במילים האלה אני מנסה להעביר מה אני מרגישה ,
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בזמן האחרון, שיר הליצן מילים מרדכי לבנון היו היה פעם, כך סבתא אומרת, היו היה פעם קרקס. בין חבל לחבל שם דמות מכרכרת זאת דמות הליצן הננס. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. קטן וזעיר הוא נראה מול היתר אך עת לזירה הוא נכנס - פורץ הקהל בתשואות חן לפתע לכבוד הליצן הננס. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי עצוב רק אצלו המבט. דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי, כי הוא להצחיק רק נועד. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. וערב אחד אביו מן החבל נפל וגופו התרסק. בכה הקרקס עת טמנוהו בקבר, אך בנו הליצן עוד צוחק. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. משהו חיצוני אצלי צוחק, משהו פנימי אצלי בוכה.
כתם יקרה, הזדהות מוחלטת!!! גם אני מין ליצן צוחק, מצחיק את כל העולם... ובפנים כואב... את יודעת כשאני נפגשת עם המטפלת שלי עד שאני נכנסת לחדר שלה (מדובר במקום ציבורי) אין כמעט חדר שאני לא נכנסת אליו וצחוקים עד הודעה חדשה... עד שהמטפלת שלי אומרת לי שזה על חשבון הזמן שלי, אבל כשאני נכנסת לחדר שומעים בכל האגף את הבכי והצעקות שלי, עד כדי כך שעכשיו עלינו לקומה אחרת, כי אני משביתה להם את העבודה...
מרגישה כמוך....ולי זה מזכיר את השיר הזה: כפל חוה אלברשטיין מישהו בוכה בי מישהו בי רן מישהו הולך בי בלי ידע לאן מישהו גונח מישהו צוהל איש בי מתייפח איש בי מתהולל מישהו בי ילד מישהו בי סב מישהו לתכלת בי נושא עיניו משהו הומה בי חרש וממתין ואני יודע ואיני מבין.
ובכל זאת: במשך כמה שנים בטיפול חשבתי שזו מסכה ורק הכאב והזכרונות והגעגועים הם חלקים אוטנטיים. אבל הגעתי למסקנה שכל החלקים כולם הם חלקים שמרכיבים אותי כשלם. ואני משתדלת למצא את המילים שלי... יותר מדוייק לי מאשר להשאב למילים של אחרים. חלק מהחיפוש העצמי.
כתם יקרה אני מסכימה עם פיה.... יש הרבה כאב...שקל לו להשתלט ... לא לתת מקום לדברים אחרים... טובים ...שמחים יותר.. יש את החלק הכואב...החשוך.... ויש עוד מקום לאור.... אפשר ושניהם יהיו חלק ממך? לאט לאט החלק השמח של האור יתפוס ותר ויותר מקום???.!!! מחזקת אותך אידה
בדיוק בגלל כפל הפנים שמתבטא בו. דימוי הליצן דימוי הפרפר דימוי הדולפין דימוי השחף סמלים שבאים מתוך כאב רב ועצום. האם הם מקריים?
