קשה להפרד

שלום. בעלי פגע בי, פגע כמה פעמים. לפני שנה וחצי פניתי לטיפול אחרי שהייתי בסכנת חיים.הטיפול לא עזר. אני די מפוצלת. מצד אחד אני מבינה שהכי נכון להפרד (יש לנו הסכם מאושר על ידי בית המשפט)ומצד שני ... 13 שנים ביחד, יש שני ילדים, הוא היה אצלי ראשון ויחיד, יש בו גם חלקים טובים... הוא אפילו לא מבין עד כמה הוא פוגע בי, מבחינתו זה תאונות כשהוא פוגע בי מינית. יש לי נטיה לסלוח לו וראש שלי אומר שאם זה קרה כמה פעמים והוא לא מבין ולא רוצה לטפל בעצמו זה לפתוח דלת לפעם נוספת.קשה לי להשלים עם הפרידה...

למה הכוונה בעלך פוגע בך מינית? האם הוא אונס אותך? האם יש אלימות פיזית או סוג של הפעלת טרור נפשי? ומה את מרגישה ברגעים האלו שהוא פוגע בך מינית? שמחה שהיה לך האומץ לפנות ולומר בעלי פוגע בי מינית זה כבר צעד ענק קדימה. להתגבר על ההכחשה... איך את מרגישה כשזה קורה?

הפעם זה היה אונס אוראלי. כמעט נחנקתי. הצלחתי להזיז אותו רק שראיתי כבר שחור מול העיניים, חשבתי שעוד רגע ו... אחר כך חצי שעה נסיתי להסדיר נשימה. והוא אמר:"סליחה, זאת הייתה תאונה" ונרדם. בעיניו אני מגזימה, עושה פיל מעכבר ושזה לא סיבה לפרידה...

תיארת את התחושות הפיזיות שהיו לך בזמן האונס ואני שואלת לגבי הרגשות. מה את מרגישה בלב? בנשמה ? ולמה לפי דעתך קשה לך להפרד? מה מקשה עליך?

ראשית: מעריכה את הצעד הכביר בעצם דחיקת מנגנון ההגנה של ההכחשה. עצם ההכרה בבעייה מולידה חצי פיתרון ומהווה יתרון. חשוב שתגשו לטיפול זוגי ושטיפול מעין זה יהווה התנייה בלתי ניתנת לפישור וגישור- מצדך- כלפיו. כאשר את מטפלת בעצמך ומודעת לעצמך ולעומק הבעיה בה את נתונה ובן זוגך אינו שותף פעיל בתהליך ההבנה והבנייה- הקוטביות בינכם נפערת יותר יותר. והתפוררות הזוגיות והרחבת מעגל האלימות- מתבקשת. היי אסרטיבית למען חירותך וחירות ילדייך. וכשתעמדי על שלך בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, הוא לא ישחק בך ובתחושותיך כאשר עומד לו וחשקה נפשו ויתנצל מהשפה ולחוץ רק לאחר מעשה הניצול! אל תמשיכי להיות קורבן בעיני עצמך. אל תאפשרי לו לממש את הקורבנות שבך. חזקי ואמצי. שדה ניר

אני לא בדיור הבנתי את המשפט "הטיפול לא עזר". לא עזר למי? איזו בעיה ניסית לפתור בטיפול? אני לא חושב שאת צריכה לקפוץ לאופציה של פרידה (אפילו שהיא כבר "זמינה"). את כתבת בהמשך שהוא אבא טוב ובדרך כלל הוא גם מתחשב בך במיטה אך הבעיה העיקרית לפי דבריך היא שאת לא מסוגלת לתת לו אימון המיטה, נכון? אם זה המקרה אני לא חושב שאחרי 13 שנה כדאי להתגרש. לדעתי כדאי למסרג (לבנות מסגרות) של התנהגותו במיטה. אני יודע שזה נשמע לא נורמלי, אבל אני מחזיק בדעה שפרידה היא דבר האחרון שמגיעים אליו אחרי שמנסים הכל (אבל באמת מנסים ולא סתם זורקים דברים כי הם נראים "לא נורמליים"). כמובן הצעה זו היא אפשרית רק במקרה ואתם מדברים בצורה פתוחה על יחסי מין (לא כתבת האם אתם בכלל מדברים אחרי מקרה האחרון). לגבי הערה שלך שהוא חושב ש"חברות מקלקלות אותך" אני מציע (בעיניי פרידה בלבד!) לפנות לחברים/חברות רק כדי לקבל אוזן קשבת ולא מעבר לכך. כי בסופו של דבר אני אנו מבלים עם חברים מס' שעות ביום (במקרה ממש טוב) וכל שאר השעות אנו עם עצמנו ועם מחשבותנו. יש לי עוד הרבה מה להגיד לך (וגם לבעלך במקרה והוא נכנס לפורום הזה) אך בשלב זה אני לא רוצה ללכת רחוק מדי כדי לא לבנות "הרים וגבעות" כבר בתגובה הראשונה.