פורום שווה לכל נפש

תודה רבה לכם על העזרה. התחלתי ללכת לפסיכולוג, הייתי כבר בשתי פגישות. הוא אמר שלפי מה שהוא רואה יש לי חרדה חברתית. דיברנו על בעיות ספציפיות ואני רק עניתי על השאלות שלו, אני לא יודעת איך להגיד לו מה עובר עלי, למרות שאני יודעת שזה חשוב, אני לא חושבת שהוא יודע שיש בתוכי עצבות כל כך גדולה. אני מאמינה שבתוך כל אדם יש חלקים רבים וגם רוח שהגיעה מאלוהים, ויש לי כבוד רב לחלקים האילו בתוכי, משום כך אני לא הולכת להרוג את עצמי או להזיק לעצמי, אבל אם לא הייתי מאמינה בזה, נראה לי שהייתי רוצה למות. כי אני לא מועילה בקלום, לא יודעת להתמודד עם קשיים, פשוט חיה את החיים בלי טיפת מאמץ (על זה שאני לא מתמודדת עם קשיים כן דיברנו). אז מה הטעם לחיות עם אני לא מועילה לעולם ולעצמי?? איך אני יכולה להציג בפניו את כל זה? נראה לי שחשוב שידע שחשבתי ברצינות על הרצון למות, ושהרבה פעמים כשהולך להיות משהו שדורש ממני התמודדות אני רוצה שיקרה איזה אסון ואני ימות. אבל אני לא יודעת איך להתחיל לדבר על זה, אני מחכה שהוא יגיע לזה לבד

שי יקרה.. כל הכבוד לך. תני זמן לתהליך, את לא תוכלי לספר מיד את הכל. לאט לאט ייצאו הדברים האמיתיים. רק במידה ואת מרגישה שיש בך דחף שעלול לסכן את עצמך, חשוב שתספרי לו על כך מיד. אם תתמידי בטיפול, את תגלי שיש לך מקום ומשמעות בעולם. שיהיה לך רק טוב באהבה אירית

אירת שלום, אני סובלת ממחלת העור פסוריאזיס כבר 17 שנה, ובמשך 10 השנים האחרונות זה התפשט לי גם בפנים, כך שקרוב ל-90 אחוז מהפנים היו נגועות. במשך כל אותם שנים שריתי בדיכאון נוראי, מחשבות אובדניות, היות שהתביישתי להחשף כך בחוץ הסתגרתי בבית במשך כל אותם השנים. התייאשתי מכל הטיפולים הקונבנציונלים שלא הועילו לי כלל. ובלית ברירה שאיבדתי כל אמון באחרים, נפלתי בין הכסאות. סגורה ושבורה, אני עם עצמי. אולי זה ישמע לך מופרז התיאור הנ"ל, אך הדברים נאמרים בשיא הכנות ואמת לאמיתה. לאחרונה הצלחתי לצאת מהמחלה, לא בגלל שהרופאים מצאו לי מרפא, אלא שאני חיפשתי אותו מעבר לים. והיום אני מגדירה אותי נקיה כמעט לחלוטין. אך בכל זאת, נורא קשה לי להמשיך הלאה, אני מרגישה חסרת אנרגיה, ובאמת שאני רוצה להמשיך הלאה, אך לא יודעת מאיפה לקחת את הכוחות. אני גם מתביישת לפנות לטיפול נפשי. והאמת היא שאני לא מאמינה שאצליח לצאת מהמצב הנפשי שאני שרוייה בו. מה אני אמורה לעשות.? האם ניתן בכלל לטפל במצב הזה?

ענת יקרה.. שווה להאמין. בלי האמונה קשה לעשות צעדים קדימה. גם אם את לא מאמינה ממליצה לך בצורה מאד ברורה ללכת לטיפול. חשוב כל כך לפגושאדם שיהיה שם רק בשבילך וילווה אותך יד ביד בקצב שלך לריפוי נפשי מהמחלה. ריפית את עצמך מהסימפטומים הגופניים, עכשיו הזמן לרפא גם את הסימפטומים הרגשיים. אני מאמינה שאם היו לך כוחות לצאת מהמחלה יהיו לך כוחות להמשיך הלאה בחייך. חבל על הזמן היקר שלך . לכי לטיפול, זו לא בושה, זו זכות גדולה. אל תחכי להגיע למצב של אין ברירה. בהצלחה אירית

האים ניתן להתרפא לחלוטין מפיברומיאלגיה? יהיו בשורות משמחות בעתיד לגבי טיפול במחלה? אובדת העצות

אני בת 17, ויש לי בעיה מטרידה מאוד שמשתקת את חיי החברה שלי ואת התחביבים שלי. אני אוהבת נורא לשחק על במה ואפילו הייתי בחוד למשחק שלוש שנים, בסוף כל שנה היינו צריכים לעשות הצגה, ותמיד יום או מספר לפני עלייתי לבמה, ניכנסתי ללחץ והקאתי. אני נורא אוהבת לשחק ויש לציין שכשאני על הבמה הכל מתנהל מצויין, אני לא מגמגמת ואני זוכרת את התפקיד שלי, אף פעם לא ניתקלתי בהערות רעות מהקהל, רק טובות. אני מאוד שונאת את ההרגשה הזאת במצבי לחץ, ולכן הפסקתי להשתתף בהצגות ואם קוראים לטקסים מהבית ספר אני מסרבת להשתתף, כי אני ידעת כבר מה מצפה לי, שאני אקיא בבוקר ולא אשן טוב לפני. ההרגשה הזאת גם מלווה אותי לפני יציאה למסיבות עם חברים, ועוד סיטואציות שמכיניסות אותי ללחץ. באותו רגע הגוף שלי לא מקשיב למוח ועושה מה שהוא רוצה, אני לא מצליחה להשתלט על הרגשה זו. ביקרתי מספר ביקורים אצל פסיכולוגית, היא טיפלה בי בשיטת ה emdr אך זה לא עזר. הייתי גם אצל הומאופאתית שהביאה לי כדורי צמחים, אך יש בי הרגשה שגם זה לא עוזר. מה לעשות האם ללכת לטיפול בעוד דרכים? אם כן, איזה? תודה.

מכאלה יקרה שלום...לפי התיאור שאת מתארת, יש צורך לטפל במה שקורה לך , מאחר ויש לכך פגיעה רצינית בתחומים חשובים בחייך. אם לא תטפלי בשלב הזה יש סיכוי שהעניין יסתבך. אם לא יהיו חיי חברה ותמנעי מפעילויות מהנות שמספקות אותך יכול להתלוות לזה דיכאון וסיבוכים נוספים . לכן לא הייתי מוותרת כל כך מהר על הטיפול. למה הופסק הטיפול בEMDR אני יודעת שזה טיפול מצוייין. האם הפסקת מיוזמתך? למה הופסק הטיפול ההומאופתי האם ביוזמתך? חשוב לתת לטיפול זמן.. ולא להפסיק מהר. אלא אם כן את מרגישה באופן מוחלט שהפסיכולוגית לא מתאמה לך, או התרופה ההומאופתית לא מתאימה לך. גם אז רצוי לדבר על כך עם המטפלים. בכלל מומלץ מאד טיפול משולב נפשי ותרופתי (הומאופטי). עוד הצעה לי אלייך... למרות התחושות הקשות וההקאות לא לוותר על מה שחשוב לך ואת אוהבת... אם יש לך עוד שאלות אני כאן.. אירית

אני רוצה לציין שבטיפול של הפסיכולוגית, emdr חשתי שאני לא יכולה להתרכז, ושיצאתי מהטיםול חשתי שזה ממש לא עזר. ולאחר נטילת התרופות ההומפאתיות, כמה ימים אחר כך, התחושות של הרצון להקיא חזרו, אבל בדרגה קצת יותר נמוכה...( הייתי לפני מבחן של בגרות, ואין לי חרדת מבחנים) אני עד לפני מספר חודשים, אף פעם לא ויתרתי על הדברים שאני אוהבת לעשות, אפילו שהקאתי לפני כן, אבל ,"הקש ששבר את גב הגמל", היה שהייתי צריכה להשתתף בטקס של הבית ספר, והקאתי לפני הטקס. אף פעם ההשתתפות בטקסי בית ספר, לא גרמה לי להתרגש כל כך...ומאז הציעו לי להשתתף בעוד טקס, וכבר חשבתי על מה שיקרה יום או כמה שעות לפני הטקס, פינתי לפסיכולוגית שלי והיו לי ספקות רבות, בסוף החלטתי להשתתף אבל אמרו לי שבגלל שלא באתי לחזרות והייתי בספקות, אני לא יכולה להשתתף, ואחר כך לא הרגשתי הקלה, אלא, מין ריקנות ועצב... בחופש הגדול אני נוסעת למשלחת נוער בחו"ל ואני מאוד מפחדת...

ב 4 שנים האחרונות בזמן שאני צם אני חוטף כאבי ראש והכאות יש לציין שאני אדם בריא ועוסק הרבה בספורט

תודה רבה על הרצון לעזור! אין לי חברה שאני מרגישה מספיק נוח לשפוך את כל הלב לפניה... מה שהתכוונתי זה שבתחילת השנה הייתי הרבה יותר מודעת לעצמי, וידעתי לנתח את הסיבות לדברים שעברו עלי, עכשיו אני מנסה ומצליחה להסביר במילים, דרך השכל; אבל בתוכי אני לא באמת מצליחה להרגיש את הסיבה. קשה להסביר, אני לא יודעת, אולי זה בכלל לא נכון... היו הרבה סיבות בתחילת השנה להרגשה הזאת שלי, לא סיבות חיצוניות, אלא דברים שהפריעו לי בתוך עצמי, כמו חוסר הביטחון, הסגירות כלפי חוץ, שאני נתקעת בהרגלים ישנים, והוויתור שלי לעצמי. זהו, מקווה שזה היה מובן ושוב תודה

שי יקרה ... את אומרת שאת לא מצליחה להרגיש . בתחילת השנה ידעת מה עובר עלייך והרגשת ועכשיו גם את ההרגשה. אבל את אומרת שאת מרגישה עצב. ועצב זו הרגשה. האם לעצב הזה יש הרגשה בגוף. האם יש מקום בגוף שבו מורגש העצב הזה? איך את מרגישה את העצב? יכול להיות שניתקת את עצמך כדי לא להרגיש כדי לא לגעת ולדעת... במצבים כאלה אני באמת מאד ממליצה על טיפול. גם כדי למנוע התדרדרות. נשמח להיות כאן בשבילך אירית

אני לא יודעת מה קורה איתי, רוב הזמן עצובה ומסוגרת בתוך עצמי. בתחילת השנה בכיתי הרבה והייתי מודעת למה שקורה איתי. עכשיו כבר כמעט לא בוכה, פשוט עצובה בלי להתעמק בסיבה, לפעמים אני אומרת לעצמי את הסיבות שהייתי אומרת בתחילת השנה, רק שעכשיו אני אומרת את הסיבה אבל לא בטוחה שהיא באמת מתאימה למצב. לא יודעת איך הסביר, פשוט לא טוב לי, ורציתי לשאול אם הגיוני שאין סיבה להרגשה שלי, זאת אומרת, האם הגיוני שאין סיבה חיצונית שגורמת לי להרגיש ככה וגם כן אני לא רואה מה אני עושה שגורם להרגשה הזאת, למרות שאני יודעת מה גורם לה, אבל לא מרגישה את זה בתוכי, לא יודעת אם זה באמת זה... מה אפשר לעשות? אם אני ילך לפסיכולוג זה לא יעזור כי אני לא יודעת להסביר מה עובר עלי. אפילו לעצמי לא. ובטח גם מה שכתבתי לא ברור.

שלום לך, אני די מבינה מה עובר עלייך, גם לי היו תקופות כאלו בחיי שפשוט הייתי כ"כ עצובה ולא הבנתי מאיפה זה בא... אך לכל דבר יש סיבה. בתוך תוכך משהו אכן מפריע לך, פוגע בך וכתוצאה מכך, מחליש אותך. לי לקח זמן לפענח את הדברים הללו, ולאו דווקא ע"י פסיכולוג ניתן לעשות זאת. יש לך חברה טובה שמוכנה להקשיב לך? אני מציעה לך ללכת אליה ופשוט לדבר על מה שעובר עליך. לאט לאט תרגישי שאת נפתחת כלפיה ותוציאי את הכל... זו ההרגשה הכי משחררת בעולם! רק לא הבנתי למה התכוונת כשכתבת שזאת אותה סיבה מתחילת השנה... איזו סיבה זו היתה אז? מה גרם לך להרגיש כך אז, שכך את מרגישה היום? נראה שעוד לא התגברת על כך אז וזה רק יושב לך על הלב גם עכשיו. אשמח להיות כאן בשבילך... dana :-)

שלום לך, אני די מבינה מה עובר עלייך, גם לי היו תקופות כאלו בחיי שפשוט הייתי כ"כ עצובה ולא הבנתי מאיפה זה בא... אך לכל דבר יש סיבה. בתוך תוכך משהו אכן מפריע לך, פוגע בך וכתוצאה מכך, מחליש אותך. לי לקח זמן לפענח את הדברים הללו, ולאו דווקא ע"י פסיכולוג ניתן לעשות זאת. יש לך חברה טובה שמוכנה להקשיב לך? אני מציעה לך ללכת אליה ופשוט לדבר על מה שעובר עליך. לאט לאט תרגישי שאת נפתחת כלפיה ותוציאי את הכל... זו ההרגשה הכי משחררת בעולם! רק לא הבנתי למה התכוונת כשכתבת שזאת אותה סיבה מתחילת השנה... איזו סיבה זו היתה אז? מה גרם לך להרגיש כך אז, שכך את מרגישה היום? נראה שעוד לא התגברת על כך אז וזה רק יושב לך על הלב גם עכשיו. אשמח להיות כאן בשבילך... dana :-)

אנו משפחה שיצאה לשליחות בניגריה אנו נמצאים כאן כבר חודשיים ואנו נמצאי םבקשיי קליטה מאוד מואד קשים. היציאות החוצה מהבית מתלוות מפחדים מאוד קשים הנסיעה בכבישים אינה נעימה מכיון שיש מראות לא הכי סמפטים, המון שוטרים, בקיצור מלא פחד וחרדה. לי ולביתי המעבר הכי קשה היא כמעט ולא מוכנה לצאת מהבית ואם כן הנסיעה ברכב איתה מאוד לא סימפטית אם חלילה יקרה לנו משהו, אני סובלת נורא ולא יודעת איך לתפקד לוקחת מלא רסקיו אבל זה לא עוזר, מבקשת עזרה דחוף איך ללמוד לחיות כאן כי בקצב הזה אני אורזת מיזוודות ועוזבת את בעלי שעל דבר כזה הוא לא מוכן לשמוע ואת האמת אני לא יהיה מסוגלת לחיות בלעדיו, בעלי מאוד מוטרד מאיתנו וזה מקשה עליו ללמוד את עבודתו החדשה ולהוכיח את עצמו הייתי שמחה לקבל קצת עזרה בנושא תודה

מימי יקרה... מעבר מארץ לארץ היא דבר שמטלטל בחוזקה את האדם ומשפחתו. התחושות שאת מדברת עליהן, מאד מוכרות בקרב אנשים שיצאו לשליחות. במקרה שלך נוסף על המעבר, עברת לארץ עם תרבות אחרת, ארץ זרה לחלוטין ולכן קשיי ההסתגלות, מן הסתם יהיו קשים יותר. אני מציעה לך לא למהר ולהחליט החלטות. אני מכירה אישית אנשים שבמשך שנה, עברו קושי גדול מאד ורק אחרי שנתיים התחילו ממש להנות (אני לא אומרת שזה מה שיקרה לך, אני רק מספרת לך שתקבלי פרופורציות על מידת הקושי הלגיטימי שאת עוברת). אני מציעה לך מספר דברים. הדבר הראשון לראות אל מי את יכולה להתחבר, אנשים שנמצאים שם במצבך ועברו כבר את קשיי הקליטה הראשוניים ויוכלו להוות בשבילך כתובת ותמיכה. הדבר השני הוא לאט ועדינות. אל תצפי מעצמך כל כך הרבה כבר בהתחלה (גם אם את לא ממש בהתחלה). תעשי מה שנוח לך מה שמתאים לקצב שלך, אל תכפי על עצמך הסתגלות בכוח, קחי את הזמן, את עוברת דברים בהחלט לא פשוטים ותפרגני לעצמך. תעשי רק מה שאת יכולה ולאט לאט תתסתגלי. חודשיים זה כלום זמן. אחרי שעברת את ההלם הראשוני מגיעה ההכרה האמיתית של גודל המעשה וזה לא פשוט. קחי לך את הזמן. אני אומרת לך שאת יכולה לפחות שנה להגיד לעצמך שאת ומשפחתךבתהליך הסתגלות (ואפילו גם אחרי זה). אל תהיי קשה עם עצמך ולא עם בעלך לאט לאט מזמינה אותך לשתף אותנו כאן במה שקורה איתך שתהיה לך הסתגלות איטית ובריאה אירית

אירית תודה שענית לי את האמת אין כאן כל כך עם מי לדבר כל אחת בשלה ובטח אין לאף אחת סבלנות אלי שלא מסתגלת ומקשה על החיים, הם לא זוכרות איך הם היו בהתחלה אבל החברה הישראלית כאן מאוד לא.... אני צריכה כמה טיפים איך להתמודד ביום יום עם הפחדים, אני מרגישה מאוד מאוימת מכל השחורים בחוץ, המראות בחוץ ממש מפחיד ונוסף לכך ביתי מאוד מלחיצה אותי היא בת 7 ומאוד פוחדת היא יושבת מאוד דרוכה ברכב פוחדת שיקרא לה משהו הנסיעות לבית הספר וחזרה הופכות להיות סיוט לא קטן בכלל. אין לי מושג עם מי להתיעץ כאן ואיך להתמודד עם ילדה בגיל זה שכל כך פוחדת, לעומת זאת בני בן ה4 בסדר גמור והוא למשל לא מוטרד מהקורה סביבו. מבקשת עזרה תודה אילנית

האם זה הגיוני שבן אדם שבוכה שאין לו עם מי לצאת ובודד- יקבל דבר גדול כמו דכאון ? בדידות היא סיבה ?

יעל יקרה.. הדכאון יכול להביא לתחושות בדידות קשות וככל שתחושת הבדידות קשה יותר, כך הדכאון מתחזק ומשתרש. כלומר הבדידות בהחלט שזורה בתוך הדכאון. לא כל בן אדם שמתלונן על בדידות , נמצא בדכאון, וצריך שיהיו עוד סימפטומים כדי שיוכלו לאבחן דכאון. אך בדידות היא תחושה מאד לא פשוטה המביאה לעיתים לתחושות של דכאון. מקווה שעניתי לך כל טוב אירית

תודה מראש

חשוב לאבחן את מכלול הסיבות והגורמים המביאים אותך למצבים של מיגרנה . מהי העוצמה , התכיפות ועוד שאלות נוספות. יש מרפאות מומחים, יש דיקור סיני, על בסיס קבוע. טיפול הומאופתי ועוד. יש גם סימפטומים רגשיים , התמודדות עם לחצים, עומס של לחצים שעל זה כדאי לעבוד בטיפול. כלומר אין פתרון קסם, צריך להתגייס, אם באמת רוצים להביא לריפוי. לעיתים המיגרנה משרתת צורך שהאדם לא מסוגל לספק לעצמו, כמו צורך במנוחה , התנתקות ועוד. ככל שאוסיף לכתוב על זה כך יהיה לי עוד מה לכתוב, אז נסתפק בכך שיהיה כל טוב וראש קל אירית

היי, קוראים לי גילת ואני חיילת. אני סובלת מבעיה מאוד רצינים של חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך ונראית על הפנים. אני סובלת מכתמי אקנה ומנסה להילחם ההעיה מאז גיל 14. אני בדכאון עמוק, לא יוצאת, סגורה בתוך עצמי, אני עצבנית מאוד וחושבת על התאבדויות. אני צריכה עזרה אך לא מבינה אל מי לפנות.

גילת יקרה.. ניתן לבקש טיפול גם בצבא, דרך קב"ן. אם את לא מעוניינת אפשר לפנות לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך. או ללכת לטיפול באופן פרטי. אני חושבת שכדאי ואף דחוף לפנות לטיפול כיוון שאת מתארת סבל גדול וחבל שתסבלי כל כך כשאפשר לטפל. אם תכתבי לי היכן את גרה, אחשוב על המלצה בשבילך לטיפול פרטי. מעבר לכך כדאי לך להתעניין אצל מקורבים אלייך על המלצות של מטפלים. שיהיה לך כל טוב אירית

אירית שלום, אני מודה לך מאוד על תשובתך המהירה. בעניין הפניה לקב"ן שמעתי שבבעיות כמו שלי הקב"ן מוריד פרופיל נפשי ולכן אני לא רוצנה לפנות אליו. אני אודה לך אם תסבירי לי מהו "תחנה לבריאות הנפש" משום שמעולם לא שמעתי בעניין. אני מעוניינת לפנות לייעוץ פרטי אך אם בתחנה לבריאות הנפש הטיפול יהיה חסכוני יותר אעדיף ללכת לשם. בכל מקרה אני גרה בפתח-תקוה, ואודה להמלצתך בבחירת מטפל. אודה לתגובתך, גילת

אני בת 22 עם עבר ארוך מאוד של דיאטות את הדיאטה הראשונה עשיתי בגיל 13 ירדתי 10 קג עי תזונה נכונה ומאז כמו כולם כל הזמן זה עליות וירידות ניסיתי המון סוגי דיאטות לפני כשנה וחצי הגעתי למשקל שהייתי מרוצה בו אבל העלתי 3 וחצי קג שהם קריטיים וכל תזונה ודיאטה שאני מנסה לא הולך ולעיתים אף המשקל עולה זה מתסכל מאוד אני מפתחת שנאה לעצמי ולגוף שלי אני שונאת לצאת מהבית כי אני מרגישה שמנה יש לציין שאני עושה 4 פע' בשבוע ספורט מה עוד לעשות נמאס לי כבר אני רוצה לאהוב את עצמי אבל איך חייבת עזרה

שלום לך יקרה... אני שומעת ממך שיותר מכל את רוצה לאהוב את עצמך, כי בתחום השמירה על המשקל את יחסית מצליחה (עם שלושה קילו יותר או פחות), את עושה ספורט זאת אומרת שיש לך משמעת בכל מה שקשור לענייני הגוף. הבעיה היא שאת אינך מרוצה. את רוצה לאהוב את עצמך עם שלושה ק"ג. את רוצה לצאת מהבית ולהרגיש טוב. מעבר לכך ייתכן שאת סובלת מהפרעת אכילה. אני ממש מציעה לפנות לטיפול. למרות שהייתי רוצה לתת לך את פטנט הקסם, אבל לצערי הוא לא קיים. הפרעות אכילה, דימוי שלילי של הגוף וחוסר קבלה עצמית דורשות תהליך יחד עם אדם שיוכל להיות שם בשבילך ולהבין יחד איתך, למה את מרגישה כמו שאת מרגישה וביחד תמצאו דרך להרגיש ולחשוב אחרת - זה טיפול , כל דבר אחר עלול להשאיר אותך במצוקה זמן רב. בנוסף יש קבוצות לאכלנים כפייתיים - שמתייחסות גם לאכילת יתר, בולימיה ואנורקסיה(בכל הארץ וללא תשלום) אולי תמצאי שם את התמיכה לה את זקוקה. ותסלחי לי עם הכנסתי אותך בקטגוריות אלו, אם זה לא נכון לגבייך, תמחקי את החלק הזה. מקווה שעזרתי לך במעט אירית

בני הבכור בן 9 קיבל אתמול הודעה שהוא עבר מבחן מאוד קשה לאיתור מחוננים לשם הצטרפותו לתוכנית מיוחדת מאוד לילדים מחוננים. אני כל כך גאה בו, קשה לתאר במילים, ההרגשה נפלאה, ילד מוכשר,נבון ומלא בנועם. מאחלת לכל האמהות שילדיהן יצמחו לתפארת ולתהילה. הרי זה מבוקשנו, הלא כן ?

בת 26, נשואה ומנסה להיכנס להריון. סובלת ממתחים ולחצים בחזה שבעקבותיהם שלשולים (לפעמים בלתי נשלטים) במשך חצי שנה. עקב כך, ישנו הפחד לצאת מהבית כי אתה לא ממש יודע איפה זה "יתפוס" אותך ואם יהיו שירותים. מטופלת ברפלקסולוגיה ובתכשירים הומופאתיים (R) שעוזרים בד"כ, אבל לצערי, לא תמיד... אין ספק שאני סובלת מהסיטואציה ומחפשת מוצא, מחפשת להחזיר לעצמי את החיים הישנים שלי. מה יש לי? האם חרדות? יש לציין שהתופעה התחילה לאחר חזרה מטיול בתאילנד. מודה מראש על התשובות

ליבי יקרה... האם הלכת להבדק אצל רופא? אני ממליצה להשתמש ברפואה הקונבנציונלית לצורך אבחון בעיות, מאחר ומבחינת מכשור ובדיקות הטכנולוגיה מאד מתקדמת. בעניין של הטיפול כמובן שיש אפשרויות רבות וניתן לבחור את הדרך המתאימה, אבל כל זה לאחר שמאבחנים נכון את הבעיה. קשה לי לענות לך מה הבעיה, נשמע לי שזה מכלול של גורמים . בשלב הראשון אשמח לדעת אם הלכת לרופא? בברכה אירית

ליבי יקרה... האם הלכת להבדק אצל רופא? אני ממליצה להשתמש ברפואה הקונבנציונלית לצורך אבחון, מאחר וקיימת טכנולוגיה מאד מתקדמת היכולה לאבחן בעיות בצורה טובה. לגבי הטיפול, אפשר לשקול את כל מגוון הטיפולים הקיימים (וכמובן שאני בעד רפואה אלטרנטיבית, אך לא בכל מחיר). נשמע לי שהסבל שלך גדול ויש צורך בהתערבות רצינית יותר מאשר רפלקסולוגיה ותרופות הומאופטיות (אני מבינה שלא מדובר בהומאופתיה קלאסית, כי זו מבחינתי, מאד מומלצת). אשמח לדעת אם פנית לרופא ואם כן מה הממצאים. אם לא, אז רוצי... בהצלחה אירית

אני חייתי שנה בתאילנד. זה נראה לי כמו פרזיטים/דלקת מעיים/וירוס שהתלבש עלייך.

מזה חודשיים+ אני סובלת מכאבים בכתף. אתמול עשיתי בדיקת אולטרסאונד לכתף ונאמר לי שיש לי דלקת קלה באיזור. במשך החודשיים האלה ניסיתי טיפול תרופתי (האורתופד נתן לי כדורים לטיפול בדלקת ולשיכוך כאבים) ואני עושה גם פיזיותרפיה במשך חודש בערך. השאלה היא אם אכן מדובר ב"דלקת קלה" למה היא נמשכת כל כך הרבה זמן? אני נוטה לחשוב שחוץ מהבעיה הפיזית יש כאן גם משהו מנטלי. אולי בתת מודע שלי יש איזה צד שלא רוצה להבריא (ובאמת אני נמצאת כבר הרבה זמן בחופשת מחלה מעבודה שאני לא כל כך אוהבת וחושבת שאולי הכאבים נמשכים כי זה נותן לי תירוץ לא לעבוד למשל). אני רוצה לציין שגם בלי קשר לכאבים אני מתרגלת בערך שנה מדיטציה כל בוקר. עד עכשיו גם תירגלתי יוגה כל יום אבל בגלל הכאבים אני כבר חודש לא מתרגלת כי רוב תנוחות היוגה גורמות להחמרה בכאבים בכתף. אשמח לקרוא רעיונות/המלצות מה אפשר לעשות במקרה כזה.

נטע יקרה שלום.. לפי מיטב ידיעתי, דלקות כאלה נפוצות בכל מיני מפרקים בגוף ולוקח זמן רב (לעיתים שנה ויותר) עד שהדלקת עוברת, והיא יכולה גם לחזור .הגורם העיקרי הוא כנראה עומס כלשהו באזור הזה כתוצאה מתנוחה ואחזקה לא נכונה של הגוף. על פי הגישה שאני עובדת איתה, יש משמעות למתח הנוכחי בו נמצא הגוף, משמעות רגשית ומנטלית ואת כבר ציינת גורם אחד שיכול לגרום למתח הזה ( ואני מניחה שאת יודעת הכי טוב). מעבר לטיפול בגורמים הרגשיים והמנטלים, אני חושבת שדיקור סיני יכול להיות טוב במצבים כאלה כיוון שהוא מזרים את האנרגיה היכן שהיא תקועה. כמו כן טיפול בשיטת אלכסנדר המטפל ביציבה נכונה(בין היתר). בקשר לשאר הדברים זו החלטה שלך אם לטפל בזה ואיך לטפל בזה. בהצלחה ורפואה שלמה אירית

כתבת שהדלקת יכולה להמשך זמן רב. אם כך האם יש טעם בלהמשיך את חופשת המחלה מהעבודה? אני עובדת כקלדנית בבית משפט, והקלדה מרובה גורמת לי להחמרה בכאבים. האם עבודה כזאת יכולה לעכב את ההבראה?

אירית שלום, אני בת 41, מגיל 17 הדלל לי החלק הקדמי של הראש וזה מאוד מפריע לי. האמת שאין החמרה בכל השנים האלו, לא משמעותית אבל זה נראה לי בולט וממש מדכא אותי. ניסיתי כ"כ הרבה אפשרויות אך אף אחת לא עזרה לי. האם את יכולה לייעץ לי משהו ? קצת מיואשת.

טלי יקרה שלום... מאחר וניסית הרבה אפשרויות להתמודדות עם הבעיה ואף אחת לא עזרה לך, אז אני רואה שתי אפשרויות או להמשיך עוד לחפש (האם ניסית פיאה? ). או (ומבחינתי זו האפשרות המומלצת שלי), להתחיל לעבוד על הקבלה של "הפגם". כי את יודעת, לכל אחד מאיתנו יש פגמים, וכל אחד היה רוצה שהם לא יהיו. אבל אף אחד מאיתנו לא מושלם ואולי זה החלק הלא מושלם שלך. לעומת החלק הזה, אני בטוחה שיש לך משהו שאת כן יכולה לאהוב ולחזק, איזשהן תכונות "מתנות" שקיבלת מעצם הולדתך וכדאי לעבוד על החיזוק וההבלטה של התכונות האלה. ההתקרחות בראש, מעבר לכל ההסברים, קשורה גם למרכיבים רגשיים וגם יוצרת מצבים רגשיים. אני לא בטוחה שאם תעבדי על המרכיבים הרגשיים, יתחיל לצמוח שיער. אך אני בטוחה, שזה יביא לשינוי שיקטין את עוצמת ההפרעה של העדר השיער בחלק הקדמי. שיהיה לך הרבה הרבה טוב אירית

תודה לך אירית, מילותייך כ"כ חזקות וטובות. לוקחת אותן בשתי ידיים ומאמצת. תודה טלי

שלום רב, אני בחורה בת 27 נאה ומוצלחת אך לצערי לפני בדיוק כשנה עברתי משבר פרידה מבן זוג עזיבת עבודה ומצב לא נעים בבית. כתוצאה מכך החלו לי נדודי שינה ודיכאון ואז התחלתי לקחת כמעט על בסיס יומי כדורי הרגעה (חצי כדור לוריוון בערב כדי לישון טוב). כמו כן עברתי במהלך השנה טיפול פסיכולוגי שקצת שינה את מצבי, אך מאחר ואני לא עובדת כרגע לא יכולתי להמשיך להרשות לעצמי את המשך הטיפול. אני כרגע חיה בבית בו הוריי אינם מדברים אחד עם השני קרוב לחודשיים (כמו לפני שנה) ומשתדלת כמה שפחות להיות בבית ולהיות עסוקה. החלטתי שאני רוצה לרפא את עצמי שכן יש לי המון נתונים להצלחה וגם סיימתי תואר ראשון אך כל המצב די משתק אותי. לאחרונה גיליתי גם שהשימוש הממושך בכדורי הרגעה גורם לדיכאון ולמחשבות טורדניות (שזה מה שיש לי). עברתי טיפול הומאופתי שלא עזר כל כך ואני מעוניינת להיגמל לחלוטין מהתרופות ולחיות חיים בריאים. כמו כן אני מעוניינת לנסות גם טיפול בפרחי בך. אני פונה אלייך בבקשה מה הדרך להחזיר לעצמי את האיזון הנפשי בהנחה שאין לי אפשרות לעזוב כרגע את הבית? אני מקווה שהבנת את התמונה שציירתי ותוכלי לעזור לי בתהליך הריפוי שאני נחושה להתחיל. המון תודה, דנה

דנה יקרה שלום, קראתי את מילותייך ונצבט לי על הלב, הרבה חמלה בליבי ,אני רוצה לחזק את ידייך ולהבטיח לך שאחרי החושך בא האור, זהו חוק ברזל שאת חייבת להאמין בו. הרגעים הכי חשוכים הינם לפני הזריחה !! אין כמו לב שבור על פרידה מאהוב, אין כמו לב שבור על הורים שרבים, אין כמו הכאב החד הזה שמפלח את החזה, משתק את הבטן וגובה מחיר יקר. אבל......... ופה דנה ה"אבל" הגדול... קחי את עצמך בגדול, תחליטי שאת ממריאה מהקושי, עוברת דרכו, לא מתעלמת, אבל נוסקת. אני מאודדדדד ממליצה על פרחי באך !!! יש פורום של הומאופטיה באתר זה, תבדקי שם. בהצלחה ותהיי חזקה !!

דנה יקרה שלום.. מדברייך אני מבינה שאת עושה רבות כדי לעזור לעצמך וזה טוב מאד. במצבים כאלה אני ממליצה על טיפול הוליסטי - המשלב גוף נפש ורוח (שזה התחום בו אני עוסקת ואני מאד מאמינה בו). אי אפשר לעשות שינוי ביום אחד, זהו תהליך שצריך להקדיש לו זמן ואנרגיות. יכול להיות שמכלול הגורמים הלוחצים אותך (חוסר בעבודה, מגורים בבית ההורים, מצב של מתחים קשים בין ההורים, המשבר שהיית בו לפני שנה) מביאים לתופעות שאת חווה וצריך להכיר לעומק את המצב כדי לעשות שינוי. גם אם תקחי פרחי באך או כל תרופה אחרת, עדיין יהיה חלק שחסר, החלק של הבחירה שלך, של המודעות והמחויבות לשינוי. מקווה שעניתי לך שיהיה רק טוב אירית

אני בן 27 ובחודשים האחרונים תפקודי ירד ופיזית הרגשתי רע למרות שכל הבדיקות היו תקינות... ואז התחולל מפנה - פגישה עם פסיכיאטר והאבחנה של הפרעות פאניקה עם דכאון קל... הלוריוון שנטלת הוא מרגיע מצוין אך עוזר לכמה שעות ולא פותר את הדכאון, שמוגדר כמחלה...היום הטיפול התרופתי מצוין ולא מבוסס על מרגיעים ממכרים (והעובדה שאת עדיין בדכאון מראה שלא נפתרה הבעיה), אני נוטל סרוקסט שתפקידו לפתור את הבעיה בצורה יסודית. כמו כן כדור זה לא ממכר... אני מקווה שתצליחי בעזרת הרפואה האלטרנטיבית, אך אם לא זכרי שיש הרבה דרכים ולא כל התרופות "רעות", שהרי היום תוחלת החיים עלתה רק בגלל קיומם של התרופות. ב ה צ ל ח ה ר ב ה. תעדכני.

דנה- יקרה! אני נמצאת במצב מאוד דומה לשלך אך ההבדל הוא שאני מצויה בו כבר הרבה מאוד שנים ודי רוויה בנסיונות שונים לטיפול בבעיה בכל אופן יש לי דברים רבים לדבר איתך עליהם , אשמח לשוחח איתך ולשמוע ממך היכן את נמצאת כיום עם פתרון הבעיה אשמח אם תכתבי לי למייל וכך נוכל לשוחח ביתר פרטיות

הי דנה ! אני לא מתיימרת אפילו לא לרגע להטיף לך מה עליך לעשות מה שכן אני יודעת הוא שכולנו עוברים תקופות קשות במהלך חיינו ובוודאי שפרידה מבן זוג היא קשה ביותר . אבל בחורה צעירה כמוך שכל החיים עוד לפניה חייבת להיות חזקה ביכולת לחולל שינוי . קי את עצמך בידיים מצאי עבודה והמשיכי הלאה לאחר שתתמקמי במקום טוב יותר בחייך תראי כי את חזקה ומסוגלת להכל ! פני לאיש מקצוע חבל שתזרקי את חייך .

שמי מירב אני בת 25, ולומדת מזה שלוש שנים עבודה סוציאלית. בשנה האחרונה אני מרגישה סוג שח עייפות, חוסר חיות, מעט מאוד דברים גורמים לי ממש לשמוח או להתרגש ומצד שני להיות עצובה או מדוכדכת לפעמים נדמה לי שאני כבר לא מרגישה כלום. אני נוטה לייחס חלק מזה לתהליך הלימודי שאני עוברת שנראה לי מרוחק מהאני שלי ולכן רציתי לשאול אם את מכירה מטפלת גוף ונפש באיזור ירושלים, שמתאימה לסטודנטים, גם מההיבט הכלכלי. זה תחום שמאוד מעניין אותי ואני מרגישה מוכנה אליו. אם את מבינה על מה אני כותבת ונראה לך שסוג כזה של טיפול יכול לעזור? אני אשמח לקבל תגובה.

מירב יקרה שלום.. אני מאמינה מאד בטיפול המשלב גוף ונפש. יש לי להמליץ לך על מטפלת בביוסינתזה (שיטה המשלבת גוף נפש ורוח) שיטה מדהימה שאני לומדת אותה גם. תכתבי לי לאי מייל ואתן לך את שמה ומספר הטלפון שלה. מהדברים שתיארת במכתב ,טיפול כזה יכול להועיל לך. אני לא בטוחה שמבחינת תקציב זה יתאים, אבל לדעתי שווה להשקיע. שיהיה בהצלחה אירית [email protected]

אירית בוקר טוב ושבוע טוב ! אני גולשת פעילה מאוד במספר פורמים. רציתי להודות לך באופן אישי על האנרגיות המקסימות שלך שאת מקרינה לגולשים, על מילותייך הטובות,הנעימות. אני נושאת עימי את תשובתך היפה, את נהדרת. תמשיכי כך. תודה.

שלום, בן זוגי כבן 45 . לפני כחודשיים החלו תופעות לא רגילות. מדבר המון, מדמיין ,רואה בעננים דמויות, בתהליך של חזרה בתשובה מאוד מהיר, מפרש כל דיבור בגימטריה, לא ישן טוב בלילות. הוא אומר שאצלו הכל בסדר, הוא בסך הכל חוזר בתשובה. לי הדבר נראה לא רגיל. פנינו לפסיכיאטר שאמר שזה סוג של פסיכוזה, ונתן לו את התרופות פרפנאן ופרוטיאזין במינון של 2 פרפנאן ואחד פרוטיאזין בלילה. התחיל לקחת את התרופות לפני כשבוע. שאלתי: מה זה בכלל פסיכוזה? האם אלו התרופות המתאימות? תוך כמה זמן ניתן לראות שיפור? האם יוצאים מזה ? כל מידע נוסף בנושא יתקבל בברכה

רחל יקרה שלום... תשובה מלאה לגבי מהי פסיכוזה, את יכולה לקבל בפורום של פסיכיאטריה וכך גם לגבי התרופות. השיפור בעקבות נטילת התרופות ייראה החל משלושה שבועות מתחילת לקיחת התרופות וזה טוב שהוא משתף פעולה בעניין. אני מניחה שהחוויה שלך כבת זוגו, היא חוויה לא פשוטה ולעיתים אף מפחידה. חשוב שתשמרי על כוחותייך ותדאגי גם לעצמך בתוך הבלאגן שאתם נמצאים. שיהיה רק טוב אירית

שלום לאחותי יש בן החי בחו"ל. יש לו חברה תיאלנדית מזה 4 שנים. הבן אומר שהוא אוהב את חברתו, טוב לו, וכללית הוא לא אוהב את החיים בארץ. שאלתי- אחותי מאאאאאד מאוכזבת מהעניין שלבנה יש קשר עם תיאלנדית.היא לוקחת את זה ממש קשה. אני אומרת לה שהיא צריכה לשמוח שלבנה יש ספור אהבה.שטוב לו.היא רואה את זה גם במבט לעתיד- ילדים שהם חצי-חצי ולדעתה זה יהיה ניתוק הדרגתי מהמשפחה. מלבד המרחק (שבכל מקרה הוא לא רוצה לחיות בארץ), אני לא רואה בעיה, ובאמת להיפך. הם אוהבים. האם היא צודקת?איך ניתן לעזור לה בכל מקרה לקבל את זה ברוח קצת יותר חיובית. גם לבן לא נעים שהיא כל כך מתנגדת לקשר ולוקחת את זה כאילו קרה קרה משהו רע. מה דעתך? תודה מראש.

לימור שלום.. השאלה היא אינה אם היא צודקת או לא. השאלה היא כיצד היא מרגישה. אני מבינה שעולים בה רגשות מסוימים ואם את רוצה לעזור לה אז תוכלי להיות אוזן קשבת לרגשות שלה, ללא שיפוט ובקורת. אחרי שתשמעי ותתני לגיטימציה לרגשות שלה, אולי תוכלי להראות לה, שבהתנגדות הכל כך קשה לה היא מרחיקה את בנה ממנה , דבר שהיא לא היתה רוצה שיקרה. אין מה לדבר איתה על דיעות והצעות פשוט לתת לה מקום להביע את הכאב והכעס שלה ואולי אחר כך היא תהיה פנויה לשמוע מה יש לסביבה לאמר. ושאלה נוספת לי אלייך, את יכולה לענות לעצמך, מה את מרגישה ביחס לאחותך ולהתמודדות שלה עם העניין.? אם אחותך היתה פונה הייתי שואלת אותה האם זה דפוס ההתמודדות שלה והתגובות שלה ביחס לקשרים זוגיים של הבן שלה או שזו פעם ראשונה? נקודה למחשבה.... בברכה אירית

שלום וברכה, אני בת 40, נשואה, 4 ילדים מקסימים, בן 9,בת 5,בת 3, בת שנה ו-4 ח' שעדיין יונקת חלקית. בעל נהדר בדר"כ..שותף מלא ותומך. שנינו עובדים במשרה מלאה ומאוד אוהבים את עבודתינו. אני סובלת בעיקר סביב המחזור ממצבי רוח המתבטאים בכעס, הרבה כעס, ובעיקר כלפי הילדים לצערי !! אני מבינה שקוראים לזה pms או סיבה אחרת. מה אוכל לעשות ? קשה לי מאוד.

רונית יקרה.. מבינה אותך מאד מאד... זו אכן בעיה מוכרת. ממליצה מאד לפנות להומאופתיה קלאסית. מעבר לכך ניתן בעת הצורך להשתמש ברסקיו רמדי של פרחי באך(ניתן לקנות בכל בית מרקחת). בנוסף להערך לימים האלה, להפחית (אם אפשר) את עומס העבודה, לנוח יותר ולהפעיל את הבן זוג בימים אלו. דרך אגב .. באנגליה, בית משפט הכיר בתופעה וזיכה אישה ממעשה חמור שעשתה בעקבות ה PMS, כך שאל תאשימי את עצמך ותטפלי. ולא לשכוח שיש גם ימים אחרים... בהצלחה אירית

שלום רונית, קודם כל, כל הכבוד לך על המרץ (גם ארבעה ילדים וגם משרה מלאה ). אני בת 35 וגם לי באיזור המחזור החודשי, יש עצבים: מתרגזת מהר ולפעמים אומרת דברים שמצטערת עליהם דקה אח"כ. צריך פשוט להרגע. לעצום עיניים לפני ההתפרצות וליספור עד 10. קשה אבל מאתגר. מלבד זה, אפשר לאכול בארוחה המרכזית, פחממות מלאות (אורז מלא,עם ירקות למשל). אח"הצ-ערב, לאכול כעך/פרוסה מקמח מלא עם טחינה או פשוט חטיף גרנולה/שקדים+צימוקים. את כל האכילות/נשנושים יש לעשות בישיבה-בנינוחות וללעוס הרבה ולאט. יש גם תוספי מזון, שעוזרים להרגע (ויטמיני B)- ויש לי המלצה על חברת תוספי מזון מצוינת. ערב טוב, עידית

עידית תודה גדולה, ממש נהניתי לקרוא את תשובתך. על איזו חברה את ממליצה ? שוב תודה רונית

שלום איך מתחברים לשפע? מינוס בעיתי וחונק,למרות שיש עבודה ויש לכאורה כסף אני יודעת שהכול בעצם בראש, חשיבה חיובית,הודיה על הטוב,שמחה וצחוק על הכול קראתי ובחלק מהדברים גם ישמתי ,אבל כל פעם צצה לה צרה חדשה, מה יהיה? אני כמהה לשלווה לשקט .אני מנסה לראות את הטוב ובכל פעם אני כאילו שמה רגל לעצמי. לא מצליחה לצאת מהמערבולת הזו וכל כך רוצה, אנא רעיונות חדשים תודה

שלום לך... רעיונות זה דבר חשוב. אך הרבה פעמים מתקשים ליישם אותם, כי הם באים מבחוץ. זה נכון שכדאי בחיים לאמץ גישה חיובית ,לשמוח ולצחוק. אבל מה עושים כשזה לא הולך. כנראה יש בפנים רגשות שמתנגשים עם רעיונות אלה ואותם צריך להכיר ולנסות ולשחרר ואחר כל אפשר לנסות לאמץ רעיונות חדשים. רעיונות באים מהחלק של הראש, אבל מה קורה בשאר הגוף? מה עם הרעיון של הגוף שלך? מה קורה בלב? מה הוא רוצה? ממה הוא פוחד?. מה עם הבטן, איזה רגשות עולים שם? ומה קורה ברגליים? האם הן עומדות על הקרקע, או מרגישות לא כל כך יציבות? יש הרבה שאלות וצריך להעיז ולשאול אותן. באהבה רבה אירית

שלום אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה לתחום של הפורום אני נראית טוב מאוד מחוזרת ע"H המין הגברי כל פעם שאני יוצאת אם גבר אני נתקפת חרדה לגבי נושאי השיחה אם לדוגמא יש רגעי שתיקה אני "מאשימה" אותי שזה בגללי ואני נורא נלחצת מרגעי שתיקה בזוגיות מה לעשות ?

אם את רוצה תשובה מקצועית רצינית פני לפורום פסיכולוגיה קלינית או פסיכותרפיה. רצוי שתכתבי קצת יותר פרטים: בת כמה את , האם זה קרה לך גם בקשרים אחרים.

קובי שלום... אז הבנתי (ותתקן אותי אם אני טועה) שכאן לא מקבלים תשובה רצינית ומקצועית. אנשים שכותבים בפורום הזה, בוחרים לכתוב בו ולקבל תשובות, אולי מסוג שונה, מזוית ראייה שאינה נמצאת בפורומים אחרים. אני בטוחה שאנשים יודעים שיש פורום פסיכולוגיה ופסיכותרפיה ובכל זאת מחפשים תשובה אחרת. כך שאשמח אילו תתן לנו לשוחח לענות ולשאול בדרך שלנו. ונשמח אם תצטרף אלינו. בברכה אירית

אלמונית יקרה .. רגעי שתיקה יכולים בהחלט להיות מביכים, מאחר והם חושפים את המבוכה הקיימת גם כך ומוסתרת על ידי הדיבור. הם מגיעים כאשר כל אדם מתכנס אל עצמו ומתנתק החיבור שיצר הדיבור. קודם כל זה בסדר שמדי פעם כל אחד מתכנס עם עצמו לכמה דקות, כדי לשוב ולהתחבר אל האחר. רגעי השקט האלה יכולים לשמש בשבילך הפסקה כדי לבדוק איך את מרגישה , על מה את רוצה לדבר עם האדם הזה, על מה את אוהבת לדבר?האם הוא מעניין אותך? מה בו מעניין אותך? ואם אין שום דבר שמעניין אותך, אולי זה סימן שהוא לא האדם המתאים בשבילך ואפשר גם לסיים את הפגישה. כל השאלות האלה שתשאלי את עצמך יכולות להביא למפגש יותר איכותי ופחות מלחיץ. בנוסף יש דרכים לא מילוליות לתקשר. דרך מבט עיניים, חיוך, מגע , ריקוד (השאלה מה מתאים ועל איזה שלב של זוגיות). העובדה שאת מחוזרת וגברים רבים רוצים בחברתך, לא אומרת שאת חייבת לצאת איתם, יכול להיות ששווה קודם כל לבדוק בשיחות טלפון , האם האדם מעניין אותך, האם הוא מלחיץ יותר או פחות, כמה את רוצה לצאת ועם מי. יש רבדים נוספים לנושא הזה, אך בינתיים אסתפק בזה. שיהיה בהצלחה

האם כשלמישהו כואב בנפש והוא בודד האם הוא יכול לקבל מזה דכאון ?

יעל יקרה... כאב בנפש ובידוד הם חלק מסימנים שיכולים להעיד על דכאון. השאלה היא כיצד האדם מסתדר בחייו, עם הכאב בנפש והבדידות. האם למרות זאת יש דברים בחייו שהוא שואב סיפוק מהם, או שכל חייו צבועים בצבע הכאב והבדידות... באהבה אירית

היי אני בחורה בת 29,נשואה + עובדת, וחיה בדרך כלל בשגרה. הבעיה שלי בחיים היא שאני פסימית וחושבת אך ורק שלילי. האמת,שגדלתי בבית של לחץ,עצבים והמון פסימיות ולכן זה מלווה אותי כל החיים. אצלי הפסימיות מגיעה בהתקפות וכשאני ב"התקפה" של מחשבות פסימיות זה גורם לי לחיכוכים עם בעלי וזה מפריע לי מאוד. הייתי רוצה להשתנות אך אינני מצליחה. מה את מציעה לי לעשות?? תודה וחג עצמאות טוב

שלום לך אתי יקרה... את רוצה להשתנות וזה נהדר. שינוי זה תהליך ארוך, איטי ומורכב משלבים. את רוצה לשנות את החשיבה הפסימית שיוצרת מריבות עם הבעל. ואני מניחה יוצרת תחושות לא נעימות אצלך. יש קורסים וסדנאות לחשיבה חיובית ויש טיפול המציע לבדוק מה מקורה של חשיבה זו ועוזר לך לרפא ולטפל בדבר האמיתי שיוצר את החשיבה הזו. אני מאמינה ששינוי קשה לעשות לבד. אולי יש אנשים שיחלקו עלי, אבל בשבילי שינוי זה לקבל עזרה לעשות את השינוי, לקבל תמיכה, הבנה ועידוד כדי שיהיה אפשר לנסות דרך אחרת. את אומרת שבבית שלך היו הרבה מתחים וצעקות והדברים טבועים עמוק, ואת פועלת בדרך שאת מכירה. כדי ללכת לדרך שאת אינך מכירה, כמו לחשוב חיובי , צריך מישהו שיעזור לראות את הדרך. בהצלחה אירית

אני סובלת מעודף חומציות בקיבה. מה אפשר לעשות על מנת להתגבר על סבל זה? (איזה כדורים יש?, מתכונים מיוחדים?)

פרי שלום... לגבי כדורים ומתכונים, יש פורום של נטורופתיה ורפואה סינית היכולים לתת אנפורמציה כזו. בגישה שלי, חומציות בקיבה יכולה להעיד גם על עניין רגשי הקשור לכך. כמובן שצריך לשמוע יותר אנפורמציה . כדי לשאול את השאלה בתחום הרגשי. כעקרון הגוף שלנו מגיב למצבים שונים בחיינו, אם אנחנו לא נותנים מקום לרגשות שלנו לנושאים לא פתורים, נוכל למצוא אותם מתבטאים בגוף בצורות שונות. מבחינת הגישה שלי יש מקום לבדוק גם את הצד הזה. בברכה אירית

ילדה בת שבע וחצי בכיתה ב בזמן האחרון מסרבת להכין שיעורי בית עם הרבה תיסכול ככלל היא תלמידה טובה אחראית ורצינית יחד עם זאת בזמן האחרון התגברו כמויות השיעורים ומרוב עומס היא אפילו לא מתחילה להכין את השיעורים קצת לוחצים עליה לעשות. יש לציין שהמורים עדיין לא העירו לה כי עדיין לא שמו לב. מה הפתרון איך אפשר לשכנע אותה להכין שיעורים ולהסביר לה את חשיבות הלימודים חג שמח

ערן שלום.. סליחה שאני עונה קצת באיחור ואולי כבר מצאת פתרון משל עצמך. אם לימודים חשובים לך אני מאמינה שהבת שלך יודעת את זה והשאלה היא האם הלימודים חשובים לילדתך? האם שאלת אותה את זה? בכלל כדאי לפתח שיחה בנושא להקשיב מה קרה בזמן האחרון, מה היא מרגישה ביחס ללימודים בית הספר ובכלל. יכול להיות שתגלה דברים שלא ידעת. והיא תהיה זו שתגלה לך מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לה . כל ילד יש לו דרך משלו, רק חשוב להקשיב. אם ילד לא רוצה והלימודים לא חשובים לו, זה מאד קשה להכריח ללמוד. כתבת גם שהמורים עדיין לא שמו לב. ואולי זו בדיוק הבעיה. שהמורים לא מספיק שמים לב. זוהי צרתם של הילדים הטובים, השקטים שבדרך כלל בסדר. אם כך הדבר צריך להתקשר למורה ולשוחח איתה ולהגיד לה שהילדה זקוקה לחיזוק, לעידוד לתשומת לב ולעזרה קלה. אוי אוי ... מערכת החינוך... שלך בהבנה מלאה אירית

על הצד? בטן? או על הגב?

לפעמים שאני נוגעת בחפצים או באנשים אני מעבירה להם זרם מה זה אומר?

שירי שלום.. בכל גוף קיימת מוליכות חשמלית זוהי תופעה פיזיקלית. גם גוף האדם מוליך אנרגיה וחשמל, השאלה מה עושים עם זה והאם רוצים להשתמש בזה למטרה כמו ריפוי. ההילינג, הרייקי משתמשים בתכונה אנושית זו ,למטרות ריפוי. אז זו החלטה שלך מה את רוצה לעשות עם זה אירית

בוקר טוב אני בשלבי של חיפוש עצמי ושינוי אני מחפשת קורסים לימודים סדנאות בנושא התפתחות אישית מודעות עצמית תקשורת בין אישית אפשרי גם באזור ירושלים ותל אביב אני מעדיפה בקבוצות מאוד קטנות או אפילו פרטני אשמח לקבל כל מידע והמלצה בנושא זה אודה לך על עזרתך תודה ולרי

ולרי שלום.. קיימות המון סדנאות ומטפלים בתחום של צמיחה אישית. אני ממליצה לך להתעניין אצל אנשים שאת מכירה האם שמעו על סדנה זו או אחרת או על מטפל כלשהוא. כדאי לש מוע המלצות וחוויות של אנשים, כי כך תוכלי לדעת יותר. חוץ מזה אפשר למצוא בעיתון "חיים אחרים" פרסומים נרחבים לגבי סדנאות. רק את יכולה לדעת מה מדבר אלייך , לכן כדאי להתחיל להתעניין ושיהיה משהו שיהיה נכון בשבילך, את תדעי. בהצלחה אירית

לאירית שלום אני סובלת כבר הרבה שנים מחרדות ופחדים ויש לי גם OCD שמתגבר במצבי לחץ ניסיתי טיפוליים טיבעיים בעבר זה הקל עליי אבל זה שוב חוזר הייתי בטיפול פסיכולוגי וזה באמת עזר לי להבין דברים אבל החרדות לא פסקו וזה מאוד מפריע לי בתפקוד היום יומי גם מבחינת עבודה וגם מבחינה חברתית קיבלתי גם מרשם מהרופא לכדורי סרוקסט אבל אני מאוד חוששת לקחת בגלל תופעות הלוואי ובגלל שאני מאוד רגישה מה את ממליצה לי לעשות? אגב אני בת 33 תודה

אלונה יקרה שלום... OCD מצריך כל הזמן טיפול ותחזוק. זה כמו שחסר חומר מסוים בגוף וצריך להשלים אותו באופן קבוע. גם התפתחות אישית וצמיחה זה תהליך שאינו נגמר ויש צורך לתחזק את הצד הנפשי. אינני יודעת איזה טיפול פסיכולוגי עברת, אבל יש צורך גם בטיפול התנהגותי קוגנטיבי. אז כמו שאת מבינה , צריך להמשיך ולטפל כל הזמן. טיפולים טבעיים הקלו עלייך, למה את לא ממשיכה איתם? חשוב להמשיך גם בטיפול, סדנאות, ספרים כדי לתמוך בצד הנפשי. לגבי הסרוקסט. זוהי תרופה יחסית קלה, עם מעט תופעות לוואי (אך זה מאד אינדבידואלי). אם ההפרעה של החרדות והפחדים משבשים בצורה ניכרת את חייך, אולי שווה לנסות את התרופה ולראות מה היא עושה לך. כמובן שחשוב לתת לתרופה לעבוד לפחות שלושה חודשים עד חצי שנה. כל בחירה שאת עושה , את יכולה לשנות, לנסות ולראות מה עוזר לך, מה מתאים לך ואז להחליט. בהצלחה אירית

בעניין הגיל המומלץ לגן, רצוי שהילד ינוע באופן חופשי , כלומר הולך ואפילו רץ. רצוי שיוכל לבטא את עצמו במילים . כשהוא מגלה עניין בסביבה וזקוק לגירויים. התפתחות כזו באה בסביבות גיל השנתיים.

בחודשים האחרונים אני סובלת הרבה מקשיים לנשום וזה מטריד אותי במיוחד בעבודה שזה גורם לי לתפקוד ירוד- אין לי בכלל מתח בעבודה לא עברתי שום חוויה רגשית,אבל אין לי אסתמה אז כנראה שזה מגיע מהמערכת העצבית- זו תחושה כאילו הסרעפת מכווצת ולעיתים לוקח לי כמה דקות עד שאני מצליחה לנשום בצורה עמוקה מספיק דבר שמאוד מלחיץ . יש לך רעיון מה אני יכולה כדי לחזור לנשום נורמלי כמו לפני מספר חודשים?

שלי שלום.. אם את בטוחה לחלוטין, שאין שום גורם שיכול להביא את השינוי הזה, הייתי ממליצה על בדיקות רפואיות. כך סתם, פתאום לא מתחולל שינוי בנשימה, הוא תמיד יהיה קשור למשהו שמתרחש בגוף , בנפש, בסביבה הקרובה . אולי פתאום התחלת לשים לב לעניין ובעצם הוא אינו חדש. אולי התעוררו פחדים מסוימים שהיו חבויים בפנים. סרעפת מכווצת יכולה להעיד על פחד. חשוב מאד לאתר את הסיבה או רפואית או נפשית. כתבתי בתשובתי הקודמת לאורלי על שני תרגילים.את יכולה לנסות להעזר בהם. בהצלחה אירית

שלום לאחרונה החלו אצלי קשיי נשימה , לא כתוצאה מהתקפי חרדה, אלא כובד נשימתי כלומר: הנשימה שלי איטית ושטחית, דבר המקשה עליי וגורם לאי נוחות. האם קיימים שיטות או דרכים להקלה על הנשימה ?

שלום לך אורלי.. קודם כל ברצוני לאמר לך שתשומת הלב שלך לנשימה היא כבר דבר טוב. חשוב לשים לב האם יש משהו שמכביד עלייך בחייך. בדרך כלל כובד בנשימה מייצג איזשהי הכבדה בתחום מסויים בחיים. תנסי לעשות את התרגיל הבא. לשכב על מזרון בתחילה לנשום מספר נשימות רגילות, ללא התערבות מצדך. לאחר מכן קחי אויר דרך האף ותנסי למלא את חלל הבטן כך שהבטן עולה כלפי מעלה. להוציא אויר דרך האף ולהכניס את הבטן ולדחוף אותה מעט פנימה. אפשר להוציא את האויר דרך הפה, תראי מה עושה לך ההוצאה מהאף מול ההוצאה מהפה. אחרי שאת מסיימת להמשיך לשכב ולהקשיב לגוף. מה קורה איזה תחושות עולות. כך כל יום ואפשר גם לפני השינה. ניתן גם לעשות מדיטציה שבה את נושמת דרך האף (מכניסה אויר ומוציאה), ללא התערבות מצידך ורק מתמקדת בתחושה באף של ההכנסה וההוצאה , אחרי מספר דקות הנשימה מתרחבת ומעמיקה. בהצלחה אירית

לאורלי האם עברת פרידה מאדם קרוב? ניתן בטיפול קינסיולוגי לאתר ולאבחן את הגורם לכובד הנשימתי ולטפל בו. כול-טוב

בוקר טוב כאשר הולכים עם ילד בן שנתיים וחצי לאירוע משפחתי והילד פוחד להכנס לאולם אפילו שנמצאים בו הוריו וסבו וסבתתו ונאלצים להשאר איתו מחוץ לאולם ולא להנות מהאירוע. מתי לדעתך הילד יפסיק לפחוד. מילא הבכי והפחד אבל הילד מקיא.

שלום רב לחדשה... נשמע שזהו מצב הדורש טיפול מקיף יותר ואין תשובה של כמה מילים תוכל לענות על מצב כזה. ממליצה לפנות לטיפול של ההורים בדחיפות בברכה אירית

שלום רב, איזה הצעות יש לך להתקפי חרדה? כיצד ניתן לעזור/לטפל?

אורית יקרה שלום.. להתקפי חרדה מומלץ טיפול משולב . טיפול נפשי, רגשי וטיפול המוסיף חומרים שחסרים בגוף (יש טיפולים אלטרנטיבים כמו הומאופטיה ופרחי באך) ויש תרופות כימיות . לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות. אך החלק החשוב ביותר הוא טיפול משולב. בלתי אפשרי ללא טיפול נפשי ולפעמים בלתי אפשרי ללא עזרה של חומרים (תלוי בעוצמת ההתקפים). בברכה אירית

הי ושלום לכולם אני ממש זקוקה לעזרתכם... לאחר חיפושים מאוד ארוכים, שנים של חיפושים הגעתי למסקנה שהפתרון נמצא בי. שנים חיפשתי את השקט הנפשי, עשיתי, התאמצתי, חיפשתי אותו בחוץ והבנתי פתאום שהפתרון להכל! לכל לשמחה, לנחת, לאושר האמיתי נמצא בתוכי. אלא... שאין לי מושג איך למצוא את האור שבתוכי. האור הזה שיאיר את חיי, יגרום לי להיות מרוצה וחזקה ושמחה בחיי... אני זקוקה לאיזו שהוא מורה דרך, הכוונה של למידה, איך להתעמק באור הזה, איך למצוא אותו, להאיר בו את חיי... כי אני מרגישה כ"כ חסרת סיפוק מהחיים. כביכול אני אמורה להיות מאושרת בחיי, רגועה ונינוחה, ולא, אני מרגישה מין חלל ענק שכזה... ואין לי דרך למלא את החור הגדול הזה שפעור בי. אנא עזרו לי, סדנא, קורס או מורה (אני גרה באזור המרכז). תודה רבה

אם היית כותבת עוד פרטים עלייך זה היה עוזר לעזור לך. מה עשית בחייך עד עכשיו, בת כמה את, עובדת ? יש משפחה, ילדים? ובכלל כל מידע שיעזור להבין מה הוא בדיוק החלל שאת נמצאת בו.. קורסים וסדנאות יכולים לעזור למי שיודע מה הוא מחפש ( גם זה לא תמיד) ולמה הוא שואף להגיע.אי אפשר להציע לך משהו מוגדר אם לא יודעים בברור מה את בדיוק רוצה.

שלום רב, ישנו משפט עתיק וחכם אשר אומר: "אל תחפש אחר הידע, כאשר תצטרך אותו הוא יגיע אלייך". האור נמצא שם כל יום, כל היום וגם בלילה, לא צריך לחפש... אפשר להושיט יד ולגעת. ולפי שניגשים לאור צריך שיהיה את הכלי המתאים, אחרת פשוט נשרפים. הנושא הוא לא חיפוש ומציאת האור, אלא ידיעה והבנה שישנה דרך אחרת, שניתן לשנות את הסרט של החיים, לדעת שאפשר וצריך לקחת אחריות על החיים שלנו ואנו יכולים ע"י כלים פשוטים לשנות דברים ולראות דברים בצורה אחרת ממה שהורגלנו עד כה. יש לזכור כי מדובר במסע, מסע שיודעים את ההתחלה שלו ולעולם לא נדע את סופו, כי הוא שונה מאחר לאחד, הוא שונה מיום ליום. אם הנושא והתחום הזה מעניין אותך, אם את רוצה לצאת לאותו מסע... את מוזמנת לשלוח לי מייל ואשמח להפנות אותך לקבוצה או לעבודה אחד על אחד. בכבוד רב, שלומי זילברמן הומאופתיה קלאסית www.homeopathy.co.il

הי גרי, לשאלותיך בת 30, רווקה, אין ילדים למדתי לשני תארים (ראשון ושני) עובדת בעובדה נחמדה למדי, שלא מעיקה ולא תופסת את כל הזמן החלל - נוצר בעקבות התחושה שכל חיי אני מחפשת משהו ולא מוצאת. ההבנה שלמצוא את השקט, השלווה והאושר לא אקבל מבחוץ אלא במפנים. שגם זוגיות ואהבה של בן זוג לא עונה לי על החלל הזה... הניסיון למצוא אותי מבפנים...את המקום שלי אשמח לקבל עוד פרטים

מחפשת את האור שלום.. אנימרגישה את הקושי שאת נתונה בו, דרך המילים שאת כותבת. הדרך אל האושר, הסיפוק, אינה תמיד קלה ובהחלט כדאי למצוא מלווה טוב לדרך הזו. אינני רוצה להכביר במילים, כי לפעמים רק חיבוק גדול, שווה יותר מאלף מילים.וכנראה את זקוקה לו. לחיבוק שיגיד לך שאת בסדר , שיעזור לך לראות את האור מסביבך את הפרח הקטן, הציפור שהתעופפה או הפרפר האביבי שחג סביבך. את הדברים הקטנים ביותר שנמצאים מסביבך ויכולים לשמח אותך. לא גדולות ונצורות, רק את היומיום הפשוט הקטן הכל כך מובן מאליו. לא צריך לחפש את האור, הוא כאן נמצא איתנו לידינו מעלינו ובכל מקום. לעיתים כל כך חשוך לנו בפנים שאנחנו לא יכולים להכניס כלום ולא רואים אותו, אבל הוא כאן. ואני יודעת שאת יודעת שהוא כאן , את רק צריכה קצת עזרה. אם את פנויה ללכת אל מטפל מצוין שהוא גם מורה וגם מטפל, אשמח לתת לך את הטלפון שלו, אם תכתבי לאי מייל שלי [email protected] . את מוזמנת גם לכתוב כאן בפורום ולהעזר כפי יכולתך. שלך באהבה אירית

האם מישהו יכול להמליץ על מומחה/ית מטפל/ת בתחום זה באזור המרכז? מישהו יודע על חומר בעברית בנושא זה?

http://www.tevalife.com/forum/topic.asp?FORUM_ID=226&tevalife=yes

אח שלי, סגור בלי מצב רוח, לא עובד, לא נמצא במסגרת, אנחנו רוצים שיהיה כמו כולם, איך להגיע אליו?, הוא סגור, אי אפשר לדבר איתו הוא צועק.

אולי הבעיה טמונה בכך שאתם רוצים שהוא יהיה כמו כולם. ואין דבר כזה כולם. כל בן אדם הוא יחיד ומיוחד. יש אנשים שקשה יותר להגיע אליהם, אבל צריך לחפש את הדרך. כי כולנו בני אדם ולכולנו יש לב. בשיחה מלב אל לב, ללא בקורת ללא שיפוט ללא נסיון לשנות, אפשר להשיג הרבה. שווה לנסות בהצלחה אירית

שלום רב, אני תלמיד כיתה ט' בבית ספר בראשון לציון. קיבלתי עבודה לחופש, שהנושא שלה הוא "דרכי טיפול אלטרנטיביות לבעיות קשב וריכוז אצל מתבגרים לעומת דרכי טיפול קונבנציונאליות". חומר על דרכי טיפול קונבנציונאליות הצלחתי להשיג, אך חומר על דרכי טיפול אלטרנטיביות לא. אשמח אם תוכלו לספר לי קצת על הנושא, או\ו לתת לי מקורות מידע שמהם אוכל ללמוד יותר על הנושא. תודה מראש.

יוסי שלום.. תנסה לחפש חומר באינטרנט על שיטת אלבאום, זוהי שיטה שמוכרת בתחום האלטרנטיבי לטיפול בבעיות כאלה. בהצלחה אירית

ילדה בת 10 שמסרבת לקחת אקמול נגד חום כמובן מנסים בכמה שיטות, דיבורים, מתנות לתת לה את התרופה אך לשווא ניתן לציין כי היא לא מקבלת שום תרופה לא משנה באיזה טעם או צורה או צבע מדובר על כל תרופה שהיא לא רק נגד חום בלית ברירה ניתנה לו תרופה בכ'ח אך היא הוציאה הכל בבכי נוראי מה אפשר לעשות כבר לא נשארו אפשרויות אחרות כרגע היא עם חום גבוה ניסינו אני ובעלי לערבב את הסירופ עם פטל אך זה לא עוזר ואפילו סוכריות גומי ללעיסה ולהורדת חום

י שיטות טבעיות להורדת חום, אך לא תמיד הן מספיקות במצבים של חום גבוה. קודם כל חשוב לדעת שעד 39 מעלות חום, בהנחה שהילד לא סובל, זה בסדר (רק דורש השגחה צמודה). שיטות טבעיות, אני ממליצה להתעניין בפורום של רפואה סינית. אני יודעת על שיטה של לבישת גרביים טבולות בחומץ, או אמבטיות פושרות. אך לגבי הוראות מפורטות כדאי לפנות לרפואה סינית. אם הילדה כל כך מתנגדת , יש לכך סיבה וחשוב להסתכל מעבר לדברים אולי היא זקוקה לטיפול אחר, אולי זה לא חובה לקחת אקמול או אנטיביוטיקה. צריך לבדוק לעומק, למה ילדה שמסוגלת להבין את חשיבות התרופות כל כך מתנגדת. אולי זו הפגנה נגד ההורים וכדאי לגייס בן משפחה אחר שיסביר וינסה . בהצלחה

כולנו מתגעגעים אלייך

שלום וחג שמח אני מעוניינת לדעת האם השימוש במגנטים עלולים להזיק באופן כל שהוא לגוף, מידע כללי והשתתפות בהרצאות של חברת ניקן נאמר שהתכשירים של ניקן רק עוזרים לפתור בעיות שונות , אני ישנה על מזרון של ניקן כבר כשנה וחצי בגלל כאבי גב, אך לצערי הרב חליתי במשך חצי שנה האחרונה בסרטן מסוג מלנומה ובסרטן בשד - הקשר שלי לחבר בין שני הדברים ברור - אבל האם יש לו בסיס? האם יש באפשרותכם לענות לי בנושא ? תודה

דליה שלום האים קיבלת התיחסויות?

הי, קראתי את המכתב האישי שכתבת לכולם... אני מרגישה שככל שאני עושה לרפא את עצמי, דברים ממשיכים להשתבש לי ולעמיד אותי במבחנים. אם בעבר לא ידעתי לעשות לעצמי טוב, היום אני מציירת, מכדרת מטופלת אצל מטפלת טובה, מנסה לעבוד על עצמי ולחשוב חיובי. אבל איכשהו נשארת באותו מקום. לא באמת נשארת, כי אני מתאוששת מהר יותר היום ויותר מנסה או מצליחה להנות. אבל איכשהו כל הסביבה שלי מצליחה איכשהו להסתדר ולהתמקם, ואני נשארת באותו מצב - רווקה. אני יוצאת עם בחורים, מתחילה קשרים, מסיימת אחרים, אבל איכשהו זה כאלו יש לי לקח חיים ללמוד, אני לא מצליחה למצוא את המיועד לי, את אהבת חיי... והנה אני לקראת גיל 30 וחברותי מתחתנות, יולדות, קונות בתים ואני עוד בדירתי השכורה, עובדת על עצמי, בכל הדרכים וכלום.... וקשה לי, ולפעמים קשה לי יותר. ואני מנסה לא לרחם על עצמי, וברוב המקרים אפילו מצליחה. אבל לעתים, בעיקר בחגים, שאני מרגישה קצת יותר לבד, זה קשה... זה קשה לבד.. זה קשה לא להבין מדוע בפני לא נפתחות ההזדמנויות, למרות כל מה שאני עושה! ואני לא יודעת איך עוד לשנות, והתאמץ לשנות את חיי...או שזה יהיה פחות אכפת לי. ואני לא מצליחה...

אני בטוחה שאת עושה כמיטב יכולתך ואני בטוחה שיש התקדמות ,רק ל]פעמים לא רואים אותה. בשביל אנשים כמוך , הייתי כותבת מכתב אחר. מכתב של להפסיק להתאמץ, להנותולחבק את עצמך. שולחת לך הרבה אהבה אירית

אני סובל מבעיה נפשית כנראה ולא מתפקד כבר הרבה זמן. אין לי כסף בכלל, אין לי חסכונות, אני גר לפעמים בחצר בבנין שההורים שלי גרים, לפעמים הם נותנים לי להיות בבית(כמו עכשיו). אני אוכל לחם עם מה שיש (מרגרינה, לרוב עם כלום). גם ללכת לרופאים צריך לשלם לכל רבעון ואין לי כסף. חיים עם בחורות וגם לא ביטחון בגלל המצב וההשלכות שלו על כל חיי כפי שרק חלק קטן מהסבל יתואר בהמשך(שהם מעט מהסבל). יש לי שתי אחיות נשואות ומסודרות שההורים שלי נותנים להם הכל. אני לא מקנא כי זכותם לקפח את מי שהם רוצים. הבעיה היא שאני סובל מכאבי שיניים חזקים ויש לי התקפים של כאבי שיניים עזים. אני לא יודע מה לעשות . שום אקמול לא עוזר ושום משכך כאבים לא עוזר אפילו נרוסין לא עוזר. חוץ מזה זהכדורים האלה כמעט עומדים להיגמר ואין כסף לחדשים. יש לי חוב לביטוח לאומי רטרואקטיבי על כל השנים שאני לא עובד והם רוצים לעקל גם דברים מהבית של ההורים שלי. הלכתי לרופא המשפחה שיתן לי משהו נגד הכאבים. הוא אמר שזה כאבי שיניים ואני צריך רופא שיניים. הלכתי לעוד רופאים, לעובדים סוציאליים, לבריאות הנפש ושלחתי מכתבים . כולם אמרו לי שהיות וטיפולי שיניים לא בסל, הם לא יכולים לעזור לי . גם מרפאות השיניים של קופת חולים עולים כסף והמון כסף. לי אין כסף. המשפחה שלי מתעלמת מהכל ואומרים שאין להם כסף. מה עושים ?

שרון יקר שלום! האם אתה מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי?

לא רוצה ולא רוצה

כאבי שיניים חחחחחחחחחחח למה לי לחספס שיניים בטח אתה אומרים מה הקשר ואני יגיד לכם בירה נשר חחחחח בייי

שלום לך, הנני כבת 35. יש תקופות בחיי שאני סובלת מחרדות שנובעות ממחשבות טורדניות וכפיתיות ופחד מאיבוד שליטה. בתקופות אלו אני נוהגת לקחת רסקיו, פסיפולרה, ולראיין. בד"כ זה עוזר לי להרגע. (אבל לא מעלים את הבעיה). עד כה המליצו לי דרכים אלטרניבטיביות לטיפול שאת חלקן ניסתי: צמחי מרפא (לתקופה מסויימת זה עזר), הומופאתיה - לא עזר. מאחר והוצאתי כסף רב בטיפולים, כל מרפא הבטיח הצלחה בתחומו, לא היתי רוצה להתחיל טיפול נוסף שיועד לכשלון ולהוצאת כספים רבים ללא תועלת. שאלתי היא כזו: האם ידוע לך על טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור במצבים אלו (מבלי ליטול תרופות כימיות). אודה לך על תשובתך המהירה. בברכת חג שמח וכשר

שני יקרה שלום! במצבים כמו שלך, הדרך המומלצת היא שילוב של דרכים, אחת מיועדת להשפיע על הגוף והחומרים בתוכו (הומאופטיה, צמחי מרפא , פרחי באך וכו) והשניה היא דרך של טיפול שיביא לידי מודעות את החלקים הנפשיים וילמד טכניקות לשליטה והתמודדות. אני חושבת שהמעורבות שלך חייבת להיות בטיפול וזה לא מספיק "לבלוע" תרופה ולעשות שינוי. שינוי הוא עניין מורכב ותהליכי ודורש מחויבות ולקיחת אחריות. אני ממליצה על בחירת מטפל הוליסטי שיוכל לענות הן על החלקים הנפשיים והן על החלקים הגופניים. בהצלחה אירית

שבת שלום לך וחג שמח רציתי לדעת איך מכנים הרגלי אכילה נכונים לילד בן שנתיים ו-6 חודשים

שלום רב, על ידי דוגמה אישית למשל. על ידי הוצאה מהבית מוצרים שאינם מתאימים וגם ע"ל הסבר. גם ילדים קטנים אוהבים הסברים ונענים להם. זאב

קיבלת תשובה מזאב, ואני מסכימה עמו בהחלט. אני מקווה שגם את מקפידה על הרגלי אכילה, אחרת זה יהיה לך מאד קשה לעשות זאת בשביל ילדך . חשוב לא לכעוס על הילד ולא ולהיות בקורתיים כי אז משיגים את התוצאה ההפוכה בהצלחה אירית

היי צהרים טובים אירית רציתי לדעת אם את עוסקת בייעוץ אישי ואם כן איפה ואיך אפשר להגיע אליך

שלום מיקה! אני מקבלת אנשים לייעוץ וטיפול בבנימינה. את מוזמנת לכתוב לאי מייל שלי [email protected] להתראות אירית

האם מומלץ ולא מסוכן להשתזף במיטת שיזוף? אם כן , אז מתי אפשר, באיזה אורך זמן , ולמה?

אין לי מושג לגבי מיטות שיזוף. אני רק חושבת שכדאי לצמצם התערבויות כימיות . ולשאוף לחיות חיים הקרובים כמה שאפשר לאופן הטבעי שלנו. בברכה אירית

שלום יש לי שאלה שמטרידה אותי ככה בזמן האחרון אני אמא לשלושה ילדים בן 8.6, 6.5 ו-4.5 ועד היום אף אחד מהם לא נבוך להכנס ולצאת מן האמבטיה ערום ליד אחיו. אני זו שמרגישה מבוכה. בנוסף עד לאיזה גיל ניתן לאבא לקלח אותם ואולי כבר די? הן גדולות מספיק? תודה ירדן

ירדן יקרה שלום! בגילאים שאת מציינת, עדיין לא חובה להרגיש מבוכה.ובכלל מבוכה בעירום זה עניין מאד אינדבידואלי. יש שירגישו מבוכה בגיל מאד צעיר ויש שירגישו חופשיים יותר עד שיחלו שינויים משמעותיים בגופם שיכולים להתחיל בגיל 11 ואף מאוחר יותר. ברור שאת זו שמרגישה מבוכה ולכן הקושי הוא לא של הילדים אלא שלך. ועכשיו באה השאלה, מה מביך אותך? למה זה כל כך קשה לראות את הילדים בעירום? איך את מרגישה בעירום?. בדרך כלל הרגשות והפחדים שלנו מושלכים על הילדים ומאד חשוב לעשות את ההפרדה. לגבי האבא - אם זה מפריע לך את יכולה לבקש ממנו שיצמצם בהדרגה ותתחילו לפתח עצמאות בעניין המקלחות. שיהיה בהצלחה אירית

שלום לכם, אז כמו שכבר ציינתי אני חדשה בעסק. והייתי מעוניינת לדעת אפ יש מישהו מאיזור הרצליה שיכול לתרום לי מידע- אם יש מרכז ליוגה בהרצליה? ואם כן איפה? ואיזה קורס או שיטה, היא הטובה ביותר ומה הכי טוב למתחילים? לא יזיק לי גם לדעת, מה מחיר שיעור כזה? ואם יש מינימום שיעורים שאני צריכה לקחת בשבוע כדי לשמור על רמת איזון כלשהיא? יכול להיות שאלו שאלות של מתחילים, אבל אחרי הכל אני מתחילה :) יום טוב ושבוע נהדר לכולנו :)

אשמח אם מישהו ממשתתפי הפורום יוכל לענות על השאלות של החדשה בעסק... ובהצלחה אירית