כלואה בתוך הגוף
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני לא מאמינה שאיי פעם יהיה לי מקום שבו אוכל להרגיש ,אותי ,במלא מובן המילה. לאחרונה מצאתי מטפלת טובה מהמגזר הדתי שמטפלת ברגסיה והיא יכולה לשמש לי כמדריכה רוחנית עם מתן משמעויות והבנה ואמונה עמוקה לכל דבר בחיי. היא דיי טובה התרשמתי מאד בטלפון . שאלתי אותה האם יהיה בכוחה לעזור לאחת כמוני עם המון תסבוכות ובעיות והיא ענתה שכן. היא שמעה על ההתעללות שעברתי בגיל צעיר על הגרושים ו כו') אך שוב יש לי ספקות ופחדים וכבר דחיתי אותה פעמיים. היא מוכנה בפעם הראשונה לבוא עד לביתי. אני מלאה בפחדים וספקות מצד אחד רוצה לראותה לתת לה אותי על מגש ומצד אחר אני בטוחה שלא תהיה פתיחות כלל מצידי . נכון שעד שלא אנסה לא אדע איך מתכוננים לזה. כולם במשפחה מעודדים ואני מתחפרת יותר בעמדת הפחד מפניה. הצעד הראשון קשה כקריעת ים סוף. ההשתפנות ,,הזאת בהחלט לא הולם אותי . (כניראה שיש דברים בגו והגוף משדר ההפך) ואני בנתיים טרודה כן ללכת לא ללכת כן לצלצל לא לצלצל,, אני מאכזבת את עצמי ולזה אני רגילה. לאחרונה אני שוברת גבולות ומוסכמות ולא איכפת לי מה חושבים עלי . האם היגעתי לבור התחתיות? ניראה שכן האם אני נהנת להיפלש שם מדוע? שלכם ורד
הוא העביר את עצמו לדף הבית, אני אכתוב לך שוב יותר מאוחר, רק רציתי שתדעי שקראתי והגבתי.
טיפול הוא בעצם המקום בו את יכולה לפגוש את עצמך,בלי מסיכות,אמיתית כמה שאפשר, הוא בעצם המקום שבו אנחנו נמצאים במעיין מעבדה או חממה,שהמטפלת היא בעצם ההשתקפות שלנו דרכה, בטיפול את לומדת להכיר את עצמך,לשאול, לתהות,לשתוק,לכאוב,להדוף,לקרב, ולאט לאט לומדת לקלף את שכבות הבצל,וזה לא פשוט ואפילו מורכב,ואת מרגישה חשופה בפניה,ואלי אם את חשופה היא עלולה לפגוע,וזה גם אינטמיות שאולי מפחידה מלחיצה ולמה בעצם אני צריכה לחשוף את עצמי,כי אם אני אחשוף אני יותר פגיעה, וכל זה ורד קיים באינטרקציה טיפולית,את לומדת לאט לאט שיש לך מקום שבו תוכלי להתחבר לעצמך,מקום בו תוכלי להרגיש,מקום שבו תתחילי לבטוח במטפלת,ולתת לה ללכת יחד איתך במסע הזה שהוא לא קל ודורש הרבה אומץ והסתכלות פנימית הוא דורש לבטוח ולתת אמון,זה כאילו תנסי לדמיין שאת על המסלול לפני המראה וזה בלילה בחושך,ורק אורות דרך קטנים מנצנצים ואת בהתחלה נוסעת לאט לאט גומעת מרחקים,עד שאת מגיעה לקצה של המסלול ואז את רצה על המסלול ונוסקת כלפי מעלה ואורות הדרך הקטנים הם בעצם אבני הדרך או האור שלך בהתקרבות שלך לעצמך האורות החיצונים והאורות הפנימים עשית כבר צעד ראשון,דיברת איתה בטלפון ואפילו התרשמת לחיוב זאת כבר התחלה אולי את עוד לא מוכנה רגשית תני לעצמך את הזמן,ושתרגישי שאת מוכנה לתת לעצמך יד ולצעוד במסע אז גם תיזמי להפגש איתה אני שנתיים לא רציתי לשמוע מטיפול,וזה היה בתקופה של משבר מאוד גדול בחיים שלי והיום אני לא מצטערת שהכרתי את המטפלת הנוכחית שלי מאחלת לך לאזור אומץ ולעשות את הצעד הזה זה הגשר אל הרגש ואני כאן אם תרצי
אני מודה לך על מכתבך החם והקולע מילותייך ריגשו אותי וחשבתי איך גם את מתמודדת עם אותם רגשות כמו שלי כמו יתר הניפגעות אני חושבת שאני צריכה לקחת כמה משפטים ולשנן אותם כמו להתחבר עם עצמי בטיפול ולקלף את השכבות המכבידות והמקום איתה יהיה רק שלי ובשבילי תודה על העידוד מעריכה את מה שכתבת ובהצלחה גם לך ורד
ורד יקרה אני שמחה לשמוע שהחלטת ללכת לטיפול... ולתת לעצמך מקום...לעצמך...לרגשות..ותחושות שלך... ללכת לטיפול זה לשים את עצמך במקום ראשון....זה להחליט לצעוד לקראת שינוי...באומץ רב...בכוח עצום... אני יודעת כמה קשה...כמה קשה ההחלטה...כמה קשה להגיע למפגש הראשון... תסמכי על עצמך... תני לעצמך להיות עת עצמך....במה שתבחרי לשתף...לדבר...או לשתוק.. הכל...בקצב שלך... הדרך היא קשה וכואבת לפעמים אף יותר...אבל את לא לבד...יש מי שאיתך....מלווה מקשיב..מבין... ותומך... איני מכירה את הטיפול שאת מתארת... אני חושבת שהכי חשוב שתבדקי שהמטפלת הינה אשת מקצוע שמומחית בתחום הנפגעות... אני חושבת שזה חשוב ויכול לעזור ולהקל מאוד... ספרי לנו... מחזקת אותך אידה
אז שתדעי שחשבתי עליך... מסכימה עם מה שכתבה אידה. ומוסיפה לגבי המטפלת שהנושא של להכנס אליך הביתה לא נשמע על פניו רעיון טוב. עלולה להיווצר תחושת אובדן פרטיות ומומלץ לצאת לטיפול במקום נייטרלי עבורך. קחי את הזמן שלך. אוהבת אופיר.
מבירא עמיקתא נותר לנסוק אך לאיגרא רמא... באם את מתפלשת בבוץ..בדרך חתחתים...בשאול תחתיות... כל שנותר לך..כברירת מחדל, כברירה קיומית...כצחוק הגורל זה אך לעלות ולהתעלות...- על עצמך....להתחבר אל עצמך...לשחר מעצמך על מנת להוציא המיטב מעצמך......להכיר את עצמך-מהותך-יחודך-יעודך.. באמת ובתמים. אם את בשפל המדרגה... זה הזמן לצעוד בהדרגה... מדרגה אחר מדרגה... עם יד מנווטת...אישיות מנהיגה... אל דרך אחרת..ברת סיכוי... שתהי בה בעלת יכולת קבולת.. יכולת הוצאת הסיבולת.. להפסיק עם הריצוי.. ולהתחיל במישור המיצוי... והתובנות ננבטות..ומביטות באספקלריה הנאורה של נפשך.. ויקראו לך בזמן הנכון ובמינון הנבון להצמיח ולהשביח...עומק נפשך.... מחזיקה לך אצבעות בתהליך המפרך.. בתקווה כי תפריכי כל מצוקותיך..באמצעות הטיפול... ופשוט:תפרחי! זכרי: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים! ורק גורם מקצועי חיצוני יסייע ממך לצאת ממ"ט שערי יסורים! שלך, המתוסכלת האלמותית.
