כל כך רציתי...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כל כך רציתי!!! שסוף שבוע הזה יהיה שונה מהקודמים... כל כך רציתי שאצליח להרגיש יחסית טוב ונראה לי שאפילו האמנתי שזה אפשרי אבל המציאות הראתה לי את ההפך היום נגמר בבכי מר בכיתי בערך שעתיים ולא יכולתי להפסיק (ואני לא מהאנשים שבוכים בקלות. כדי שאני אבכה אני צריכה להרגיש רע ברמות שקשה לתאר אותן במילים) באיזשהו שלב גם נגמר לי האוויר והרגשתי שאני ממש נחנקת ההורים "היקרים" שלי כן, הם רוצים לעזור לי כן, הם רוצים שיהיה לי טוב כן, הם אוהבים אותי אבל הם גם מצליחים לגרום לי להרגיש כל כך אשמה על מי שאני כל כך אשמה על זה שאני בכלל קיימת אומנם בסוף הם גם מסבירים לי שלא התכוונו לזה ואומרים לי שהם מקבלים אותי כמו שאני ומרגיעים אותי ואומרים לי שאני לא אדאג ושהכל בסדר אבל אני עדיין מתחילה לבכות, כשהכל כבר נגמר כשכבר ביררנו מה הם הרגשות והמחשבות של כל אחד מאיתנו כשאני יודעת מאיזה מקום נאמרו הדברים כשאני יודעת שאף אחד לא רצה להאשים אותי אבל הדברים נאמרו בהתחלה איך שהם נאמרו ומעבר להבנה יש גם רגשות שהדברים עוררו והרגשות לא מרפים ממני והלוואי שלא הייתי קיימת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא נראה לי שהם מבינים איך לגשת אליך איך להתייחס מה הצרכים שלך גם כנפגעת תקיפה מינית אולי כבד עליך לבד מולם ואת זקוקה לגורם מתווך שיתמוך בך ויסביר להם אם הם יגיבו בשלילה מוחלטת אז תדעי שהם עדיין בהכחשה ולא יכולים לתמוך או להועיל לך ההיפך רק להזיק. וכדאי לשקול ניתוק מגע זמני עד שתתחזקי.... צר לי על הציפיות שמתאכזבות בכל פעם מחדש. תחזיקי מעמד ותמצאי מי שיאהב ויקבל אותך כמו שאת. זו התרופה הטובה ביותר.
הקשר שלי עכשיו הרבה יותר חזק עם אמא ואותה אני מתכוונת להביא לטיפול. הקשר עם אבא די רופף ואני לא מרגישה שנכון לעכשיו אני מוכנה להיות איתו בקשר קרוב יותר וממש לא מתאים לי לדבר איתו בטיפול. סה"כ ההורים שלי כן מקבלים אותי כמו שאני ותומכים בי. פשוט יש מדי פעם קצרים בתקשורת. בעיקר זה קורה כשהם מתחילים לדבר מהמקום הכואב שלהם ושוכחים מה זה יכול לעשות לי. ואז הדרך בה הם אומרים את הדברים יכולה לפגוע ולגרום לחרדות ולרגשות אשם. בסופו של דבר כשאחר כך מדברים על מה שקרה הכל מסתדר. הם מצליחים להבין אותי ולהיות איתי.
