היי נד..המתחבאת הציצי ובואי

היי מתוקה ראיתי היום שברכת אותי ליום ההולדת שלי באמת ששימחת אותי מאוד אף פעם לא מאוחר לברך העיקר זו הכוונה שבלב מה קורה יפתי למה מתחבאת ? בואי כבר עברו כמה ימים מאז שכתבת לי אולי עכשיו יותר מתאים לך להציץ ולכתוב ,? חיבוק גגול עד אליך אם מתאים חטולית

חטולית יקרה, פתחת עבורי שרשור... תודה ❤ עדיין מתחבאת.. קצת נאלמת.. תודה יקרה❤ ריגשת.. מה שלומך?

. . . . . . . . קשה שוב יושבת ברצפה מפחדת להיפגע גם פה רוצה לא להיות בקרבת אנשים לא לשמוע אף אחד לישון אי אפשר צריך לחייך חזק לאסוף הכל אחרי שהרסתי בהתקף זעם סליחה נמאס די שקט לישון

.. . . . . . . . . . עושה לכולם רע לא יודעת להתנהג הלוואי שיכלתי לקחת אליי כל מה שעשיתי . . לא יכולה לכתוב בלי רסן גם אם רוצה לא יכולה סליחה על עוד הודעה תשתיקי את כל מה שדמיינת גם שנכנסת לפה שקרנית סליחה

מתןקה שלי התפרצות שהרסה הכל ? אולי מתאים עכשיו לספר מה קרה ? למה לשתוק כל הזמן זה בהחלט גורם להתפרצויות חיבוק חטולית

נד יקרה, כמה טוב שרשמת. על אף הרסן. נשמע שאין לך שום ביטחון. ואף אחד לצידך להבטיח לך שישאר לצידך ויהי מה. נשמע גם שאת כל כך רוצה וכבד להשאר לבד עם מטען כזה בו את חווה (כמוני או כמו כולן) שאין לך בכלל מה להתלונן "האשמה בך" וכו'.. מאבק כזה של בלבול. פחד. קושי אדיר. ואין מי שיעשה שם סדר... רצון לדחוק את הכל.. לא להאמין לזה.. להכניס הכל פנימה.. לכעוס על עצמך שזה יוצא גם אם במיקטעים....... מבינה ומוכר התהליך הזה. מקווה שאכן הודעתי נוגעת בך. מכיוון ההבנה שלי את הדברים וההתחברות למה שרשמת. וחלילה לא מראה לך שלא הבינו.... שבגלל לא לזה התכוונת.... שאם כך, אל תתייחסי לכלום, רק בבקשה קבלי חיבוק. עד אלייך למקום שהיית בו על הרצפה... שבורה.. וכאובה.... ממני מתמודדת (לעיתים)

חטולית יקרה, תודה רבה על תגובתך (כעת חשה רצון גדול לחזור לשתיקה, באם כי רגיעה מסוימת שמוחקת תוקף להכל) מתמודדת יקרה, הודעתך ומילותייך אכן מדויקות, בייחוד חוסר הסדר שציינת... תודה, ממש תודה שהשקעתן וכתבתן וסליחה שלא כתבתי הרבה (צריכה להחזיר את הדברים למקום, בלי התפרצויות ולהיות נחמדה..) תודה בנות יקרות❤ באם תרצו, תכתבו מה שלומכן ❤

היי מותק, שמחה שקצת הצלחתי להבין.. וואו כמה הייתי משוועת לסדר בחיי. להחזיר לי שליטה אחריות וכוח. לבטוח. בלי לבחון מסוגלות של אחרים ושל עצמי להתמיד להשען להכיל לקבל........ מאמינה שזה קיים. אם כי אני במערבולת כרגע לגלות... פעם אוחזת פעם כועסת על היקום ופעם מופנמת ... מתרחקת.... תוהה כמה אני רוצה. ומה אני רוצה. והאם זה מספיק כדי להיקרא רצון להחלים. לקום. להבהיר. להאמין. מתלבטת אם גם את שם... באין תשובות. וכשהקושי גדול יש צורך רק לברוח מהשאלות - מעצמך. ובכך נותרים בשיא המערבולת בלי מילים. כי לא יבינו. כי ידרשו לעצור את הפגיעה. ועוד... את יכולה יותר.. כמה שתהיי מסוגלת לכתוב אם לא לדבר. לשתוק ולהיות נוכחת. לדבר במידה ויתאים עם האפשרויות העומדות לרשותך גם אם זה הקו לנפגעות. וגם אם זה רק להתחיל להוציא מהפה מקטעים. ולנתק. מדברת אלייך אך בעצם אני צריכה לדבר לעצמי. יודעת כמה מילים אלו יכולות לגעת. וכמה הן ממש יוכלו גם להיות אוויר למימוש.. שהפער גדול.... אולי את בכל זאת תוכלי ....?! עם המטפל עם מישהו אחר? או כאן?...... איתך במה שתבחרי. ואני?! מחכה מצד אחד לצאת מהבועה הזו. מהניתוק. לקבל איזה 2 סטירות ולהתנער!!!!! ולהתעורר!!!!!!! אבל וואו הכל יהיה כואב פי כמה כשהניתוק יחלוף...... אייייי!!!! קשה אפילו לדמיין......