שוב לא שקטה ועשוה שטויות טריגר

אתמול הייתה לי פגישה עם המטפלת..פגישה קשה שיצאתי ממנה עם הרגשת נטישה מאוד חזקה. הייתי בסערת רוחות...מוצפת בכאב ובכעס עצום כלפי עצמי..ובדרך החוצה מהקליניקה עברתי ליד המטבח וראיתי סכין חדה ובלי לחשוב הרבה לקחתי ושמתי בתיק. התחלתי ללכת ברגל לכיוון האוטובוס וההצפה התגברה והתגברה עד שהרגשתי שאני חייבת להפסיק את הכאב לפני שאני טובעת..הוצאתי את הסכין ןחתכתי..קצת..לא רציני כי בכל זאת הייתי בחוץ בין אנשים...וכשהגעתי הביתה כבר חתכתי יותר..גם לא רציני..אבל למדתי לחתוך ברגליים איפה שלא רואים ולא שואלים שאלות..ואני מאוכזבת מעצמי וכועסת על עצמי כי חשבתי שהשטויות האלה כבר מאחורי...בפגישה הבאה אני אדבר על זה לפני שזה שןב יציף ככה...אני מבטיחה לעצמי שלא אעשה את זה שוב... דמעה

נאבקת עם כל הכוח בדחף לחתוך ושומעת בתוך ראשי את אבאמפלצת שלי..מתוך הקבר שלו הוא לא מניח לי...מדבר בלחש באוזני ואמר לי שזה בסדר לחתוך...יותר מכוערת ממה שאני אני כבר לא אהיה אז למה לא להשחית? אני מנסה לא לשמוע אותו..הבטחתי שלא אתקרב לסכין..והדחף כל כך חזק..להכאיב..להרגיש את הצריבה של החתך ואז..רק אז..אולי הכאב הזה יפסיק להציף אותי..מנסה להסיח את דעתי ולא מצליחה...כותבת במקום לחתוך ומקוה שזה יספיק..מקוה.. http://www.ourchurch-graphics.com/member/c/cuttertochrist/cutter_(2).jpg דמעה

האבא שלך שנפטר בינתיים האם הוא אמר לך גם דברים טובים? זכור לי שתארת גם חמימות ותחושת שייכות אליו שגרמו לך לבלבול רב. האם קראת את הספר של לואיז היי רפאי את חייך? מומלץ מאד. לשנות את ההקלטה בראש. לומר לעצמך דברים אחרים. מחזיקה לך אצבעות.