הרס לי את החיים

הייתי בן 10 . פגע בי. הורי לא ידעו כיצד להתמודד עם המקרה. בבירור שלהם עם התוקף עוד תמכו בו כי הוא גדל ברקע סוציואקונומי נמוך. בשל כך, זכיתי ללעג מהתוקף , את הורי בהמשך חיי תפסתי כדמויות שאין לסמוך עליהן ובמשך השנים האשמתי את עצמי : מה היה פגום בי שאותי דווקא תקף. הדחקתי את הארוע , אבל כל ההתנהלותי סביב גידול הילדים כוונה באופן הסטרי במודע או שלא במודע לגוננן עליהן למנוע חשיפתם למצבים דומים. בני כיום חייל חסון יצא ממעגל הסיכון מפגיעה מסוג זה . אני חרד לגורל ביתי על אף העובדה שאינה ילדה קטנה אבל נשים תמיד בפוטנציאל לפגיעה מינית. עברו שלשים שנה מאז: רק כיום אני קושר את הדכאונות, חרדות הפרנויה להתעללות שעברתי. היה לי ככל הנראה את הכוחות לשקם את עצמי. מעולם לא שיתפתי איש בפגיעה בי אפילו את המטפלים. את אשתי שיתפתי לאחר כ15 שנות נשואין ואת הפסיכולוגית שטיפלה בי רק לאחרונה. לא ברור לי למה עדיין אני חש רגשות אשם ובושה שהרי הייתי קרבן חסר אונים, ילד בן 10 מול דמות ענקית ומגעילה. מוזר שאני לא חש שנאה כלפ האיש אלא בוז עצמי על כך שלא התגוננתי או מנעתי מבעדו לבצע את זממו. תוך כדי כתיבה אני מובל למקום ההוא ומתמלא.. . הייתי רוצה לעקור את הזכרונות האלה. לילה טוב

שלום אילן מצטערת לשמוע על מה שקרה לך. אני מזדהה מאוד מכיוון שגם אני נפגעתי בילדותי, וגם לי לקח שנים להבין את הקשר בין מה שעובר עלי לבין מה שקרה. טוב שאתה בטיפול, וטוב שיש לך בת זוג שאפשר לשתף אותה. אני גם מכירה את הדאגה ההיסטרית סביב הילדים..כל כך מוכר וכל כך מובן. מקוה שתשאר פה איתנו. דמעה

תודה. מאחל לך הרבה שקט ,רוגע ושלוות נפש. אילן

ברוך הבא לפורום אתה מוזמן להשאר ולהיות חלק מהפורום לחלוק לספר לקבל תמיכה.... הכל בקצב שלך.. צר על החויה הקשה...קשה כל כך... חויה שנותרת בה לבד.... נותרתה לבד מתמודד עם רגשות אשם , השפלה, בושה וחוסר אונים... כל התגובות מסביב חיזקו את הרגשתך הלא מוצדקת כמובן : אשמה ובושה והרבה לבד.. כל השנים היית לבד עם הסוד הנורא.... טוב שיכולת לשתף את אישתך... וחשוב ששיתפת את המטפלת שלך...כך תתחילו לטפל בדבר האמיתי ולא רק בסיפטומים... דכאון וכ"ד..\ מקווה שתשאר איתנו מחזקת ואנחנו כאן אידה