מפחיד לי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אז מה זהו? נגמרו הבריחות לעבר שום מקום? אז זהו? אוף אני מפחדת לא רציתי ככה לא רציתי להודות וההורים חוזרים ומקבלים פיסות פיסות ממני הם נסעו הייתה להם ילדה הם חוזרים לתוך חלקים של עצמי אני מפחדת אוף כל כך מפחדת מפחיד יותר הלא נודע אוף אין לי מילי רק דמעות.. שוב...
ושוב נכתבים המכתבים שלעולם לא ישלחו ושוב כותבת את הפחד את הכעס והאהבה. את כל מה שרציתי לומר ,את שכבר אמרתי ואת שאפילו לא אעיז לומר. שוב זאת אני והדף והמילים שרצות והדמעות... אמא אני יודעת שאת אוהבת אותי אני יודעת שתקבלי אותי בכל מצב שבו איהיה. אז למה הפחד מלאכזב אותך מכרסם בי כל כך עוד יומיים אצטרך להתמודד מולך ולהודות בכל השקרים שסיפרתי בתקופה האחרונה. עוד יומיים כבר לא אוכל להתחבא מאחורי הצחוק בטלפון. עוד יומיים אצטרך להגיד לך שנכשלתי שנפלתי שהתרסקתי. איך אעמוד מולך ומול שקרי שנראו כה אמיתים. איך הודה שאני ואישפוז שוב מתחברים למשפט אחד. איך הודה בפני אבא שהיום חתם את הטלפון בנשיקות וחיבוק איך הודה בפניו שאני שוב חולת נפש. איך הודה ששיקרתי לו. איך הודה שכאב לי היום לשקר לו יותר מאשר לך. והוא לא אבא שלי. הוא רק בעלך... וסבתא שוב תתמוטט מהכל. וכבר אין בי את הכוחות להיות הכבשה השחורה של הבית במסווה של הילדה המושלמת אין פלא שאתם לא מאמינים בי ולא סומכים עלי אין פלא אני אפס בלעדיכם אני אפס בכלל.. אני מצטערת על שאני מאמללת אתכם כל כך... הבטחתי שביום שאצא מהבית אני לא יערב אתכם בזה. אני אתמודד לבד עם הכל... הבטחתי שנגמרו האישפוזים.. הבטחתי הבטחות סרק... ואת מתקשרת אלי מהקצה השני של העולם ושואלת איך הולך בעבודה ובטיפול ואני משקרת שבעבודה מצויין כשאני כבר שבועים בכלל לא עובדת. ושגם בטיפול מתקדם טוב... וכמעט והתחלתי לבכות ורציתי שכבר תיהייי קרוב כדי לספר לך שאני כבר בלעתי כמה וכמה פעמים כדורים, שכבר פעם שניה במשך שבוע אני מגיעה למיון פסיכאטרי באמצע הלילה. רציתי להגיד לך שקשה לי ורע לי רציתי שתיהיי פה ונישן יחד כמו פעם שהיית שומרת עלי בלילות כשפחדתי לישון לבד. ושהיית נכנסת איתי להתקלח כדי שלא איהיה לבד רציתי שתיהי פה ותחבקי אותי בלילה ותחזיקי לי את היד כדי שהיא לא תרעד ושתלכי איתי בבוקר לתה"ש ושתלווי אותי בצעדים האלה.. כי אני עוד ילדה אמא ואני עוד הילדה הקטנה שלך... ואת תחזרי לארץ ואני אחכה לכם בשדה ואבכה שחזרתם בדמעות געגוע ואחייך ואצחק ואסתיר.. כי זה לא הזמן לספר.. ואתם תחזרו לביתכם וגם אז יקח עוד שבועות עד שיהיה לי האומץ לספר לך הכל. ואז את תשבי ותבכי ואני אנחם והבטיח שאיהיה בסדר ושאין לך מה לדאוג ואני חזקה מהכל ואני אחבק אותך ואת תתרפקי בין זרועותי ואני אלטף ואנחם והבטיח.. ואזכור שכל מה שקורה כעת היה צריך לקרות להפך. שאת תחבקי אותי ותחזיקי אותי ותבטיחי שיהיה בסדר ותיהיה ההחזקה מבין שתינו... אין לי כוח להיות אמא שלך ולהגן עלייך אין לי אוף אמא תחזרו כבר.. אני באמת צריכה אתכם עכשיו
