כמה כח
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אחיות יקרות שלי, כל פעם שאני עוברת על הדברים שכתובים כאן, אני בוכה מחדש. כמה כח, כמה זמן, כמה זמן וכח גם יחד, אנחנו שמות על המקום המקום הכואב הזה. אם אפשר היה לקחת את כל הכח של כולנו ביחד, לתעל אותו למקום אחר, מקום שכל אחת הייתה בוחרת לעצמה... היינו יכולות להקים עולם חדש אפילו... איזו אבדה... אבדן של יחידות זמן כל-כך ארוכות רק בלנסות לשכוח, להילחם בשדים האלו של הפחד, כמה חבל...
עולמות אפשר היה לברוא עם האנרגיה הנשיית הפגועה המנוצלת המלקקת את פצעיה. ואולי לצד הפצע אפשר כן ליצור אותם?
אני אבין את המילים שלך. את הגבולות בטיפול. בינתיים הכל כואב. הקשר בין החלקים שמרכיבים אותי מבלבל כל כך, ארעי ומקרי כל כך. אני עושה. אני מגדלת ילדות. אני נאבקת לחיות. אני רואה את המאבקים של אחרות. אני כואבת את הכאבים שלי. פעם בכלל לא ידעתי על הפצעים האלו. ועכשיו? רוצה לצרוח מכאב ואסור. מרגישה אשמה, מבולבלת. לא רוצה לוותר. לא רוצה להפסיק לצעוק עד שכבר לא יכאב יותר. לא רוצה להעמיד פנים יותר.
