רוצה לשתף מה אני מרגישה

ראיתי פרק מתוך הסדרה טלנובלה שבה מראים את רננה מתאבדת היא שמה שיר עם מילים מדהימות ולקחה כדורים ונשכבה על הספה לאט לאט מאבדת את ההכרה פתאום הרגשתי שגם אני רוצה לעשות את זה ויש בזה משהו הרואי משהו שלם עם עצמו רציתי להיות במקומה אני לא אומרת שאני יעשה את זה אבל זה היה פרק חזק מאוד בשבילי ונתן לי נקודת הסתכלות אחרת על התאבדות משהו מזמין להתנסות בו הפרק הזה הסצינה הזאת חרוטה לי בראש עכשיו כדי לא להשאיר אותכם במתח החבר שלה לשעבר מוצא אותה ומציל אותה ואז היא מתעוררת במחלקה פסיכיאטרית וכאן זה מפחיד אותי אם יצילו אותי אני אהיה במחלקה כזאת אז זה מה שעוצר עכשיו אותי זה מה שמונע ממני לחקות את הסצינה הזאת למרות הפיתוי הרב

תשירי לי שיר עד שארדם תשירי לי שיר עד שארדם אני עייפה ואני רוצה ללכת לישון תשירי לי עד שארדם תשירי לי עד שארדם ואז תניחי לי אל תנסי להעיר אותי בבוקר אני כבר לא אהיה אל תרגישי רע בגללי אני רוצה שתדעי שעמוק בתוך הכלא של ליבי אני כל כך אשמח ללכת תשירי לי שיר עד שארדם תשירי לי שיר עד שארדם אני לא רוצה להתעורר שוב לבדי תשירי לי תשירי לי אני לא רוצה להתעורר שוב לבדי אל תרגישי רע בגללי אני רוצה שתדעי שעמוק בכלא של ליבי אני באמת רוצה ללכת יש עולם אחר יש עולם אחר טוב חייב להיות חייב להיות חייב להיות חייב להיות טוב.... ביי ביי ביי ביי ביי

קודם כל ברוכה הבאה..גם אני ראיתי את הפרק הזה בטלבובלה בע"ם וגם אני הזדהיתי מאוד עם מה שקרה שם...באמת מפתה מאוד למות ככה אבל יחד עם זאת באמת מפחיד לחשוב מה יקרה אם זה לא מצליח. אני מנסה להזכיר לעצמי תמיד שהתאבדות זה פתרון מאוד סופי למשבר זמני...ומנסה לזכור שעם הרבה סבלנות ועבודה קשה אפשר למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הכאב הגדול.... השיר באמת חזק... דמעה

אולי זה נראה רומנטי בטלוויזיה אבל זה ממש לא נראה כך במציאות למיטב ידיעתי אם לוקחים מעט מדי כדורים, אז פשוט נרדמים ואחר כך מתעוררים ומרגישים רע עוד תקופה ממושכת - חולשה, סחרחורות, בחילות... אם לוקחים יותר מדי - מקיאים את הנשמה ויש כאבים עזים אבל גם במקרה הזה לא מתים, כי כל החומר הכימי יוצא מהגוף יחד עם ההקאות צריך לדעת את המינון המאוד מדוייק על מנת שדרך זאת של התאבדות תצליח... ולרוב זה לא עובד ולפי הניסיון המר שלי להתעורר בטיפול נמרץ במהלך שטיפת קיבע זה מאודדדדדדדדדדדד לא סימפטי... אז לא כדאי להאמין לרומנתיקה הזאת שעל גבי המסך!

וכל מה שאני זוכרת כדורי השינה עדיין כל כך מפתים... לא עובר כמעט יום אחד בלי שהאופציה הזאת מהדהדת לי בראש ואני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי כמו מנטרה את כל ההשלכות שהניסיון הזה יביא אחריו, כדי לא להתפתות...

לכן האופציה הזאת מפחידה כי לעבור שטיפת קיבה או להרגיש רע זה לא בדיוק המטרה ואז אני לא מעיזה לנסות את זה כי מי יבטיח לי שאני אצליח המחשבה הזאת שזה לא יצליח ואז אני אצטרך ללכת לפסיכאטרית או להיות מאושפזת מרחיקה ממני את המעשה. אבל אני לא אכחיש שזה נמצא במחשבה והפרק היום חיזק לי את התחושה הזאת של רצון לעשות את זה אבל אני לא אעשה את זה כי אני יודעת את התוצאות ובנסיון שלך חיזקת אותי כמה לא כדאי להשתמש בדרך הזאת של כדורים כי זה לא אפקטיבי. ובינתיים אני מפנטזת על אייך זה יהיה אחרי רגע אחרי

נטלתי מספר רב של כדורי אקמול במגמה לחדול כתחליף לתחושה המתמדת של לקמול, לקמול ושוב לקמול. אך הניסיון האובדני באמצעות מנת יתר של אקמול התגלה כאקט פזיז וארעי וכלל וכלל לא סנציוני, ארואי ועילאי. 3 ימים לאחר האקט האובדני מחוקים כליל מחיי, מתודעתי, מהוויתי. הייתי רוח רפאים, רוח עוועים. צל חולף, שלד חי מת, שלמעט קימה אינסטנקטיבית לשירותים, שבדיעבד לאחר מעשה אני זוכרת ומשחזרת, לא חשתי דבר. נאדה! וחודשים לאחר מכן סבלתי מסחרחורות איומות (ועודני סובלת) ממראות ומוראות שמני אז אינם מתעמעמות! ומאותו יום ארור זכור לרע: אני רוויה בביעותי לילה...מצויה באינסומניה... שרויה במלנכוליה ושאר מרעין בישין. מרקורד אישי ומביוגרפיות של אנשים שהנציחו ותיעדו את הרגעים הקריטיים הללו יצא שכרם בהפסדם. ורובם נחלו כישלון חרוץ וכשל מוחץ בניסיונות ההתאבדות. תשקיעי את מאגרייך ומטענייך ואנרגיותיך באיכות החיים של החיים וובחירה בחיים ולא באיכות סצנות המוות של תחושתך כחיה מתה. זכרי ונצרי: התאבדות הנה פיתרון סופי לבעיה זמנית. נקיטת צעד קריטי של אל- חזור. מבלי יכולת להיוולד מחדש בעודך מהלכת בין החיים. תחזיקי מעמד. אנו איתך ולמענך. שדה ניר. וברוך בואך בצל קורתנו החמים והנעים.

אני רואה שגם לך היה נסיון עם כדורים וזה לא הצליח אז אולי באמת זאת לא האופציה הנכונה לא כל נסיונות ההתאבדות באמת מצליחים ועצם הידיעה שזה הימור משאירה את זה ברמה של פנטזיה עם מטען חורג כמו שלי קשה לי להשקיע אנרגיה בחיים של עכשיו עברתי רכבות הרים מפותלות עם סללומים איבדתי הרבה מעצמי בדרך איבדתי את מה שהייתי איבדתי את מה שהיה לי קשה לי ללכת בנתיב הזה של לבנות של לחיות של לרצות של לשאוף היתה לי פעם איכות חיים עכשיו האיכות נפלה נשארו החיים ואייך אפשר ללכת שסוחבים כל כך הרבה משקעים מהעבר מההוה אייך????????????????????????????

אחת מכאן יקרה זה אכן רומנטי ויפה..... הכל נמס באיטיות.... כולם עצובים...כולם מצטערים כולם אוהבים... ואני בשקט ...שלווה... מה הפנטזיה בעצם? מה יקרה אחרי? אני לא ירגיש? אני יהיה מואשרת ושקטה? צריך לזכור שזוהי פנטזיה....אחרי ארוע כזה אין כלום! האם זו הדרך ? הדרך לאושר? האם זו לא הדרך הקלה יותר? אני מאמינה שהפנטזיה שלא יהיה כאב...הרצון שהכאב יפסק.... אפשר לעשות זאת בדרך אחרת... אפשר להגיע למקומות טובים... לא ניתן למחוק את מה שקרה... אבל אפשר ללמוד לחיות עם הדברים... ללמוד להיות מאושרים האופציה הזו חייבת לרדת מהפרק!!!! ולא רק בגלל שזה יכול לא להצליח!!! כי זו לא הדרך ! אחת מכאן יקרה דמעה שדה ושחף היקרות אתן בעלות כוח מדהים... כוח וחוזק... כל אחת בדרכה המיוחדת... מחזקת אותכן ומאחלת לכן להגיע לאושר המיוחל... לרגע בו תאהבו את עצמכן ותבינו שמגיע לכן הטוב ביותר!! אידה

מאוד קל להשאב למקום הזה המקום שמרים ידים המקום שמווותר המקום שאולי לכאורה נראה קל אבל הוא הכי קשה כי לא קל להגיע לרצון לשים קץ לחיים שלך ושזה מגיע מחשבה כזאת אז זה אומר שנמצאים בחושך ונכון אחרי ארוע כזה אין כלום אבל אין כלום זה אומר שאין רגשות תחושות מחשבות לא כואב לא נלחמים יותר כבר לא חלק משום דבר לא לטוב ולא לרע וניסיתי את דרך הישר את הדרך למרות הזעזוע שעברתי וניסיתי להאחז בעכשיו אבל אני עייפה אני עייפה מלהרגיש ומה זה בכלל אושר? אפשר להגדיר או להרגיש אושר? ואם האושר היה לפרק זמן קצר מאוד והתמוסס אז למה אני לא מאמינה שאושר יכול לבוא עוד פעם וכמה אפשר לפעול בצורה מכנית בצורה של צריך לעשות וזהו זה נקרא איכות חיים? אני לא מצליחה להדליק שוב את הרצון לחיות אני לא מצליחה להדליק שוב את האש הפנימית האש שמובילה אותי אז מה בעצם הדרך מה הדרך שאפשר להרגיש בה טוב אם הכל נהרס האופציה הזאת כל הזמן איתי האופציה לרצות לסיים הכל אבל שוב מה שמשאיר אותי בגדר של רצון זה החשש מהתוצאות אייך אפשר ללמוד לחיות עם הדברים לחיות עם העובדה שהייתי בתוך גוב עריות אייך אפשר ללמוד לחיות עם כל האובדנים אייך אפשר ללמוד לחיות עם תחושת האשמה וההשפלה אייך אפשר ללמוד לחיות עם האין אייך אפשר ללמוד לחיות עם הכאב העצום אייך אפשר ללמוד לחיות עם עצמי ושלא נמצאים לא מרגישים לא חיים עם התחושות האלה שהן קשות מנשוא קשות מלהכיל