,מרגישה, מתנתקת,רוצה לעצור את הבולמוס,"טריגר"

ויתרתי לעצמי העיפות הנפשית הכריעה אותי,לא הלכתי לעבודה אמרתי שאני לא מרגישה טוב ומאז שחזרתי אחרי הצהרים אני לא מפסיקה לאכול,מלוח, מתוק, חמוץ,הבטן שלי כבר משדרת לי שאני אפסיק, אבל אני ממשיכה,רוצה עכשיו להוציא את הכל,אני שונאת את עצמי שאני ככה,מאבדת שליטה, שונאת את עצמי שאני פוגעת בי,מרגישה את אבא,רוצה לברוח ממנו,ולא מצליחה,רוצה לצעוק חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק, אני כבר מכירה את הבולמוס הזה היום אני אוכלת ואוכלת עד שאני אתפוצץ ומחר אני לא אוכל כלום מקיצוניות לקיצוניות אני רוצה להקיא את אבא מתוכי אני רוצה להעלם,להשמין,שהוא יגעל ממני,שלא יתקרב אליי,אני רוצה שימחק אותי, אני רוצה לשכוח אותו,אני רוצה לשכוח אותי. קולות מראות ריחות,תעלמו ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

כתם יקרה, האם את לבד? האם יש איתך מישהו שירגיע? אני כאן איתך, מאד עצוב לי מה שעובר עלייך, אני מכאן רק יכולה לנסות לחזק אותך, אני מבינה מה עובר עלייך. כל פעם שאני קוראת את הדברים כאן אני מקבלת עוויתות של כאב, רק מלשמוע כמה צער יכולים לגרום הורים לילדות או לילדים שלהם, בהתנהגות האיומה הזאת שלהם. הלוואי כתם יקרה שיעבור לך הלילה הזה בשלווה יחסית... והמחשבות הקשות יניחו לך.

כתם יקרה ואמיצה איך את הבוקר? מבינה את המאבק מול האוכל..וכל כך מזדהה עם הרצון להיות מגעילה כדי שלא יתקרבו..ולא יפגעו שוב..כל כך מוכר הכאב הזה שאת מתרגמת למילים כל כך ברורות וחזקות. מקוה שאת מרגישה יותר טוב ורוצה להזכיר לך שהוא כבר לא יכול לפגוע בך היום..היום את כבר לא ילדה קטנה..את אישה מדהימה עם המון כוחות.. שולחת חיבוק דמעה