היי מיכלוש.
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קראתי שם.... תפקדת! היית! פעלת! זה מה שראיתי שוב ושוב... המקום הכאוב שלנו תמיד יסתכל על ה"לא". לא הייתי מספיק עבור המשפחה וכו'.. תראי, האבא הזה אמר לך כל כך בפשטות ובביטחון והזכיר מי הם... וזכר אותך... מה זה אומר? אגיד לך, זה אומר שלך זה מרגיש כך. אבל להם, ייתכן ואת היית הצלה! בדיוק במינונים שנתת. אחרת השלווה לא הייתה! אני בטוחה !! גם אם יכולת יותר. גם אם כיום את יכולה יותר, הם אז לא ציפו לזה, ומה שעשית - עשית טוב. ב"ה. אודי כתב לך תזכורות.. חושבת שזה כל כך נכון לדבר לעצמינו ולומר כמה המצב השתנה. כמה היום זה רק דמיון ולא אותה הסיטואציה. שהיום את לא שם. שהיום גדלת וגם בעצמך טיפלת וכו'.. *** ולגבי גיל 3... רק מחבקת!! כל כך מוכר לי הרצון לדעת. הרצון ללכת אפילו להיפנוזה... לצערי, היום אני מבינה שלהדחיק בזה להתגלות לנו זה רק יבריח. לדעת בכוח לא נדע. הפנים צריכים להיות במבט קדימה. אם נדע מעולה אולי זה יניף אותנו קדימה. אך ייתכן ולא נדע. לעולם. או בתקופה הקרובה... אז צריכות ללמוד להשאיר זאת בספק ולהמשיך. כך או כך, הידיעה לא תפתור את ההתמודדות. היא אולי תסביר וכו'. אבל אפשר להסביר גם בלי הידיעה.. לו רק נרפה..... דיברתי אלייך בלשון רבים. כי גם אני מנסה לעשות זאת. התחברתי לזה ממש... מקווה להצליח להרפות..... להקשיב לכאב. לעצב. לחמול עליי הקטנה. לחבק אותי... (המטפלת שלי ממש מכריחה אותי לעשות זאת כמה פעמים ביום) נקווה לטוב. איתך. שבש מתמודדת
וואו...כמה אומץ צריך. כמה חמלה לעצמנו. גם המטפלת שלי מיד כתבה זו לא אותה ילדה כדי להזכיר. חמלה.. וחיבוק לקטנה. תודה. שבש
