היי בנות נד..מתמודדת....עייפה

לא נכנסתי כי אני מוצפת ארועים לא פשוטים בכלל ... ובנוסף היום אחי וגיסתי הגיעו מחול.. ואינם מבינים כלל מה זה נקרה בידוד!! לא יכולה כעת לשתף בכל מה שקורה אולי ביום אחר.. עדיין לא סיימנו גם את ההכנות לשבת אז מחר עדיין אהיה די עסוקה וכל הזמן מתקנת טעויות כתיב מה שגם לוקח לי מספיק זמן.. נד מתוקה שאת אל תתנצלי הכל בסדר באמת ..הלוואי שלא היית פוחדת כל כך ומעיזה לשתף היה מקל עליך מתמודדת אהובה שלי גם את הפסקת לשתף .. מבינה שקשה לכן מאוד באמת אך זה מה שעושים בטיפול .. אוהבת אתכן חטולית

מבינה ללבך ומקווה שאולי סוף השבוע מאפשר קצת להתמלא בכוחות מחודשים.. נשמח לשמוע ממך כמה ואיך שתרצי את חסרה כאן ( את גם לא חייבת להתאמץ ולתקן את שגיאות הכתיב.. זה ממש לא משנה ואני בטוחה שנבין תוך כדי קריאה ) . . . אני לא כ"כ מוצאת מה להגיד. מועקה שמסתובבת... מילים שלא מוצאות מקום להיאמר ( חטולית אני לא בטיפול כרגע וזה לא נצפה בקרוב..) פשוט חייב לא להתעייף ולתפקד.. (כל מה שהיה בחדשות גם..) . . . שבוע טוב יקרות

צר לי לשמוע על הימים הקשים שאת עוברת חטולית. אך מאידך שמחתי לראותך כאן.. זה סוג של דש נעים בלב לגבי אחיך וגיסתך.. אנחנו לא יכולים ללמד אף אחד רק את עצמינו. אך מבינה כמה זה מפריע לך... כן, נרדמתי מלשתף... תקופה מאוד ארוכה.. לא יודעת, אולי בגלל הגלים הגבוהים והתהומות שבהם קרון חיי עבר בזמן הזה... אבל תודה נדוש, קראתי גם למטה.. כל כך מבינה וכל כך מזדהה עם כל מילה. זה פשוט מדהים איך אנו חווים חוויות זהות אך מרגישים כל כך לבד הבועה שלנו... מכל כך הרבה סיבות האכזבה ההרגל הכאב חוסר האמון ולא חסר מה... גם אני כעת ללא טיפול. דיי ננטשתי. באמצע המערכה מאוד מצב לא פשוט. אליה הגעתי שבורה מפגיעות נפתחתי בטחתי פרקתי התפרקתי חשפתי ניחשתי וכך עם כל הטלטלות המוצלחות וחלקם החשופות ושעדיין פתוחות ומדממות כך החליטה להעלם לי בשל "עומס" ועם התעלמות טוטאלית להודעותיי רק אחרי ששלחתי מישהי לברר כתבה לי גם שבאמת "מצטערת" אבל זה רק עניין טכני של עומס.... עברתי ימים קשים כשהתחלתי להפנים שבאמת נזרקתי מטיפול... בלי שום הכנה... עם כל האיטוטים לא רציתי להאמין.. קיוויתי שאם אחכה ואקשיב למילותיה "לא מוותרת עלייך"..." שבוע הבא" שנאמרו מידי פעם ולהיות לא קרציה שמנדנדת מתי זה יקרה.... עד שהבנתי שזה בכלל לא הולך לקרות... אבל קשה והרבה פגיעה עצמית בעיקר.... הנה, יצא לי שיתוף כלשהו.... ביומיים האחרונים מרגישה שהצלחתי להניח לקושי הזה ולקום. אם כי זה בהחלט כואב עדיין כל פעם שאני נזכרת ... אבל בינתיים מדליקה וחיה את השגרה כמה שניתן. רק להיות אמא. בת זוג. עובדת. בחוץ והבית... ולומדת עם עצמי את החיים משפט יפה שראיתי בתוך השבר הגדול- לא נפלתי, התכופפתי להרים את עצמי ... ועוד אחד - לא מפחדת מאויבים, כי את הצלקות "הרווחתי" ממי שאהבתי... עם גב זקוף וכואב... עם ריסוק האמון רסיסי החוויות והתפיסות שהצטברו נלמדו ונשברו.... עם חלקים שיודעים פתאום ומכירים בכל הפגיעות שקרו בדרך... עם חלקים ששונאים אותי כי איך ייתכן שאני כך נפגעת מלא... מה לא בסדר איתי... עם חלקים שיודעים מי אני ואני אלופה!!! והם, הם השקרנים.. הצבועים.. והפוגעים... עם הבנות שגם אלו שהראו כיודעי דבר פתחו והובילו.... הם לא פחות היו גרועים מהפוגעים בגופי .. אם לא הרבה יותר........ ועם הבנה היום, וביטחון שכשקורה לי משהו רע. או הולך לקרות, זה כי כך למדתי להגן על עצמי כשדבר נוראי אחר מתרחש ...... אז עם כל הכאב מול מה שעברתי בעקבות.... זה אחד השיעורים החזקים שאצטרך ללמוד. לחבק את עצמי. לאהוב. ולשנות שכשזה קורה לי, פשוט לעצור את הפגיעה כי כנראה מישהו, גם אם בדמות של אוהב ודואג, פוגע בי באיזו שהיא דרך ומערער את יסודותיי. וזו תגובתי בזמן כזה לפגוע בעצמי. בתקווה שאזהה בזמן בפעם הבאה... שלא תהיה פגיעה... ושאבטח יותר בי ובאינסטינקטים שלי בקיצור, מתחברת לשבר שאת חווה נד, לאמון בפגיעה שהייתה ולבילבול ולכעס ולשאלות... לחיפוש אחר משענת ותהליך ומנגד לא להימצא בתהליך טיפולי כרגע. ושזה לא נראה בכלל בקרוב... כואבת איתך. אך בטוחה בך. ובכל השקט הזה שעובר עם הרבה גלגלים בראש שנמצא תשובות. וזה תהליך לא מפסיק גם אם אנחנו לא בטיפול. אנחנו לא פחות יכולות לצלוח אולי לא תמיד צריך לנבור להבין לעומק ולשתף... אולי כן צריך וזו רק חוויתי כרגע... אולי יש דברים שכן יועילו ויש שלא יש אנשים אחרים מטפלים או חברים טובים מובילים ואנושיים ולא לתקופה אלא לחיים שלמים.... אוליי.... בינתיים בזמן הזה אני בהקמה עצמית. גם אם לפעמים צץ הכאב ולרוב הוא "נח" מרשה לעצמי כרגע כך, ומבינה אותי שעברתי חוויה לא פשוטה.... ואולי בוחרת את כאן ורואה... ואולי גם תכעסי.. (ואולי גם עליי... ?) נאמנה לעצמי ברגע זה והלוואי לתמיד מחבקת אתכן אותי תודה שהקשבתן.. מעניין איך מישום מקום לא תכננתי לכתוב וזה ככה התפרץ.... אני כרגע לא מוצפת בכלל דווקא כי זה מאחוריי הכיתוב כאן כעת, זה רק השיירים כנראה שנמצאים בלב.. וזה בסדר. אני בשלום איתם. מבינה כאבם. ובעיקר מחבקת מתמודדת

. . . קראתי את הודעתך.. ומבינה מאד .. לא מצליחה למצוא מילים נכונות או אולי מנסה להתרחק.. לא יודעת... אבל תודה שכתבת תודה ששיתפת❤ מקווה שבהמשך אוכל להגיב יותר ❤

נדוש יקרה זה בסדר וזה המון תודה על הכתיבה תודה על הכנות מעריכה ומחבקת אני