חטולית....רציתי להודות לך. החרדה שלי פחתה..

רוצה ממש להודות לך ששתפת שם. את אמיצה כל כך!!! וטובת לב. ❤ אבל רק מחר יפתחו ההודעות. אז תודה ואני הרבה יותר רגועה אחרי ששוחחנו שם כולם.

מיכלי מאמי שמחה על ההזדמנות שיכולתית לשתף למעשה כבר שיתפתי כאן עוד לפני כן ..והיו בי המון רגשות סותרות ..יחד עם הכאב ... אבל קראתי גם אותך שוב ושוב והבנתי שצריך לפעמים לשים את היד על הלב עם כל הכאב ולתת לזה לצאת החוצה ..גם את נתת לי אומץ להעלות הכל על הכתב.. אז גם את שותפה ל..אומץ ..שלי איזור יש לי אורחים

גם מתמודדת יודעת על מה אנחנו מדברות ..כתבתי כאן בשרשור הקודם על הבן שלי ואייך נפל בידיים של ה..נפגעת.. רק מבינה שלא היה לה זמן לקרא כי היא בטוח היתה עיפה.. וגם לא ענתה לי מה קורה איתה כשכתבתי קודם מקווה שהכל בסדר איתך מתמודדת .. השמיעי קול

כי ממש לא הבנתי זאת משתי ההודעות הקודמות... כרגע כתבתי למטה שוב.... (וכנראה גם יצא לך לפספס את הודעותיך משבת.. התלבטתי אם אינך מגיבה כי קשה לך עם העניין של חילול שבת או בכלל התוכן שכתבתי.. או כי הגבתי אווץ' על תגובתך למיכל ואולי נפגעת?! אם כי אני חושבת שלא לקחתי שום צד.. אלא ניסיתי להכניס המון הבנה.. כי גם אני לא יודעת איך אני הייתי מתנהלת באותו הזמן.. ואני בהחלט חושבת שכל אחד יגיד מנסיון חייו.. כנפגע בעצמו. בהחלט הייתי מתייעצת כדי לפתוח כיווני חשיבה.. ולראות מה הכי נכון.. לא כתבתי זאת כי תהיתי.. ולא ידעתי אם יש בזה ממש.. אבל מבינה ומקבלת גם שלא תמיד יכולים לענות.. או לא תמיד יש את הכוחות... אני עצמי לא תמיד הגבתי.. וכן טרודה.. המון.. אין יציבות כרגע.. הכל תלוש...... ראיתי שהמשיך השירשור וזה היה יותר הבהרות ביניכן אז לא הגבתי. כעת רואה את התוספת על בנך... וואו!!!! מנסה לקחת נשימה.. כל כך כואב.. כל כך לא פייר!! כל כך מתסכל... דווקא מהמקום שמרגיש את הנפגעת.. לעבור ניצול.. לא רק של בנך אלא שלך.. כי בך הייתה רגישות יתר אליה... זה כואב ומכעס לפגוש אנשים שמשתמשים בפגיעה כדי לנצל.. וגם בטח פה האישה הטובה שאת הבינה ואמרה בטח היא עדיין לא מטופלת מספיק טוב.. וזה השלכות הפגיעה... אך התייסרתי עם בנך שכן הוא נפגע גם באמון. גם מהנתינה שלו. גם ממערכת זוגית של 9 חודשים שלבסוף לא צלחה ולא באשמתו. וגם.... מחובות שנותרו גם לאחר שנגמרה החברות הזו..... כואב לי לשמוע.... איך הבן כיום? אגב בהמשך לשאלה של מיכלי לאור זה וודאי תחשבי פעמיים בפעם הבאה.. אבל זה לא אומר שאת רואה בנפגעת משהו שיש בה מום או שאינה שווה בין שווים.. אלא כי כל נפגעת מקבלת בצורה שונה את הפגיעה שלה... והתהליך שעושה שונה... והנה שוב אני חוזרת לזה שהשאלה במקום כי אנחנו נפגעות ואנו חיות עם עצמינו לדעת איך וכמה עיבדנו את הפגיעה או כמה היא משפיעה על הסובב אותנו... ובמקביל יש שלא יחשבו כמונו.. וכדאי להאזין לזה גם אם לבסוף נחזור למה שחשבנו מלכאתחילה.. זה כדי להיות ברורים עם עצמינו שאיננו פועלים מהרגש לכאן או לכאן בעיוורון.. או מרחמים.. או מההבנה שלנפגעת צריך שוויון.. הכל נכון. אבל כמו כל דבר! צריך גם לברר את האופי... וכד... (שאולי בכלל לא קשור בפגיעה או כן..) וכל מקרה לגופו..... תודה אהובה שהכנסת אותי לדיון.. וזכרת שאיני שם כדי להבין...... מעריכה מאוד!! התרגשתי על שחזרת לשירשור הזה. בשבילי אוהבת. מתמודדת. ומיכלי... את באמת אמיצה.. לא יודעת מה היה שם מה הגיבו בדיוק וכו'.. אבל פה אמרת שקטלו אותך.. גאה בך שהיית כנה עם עצמך גם כשזה לא הולך בתלם של כולם... גאה על הרצון לברר לא כי את מקטלגת אלא כי את מכירה את האופי של בנך .. ואת הפגיעה על עצמך... חושבת איך זה יכול ללכת לפי מה שאת מכירה מעצמך. ולפי תכונות הבן אם ידע להיות עבור מי שצריכה (- את רק יכולה לשער מה היא צריכה לפי מה שאת עברת.. וכל אחת עוברת את זה שונה) חיבוק אוהב מותק... שיהיה את הכי טוב לכולם. העיקר שליבנת את זה עם המטפלת ועם עצמך.. ובסופו של דבר.. את מכירה את האנשים במציאות.. לא אנחנו שנגועים בפגיעה של עצמינו ולא חיים את המדוברים.. כלומר את הבן ואופיו והידידה...

מתמודדת יםה שלי עייפה מידי כרגע לעבור ולענות ..מחר ב"ה עם יותר כוחות מחודשים.. ליל מנוחה

הכל בסדר.. מקווה שישנת טוב... בוקר טוב ויום טוב שיהיה...

עכשיו אשתדל לענות לך על השירשור הזה כמיטב יכולתי אז ככה ... לא פיספסתי את ההודעות הקודמות קראתי את כולן אחרי צאת השבת ..אממה..כשבעלי נמצא איתי בסלון..הוא רוצה את כל תשומת הלב רק אליו..ואם אני מתחילה לכתוב..הוא מרגיש נעזב..ונעלב..ואז כועס שאני עסוקה בכתיבה ואני לא איתו..אז לפעמים נאלצת לדחות את התגובות שלי למועד מאוחר יותר.. סורי מתוקה שלי זה בכלל לא קשור אלייך או למיכלי..שגם אותה אני מאוד אוהבת.. אין לי שום בעיה עם זה שאת כותבת כשאת זקוקה..גם אם את מחללת שבת..לא שופטת אף אחת ..כי רגעים של מצוקה נפשית...עלולים לפעמים להיות מאוד קשים.. כתבי כשתטוב לך ..במילא אני קוראת רק אחרי צאת השבת אז לא נגרם נזק.. לגבי הבן שלי כבר קראת והבנת..כן ..קרו דברים קשים עם אותה חברה נפגעת..שמחה שהוא ניצל מהקשר הזה איתה ולא ארחיב עוד במילים עליה.. וכן הוא נשאר פגוע נפשית מכל הענין ..למעשה..יכולה לומר שמזה נפשית לא התאושש ..כי עדיין עד היום הוא מתנהג כפגוע..אין בו אמון לגבי הצד הנשי..למרות שהוא נשוי ויש לו בת.. וכן..אני לא דנה אף נפגעת בשום צורה לרעה..גם כתבתי שם..האם אני שונאת אותה?? לא.. רק מרחמת עליה!! ולמיכלי באמת כתבו בתחילה תגובות לא משו..אבל רק בהתחלה..אחרי שכתבה את כל הכאב שלה מדם ליבה..הכל השתנה..כולם היי בעדה כי הבינו ש..כאמא..יש לה כל הזכות להרגיש רק מה שיהיה נכון לה..גמני הצטרפתח אליה..גם הרגשות שלי..הבינו שצריך להקשיב וזה מה שעשיתי.. וכן. מיכלי מאוד אמיצה עם כל מה שכתבה שם..כמו כאן..וגם אני ציינתי שקיבלתי אומץ ממנה להעלות שם את כל מה שאת כבר יודעת.. ונכון לגמרי שכל ענין לגופו.. עד כאן לגבי הענין הזה מיכלי מאמי שלי מאוד מאוד אוהבת אותך יקרה שלי כמה טוב שאת.. חטןלית

מבינה ממש! לפעמים זה באמת לוקח המון זמן להתעסקות במדיה... אני עייפה כל כך... היה יום ארוך. ואף איני מרגישה הכי טוב. עם כאב ראש וצינון... אנסה כמה שאוכל היום... רוצה להגיב עד למעלה.. מקווה להספיק.. מעריכה מאוד את אי השיפוטיות וההכלה גם כאשר זה שונה מכן או שהציפיה ממני כחרדית..תתנהג בצורה כלשהי.. וזה קשה לקבל או לראות שאיני כזו ומגדירה עצמי כזו או בחיים האמיתיים.. נכון זה לא נוגע אליכן ממש אבל להבין את זה זה קשה.. או רק לי.. לא חשוב אני סתם מסתבכת עם זה.. שמחה על מקום שאני יכולה להיות אני עם כל הבילבול והכעס והשונות וכל מי שאני ועדיין להרגיש שייכת וראויה. כואב לשמוע על בנך.. על הצלקות והחוויה הלא נעימה. על בגידה באמון כנראה הוא ממש היה שם עבורה.. כל כולו אם זה עד עכשיו לא התרפא גם לאחר נישואיו וביתו. שמחה שעל אף כל זה הוא הקים חיים.. ומאחלת לו שעם הזמן יתרפא וישחרר מליבו את פצעי העבר..... אמן. ואת.. אין עלייך.. "רק מרחמת עליה"..... אכן... אין מה לשנוא.. זו פגיעה גם בך . ומהמקום שמבין נפגעות.. ושכל אחת עוברת את זה אחרת זה המקום החומל שבך שכמה שנפגע ממנה עדיין את מזהה בצצער רב שהיא פגועה ומכאן החמלה כלפיה ולא השנאה.. או הכעס שגם קיימים אך כנראה פחות את נותנת להם דגש.... מיכלי... כל הכבוד שנשארת את. איתנה במחשבתך כי היא שלך ולא פסלת אף אחת.. היא שלך כלפי בנך. וכאם. מחשבה ורגש אמהי.. ומהכרותך את פגיעתך והשפעתה על חייך.. תראי כמה כוח זה נותן לאחרים.. גם אם מתנגדים בתחילה. ויכול להיות שיתנגדו גם אח''כ.. לא חייבים להגיע להסכמה אחת. אוהבת אתכן מתמודדת