שיתוף יוצא דופן בדפנות תוכנית המגירה שלי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני משתפת אותכם בפרט אינטמי לדידי, ידידותי הוירטואליות. מאחר ואני בדילמה איומה. נפרדתי מחבר/מכר/רע/ידיד נפש לאחר שנתיים של קשר מיוחד- לסירוגין. ואני כועסת על עצמי ומלקה את עצמי שבשל מנגנון הגנה של חסם בלם אני מנותקת מכל מה שהקשר נושא בחובו ומכל מה שנשוא הקשר סימל ועודנו מסמל בעיני. ניתוק אדוסיאציאטיבי מוחלט. וכל זה לא היה חורה לי, לולא הקושי העצום שלי להפתח ולפתח מערכות יחסים חדשות. טרם סגרתי מעגל על מנת להכנס במבואות שערי מעגל חדש. לא שוכן בי הכעס והצער. אך לא קיים בי כל צוהר. צוהר להזדמנות נוספת ונכספת. רק ביתוק פתיל החיים של להיוולד מחדש, ליצור, לפרות ולהפרות. אני מאובנת ולא מעוברת. והרי במילא הקשר ביננו מלבד היותו פרטיקולרי וקוסם אינו היה מספק ובמידה רבה היה הרסני. ורחוק מלהיות מושתת על יחסי גומלין תקינין. האומנם אנו מבכרים לטבוע ולשקוע בזבל המוכר. מאשר להתנער מהעבר? האומנם המוכר משרה בנו ביטחון אבסולוטי בלתי ניתן לעירעור ופישור? העיקר להיות שייך לכור ההיתוך של הכור האטומי? למיץ של הזבל המוכר, הבטוח- כור מחצבתנו ומקור הלקאותנו? איך ניתן לעבד חווית פרידה במערכת יחסים אינטימית מבלי לאבד צלם אנוש? מבלי לאבד חוויות ענוגות המהוות סימני דרך. מבלי לאבד את אותם ח"י רגעים שינסכו בי מכאן ולאלתר חיים אחרים? לעבד את חווית הנטישה מבלי לאבד את חוויות שיאי האינטימיות שהיא גילמה בתוכה. ? מבלי לאבד את "היצר הליבידניאלי" לבן זוג משופר יותר, מאותגר ומשודרג. מבלי להתקע. מבלי לסגור מעגל על מנת לתקוע יתד מחודש. מבלי לאבד את היכולת להכיר, לאהוב מחדש, לממש, למשש את הדופק ולאפשר לגעת ולטעת יחסים הדדיים מחודשים? האומנם ניתן במשבר של פרידה למשול בהשלכותיה? בבחינת: הפרד ומשול? לשלוט ברוחנו ובגורלנו מבלי שהיא תהווה אבן נגף להמשך כיברת הדרך? מבלי שהיא תתן את אותותיה למוטב בבחירת הפרטנר העתידי? ורק תחונן אותנו בתובנות בונות לעבר עתיד וקשר חדש ומבטיח? האומנם? ספרו לי ברשותכם, איך אתם מתמודדים עם אובדן קשר עמוק עם אדם הקרוב ללבכם. איך אתם חווים נטישה? נטישה מתבקשת או נטישה יזומה מהצד שכנגד. איך אתם מתמודדים עם פרידה בכלל? לאור עובדת היותנו אחיות לגורל אובדן התמימות והילדות משחר הינקות. מותשת ונואשת מתמיד. שדה ניר
ראשית שבחרת במישהו שגרם לך צער. שנית שהפרידה מסבה לך שוב צער. אני לא מתמודדת עם פרידות. אולם כן חתכתי קשרים עם כמה אנשים בחיי. אנשים מבני משפחתי שגרמו לי להרגיש רע חתכתי וזהו איני מיצרה על כך והם לא חסרים לי. פרידה מבן זוג מזמן לא חוויתי כזה מצב אבל כשכן חוויתי פרידה כזו אז בכיתי הרבה והתקשרתי לכאלו שיכלו לתמוך בי ויצרתי מהר מהר תחליפים.... כשזה נגמר זה נגמר הרגש גווע ואת לא צריכה את השיט הזה סליחה על המילה בחיים שלך יותר. זו בכל אופן התחושה שלי במצבים האלו. כמו פרפר המגיח מהגולם האם הוא מתגעגע לפקעת?
זוהי האמת כהוויתה במערומיה. אין לי כל מקורות של תמיכה.- רק פרץ וצווחה של אנחה. אנחה כבושה אך לא חבושה. אני מכילה את כולם ולא יישות יכולה לעצמי. אף בן אדם עלי חלד לא יודע מה מסתתר מאחורי האיצטלה המהוללה שלי. אף בן תמותה טרם קלט מיהי אותה אומללה המועילה בטובה בפילנטרופיות לשמה לסייע לכל דכפין, לייעץ לכל מאן דהוא, להקשיב לכל זב ומצורע. לחייך לכל בן מיעוטים ביד רחבה, כביכול העולם מחייך אלי בחזרה. להיות מוקפת במחזרים שלא נענים על ידי, בעמדת מיגננה מעצות אחיתופל, ועטופה בשקי צרות של אחרים, של עשירים- הרואים בי אורים ותומים. כאשר שקיי שלי עמוסים להתפקע בצרות צרורות. באסונות, טראגדיות,דווים, חוליים ומשברים. אין לי אף יצור בעולם שחולק איתי את מנת הסבל, שמקל מעלי ולו בסנטים. אני כבשה בין 70 זאבים. שמכירה היטב את חוקי הג'ונגל המליטנטים- השולטים. אני מתגעגעת אלי מיודענו מאחר והקשר כאמור היה פרטיקולרי, סנטימנטלי. אומנם לא קשר מבטיח ולא בר קימא. אך קשר שהשרה בי ביטחון כלשהוא בצוק העיתים. נסך בי קורטוב של תקווה וחדווה. קשר שהיווה לי מפלט ואי מבטחים. אומנם במתכונת מצומצמת, אומנם עם אישיות כובשת אך עמוסה למעלה מראש. עם אישיות מצודדת אך עמוסה בבעיות אישיות בלתי פתורות וללא רצון להיותם פתירות. אדם מיוחד שמעולם לא טיפל בעצמו ולא העלה ארוכה לדוויו וקשיוו. שלא האמין בטיפול, לא אינדבדואלי ולא זוגי. רגיש כיאה למזל דגים. ומחריש כשנדרש לדבר, לברר ולהסדיר- כיאה למזלו ולרוע מזלי. עדיין אינני בשלב של קריאת תיגר עליו ועל הקשר. של קריאת מפטיר או "ברוך שפטרני". עודני בשלב הההכחשה טרום האבל. אוחזת בקושי עצום בפתיל של חבל. אך רחוקה מלחזות בתקומה, ביקום, בפרטנרים פוטנציאלים על פני האדמה.
פרידות זה הנושא הכי כאוב אצלי.. ואולי בגלל זה אני לרוב הולכת קודם ומרחיקה את עצמי קודם ואני זאת שנפרדת מאנשים. כדי לא להרגיש את עוצמת העזיבה. אני בורחת מאנשים כי מפחדת מהרגע שאצטרך להיפרד. פרידות שלא תלויות בי יכולות להרוס אותי ולרסק אותי לחלוטין ואז יקח לי המון זמן להצליח להכניס מישהו חדש לחיים שלי. וגם אנשים שנמצאים בחיים שלי לא פעם צריכים להתמודד עם החרדת נטישה שלי... החברה הכי טובה שלי כל פעם הייתה אומרת לי כשרק הכרנו ואני אמרתי לה שהיא תלך אז אני לא רוצה להתקרב אליה. שהיא לא יכולה להגיד או לעשות כלום כדי לשכנע אותי שהיא פה. ורק הזמן יוכיח... והיום עדיין יש רגעים שאני מפחדת . אני לא יודעת להיפרד אני יודעת לברוח. ואולי זה קשור בעזיבה של אבא שלי עוד בטרם נולדתי.. בטיפול האחרון המטפלת שלי התעקשה על פרידה נכונה למרות שניסיתי להימנע מזה. וזאת בהחלט אחת החויות הבונות שעברתי... ואנחנו פה לעזור לך לעבור את הרגעים ההללו. את לא לבד.. באמת!
שדה יקרה מצטערת לשמוע על הפרידה...על הכאב...על תחושת הנטישה הכל כך קשה.... הפרידה שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו.... מהפרידה מרחם אימנו...פרדות מהגן, בית ספר, צבא, לימודים, חברות , פרדות מאהבה ראשונה, מהחבר...פרידה סופית מיקרנו בעולם......ועד הפרידה מהעולם.... לא קל לנו בעולם עם פרידות... לא קל שאנו חוים נטישה... פרידה כואבת..חותכת... אך מתגברים....? אך ממשיכים? אך פרידה לא הופכת לנטישה? כנראה שכמו שילדונת אומרת לחוות פרידות שהן חויה מתקנת? ללמוד להפרד...לסגור ....בכדי לאפשר כן לפתוח עוד קשר... עכשיו את בתוך האבל על הקשר שאבד... תני לעצמך את הזמן לעכל את הדברים... שתפי ודברי. תמשיכי להאמין בעצמך ...אל תרפי.... ואותו אחד ...יגיע... אבל רק אם תאמיני שמגיע לך... מגיע לך הטוב ביותר... מחזקת אותך אידה
כל מילה שלך כאילו הושתלה מגרוני הניחר. מגלותי בניכר שהמטתי על עצמי. אף אני נמנעת מעצמי להקשר בעבותות עבים ועזים בכל קשר פוטנציאלי או ארוך טווח. אף אני איני יציבה בקשרים ובורחת ברגע הרה הגורל. על מנת לשלוט במצב ובניצב. כאשר ידי ובחירתי על העליונה. אך לעיתים אנו בוחרים שלא לבחור. והגורל בוחר עבורנו. בחרתי לא לבחור אם לעזוב את מה שקיים בעירבון מוגבל או להשאר עם מס הערך המוסף הלא נכסף שלו. וסבלתי בחוסר ברירה מחוסר בחירה. ורק כאשר הגיעו מים עד נפש המציאות הכתיבה את עצמה- מטבע הדברים. ללא ספק על אף שרוב הפרידות ממנו היו יזומות מצדי. שהרי הקשרים המסועפים והמסואבים בינותנו חלו לסירוגין וחוזר חלילה. נשבר בי משהו בפרידה המתחייבת האחרונה ואני מתכחשת לעובדה שהפעם זה חייב להיות החלטה בוגרת, אסרטיבית וניצחית. כי אם אותיר בי פתח כחודו של מחט לשובו ביום מן הימים, הוא יכנס לחיי במחי יד ובדריסת רגל ללא יכולת של מרווח מחיה. ואהיה שוב משוללת מכח הבחירה.
