טריגר

תעמדו בשורה כמו חיילים מסודרים לפי הגובה או לפי האורך תעמדו בשורה בזמן שאעבור בניכם אחד אחר שני אטעם שוב ושוב את טעם סטיותיכם ואתה.. אתה תשב לך על הכסא ותצפה תחייך תאונן תצרח תכה תשפיל תבלעי הכל תצרח אסור להקיא אסור להקיא אסור להקיא אחרת.. אחרת יהיה רע והרי אפחד לא רוצה שיהיה רע לא אני לא הם ולא אתה. תשב על המיטה תחבק אותי בבקשה תחייך אלי תגיד שאתה אוהב אל תתהפך אל תתהפך בבקשה אל... אל תצרח אני יודעת מה צריך לעשות אני יודעת אל תרביץ לא עם המקל כי הוא כואב לא מאחורה בבקשה לא אתה יודע שככה כואב לי מידי אתה מכיר אותי כל חלק וחלק בי יותר מאשר מכירה את עצמי אתה מכיר חלקים שאני בחיים לא אכיר אתה הכרת תמימות אתה הכרת חיים אני מכירה רק את המוות

ילדונת ואיפה היו ההורים? לא היו מבוגרים בשטח שיכלו לשמור עליך?

אני אענה ולמרות שרבים כועסים את כעסי אין בי כעס כלפיהם שהיו עיוורים אנשים בוחרים לראות את מה שנוח להם לראות עיניהם מסרבות לראות מציאות כשהיא מזוויעה שכזאת. הכחשה הדחקה ועיוורות איפיינו את הבית שלי.. אבל יש לי אמא מדהימה וחלילה לא רוצה להכפיש את שמה היא עשתה את מה שידעה מבית הורים היא עשתה את מה שלמדה מן החיים היא עשתה מעל יכולתה אני מעריצה אותה על כוחה.. היא שלימדה אותי לשרוד... הם לא ראו וכשכבר ראו בחרו לא לראות...

ה' שנים שאני מנסה להבין אם מאמינה בך בקיומך באהבתך שנים שמנסה להבין עם עצמי משפחה מסורתית שנים שאני מסרבת ללכת לבית כנסת וכל שנה בטוחה שאתה מעניש אותי על חטאי כל שנה בודקת את הגבול שיכולה לחצות.. זה התחיל מלהדליק אש בשבת והמשיך לחטא שבזמנו נראה לי הנורא מכל להדליק אור בכיפור ואז גם סיגריה אני כופרת אני טמאה אני חייה כי אתה לא רוצה אותי בקרבתך זה משפט ששגור בפי עוד מאז היותי קטנה. ואחרי שמייסרת את עצמי על אובדן אמונה אני מפנה מקום לכעס לכעס כלפיך אתה הקב"ה הכל יכול מלך העולם בורא כל העולם אתה שיצרת אותי מצלע האדם בצלמך אתה יכולת לתת לו לקחת אותי נתת לו לקבור אותי בחיי.. סבתא צילצלה הרגע לשאול שאלה הזוייה ביותר. אם דאגתי להפריד כלים בשרי וחלבי גיחחתי לעצמי אני צמחונית.. אבל היא בהיסטריה שלה אבל השותפים שלך... ילדונת ילדתי אסור לעבור על מצוות השם. אסור לערבב בין בשר לחלב ואני בראש רק שאלתי אם אפשר היה לערבב בין זרע ודם ואיפה היה אז אלוקים... "ה, לא מרחם על ילדי הגן.... "

יש הרבה ימי זיכרון לחללי צה"ל לשואה... לי יש ימי זיכרון פרטיים ימי זיכרון על חיים שאבדו על תמימות שנלקחה לי יש הרבה ימי זיכרון בשנה ותמיד אחד חזק מהשאר לי יש יום זיכרון שמכאיב לי בכל עצם ועצם בגוף שמשתק את היכולת לחשוב להרגיש לבכות לי יש יום זיכרון אבל אין לי מצבה לעלות אליה ואין לי אבן לבכות מולה לי יש נפש שמתה ולא זכתה לקבורה יהי זיכרה ברוך.. ת.נ.צ.ב.ה

לא יודעת מה להגיד מול כל כך הרבה כאב... דמעה

הלב שלי... כלכך כואב לראות אותך ככה. אני מוכנה לוותר על נשימות כדי שיהיה לך אוויר. לתת לך מכוחותיי, מעצמי כדי שתמצאי כבר את הטעם לפקוח את העיניים. קוראת אותך וכואבת. כואבת את המציאות שבה היית, את מציאות חייך בעבר ואת זו שחיה כל יום מחדש. לא יודעת איך להיות שם איתך. יודעת רק לאהוב אותך המון. מחזיקה עבורך את התקווה. לא מוכנה לוותר עליה או עלייך. לפעמים אני שונאת את העולם הזה. כמו אחרי שאני קוראת את ההודעות שלך. כ??ן, מו?ט?ב, י?ש???כ?ח ז?כ?רו?נו? ה?מ??ר, ו?ה?ד??רו?ר ל?י י?ק?ר?א ש??נ?ית. ל?א א?ח?פ??ץ ב??ז?יק מ?מ??דו?ר?ת ה?ע?ב?ר, ו?י?ד?י ל?נ?ד?ב?ה ל?א או?ש??יט. כ??ן, מו?ט?ב, ו?ה?י?ת?ה ל?י?קו?ם נ?ש??מ?ת?י, ב??ה? א?ד?ם, ב??ה? י?ח?יד ב??ל י?ר?ד??ה: ו?ח?ז??ק?ת??י, ק?ד??ש??ת??י כ??ק?ד?ם ב??ר?ית?י ע?ם ש??ח?ק ו?ע?ם ה?ש???ד?ה. ------------------------------------ ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת מ?ה ל??א?ה ה?ל??ב ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת, ב??ל?ילו?ת ל?א-ש??נ?ת מ?ה כ??ב?ד ה?ע?ל. ה?א?ש??ל?ח י?ד?י ל?נ?ת??ק ה?חו?ט, ל?נ?ת??ק ה?חו?ט ו?ל?ח?ד??ל? א?ך? ה?ב??ק?ר או?ר; ב??כ?נ?ף ז?כ??ה ע?ל ח?ל?ו?ן ח?ד?ר?י הו?א דו?פ?ק ב??ל??אט. ל?א א?ש??ל?ח ה?י??ד ל?נ?ת??ק ה?חו?ט. עו?ד מ?ע?ט ל?ב??י, עו?ד מ?ע?ט! [המשוררת רחל]

משתתפת בצערך ילדונת. מקווה שיהיה לך ולכל יתר הבנות ערב נעים ולילה רגוע.

תצרחי חזק חזק כל כך עד שהקירות ייזדעזעו תצרחי רק שלא יהיה ש ק ט רק שלא תשמעי את הקולות בראש את האנחות את הגניחות תצרחי מעל גבול יכולתך כי אם תשתקי השקט יביא איתו את המוות