אז אחרי ההתרגשות הגדולה,הגיע זמן נחיתה,

חברה שמאוד יקרה לי ואימצנו אחת את השניה כאחיות מהלב,עשתה לי אתמול הפתעה משהו שמאוד רציתי לקנות ולא היתה לי אפשרות בשלב הזה,משהו שאני כבר שלוש שנים בלעדיו כי ההוצאה לפועל לקחה לי עם עוד הרבה דברים,שהתרסקתי על האדמה ברגע שלקחו לי את המצלמה שליוותה אותי בלימודי הצילום,בהקפאת רגעים יפים, במסע שלי אל עצמי,בליווי של התפתחות ילדי, לקחו חלק ממני,וקרעו לי חלקים מהנפש שלי,כל נגיעה במצלמה החדשה מחזירה לי את תחושת התלישות,את הגעגוע,את הפחד לאבד שוב, הצילום היה מתוך נבכי הנפש,מתוך הרבדים הכי עמוקים שלי,הוא היה ביטוי לרגשות להסתכלות על הדברים,הוא היה סוג של אמירה היא תמיד היתה איתי בכל מקום מוכנה לפעולה,זה כאילו גדעו משהו בתוכי, הפחד הזה לאהוב שוב לצלם ואז לאבד לא מאפשר לי להתחיל להעיז,להתחיל לקחת את המצלמה ולצאת לצלם,בראש יש לי את התמונות שאני רוצה לעשות,אבל בביצוע לקחת אותה יש מרחק עצום, הנה אתמול היה פילם הייתי צריכה רק לצאת לשטח ולהתחיל לצלם ולא הצלחתי לעשות את זה,היא נשארה בחלקים ורק היום בבוקר הרכבתי אותה,ושמתי אותה חזרה בקופסא מנסה לשחזר את ההרגשה של אתמול שקיבלתי אותה,אולי כדי להחיות את השמחה ,אבל משהו שם התמוגג ויש לי עוד הרבה בבטן אבל המילים נאלמו.

טיפין טיפין עם הכנסת המצלמה הסימבולית והסימלית לחייך..הדחף לצלם, לתעד, להנציח מהביפנוכו שלך- ישוב! תתחדשי ותנציחי רק רגעים יפים בעיתות משמחות! שדה ניר

נהניתי לקרוא. מחכה ליבול הראשון של הצילומים...

מרגש לשמוע על חברות והתחברות כל כך מיוחדת.... מתנה מופלאה.....להחזיר את אשר אבד.... המתנה החזירה אותך לאותו אובדן..... המתנה הזו איפשרה לך לחזור דרך חויה טובה של מתנה...של חברות אמיצה.... למקום קשה....מקום שצריך לעבד... מקום כואב... הוא היה שם כל הזמן... המצלמה שמה בזום על הכאב.... נסי לנצל הזדמנות זו...לעיבוד הדברים... דרך מקום טוב אולי תנסי לעשות זאת דרך הצילום???? עכשיו שקשה...נסי להתחזק מהחברות האמיצה ...מהמחשבה.... הרבה פעמים אם לא תמיד אנחנו צריכים ללכת אחורה בכדי להתקדם... לעבור עוד שלב... אני יודעת שיש בך את הכוחות... מחזקת אותך ואת החברות איתך אידה