מוכרחים להאמין

תמיד יש בי הפחד שכשקורים דברים של פרידות עזיבות נטישות העולם יכול להתמוטט תמיד יש לי הפחד שאם דברים לא נאמרים כפי שהם אפשר לאבד הכל ולו רק בטעות כי הדברים מצטברים ואז הופכים לעצומים ובלתי ניתנים להכלה. ותמיד כשקורים דברים כאלה אני בחרדה של מה יקרה מעכשיו ולרוב זה משתק אותי ובמשך השנים שלי בפורומים ראיתי שבכל משבר הפורום משתתק לתקופה אז כאילו פתאום בער בי הצורך לכתוב רק שלא יהיה שקט כי שקט כזה תמיד מסמן לי סוף וסופים זה משהו מפחיד וקבוע. אז החלטתי לכתוב הודעה ולהגיד את הפחד בקול. ולהזכיר לכולם שזה עדיין מקום בטוח ושאפשר לכתוב גם בשעות שכאלה. ואני אקדיש שיר שתמיד מצליח למלא אותי בהמון רגשות "אין מקום להתלבטות אין מקום גם לספק קשה לשמוע ההדף חזק והעצב משתק בסוף הכל יסתדר אולי אני תמים גם אם מעונן וקודר מוכרחים להאמין נעבור בסופה הזאת גם אם תמשיך שנים כבר עברנו תקופות קשות וחזרנו מחוזקים אין מקום לכל ספק אין מקום להיסוסים נעבור בסופה הזאת זה לא ימשך שנים בסוף הכל יסתדר אולי אני תמים גם אם מעונן מסובך וקודר מוכרחים להאמין" מוכרחים להאמין - רמי קלינשטיין

האם מישהו עירער פה את יסודות הבנין האיתן? אני בשוק מההתפתחויות והתגליות שנחתו עלי כרעם ביום בהיר! על איזה שירשור דנים פה בכובד ראש? בשל מה הסער?! מי נגד מי? מה התרחש בהעדרי?

כשנראה שאני לא היחידה שלא מעודכנת בדבר... אבל אם זה נמחק כנראה זה לא היה משהו ששווה לשים עליו את העין.. ובטח ובטח לא שווה את עירעור הביטחון.... שיהיה יום טוב!

אולי זה החום המשתולל... היו התבטאויות שנמחקו היתה התנצלות ויותר מזה , והחשוב יותר שאנחנו ממשיכות להיות פה ולדבר על הדברים. מאד חשוב להשאיר קווי תקשורת פתוחים. אפרופו העניין הזה אני לא יודעת מה קורה עם המחשב של ליאור. ליאור מבחינתי את יכולה לכתוב פה לקבל תמיכה ולשתף וכדאי להביא טכנאי ולבדוק מה קורה עם המחשב שלך. מאד נהניתי לקרוא את הדברים שכתבת על עצמך, רגשותייך, והעמדה שאת נוקטת בה ביחס לחברה הכללית. נראה לי שהמקום של להציף את הבעיה הכללית של נפגעות גילוי עריות ואונס של לקרוא לסדר ולעזרה גם יחד לקחת נסיון אישי מכאיב מאד ולעשות אותו כלי לחצוב בו במטרה לשפר את פני הדברים עבור עצמך ועבור נשים אחרות זה מקום יותר מעצים. כל הכבוד. לעיתים ניהול מאבק חברתי בקולי קולות לרוץ ולעבוד בלי הפסק כמו שאני רואה מישהי קרובה לי עושה בלי לעצור ולטפל בעומק של הרגשות לעיתים זה סוג של בריחה. ואחרי שנתתי לכאב ולצער צורה וצליל מילה וצבע השלב הבא הוא להסתכל סביב ולראות מה הסחרור הזה עושה לקרובים אלי לאלו שאוהבים או שקשורים אלי ולמנוע כמה שניתן את הפגיעה המשנית בהם.. מקווה שלא גרמתי יותר מדי אשמה במשפט האחרון שלי.

ששתיקה של פורום זה דבר מעיק ומפחיד אבל אני אישית לא מרגישה כרגע שיש לי את היכולת או את הכוחות הנפשיים לכתוב כאן מרגישה כאן יותר מדי לא בטוח... מקווה שזה ישתנה עם הזמן כי בלילות הלבנים זה היה המפלט היחיד שלי...