ריח של עוף בתפוחי אדמה אולי טריגר?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
פתאום הזכיר לי את אמא שלי הרגשתי שפספסתי אותה כבר כמה ימים שאני מתבוננת מפרספקטיבה של מרחק באשה המופלאה הזו ומרגישה שכעת כשהיא במוסד סיעודי רחוקה ממני ורגעי חייה המועטים שנותרו לה בצלילות הולכים ונוזלים ממני והלאה ממנה והלאה וחומקים כל רגע של קירבה של אהדה של מגע של אהבה. גרם לי געגוע נזכרתי בארוחות הטובות שהיו לנו כשהיה מה לבשל בבית כשהיה לה די רצון וכוח כדי לבשל כשישבנו אני והיא סביב השולחן השקט ואמרתי משהו שהצחיק אותה היה לה לפעמים הומור עסיסי תיאטרלי נוקב מאד והיא התקשתה לשלוט בהתקף הצחוק כשזה כבר בא היא היתה גועה בפה מלא החושניות שלה היתה בוטה הלעיסה ממושכת איטית יסודית וגדושה כמו פיצוי הצחוק שלה היה פתאומי כמו התקפי הזעם שלה לפעמים אמרתי משהו שגרם לה לזרוק צלחת על הרצפה או לקלל אותי ולהמשיך בלי מעצור בשרשרת של שנאה והרס עד שהייתי קמה מהשולחן רעבה אבל מתביישת ובגרון סתום נכנסת לחדר אחר מרגישה מושפלת בידי הרעב שלי אבל לפעמים כאמור היא היתה צוחקת. והיינו קמות מהשולחן בתחושת מלאות וחברותא שהיתה נדירה מאד אהבתי לשמח אותה אהבתי להפיג במעט את בדידותה היא היתה נכנסת לחדרה ומדליקה את הטלויזיה בקולי קולות לא היתה עוד טלויזיה בבית הייתי אוספת מפנה שוטפת כלים מנסה להתגונן בפני הרעש האלים והפולשני בחדר שלי לא היתה דלת היא היתה נכנסת לתוכו מחטטת ביומני פותחת מכתבים שהיו מיועדים עבורי בולשת אחריי לא הבנתי איך למרות כל העדויות שהיו סביב היא לא ראתה אותי... את מה שהרגשתי ואת מי שהייתי. וכיום לאחר שנים של עימות כעסים שיחה והבנה על מה אפשר לדבר ועל מה לא... אילו סודות יישארו סגורים ומה שנאמר מה משמעותו... אני נזכרת שהיו פה ושם גם רגעים שבהם מעבר לגבולות הזמן המרחק התפקיד שבהם פשוט היינו ביחד.
שאת מרגישה נוח להביא את עצמך ככה לכאן. את יודעת, גם אמא שלי הייתה בשלנית ואופה מדהימה. היום קשה לה, למרות שהם עדיין גרים בגפם ועצמאיים, אני יודעת שזה לא להרבה זמן. והיא טיפוס מסובך כזה. יכולה להיות לה התחלה של משפט מלאה באמפטיה וסיומת מופרעת שמאששת את הזכרונות הכי איומים מהילדות. אמרתי למטפל שלי היום שאני עובדת על הרפרטואר הפנימי שלי. כמו שילדים משחקים "כן לא שחור לבן" אני מנסה להוציא מהלקסיקון את המילים "טוב" ו"רע" ולהחליף אותן במילים אחרות. נכון שזה כרוך במניפולצית שליטה ולא מבטל את התמונות האיומות שאני זוכרת אבל אבא שלי, אדם בעשור התשיעי לחייו הלך לבנק באמצע היום אתמול כדי לארגן לי הלוואה שאני אחזיר לו בתשלומים כדי לפתור את המצב הקטסטרופלי שלי בבנק. מסובך. מקשה עלי רק לכעוס. אבל גם קצת יותר עמוק ומחובר למציאות הלא קלה בכלל.
לאופיר המדהימה את מביאה את עצמך לכאן בכאלה עוצמות ובכזאת כנות שאני נפעמת בכל פעם מחדש..לי לא זכורים רגעי חסד מאמא שלי..איבדתי אותה מוקדם מידי וגם לפני שאיבדתי אותה פיזית איבדתי אותה ריגשית...אני מתארת לעצמי שאולי יום אחד בעתיד הבנות שלי יזכרו דברים דומים לאלה שאת מתארת כי גם איתי לא קל לחיות וגם לי יש לפעמים התקפי זעם...אני מקוה שהבנות שלי יזכרו רגעי חסד רבים איתי...שרק יזכרו יותר דברים טובים מרעים... דמעה
היתה לי התלבטות אם להביא את עצמי לגמרי בכנות מה עוד שאני בשמי ויודעים מי אני במציאות.... אבל התחושה שלי היא שאני לא פה על תקן של מטפלת אלא על תקן של אחראית פורום ובעצם הבחירה שלי להיות פה אני גם מחפשת את הזהות שלי של אמא שלי של האחיות שלי גם כמטפלת אני לא מאמינה בעמדה טיפולית של מסך לבן להיות בשליטה ובדיסטאנס עם כל המטופלות ובוודאי שלא עם נפגעות תקיפה מינית שהפצע הנשיי שנגרם להן הוא חברתי בעיקרו כלומר תוצאה של כוחות חברתיים פתולוגיים שפגעו בהן בעוצמה אדירה. ותסמינים של פוסט טראומה. מאחר ואני מכירה כבר כל כך הרבה נפגעות גילוי עריות ואונס חלק היו חברות טובות וקרובות עד שגילו לי את הסוד אני לא רואה את עצמי כנפרדת ולא חושבת שיש אשה שלא עברה במידה כזו או אחרת פגיעה על רקע היותה אשה. אפילו נשים דתיות שמתפללות ברוך שעשני כרצונו מבחינתי נפגעות מינית על רקע מינן.... אם כי אם הייתי ביחסים טיפוליים עם מי מכן אני משערת שהמצב היה אחר למזלי...לא כך המצב... ספרו מה קורה אתכן הערב? הזוגי עכשיו מצפה שרפרף לחדר של הילדה בבד פרווה וורוד דראג קווין לאללה... כשיהיה תקציב נקנה מראה גדולה ונצפה לה מסגרת מאותו בד ויהיה לה סט איפור סטייל גיל ההתבגרות... היא ילדה מוגזמת כזו הכול אצלה גדול רעשני בוהק נוצץ יש טיפוסים כאלו וזה הקסם שלהם. ממלאת את הבית באנרגיות שלה לטוב ולרע אי אפשר להתעלם ממנה... פיה האם אביך פגע בך מינית בילדותך? אם כן המחווה שלו לסייע לך כלכלית באמת יכולה לבלבל.
אופיר אופיר אופיר הדברים שכתבת למעלה גרמו לפתיחת סכר של בכי תמרורים. והבת שלי יושבת בסלון, אני מקווה שהיא לא שומעת את הבכי שלי... יש לך אמא, על כל המטענים שלה... ישבתם לאכול ביחד.. איזו אינטמיות, היו לה רגעים בהם הכילה אותך אוי אני כל כך מתגעגעת לאמא שאין לי... היא חייה גרה במרחק של עשר דקות נסיעה ממני...אבל אני לא רוצה אותה עכשיו בחיים שלי בכלל, אוי אלוהים כמה אני בוכה עכשיו... לפחות היתה לך אמא ואולי הפגיעות שלה בך ניראות לך הרסניות... אבל תאמיני לי הכל יחסי...אני בטוחה שאת אוהבת אותה את מדברת עליה בכזאת חמלה, ואני לא מתביישת להגיד לך שאני מקנאה בך. החסך האימהי שאני נולדתי וגדלתי לתוכו גורם לי לבור עמוק בנשמה וואקום שכלום, אבל כלום לא יפצה עליו, ונישגב מבינתי איך אני עם כל תחושת היתמות המתמשכת איתה גדלתי, יכולה להיות אמא כל כך אוהבת תומכת מחבקת מנשקת רוקדת נוגעת בילדים שלי... אוי איזה ערב של בכי הולך להיות לי אני ארגע אולי אולי אחרי שעות של בכי, אני חושבת שיש משהו מאד מזכך בבכי...
מהשאלה שלך... קשה לי אפילו לכתוב "כן" למרות שאני יודעת. אולי אספר לך במייל מה יצא לי בטיפול. אבל כן. וגם (ואלו זכרונות שלא עשו עמי את חסד ההדחקה) היכה והשפיל את כולנו, כלומר אני אמא שלי ואחי, וגם הכסף היה תמיד דרך לקנות אנשים. שלא לדבר על אמא שלי... שהתעללה ודחתה בצורה משפילה. אז מה הפלא שאחי הצטרף לחגיגה? ואני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות לכתוב על מה שעוללה בלי לתאר מעשים איומים. אוף. לא פייר שאני מביאה את זה לפורום ביום שישי בערב... הבת שלך נשמעת חמודה. אני מתגעגעת לבנות שלי והן התקשרו אתמול ודיברו איתי הרבה... אהבתי כשהמטפל אמר לי שהוא יכול להבין את הגעגעועים גם בגלל החשיבות של הקשר ההורי עבורי, גם בגלל שחלק מההורות שלי בקשר עם הבנות חודרת פנימה לחלק הילדי שבי וגם... כי הוא אבא בעצמו
