מחילה מחילה האומנם?????

שלום לכולם...קראתי פורם של רוחניות על המחילה כדרך להרפא ולהחלים ומאוד כעסתי חשבתי על כול אותם שנים ועדין המאבק שלי עם עצמי וגופי ןעם הסוביבים אותי עם היחסים שלי עם גברים עם הצורך להטמע עי גברים זרים כדי או לקבל או אולי לקבל את מה שאת יודעת שמגיע לך לא משנה שעברו המון שנים להלחם על הגוף על עצמי לירצות למות כול פעם מחדש כדי לחיות יותר לירצות להיות קרובה לאלה שהזיקו לך ולשלם את המחיר שוב ושוב להסתכל על הבן שלך ולפעמים ליכעוס עליו כי הוא מזכיר לך את זה שפגע הדרך ככ קשה והשנים עוברות נכון שלומדים מיתחזקים לומדים ליסמוך על אנשים שרוצים לעזור וזה היה בשבילי ממש פרויקט הזמן לא מרפא ולא מהמם את הכאב אבל יש משהן בתהליך של הלמידה להסתכל אעל הדברים לא מנקודה של ילדה חסרת ישע לא שאני מצדיקה את המעשים לא שאני סולחת אבל אני נותנת לאהבה מסביבי לעטוף אותי ואני למדה עם השנים לקבל אני למדה לאהוב ולטפח למרות שאף פעם לא לימדו אותי איך ןהכי חשוב אני כאן נעזרת באנשים טובים שעוזרים נעזרת אפילו בכם חברותי הוירטואלים כואבת את כאבם והייתי שם ואני עדין שם אבל לא ממש....לכול אלה שעצוב וקשה אני מחבקת אותכם חזק חזק אין מחילה על המעשים הנוראים שעשו לנו אבל יש דרך והיא שווה שמרו על עצמכם וקצת גם עלי שלכם בלי שם

בלי שם יקרה אני מבינה את מכלול הרגשות שאת מתארת...אני חושבת שיש מקום לכולם...צריך לתת להם מקום....להוציא , לדבר ולהביע אותם.... הזמן אינו עושה את הדברים לבד....יש מקום לעבודה עצמית...עבודה עם עצמך.....עם עזרה.. אני מבינה את הקושי לסלוח...הקושי למחול... אבל רציתי לשאול אותך האם לעצמך סלחת..? האם את מוכנה לקבל את עצמך? לאהוב את עצמך? אני שמחה שאת מוקפת ונעזרת...זה חשוב מאוד! האם בין כל העוזרים יש את אשת המקצוע? שמלווה....תומכת...מכוונת...עוזרת בעיבוד הדברים? עוזרת לך לקבל? לסלוח לעצמך? אידה