תחושה של חוסר אונים ומבוי סתום,היום
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הייתי צריכה ללכת לביקורת אצל ההמטלוגית שמטפלת בי בבית חולים,הבוקר התחיל שבקושי קמתי רציתי להתקשר ולבטל ומשהו בי אמר שאני חייבת לקום,אז עם עינים חצי עצומות לקחתי את עצמי לשם, הביקןרות הקודמות היו בסניף קופת חולים בעיר אחרת,אבל בגלל שהאיזון בזמן האחרון משחק היא רוצה שאני אגיע פעם בחודש לבית חולים הפעם האחרונה שהייתי שם היתה לפני שנה אם לא יותר פחדתי שאני אתקל באחי כי גם הוא בא לבית חולים לביקורת כי גם לו יש את אותה מחלה זכרתי את הדרך וגם את המבנה עצמו הגעתי לשם ואני לא מכירה את המקום חשבתי שאולי טעיתי אבל לא המקום היה בשיפוצים הגינה הפכה לחניון,ולא מצאתי את הדרך התחלתי ללכת ואני גם באיחור בגלל החיפוש ונכנסתי ללחץ,הכל נראה שומם בלי כלום רק קירות בלטות וצינורות בולטים,התחלתי לאבד את הכיוון,למזלי בדיוק חברה התקשרה אליי והרגיע אותי לדבר איתה אמרתי לה שאני לא מוצאת את המקום והלכתי ואין שום נפש במקום, ואז החלטתי ללכת ישר והגעתי למיון ושאלתי שם וההיא חסרת סבלנות והסבירה לי ואמרה למה את נלחצת חזרתי שוב חזרה וכבר רציתי לקחת את הרגלים ולעוף מהבית חולים הזה ואז ראיתי שני רופאים ושאלתי אותם אמרו לי זה שם והסבירו ואמרתי להם אני לא זזה הלכתי לאיבוד ואז הם ראו שאני עצבנית ולקחו אותי לשם אני לא יודעת מה גרם לי להרגיש ככה,אולי המקום הסגור,אולי המקום הלא מוכר פתאום אולי תחושה של אין אף אחד, אולי גם הפחד שאני אראה את אחי שם,לא יודעת, יודעת רק שזה העלה לי משהו,אולי זה הזכיר את החוסר אונים שאין פתח מילוט כמו תחושת מילכוד וידים כבולות.
נשמע שעברת חוויה מתסכלת ..מלחיצה....לא נעימה בכלל..אני מזדהה מאוד עם מה שאת מתארת...מקוה שנרגעת ושאת מרגישה טוב יותר... (((((((((((((((((((((((((((((((((((כתם)))))))))))))))))))))))))))))) דמעה
עם כל הקטע הקשה בסופו של דבר היו שם אנשים שעזרו לך טוב לשמוע על זה וחשוב לזכור זאת
