מסר שליאור ביקשה להעביר

כמה ימים אחרי שהתחלתי לגלוש באתר, אידה קלטה מי אני לפי פרטים ביוגרפים שלי שהיו ידועיםלה, היא כניראה נילחצה מעט מזה שמטופלת שלה לשעבר לוקחת חלק פעיל בפורום שלה, מעולם לא היתה לי כוונה לחשוף חלילה את הקשר שלי איתה או פרטים אחרים שידועים לי עליה... אידה עזרה לי המון ותמיד ישאר לה מקום של כבוד ואהבה אצלי בלב. אני מצטערת שברגעים של כעס כתבתי עליה את מה שכתבתי. אבל מרגיז אותי שהיא מכחישה בפורום שהיא חסמה אותי. נאמר לי בפרוש שהחסימה בוצעה לפי בקשתה של מנהלת האתר אידה. אנא העבירי אליה מסר של התנצלות כי לי אין אפשרות לכתוב באתר אלא רק לראות מה כתוב בו. העבירי בבקשה את רוח הדברים שלי כאן לכל הפורום

ליאור לא זהיתי אותך ועד כה אני לא בטוחה במי מדובר.... גם אם כן....הבנות יודעות (ולהן כבר עניין אחר איתי) שכבר כמה שבועות אני לא כאן. יש לי הרגשה שציפית שאזהה אותך ואגיב לך אחרת....אך לא הגבתי לפי הציפיות כנראה ....ואת פירשת אותי לא נכון ובנית תאוריה לגבי, לגבי מחשבותיי ורגשותיי לגבייך... הכל אצלך.... ליאור צר לי שאת מרגישה כך... ואם את רוצה ויש דברים שאת רוצה לומר לי נראה לי שמהראוי שתפני אלי ישירות...ותבדקי לפני שאת כותבת את הדברים כפי שכתבת... אני כאן בכדי לעזור ולתמוך לא בכדי לפגוע או להפגע בכל דרך!!! אידה

מאחר והדברים יוצרים טלטלה אצל כולנו. אם ננסה לקחת את החיובי שבסיטואציה שעלתה אשאל ממקום יותר אובייקטיבי ראשית לגבי התחושות שעולות כשמישהו קרוב תומך בעמדת סמכות עובר טלטלה. איזה מקום כל אחת תופסת ולוקחת? איזה תחושות עולות? של נטישה? של חרדה? של כעס? של עלבון? ומה דרך ההתמודדות שכל אחת נוקטת? של נסיון להגן על הדמות ההורית? של בריחה והתעלמות? של הבאת הרגשות שלי כמשוב למתרחש? של נקיטת עמדה שכלית? רציונלית? של פניה לעזרה? שנית לגבי האנונימיות כאשר מכירים אותי ויש לי שאלות לגבי מה זה להכיר מישהו אחר באמת...אבל זה לפעם אחרת. כאשר מכירים אותי בחיים מחוץ לפורום בכובע אחר בתפקיד אחר במצב אחר מכירים את הגוף שלי את העיר בה אני גרה וכו' או פרטים לגבי הביוגרפיה שלי מה זה עושה לי? האם אני חשה חלשה ופגיעה יותר? האם סודות אם לקחת את השאלה למקום עמוק ואחר האם קשר של שתיקה וסודיות מגוננים עלי או להיפך עושים אותי לניתן לסחיטה במידת מה או לפחות לחשופה יותר ללחצים? מה דעתכן? אישית מצאתי שהדרך הטובה ביותר להיות חופשיה ובטוחה בעצמי היא להתפשט לגמרי. לחיות בלי סודות. להיות אותנטית כמיטב יכולתי. שיידעו עלי הכול. הידיעה שהעבר שלי מאחוריי ואינו מחייב אותי היא ידיעה ששומרת עלי העבר הוא כמו נשל של נחש נסו להשיל אותו ולהשאיר אותו מאחור. אם הייתי ילדה מוזנחת שמגדלת את עצמה מגיל אפס ומסתובבת ברחובות כשרק הכלבים שלי שומרים ומגנים ונותנים לי תושת יציבות בטחון חום ושייכות האם העבר הזה הוא אני כיום? במה העובדה שגדלתי עם אמא דכאונית ואבא נוטש מחייבת אותי כיום כמבוגרת? או בזה שמישהי מהפורום ראתה אותי צורחת על הילד שלי בברכה העירונית? או מחירה מוצרים בקופה הראשית בסופר כי נגמר לי הכסף? או נכנסה אלי הביתה וגילתה ששולחן האוכל מלא פירורים? כבר הבנתן את הנקודה נדמה לי...

וכל המצבים שתיארת באים לפעמים עם תוית מחיר. יש בינינו אולי כאלו שיש להן מה להפסיד וכאלו שלא. זה לא הוגן שאנחנו צריכות לחשוש מדעות קדומות אבל הזהירות היא לא דבר כל כך רע תמיד. אפילו בפורום יש בריחה ממצבי עימות למרות שכאן זה יכול להיות מצב מצויין להתאמן. אפשר לצאת או לא לקרא כשקשה, לא שומעים קולות כועסים, וגם ... לא צריך להזדהות.למרבה הצער אנשים שהיו מאוד קרובים התרחקו כשניסיתי לשתף כי היה לי קשה לשאת הכל לבד. ולמדתי על בשרי שעדיף קשרים שטחיים מאין מוחלט של אינטראקציה אנושית. המעסיקים שלי למשל, רוצים לדעת שעומדת מולם אשת מקצוע. לא מישהי שנאבקת במפלצות מהעבר. ידיעה כזו היתה מרתיעה אותם קרוב לוודאי מלהעסיק אותי. חבל. עצוב. אבל זו מציאות. אפילו בפורמט של פורום כששמרתי על אנונימיות דברים זרמו. כשנחשפתי בפני אנשים דברים השתבשו ונפגעתי. אי אפשר להתווכח עם עובדות. נכון שלהסתגר בבועה זה קיצוני ולא מומלץ אבל זהירות לא מזיקה. בטח שלא לקבוצה כמו שכותבת כאן. אגב, אידה מחקה (שוב) הודעה שלי שלא היתה קשורה לשרשור אבל דיברה ממקום מאוד אישי על מה אני מחפשת בפורום כזה... אם מישהו יכול לשחזר אותה עבורך או שתוכלי לקבל אותה בדרך כלשהי אני מעוניינת לדעת מה את חושבת.

בטלטלת סמכות תומכת ומגוננת, חרדת הנטישה הטבועה בדמי מתעצמת בצורה מעוררת השתאות ונטולת מעצורים וגבולות. על אחת כמה וכמה והיא הנותנת כאשר אינני יודעת בשל מה הנטישה ועל מה אני מצרה או מצערת. כי אין לי שמץ של מושג על אילו יבלות אני דורכת מבלי משים ואינני שותפה פעילה בכל התהליכים המתרחשים. החוסר וודאות אף היא כשלעצמה, מעצמה, בפני עצמה. פצצה מתקתקת ומשתקת. שהרי ידוע כי אין שמחה כהתרת הספקות. אני מבוהלת ומבולבלת כאחד. וחוסר הידיעה אינה מוסיפה לי נחת והבנה. ידע מעניק לי כוח. ובהעדר ידע (מטעמים מובנים לי היטב) אני מנוטרלת מכוח. פוסחת על שני הסעיפים של הרציו והמאציו ולא יודעת את נפשי מחוסר וודאות. חוסר וודאות מזכירה לי מצב של אין- אונות! אוזלת יד. תחושה שאני חסרת ישע וחסרת תושיה. תחושה שהקרקע נשמטת תחת רגלי הבוערות...והכנפים שלי שבורות.... מצפה לימים יפים מאלו. שדה ניר