רע לי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
נפגשתי היום עם המטפלת שלי, בכיתי לה את נשמתי היום. ועכשיו אני מוצפת... אני שונאת להיות מוצפת... רוצה להיות לבד עם עצמי, עם הכאב שמציף אותי... כל פעם שאני חוזרת ממנה, ההרגשה הרעה הזאת שוב תופסת אותי, ואני כל-כך לא רוצה. היא אומרת לי שהתחושות הקשות הם שלב חשוב בהחלמה... למה אי אפשר סתם להחלים? בלי כל התחושות הקשות שמלוות אותי? מיליון פצעים שעדיין פתוחים, ואני אפילו לא בשלב התפרים. אני מתה לישון עכשיו, אבל הילדים לא מניחים לי, אחד רוצה לשתות, השני רוצה משהו אחר, אני חייבת עכשיו להיות עם עצמי, יש לי מערבולות במח.
בסוף יהיה טוב
בתור אחת שיורקת דם שנקווה אליה דבר יום ביומו ואף ממורקת על ידו. מאחר וכל אלמנט בחיי כרוך בדם ויזע ותמרות עשן. אני ברז ניקוז הדם של כלל ישראל. ... "אך לא אלמן ישראל" כי הדם הוא הנפש. כי הדם הוא האדם! אחר הדימום, יגיע עת הדממה- מנוחה ונחלה. כי הזורעים בדם ובדמעה- ברינה יקצורו! תחזיקי מעמד, יקירתי. שדה ניר- מדממת כרונית........
האם בטיפול את מרגישה שאת מקבלת תמיכה וכוחות? יודעת שטיפול הוא תהליך לעיתים חודרני ומחזיקה לך אצבעות על האומץ וההתמדה. לפעמים אחרי שמוציאים מצשהו כואב שצבר מוגלה ורעל בהתחלה כואב ולא מרגישים שיפור אבל עם הזמן השיפור מתרחש בזינוק קדימה. אולי תוכלי להצביע על משפט או על מסר מסויים שהקשה עליך במיוחד?
תודה לכולם על התמיכה, לשאלתך אופיר, דיברתי איתה היום על הפדופיל במדרגות, זוכרת שכתבתי לא מזמן. בכיתי בכי שהיה עצור ואצור במשך בערך שלושים שנים. אז תתארי לך כמה בכיתי, אגב עודני בוכה.
