כל המטפלות אותו הדבר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לא רואות את המטופלות שלהן ממטר...לא חושבות שאולי צריכים אותם...אולי זקוקים לקצת תמיכה..למילה טובה..פשוט נעלמים..נוטשים..ולא חשוב מה קורה..כמה זועקים להן לעזרה..הן לא שומעות..או ששומעות ובוחרות להתעלם..איבדתי את האמון שלי במטפלות..אני מאוכזבת עד דמעות דמעה
דמעה יקרה... אני מכירה את המקום הזה של להשליך את כולם לאותה קטגוריה כולם אותו דבר כולם פוגעים עוזבים נוטשים מאכזבים כל העולם אותו דבר... ואז את ההשלכות האלה לעשות על המטפלים. אני כל יום נלחמת עם עצמי לא להיכנע למקום הזה ולהשליך את העבר שלי והפגיעות שלי על אנשים אחרים בחיים שלי כולל מטפלים. מנסה לתת לכל אחד את מקומו שלו. והיו מטפלים שפגעו והיו כאלה שלא אבל במהירות הבזק כולם נכנסים לקטגוריות הפוגעים. ואת כועסת עליה ואולי מאוכזבת עליה אבל אל תשכחי שהיא אדם. ומעבר לזה אולי תראי את השיקול שלה בדברים. אולי מה שנראה לך שאת הכי צריכה והכי נכון עבורך היא רואה כמשהו שאולי לא הכי בריא לך. ואת מפרשת את זה כהתעלמות. תחשבי על זה. שבי עם עצמך וברגעים האלו שאת כל כך צריכה עזרה ונואשת ונדמה לך שהסוף מתקרב. תשבי תכתבי אפילו מכתבים אליה ואולי אז תבוא ההקלה כי כאילו הוצאת את זה בפניה. או שתעזרי בקולות שלה ובמה שלמדתת ממנה ותקשיבי לזה מבלי שהיא תיהיה לידך פיזית. אני עד היום מהדהדים בתוכי קולות של אנשים שעזרו לי במקומות כאלו ואחרים וזה מקל הרבה פעמים. גם המטפלת האחרונה שלי בפרידה שלי איתה היה לי דבר אחד שידעתי שהיא נחקקה בפנים ואני לא צריכה להיות איתה בטיפול.. כי אנחנו את שלנו יחד סיימנו אבל היא תנחה אותי במקומות מסויימים עוד הרבה שנים. גם בלי להיות נוכחת פיזית. תלמדי להיעזר במה שאנשים מייצגים עבורך... אולי אז יהיה קל יותר.. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..
תודה ילדונת שנתת לי זוית ראיה נוספת..אני מרגישה עכשיו מאוד נטושה..במיוחד על ידי המטפלת...אולי כשהכעס שלי כלפיה ירגע קצת אוכל לעשות את מה שאת מציעה.. דמעה
אני מזדהה עם המקום שלך .. ברגש די מזכירה לי את עצמי כשאני בדרך למטה ולא יציב. אני מאשים את כל העולם כולל מטפלים. בטיפול אני מקווה לזכות בתמיכה רציפה ואינטמסיבית שלא זכיתי לה מהורי ומאימי בעיקר כשפגעו בי. מהבט רציונאלי אני מודע לכך הטיפול מכוון לעזור לי להתעצם ולמנוע תלות במטפל (לאחר הרבה מאבקים עם עצמי ). טבעם של טיפולים שמסתיימים , נסי שלא לחוש ננטשת אלא להבין שסוף הטיפול הוא חלק מהתהליך. מקווה שעזרתי לך ולו במשהו. שיהיה לך שבת נעימה ושתזכי להרבה אור וחמימות
דמעה יקרה מאוד מסכימה עם דברי ילדונת... הלבד, הכעס, מבאים לתחושת דחיה, נטישה....חוסר אכפתיות כלפייך....האומנם??!! המטפלת שלך (ועוד...) נמצאת שם... ואכן הכי קל וטבעי להשליך עליה את הרגשות שאת מרגישה...שחוית בעבר.... הם משתחזרים שוב ושוב בסיטואציות שונות . הכעס, הלבד..תחושת הדחיה , הבדידות , הנטישה.... אבל סביר להניח שזה רק בתחושה שלך כי היא נמצאת איתך... היא לא מפרשת ולא יכולה לפרש את הדברים לפי הראש והחויות שלך... וכנראה שיש לה עוד דברים ....טובים יותר טובים פחות, קשים...עניינים שלה... אני מציעה לך לחכות לפגישה...ולדבר איתה ....בטוחה שאחר כך הדברים יראו אחרת. בנתיים נסי לעזור לעצמך...במחשבות אחרות.... מחשבות שיעזרו לך עד הפגישה.... אולי תצליחי להבין את הדברים אחרת... להתחבר לאותם מקומות שהיא איתך... שהיא מחזקת, מעודדת, מבינה...ובעיקר איתך מחזקת אותך אידה
