אמא...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ועם כל האריזה הזאת של הדברים וכל העבר שהתעורר לחיים עלו הדמעות בכל הקשור אלייך אמא... לפעמים הייתי רוצה לכתוב לך ולתת לך שתקראי בעבר כתבתי מכתבי כעס היום נותר לי לכתוב מכתבי געגוע ומכתבי סליחה אולי יבוא היום ותסלחי לי אמא... אולי יום אחד תביני שאני חולה באמת ומעולם לא רציתי להרוס לכם את הבית לא רציתי להיות חולת הנפש שמוולה באישפוזים כל פעם מחדש לא רציתי אמא להינעל בחדר ולא לראות אף אחד מעולם לא רציתי לומר את כל מה שאמרתי על מנת לפגוע. אמא רציתי להיעלם כי אני שונאת את עצמי. לא אותך האשמה לא בך ולא לא זה שאת עצמך מופרעת אכילה ולא זה שאת שואפת לשלמות. שאיפות זה טוב אמא. אני בחרתי לרעוב כדי להעריב את התחושות שבתוכי. אמא אני מתגעגעת גם אם לא אומרת לך אני אוהבת גם אם לא מצליחה לבטא את המילים. אני רוצה לחזור הבייתה אמא. ולמרות החיוכים והצחוק שאני משמעיה לך בטלפון קשה לי ורחוק לי ואולי אם היית קמה ועוזבת את העבר שקבר אותי שם בעיר המצחינה הזאת. אולי היה קל יותר. אולי הייתי מוותרת על החולי הזה אם הייתי יודעת שאת תיהיי כאן איתי גם בלי שאראה שלד. אולי הייתי מוותרת על הצורך להיראות חולה מולך. אולי הייתי מצליחה להיות מי שאני מבלי להסתיר את הדמעות כשאת נוסעת או מנתקת את הטלפון. אולי הייתי מצליחה להגיד לך שרע לי ושתבואי לחבק אותי. ואולי אני בכלל לא יודעת מה זה להרגיש אותך. כבר שנים שלא נתתי לך לחבק אותי. נרתעת מכל מגע שלך. וגם כשאת נוגעת אני נעלמת. אולי להרגיש פירושו להודות בחוסר. ואני יושבת ובוכה בדמעות ולא רוצה להיות לבד יותר. ועוד יומיים אתם תבואו ותעבירו אותי עוד דירה ואנחנו נצחק ונשתה להתחלה חדשה. ואני איהיה מנותקת מכם ולא ארגיש דבר. ואז הערב ירד ואתם תסעו לדרכם ואני אשאר עם החוסר והגעגוע והבדידות. אמא, אני יודעת שלגדל אותי הייתה משימה לא קלה ואולי אפילו דיי קשה. אנייודעת שלא נתתי לך הזדמנות. אניי ודעת שכעסתיעלייך בגלל אבא במקום להבין אותך ולראות את הכוח שלך לגדל אותי בלעדיו ולבנות משפחה חדשה בכוחות עצמך. הייתי עסוקה בלרחם על עצמי על אבא שאיננו ואמא שעובדת כל היום. אז התרחקתי נעלמתי לך.. לאט לאט בגיל מאוד צעיר. הימים ההם מחוקים לי... אבל אחרי זה חיפשתי אהבה אמא.. לא חיפשתי צרות כפי שתמיד נדמה לך. חיפשתי אהבה.. המושג הזה שידעת להגיד אבל לא הצלחת להראות. הסמים אמא זה לא כי רציתי למרוד הסמים אמא זה כי הייתי צריכה לברוח מהכאב. אמא הם הכאיבו לי ואת לא היית שם לראות. ואולי היית אבל לימדת אותי שיש דברים שלא מדברים עליהם אז שתקתי... שתקתי שנים אני עוד היום שותקת כי הוא אמר לי לשתוק ואת רצית שאשתוק וכולם לימדו אותי שהשתיקה עדיפה. וכשרצית שאדבר כבר היה מאוחר אמא כי אני למדתי ששותקים מילים. אמא הוא לא הלך מעולם הוא כאן ואת יודעת את זה... ואני לא מצליחה להבין למה את עדיין מתעלמת מזה למה עדיין הכל ממשיך כרגיל.. למה אני צריכה למות מאה פעמים ביום מבלי שתראי אותי אבל מספיק 5 קילו פחות בשביל להעיר אותך. למה רק כשיש עצמות בולטות בולט גם הכאב שלי???? כואב לי אמא גם בלי להיות רזה... כואב לי להיות בכלל.. ולמרות הכל ועם הכל את אמא שלי.. ואני רוצה אותך כאן איתי... ואני לא רוצה לגדול ואני רוצה בית... וחיבוק ולא קול מעבר לשפורפרת של הטלפון... אני רוצה אמא.... סליחה על הכל.....
ילדונת..וואי כמה כאב וכמה מוכר לי..מוכר לי משני הכיוונים כי גם אני מתגעגעת לאמא נואשות ולי יש ילדה שהרעיבה את עצמה והפכה לשלד מהלך..אולי כי לא ראיתי אותה מרוב שהייתי שקועה בעצמי..קשה לי להזכר בזמן ההוא..הזמן השחור הזה..קשה לי לא להאשים את עצמי..אני הרי זאת שגרמתי לאמא שלי לנטוש ואני זאת שכנראה גרמתי לבת שלי להפסיק לאכול..קשה קשה עכשיו....תודה ילדונת שאת משתפת אותנו בכאבך למרות שלי קשה מאוד עם המילים שלך..את משקפת לי הרבה מהכאב שלי שאני לא מצליחה לתת לו מילים... שולחת חיבוק...אומנם לא חיבוק של אמא שלך אבל בכל זאת חיבוק של אמא דמעה
מצטערת שהזכרתי לך תקופה קשה... ואשמה אל תאשימי את עצמך... כי אשמה לא מובילה לשום מקום ולא משנה את המציאות. והבת שלך בחרה. כמו שאני בחרתי. אין אשמים. העיקר ההחלמה הדרך הקלה היא לבחור בחולי.... סליחה שמכבידה באמת.. ותודה על החיבוק.... מקווה שהיום הוקל לך קצת..
