יכול להיות שקרה לי משהו אבל אני לא זוכר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שלום קוראים לי רועי אני לא הותקפתי מינית אבל אני מפחד שכן ושזה קרה שהייתי ילד .... אני כבר בטיפול שנתיים כי יש לי פשוט כל מיני בעיות. אני גם פוחד שהתעללו בי רגשית כל השנים האלה, כי פשוט זה חלק מהבעיה שלי אני כל הזמן שולל דברים ואני יודע שהם קרו, ובמקום הרגשות האמיתיים שלי נוצרת מין חומה או יותר נכון הם מתחלפים בהרגשה כמו שנרדמת הרגל או משהו, ככה אני מרגיש. אני רוצה ללכת למשהו שיעשה לי היפנוזה ..... אם משהו יכול איכשהו לעזור לי להגיע למשהו שיעשה לי היפנוזה או משהו מרגיש כמוני בקשר למה ששאלתי בבקשה תענו לי.
העלית כמה נושאים. ראשית לגבי ההיפנוזה כל מהפנט שמכבד את עצמו לא יהפנט אותך. לצורך ההיפנוט יש בדיקה של האישיות של המטופל כדי למנוע מצב של שבר אחרי ההיפנוזה. גם אם לא עברת התעללות מינית הרקע הבעייתי שציינת הילדות הקשה והעדר התחושה יגרמו לחשש שמא לא תעמוד בתהליך ובתכנים שיצופו אצלך אחר כך. מתוך דאגה לך ושמירה עליך לא הייתי ממליצה על תהליך חודרני כמו היפנוזה. וגם אחרי היפנוזה השאלות נשארות לא פתורות.... מכיון ששכנעו אותך שנים להטיל ספק בתפיסת המציאות שלך וביטלו את העצמי שלך. קשה לך כעת להאמין לעצמך. תתחיל בזה שתאמין לעצמך ולרגשות שלך. אם אתה כועס סימן שפגעו בך אם אתה מדוכא סימן שהכעס הופנה כלפי עצמך ואתה חש אשמה ולוקח אחריות על התנהגויות של מי שהיו אמרוים להגן עליך. הרגשות הם המצפן הפנימי שלנו וראשית כדאי לך להתחבר אליהם ולא לחשוש. שנית לגבי העדר החיבור לרגשות הכאב והזעם בעקבות הזכרונות הקשים טיפול באומנות יכול לסייע מאד להתחבר לרגשות החבויים בך. הייתי ממליצה על הספר הורים מרעילים. לשם רכישת כלים בסיסיים. הצורך להתחבר לילד הפנימי שבך הוא צורך ממשי שמעיד על התפתחות החלק הבריא שבך. אל תשכח ואל תפקיר אותו. כשהוא יגמור לבכות הוא יגרום לך לצחוק ולאהוב ממקום גבוה בהרבה מזה שאתה נמצא בו כשאתה כלוא מאחרי החומות. בהצלחה ואשמח לשמוע עדכונים ממך.
תודה אני פחות מבולבל היום מאשר הייתי לפני שנה, הייתי פשוט מאוד אבוד הרגשתי שאני משתגע. היום פחות. משום מה שאני מאמין לעצמי יותר מדי אני מפחד וחוזר אחורה אני מפחד שהכל ישבר, כל המציאות שאני עכשיו חי בה שהיא כניראה מזוייפת. אני לא יודע לגבי ההיפנוזה ... לא הייתי בטוח אם זוכרים פרטים מהיפנוזה אז חשבתי שאפשר לעבור את זה בלי לקבל את הכל. אני פשוט מאוד מפחד להרגיש מאושר וטוב ושאז יפגעו בי, זה כל כך חזק עד שאני כבר מרסן את עצמי למשל שאני משחק כדורסל או למשל במחשב לא לעשות את הפעולה שאני רוצה, או אפילו להרגיש דרך מחשבות. זה כאילו שכל פעם שאני מנסה להכנס למקום מסויים בנפש שלי או שהמקום נחסם או איכשהו אני בדיוק גורם לעצמי להרגיש הפוך. חשבתי כל כך הרבה זמן שהרגשות שלי לא חשובים, לא היה אכפת לי מעצמי, או בכלל שאנשים לא חשובים. אבל זה לא חשוב עכשיו התחלתי לחשוב ולכתוב ואם אני ימשיך אז זה לא יגמר עכשיו. וזהו זה.
