שאלות...............

היי.. כמה אתן זוכרות את הפגיעה/ות? מרגישות גם שיכחה? ודברים שמתגלים? מדברים במציאות ובחלומות. כמה זה מרגיש הגיוני? אולי כבר שיגעון? פוחדת. מבולבלת בעיקר. זה נכון? זה היה? זה לא? למה נזכרת? אולי הולכת שולל אחרי הטיפול?... יודעת שאין על המטפלת שלי. בכל זאת, מבולבלת!!!!!! איך???? !!!! לא מפרטת עדיין.. כי עוד לא יודעת כלום. רק מבולבלת... תוהה... איפה אני?! מה קורה לי?! איפה השפיות שהייתה?! ומה זה הדיסוציאציה הזו פתאום ממשית יותר מתמיד..... אוח.....

לצערי זוכרת כל פגיעה ופגיעה שהיתה מאז גיל 4-5 הפעם הראשונה כולל המבטים שלו והתגובות שלו עד הפגיעה האחרונה ! כיום שוכחת יותר את היומיום מאשר את הפגיעות הן חרוטות.על גופי שעדיין אינו משלים איתן..הן עדיין מדברות את הכאב של כל פגיעה ופגיעה בפני עצמה ! כן היו המון סיוטים וחלומות שבעלי היה עד להן והיה שואל אותי למחרת היום מה חלמתי שככה צעקתי..או בכיתי.או.. לפעמים זכרתי את החלומות ולפעמים לא אבל זה לא אומר שזה לא קרה זו הכוונה... מעולם לא קרה לי שדברים התגלו לי רק בטיפול ושלא זכרתי אותם למיטב זכרוני אך מי יודע מה ילד יום בטיפול החדש? לדעתי כל מה שמרגיש לך נכון הוא הגיוני כי שום דבר לא נחרט במוח בלי שיהיה לו בסיס אמיתי ואומר גם זאת ...גם לאחר השבץ המוחי שעברתי וחלק מהמוח שלי נפגע היה לי זמן שפחדתי שהמוח שלי נמחק בגלל הפגיע של השבץ....אבל ברוך השם שלא קרה כך רק החלק הקוגנטיבי שלי נפגע ולא הזכרון.. אני לא יודעת למה את מתכוונת בשאלה כמה זה מרגיש הגיוני וכמה זה שיגעון .... אני יודעת שמישהי אחרת במקומי בטוח לא היתה נשארת בחיים אחרי מה שאני עברתי ובכל זאת השם יתברך שמר על השפיות שלי למרות 2 נסיונות התאבדות..אז על הגבול של..והתמוטטות עצבים...וכן..כל זה היה אמיתי לגמרי ! נשמה למטפלת שלך אין סיבה לרצות לגרום לך לבלבל אותך היא נמצאת שם עבורך ומרגיש לי שפשוט קשה לך לקבל את הזכרונות שעולים תוך כדי..זכרי שבעצמך אמרת שיש לך חוריפ בזכרון..מן האמת לדעתי שבחורים האלה מסתתרים זכרונות מאוד כואבים שהסתתרו עד שיגיע זמנם ל את לאור המוח לא ממציא רק מוציא! את נמצאת בדיוק במקום הכי נכון עם כל הבילבול התהיות החוסר הבנה וכל השאר כמו כולנו בתוך התהליך כי זה מה שהתהליך הזה עושה.. לא זוכרת מתישהו כתבתי לך שיתכן והפגיעות שלך ממנו החלו עוד הרבה לפני שאת בכלל זוכרת מפאת גילך הצעיר ויתכן ושם מסתתרים עוד סודות שאת עשויה לגלות עם הזמן תוך כדי הטיפול... הכל בסדר והכל נכון הכל יגיע בזמנו לצאת השפיות שלך נמצאת במקומה לא הלכה לאיבוד את לא משתגעת רק קצת מבולבלת וזה הגיוני.. והדיסיציאציה הזו כנראה באה לטעון את התענה שלה אל תפחדי את לא לבד אני מתחילה בשבוע הבא בדיוק לאחר לילה של חוסר שינה ברגיל שלי כמו בכל מוצש וכבר מתחילה עם הלחץ אייך יעבור הלילה ללא שינה ומשם לטיפול..ועוד יש לי על מה להתנצל על השבוע שהברזתי בגלל הצבעי ששכחתי ממנו לגמרי אז אהובה דיה לצרה בשעתה ... אוהבת ליל'ט אני

"המוח לא ממציא רק מוציא" - מי אמר לך?! אולי אני כבר מאבדת את זה?!?! הרי לך זה לא קרה ששכחת ומתגלה דברים... אולי לאף אחד לא. איך לי כן?!?? למה עם תהליך הטיפול אני מגלה דברים.. שהמטפלת הייתה בטוחה בהם ופתאום לאט לאט מגיעים גם זכרונות וחלומות... ואולי זה לא נכון?? ואולי אני פשוט באמת לא רוצה להאמין שזה היה עוד כמה פעמים בגילאים שונים מאיש/אנשים אחרים..... זה ממש מטלטל אותי. מצד אחד יש משהו מתקדם. מאוד. מנגד... אם אגלה בטוח את הפגיעות האחרות בגילאים יותר צעירים... ומאנשים... כמו.... לא חשוב.. איך מעכלים את זה????? אולי לא סתם רציתי "לשכוח" ולא סתם נהיה לי חורים בזיכרון... איך משלימים עם זה??? איך נושמים אומרים כן זה היה?? איך בכלל מסכימים לעצמי לפתוח את זה... ואולי כל זה בכלל לא נכון רק סתם????? רק כי אני מודע היום לדברים אז אני משליכה אותם על עצמי. עם זכרונות שנראים לי אמיתיים. זכורים פתאום היטב ומנגד גם עדיין עם חלקיקים לא ברורים לא בטוחים. מפחדים. לא יודעת. אני מאוד מאוד מאוד פוחדת כרגע. לא רוצה לדעת שזה נכון. ואני כועס על עצמי שאני תוהה בכלל.. ומעיזה לחשוב שזה אולי.... והדיסוציאציה. והדה ריאליזציה... - מוחשיות מתמיד. משהו עובר עליי. בהחלט. עם כל התפקוד המדהים שלי. בזוגיות, בבית ועם הילדים והעבודה בזמן קורונה, אולי מתחת להכל אני מאבדת שפיות?! 😭😭😭😭 בהצלחה לך חטולטול יהיה בסדר עם ההסבר הוא בטוח יבין. ומקווה שחיבר השינה של מוצש לא ישפיע על המפגש הראשון עם המטפל... תודה לך. שבת שלום

מתמודדת יקרה! את ממש לא לבד!!!! אם היית נכנסת לכתבות, מאמרים וכו בנושא היית רואה שכמעט כולן שוכחות את הפגיעה!! נדיר שזוכרים כמו חטולית. היא בין היחידות כמעט שזוכרות הכל.. אני לא זכרתי כלום...זה התחיל מילדה בגן שחוותה פגיעה. ואני נכנסתי לטלטלה. ובכלל כל השנה הראשונה לטיפול לא עלה דבר בנושא כמעט...דברתי כל הזמן על חבר שהיה לי בגיל 20 שהרגשתי פגיעה ממנו ...והוא זה ממש היה בקטנה....רק אחר כך לאט לאט הגענו לגיל מוקדם מאוד...ועד היום לא יודעת באיזה גיל החל רק מתי הסתיים ..בגיל 7.. הבלבול גדול, לא מובן..איך לא זכרתי?? אבל יכולה לומר לך שהגוף זוכר רק המוח שלנו רוצה להגן עלינו...אלו הן הגנות כדי שלא נתמוטט לגמריי..מבינה? וכל מה שמתגלה הוא תהליך איטי..הרבה פעמים תמצאי את עצמך שואלת אם זה אמיתי? קרה? לא קרה? וכו'. יקרה, רובן שוכחות. רובן יש דיסוציאציה. וכל מקרה לגופו... איתך, מחבקת כמה שמתאים..שבת שלווה. שבת שלום...❤🤗

ואגב. מאוד המעטתי בערך של זה..זלזלתי בזה....חשבתי ש"לא נורא" לבין זה נורא ואני אשמה..אם זה לא נורא זה הוא..והנורא זה אני.. והמון בלבול. המטפלת רק עוזרת להעלות מה שאת מעלה..לא היא! לאט נזכרים ומתמודדים..לאט זה תהליך. אל תאיצי אותו.

וואי מיכלוש... לאט זה קשה אבל אין מנוס.. כי אין מה להאיץ זה לא מביא את התשובות או הבהירות.. ככה רואה... תודה על השיתוף.. איפה את קוראת על אלו שלא זכרו? כמוך.. כמוני.. ? זה לא אמור להיות כמו חטולית, ברור.. ידוע?? מקווה שהפאזל שלי יתבהר... ושיהיה כבר אחרי ההבנה וההשלמה עם כל מה שזה יביא, כדי שיהיה כבר רוגע... אמן.

מתוקה...את, לפי מה שהספקתי להבין שייכת לעולם החרדי. נכון? שם לא מדברים בכלל על כל זה..זה מוסתר. בחברה הכללית זה מדובר, בתקשורת, בפורמים בכל מקום...לצערי יש המון נפגעות. וגם אצל כל אחת זה שונה. אי אפשר להשוות בכלל..אבל הסימפטומים זהים, הרגשות , האשמה וכו'. כמעט כולן מספרות על חלקיות..על זיכרון חלקי..על שכחה ופתאום בגיל מבוגר יש טריגר ונזכרים...על פלאשבקים שמי יודע אם זה חלום או מציאות...וכו' והטיפול לוקח שנים לצערי..לוקח זמן. סבלנות יקרה, דברים יתבהרו וגם אז לא בטוח שהכל יתבהר לגמריי..והכי חשוב זה ההרגשה. שזה יהיה רק עוד חלק בחיים שלנו ...ולא יתפוס נפח גדול מידיי...חיים עם זה...לומדים לחיות. הייתי דיכאונית הרבה שנים. ומצבי רוח..ודברים רבים שלא קישרתי אפילו...ואחר כך הבנתי למה... סבלנות...ותהיי עדינה וסלחנית לעצמך. תני לעצמך להיות במקום הזה של אי וודאות..תהיי שם. צריך לעבור דרך...בהצלחה❤🤗

מיכלוש יקרה, שבוע טוב! אכן. אני באופן אישי כחלק מהשלכותיי הראשונות (וחלק, עדיין) נחשפתי לעולם.. לאינטרנט וכו' בצורה לא מבוקרת לצערי...... לא אפרט כרגע. אבל מניחה שדיברתי כאן על חלק מהדברים. כך שאני לא כמו החרדים שלא חשופים ולא יודעים.... כן מנסה לקרא. כמה שאני יכולה אך פחות שומעת על כאלו שכאילו משום מקום נזכרו.. את יודעת מה, אני בכלל לא זוכרת. שום דבר. רק את מה שקרה בגיל 15+ . והמטפלת הנוכחית העלתה את האפשרות שהיא בכלל לא בטוחה שזו פגיעתי הראשונה לאור הדברים שאני מעלה בטיפול. איך היא בטוחה בזה? ואז זוכרת שברירי זכרונות.. וחלומות.. לא על מי פגע בי. אבל כן על ארועים וכן על מצבים וכן על חלק מהדברים האחרים שקרו. בחלקי הזמן שיש לי בלאק. וכו'. לא חשבתי שיש לי פגיעות קודמות. יצא לי לעבור ברחוב בית ילדותי. כולו היה נראה מעוך ומוזר.... תחושה שלא אוכל להסביר... מסתבר שזה אולי קשור לדה ריאליזציה. שזה בעצם קשור לדיסוציאציה... ואז נזכרתי במקלט... ואותו ממש זכרתי בפירוט. את הצורה של פתח המילוט במיוחד.. זוכרת שכל הזמן רצתי את הקומה הראשונה כי פחדתי מהמקלט. מה היה שם? ואז.. אחרי עוד כמה ימים שאני מנסה לדבר עם אֵחיי נזכרתי שאבי היה במקלט.. בחלק מהריבים של הוריי.. אפילו ישן שם.. זוכרת שאמרתי לו שאני אוהבת אותו... כי הריבים של הוריי היו קשים לפעמים. אבל אין לי בכלל קשר לאבא.. תמיד התביישתי בו. והערצתי את אמא. יותר נראה לי פחדתי עליו... איך שתי הדברים מתחברים? ואם זה בכלל לא מתחבר?? סתם להעיז לחשוב אולי אבא...???? איך אפשר?!?! גם עם אחיי תמיד הרגשתי האחות השנואה. ממש כך. וסגרתי קשר עם אחי הקטן... שתמיד רציתי לשחק איתו והוא לא תמיד שיתף פעולה.. אח אחר באיזה שלב בוגר שלי, בגיל 23 בערך אמר לי לא יודע למה אבל שנאתי אותך שהיית קטנה והיום את האחות האהובה עליי. - אכן אנחנו הכי קרובים היום יחסית לשאר האחים. השבת יצא לי להסתכל באלבום תמונות הילדות.. כמה דברים מעניינים שמתי לב, עד גיל 6 בערך אני זוכרת חפצים כמו את העגלה את המעצור לדלת, את הצלחות... בגיל יותר בוגר זוכרת את הבגדים שלי, ממש הרגשתי את המירקם של הבד. בגיל הגן - המעבר לבית הילדות שדיברתי עליו פתאום אבא מופיע איתי בתמונות מה שקודם לא. וכן פתאום הייתי המומה- יש לי גם המוןןןןןן תמונות עם אחי זה שאמר שלא אהב אותי. ועם שאר האחים לא. מה זה אומר?! ועוד כלמיני. יכול להיות שזה כלום!!!! אבל מפחיד אותי בכלללחשוב.. ומפחיד יותר יהיה לגלות אם חלילה .... עייפתי לכתוב את ההמשך.. בגילאי בית ספר.. היה לי מחזור קשה מאוד בהתחלה עד כדי שחשבו שעברתי הפלה. כך אימי לימים אמרה לי שהם - היא והמנהלת, חששו. כששיתפתי את אימי סביב גיל 20 היא חשבה באבי... כי לא סיפרתי לה מי בהתחלה... - המטפלת אומרת; לא בכדי... זכרונות ברורים מלווים בשיכחה וחוסר תחושת גיל וזמן. וואי קשה ממש! לאט לאט ולסלוח את אומרת.. לא להאיץ.. מאוד רוצה כבר להיות בטוחה שזה לא. ושנכנסתי לדלת שלא נכנסים אליה!!!!! לא היה. לא נברא. כועסת גם על המטפלת.. אולי אני הולכת שולל אחרי הטיפול... לא באתי אליה עם זה.. היא מקסימה ומחבקת גם את הכעס.. שזה קשה עוד יותר.. כי זה מאשר את המקום שמתנגד להכנס למקום הזה בכלל...... לא יודעת כלום בינתיים. הכל מעורער. ואולי אני משתגעת סופית שמנסה לחשוב על דברים שלא קרו. לא היו. לא נבראו. מתמודדת

וואו.. מתמודדת יקרה, מאמינה במטפלת שלך מאוד!! דומה יקרה למה שעברתי. וגם שונה. קשה לי להסביר. אידיאליזציה חזקה הייתה לי גם. שהתנפצה לגמריי וזה היה קשה. נפילה חזקה. אני גם זכרתי חבר מגיל 20 וזהו...לא זכרתי גיל מוקדם. ודברים עלו תוך כדי הטיפול... לא סתם היה לי טריגר עם הילדה הקטנה בגן שלי. ....ואם את זוכרת לא מזמן סיפרתי על אחותה שנמצאת בגן שלי היום....היה קשה כי הכל חזר. אבל עכשיו נרגע לגמריי....והמשפחה ממש אוהבת אותי ;) לאט יקרה...מבינה את הרצון לדעת ולא לדעת...כל כך מבינה. איתך❤🤗

מדהים אותי שאת מאשרת את התהליך הזה וגם בטוחה בו... אני מרגישה מתרסקת. ידעתי שיש לי חורים בזיכרון. לא יכולה לדמיין שהיו פגיעות נוספות קודמות מהמשפחה או מאחרים מי יודע מי.. תמיד הרגשתי גם תקיעות סביב גיל הנערות. ועדיין. אך בשנה האחרונה מרגישה גם גיל צעיר הרבה יותר... גיל ינקות אפילו.. ואולי גם גיל 10 בערך... והרבה ניתוקים. והרבה פלאשים... סיפרתי כאן על המוצץ? על בובת החתול של ביתי? היא הייתה הכל בשבילה ונאבדה לפני בערך שבועיים. זה הקפיץ את כל הפלאשים. כי נזכרתי שגם לי היה.. בכלל לא זכרתי קודם. וזה הביא עוד ועוד זכרונות.. ככה בבום.. איך את יכולה היום להיות בטוחה בזה? חזר הזיכרון ממש?? וציינת שהמשפחה אוהבת אותך עם קריצה.. מה זה אומר? תודה על השיתוף, זה כל כך עוזר לי כרגע שיש מי שעבר את זה. ושיכול לומר לי שזה בסדר ואכן כך. כי ממש כעסתי. מה עובר עליי... מתמודדת

את בהחלט לא חייבת לקבל שום דבר מכל מה שכתבתי מבינה כתבתי רק מהנסיון שלי שעברתי וכן מכל מה שאני זכרתי.. וכן..אני עברתי כבר בדרך 4 מטפלות שכל אחת מהן היתה לה תחום נסיוני שונה מהשניה וכך תרמו לטיפול שלי במשך השנים שטופלתי אז.. אבל שוב זרקי לפח כל מה שכתבתי ואל תייחסי לזה בכלל שום ענין כי זה לא משרת אותך..מצטערת ..אולי החשיפה שלי רק גרמתי לך להרגשה רעה יותר.. שבוע טוב חטולית

חטולטול, בשום פנים ואופן לא זורקת לפח. חזרתי לקרא שם מה רשמת לי ומה הגבתי לך, כתבת מנסיונך וזה בסדר ומובן לי ממש!! מה הרתיע אותך כעת? ברור לי שלא לכולן אותה חוויה.. ובכל זאת ענית מנסיונך ועם הבנה על המצב הלא פשוט שלי - שיכחה וזיכרון ולסמוך על התהליך... מקבלת את זה. וזה אכן לא קל. מרגיש עליות ומורדות והמון המון תהיות!!! לאט לאט, זה הדרך.. לרצות לדעת הכל עכשיו ובו זמנית לא לרצות לדעת בכלל.. נראה לי אני צריכה ללמוד להניח לזה... וה'יעזור הלאה. כרגע טוב, חבל לי להכנס לכל הרע הזה עם המחשבות שגם ככה עדיין לא לגמרי מגלות לי משהו, רק חלקי זיכרון.... שמחה שמתחיל שבוע, פחות זמן לאפשר למחשבות ולזכרונות דרור.... הלוואי ואצליח רק בטיפול לאפשר. כי זה לא עושה לי טוב היומיום. בהצלחה לך מחר.. חיבוק אם צריך ותרצי בו!! מתמודדת

למעשה היו לי 5 יחד עם זו האחרונה שנתשה אותי לטובת המטופלים הפרטיים שלה בזמן הקורונה והותירה אותי כבר כחמישה חודשים ללא טיפול וללא סגירה של שום כלום אמרה שטעשה זאת כבר בטיפול עם המטפלת הבאה..... מה הרתיע אותי ? נשמע לי כאלו שאת לא מאמינה לי למה שאמרתי לגבי המוח שהוא לא ממציא..כאלו שאת מזלזלת במה שאמרתי ולמעשה זכותך לא להאמין...!! אני לא יןדעת אם את זוכאת אץ הזמנים שאידה היתה מנהלת הפורום והיא תמיד פתחה עבור כולן את המקום לדבר עם כולן על הכלללל ואז..כתבתי המון דברים על הפגיעות שעברתי..ולא רק אני וכן כך גם טיפלה בנו בדרך נוספת תוך שיתוף כל הבנות..וכעת אגלה לך עוד דבר שרוב הבנות בתקופה ההיא היו מטופלות שלה ! היא היתה מיוחדת במינה כמוה לא פגשתי עוד אחת לצערי..והיא עזרה המון גם דרך הפתיחות והמומחיות שלה בזמנו לצאת מתוך הפחד ולדבר.. ובפרטי ...במסגרת המקום בו טופלתי כן נתנה מקום גם לדברים שלא יכולתי לומר ובכיתי המון ונתנה לי מחברת מיוחדת רק לי לכתוב כל שבוע כל השבוע עד לפגישה הבאה כל מה שרק עולה כל חלקיק זכרון או מחשבה .ומשם דברים התגלגלו תוך כדי הכתיבה עם המון כאב ודמעות על המאורעות של חיי כן אלו היו זמנים אחרים ולא היתה מוותרת לי בכלום עד ליום שבו עזבה כי נאלצה ללדת !! היא לא האמינה כמה הזכרונות שלי היו שמורים כל השנים בגלל שהיא היתה הראשונה שנחשפה אליהם עם כל הקןשי.. עד כאן ..אולי כעת תביני יותר וגם אם עדיין לא תביני אייך יכולה מישהי לזכור הכל בלי לשכוח אני זוקפת הכל לזכותה הלוואי שיכולתי לחזור אליה אבל אין מצב כלכלי שבוע טוב עייפה כי לא נרדמתי גם הלילה ואפילו לא חשבתי על הטיפול החדש חיבוק

מדהים מדהים מדהים!! לגבי המטפלת שלי, היא גם הציעה שאכתוב במחברת כל מה שאני זוכרת ולאט לאט יצוף עוד. וכן היא מאפשרת לכתוב לה בוואטסאפ ובמייל. לפעמים היא מצליחה להגיב לפעמים אנו מדברות על כך בשיחה....... ובשבועות האחרונים אני כמעט ולא עוזבת אותה כל השבוע... לגבי מה שאמרת על המוח, תודה ששיתפת מה הביא את התפנית.. שנית - זה לא קשור לכך שאיני מאמינה לך, זה לא קשור אלייך ישירות. זה רק כי אני מתקשה לקבל את זה אז אני מנסה לדעת תשובות.. ומתנגדת כנראה המון.. ומקְשה על עצמי ואחרים אולי עד שארגע... שוב, זה לא שאיני מאמינה לך. אני בהחלט מאמינה!! ושמחה שהיה לך את אידה ועוד כמה טובות בדרך. שמחה שאת גם מתחילה כעת משהו חדש אחרי שנעצר הכל עם האחרונה... זה היה באמת שאלה שרוצה לדעת, עבורי; "מי אמר?!" איך זה שכך קורה? הייתכן?? ולא חוסר אמון!!!! מקווה שהסברתי אותי. תודה שאיפשרת. בהצלחה היום, מתמודדת