נותן תרופות בעיקר.האם תוכלו לפרט איך אני פונה לפסיכולוג דרך קופ"ח? תודה משה

בגלל מצב של לחץ וחרדה התחלתי לקחת סרוקסט אני לוקחת חצי כדור כבר 7 ימים ומאז שהתחלתי אני מאוד מאוד עייפה!!! הרופא שלי אמר לי להמשיך לנסות ולתת לזה צ'אנס אבל זה ממש מייאש האם זה נורמלי והאם כדאי להמשיך ולחכות עוד כמה ימים או שאולי כדאי לשקול להחליף לכדור אחר? תודה מירב.

כיצד ניתן להפסיק את ההקאות שנובעות מהתרגשות? כשאני מתוחה או מתרגשת ממשהו אני חשה בחילה ומקיאה.. גם לפני מבחני בגרות, ושנה הבאה אהיה ב יב', שם יש מלא בחינות בגרות לעשות... אני מקיאה כנראה כשאין לי שליטה... הייתי כבר בעבר אצל פסיכולוגית, אך זה לא עזר. היא נסתה לרפא אותי בעזרת שיה כזאת שצריך לעקוב עם העיניים וזה בעצם מוחק את החויה או משהו כזה, וזה לא עזר לי. היא גם עשתה לי מדיטציה וזה לא עזר. מה ניתן לעשות כדי למגר את התופעה, שממש מציקה לי כבר מגיל 12? אני רוצה להוסיף, שעוד ארבעה ימים אני נגשת לבחינת בגרות במתמטיקה בחינה של מועד ב' שאני בחרתי לעשות, ומעכשיו לא ישנתי כל הלילה והייתה לי הרגשה של בחילה, חשבתי כבר לדחוף אצבע כי לא הקאתי וההרגשה הזאת של הבחילה לא הפסיקה לרדוף אותי ואני לא יכולה לסבול אותה. איך שאני נשכבת במיטה אני מתחילה לשמוע רק את הנשימות שלי שהולכות ומתמהרות ואת פעימות הלב וזה עוד יותר מלחיץ אותי, השקט הזה... אני חייבת לציין שלפני בחינה רגילה אני לא נלחצת רק לפני בחינות בגרות, אני יודעת שזה טבעי להלחץ אבל יש תדירות מסויימת של לחץ, ושאני נלחצת זה פוגע בי פיזית, ואני לא יכולה לסבול את זה, ויש כבר כמה דברים שויתרתי עליהם עקב כך. אני מרגישה שלעולם לא הגיע למה שאני מסוגלת בגלל הסימפטום הזה... וזה מדכא.