הרבה זמן רציתי לכתוב על זה,האמבילנטיות בין הרצון
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
להבליט את הנשיות,לבין להתלבש כמו טום בוי עם פנים של פוקר,ולהעלם בתוך החולצה הרחבה,כל פעם לפני יציאה מהבית אני עומדת מול הארון ומתלבטת אייך להתלבש ואייך אני יוצאת לרחוב עם איזה צד הנשי או הטום בוי בעבודה שאני מגיעה עם האישה שבי אני מקבלת מחמאות ואז מרגישה שרוצה להתחבא ולמחרת אני מגיעה בקיצוניוות השנייה, היתה תקופה שהייתי הולכת עם חולצות צמודות וזה הבליט לי את החזה והרגשתי שאני רוצה להתבלט בנשיות שלי, היה בי בעבר את הקטע של פתיינות ואז לזרוק,עכשיו אני בצד השני די מסתתרת, אני מנסה להעלם שלא יראו שלא יגידו לפעמים בא לי דוקא ללכת שונה אולי במידה מסוימת צועק אבל אני לא מעיזה, מפחדת ממשיכה תמיד מכינה את הצבתות שבי שלא יתקרבו יותר מידי. יש כאילו מלחמה בין הילדה הקטנה הפגועה לבין הבוגרת והאישה כולם בגוף אחד בא לי לצאת מהגוף ולהשאיר אותם שם כמו נחש שמשיל את עורו. לפעמים אני מדמיינת את עצמי שרע לי בעיקר כמו גבר נראה יותר כמו קאובוי עם אקדחים מוכן לירות ושותה בפאב עד שיכרון. כנראה אני יותר מוזרה ממה שחשבתי.
חושבת כמוך הלבוש לא אחת מספר על הדימוי העצמי שלנו גם כנשים הלבוש הצמוד מדי או הלבוש הגברי אולם יש מגוון של אפשרויות בין לבין. יש לבוש כפרי רענן לבן ופרחוני מתנפנף ורך חצאיות ושמלות עליזות ולא צמודות יש סגנון לא דוקרני בדים טובים גזרה מעודנת ומה בעניין הנעליים? זה בכלל עולם ומלואו...
נעלים קונים מהר וגרבים לא חסר,זה מה שעלה לי שכתבת על נעלים,גם שם אני לא בדיוק אשה רוב הנעלים שלי הם נעלים לא נשיות שונאת עקבים ובכלל.
