חדשה כאן

היי לכולן, קוראת כאן כבר כמה ימים ובוחרת לשתף בקושי עכשווי שלי. התחלתי טיפול אצל מטפלת חדשה לפני כ- 8 חודשים, אחרי טיפול קודם שעזבתי.פוחדת לתת למטפלת החדשה להתקרב בגלל שנפגעתי בטפולים הקודמים, דבר שהפיל אותי מאד ובעצם נשארת לבד עם כל העומס. מנסה עכשיו לגעת בחלק הכי קשה בסיפור שלי שהוא סדיזם בגלל שזה התפוצץ ומציף אןתי ולא מצליחה להוציא את זה מיתוכי, לא מרגישה מוכלת או בטוחה בטיפול, פוחדת ליפול שוב ומיצד שני גם לא מצליחה לדבר ובעיקר לא נותנת למטפלת להתקרב, פשוט מתה מפחד, לא יודעת מה אני רוצה או צריכה כדי שזה יסתדר עם המטפלת, כמו איבדתי את הצפון. מוצפת ורע לי ברמות, מרגישה לבד... סליחה שנפלתי עליכן על ההתחלה. מציאות - אחרת

תמשיכי לכתוב על זה ותיראי שדברים יסתדרו לך . זאת תקופה קשה ולחוצה היא תעבור לך מבטיחה

תודה על המילים החמות. לבנתיים לא ממש יכולה לכתוב על זה אבל בהחלט יש איזה שהוא עיבוד בראש וקצת יותר ברור לי מה קורה. חיבוק

מוזמנת להיות חלק ואין צורך להתנצל אני חושבת שזה מצויין שאת בטיפול מבינה את המשמעות והחשיבות עבורך אבל עדיין לא סומכת... לא מרגישה בטוחה אני יכולה להבין את הקושי האנשים שסמכתי עלייהם הם הפוגעים... הם הפרו את האמון אז אך להאמין... אני חושבת שכדאי לבדוק מהיכן זה בא? האם אלה הפחדים שלך? האם משהו במטפלת בטיפול? האם אפשר לפתוח זאת בפני המטפלת? טיפול צריך להיות מקום בטוח האם הוא כזה עבורך? מחזקת אותך אידה

האמת היא שרק תוך כדי כתיבת ההודעה כאן הבנתי שהבעיה שלי היא שאני מתה מפחד.... מפחדת ליפול שוב כמו שנפלתי, (לניסיון אובדני) כי אני לא בטוחה שיהיה לי מספיק כוח לחלץ את עצמי שוב ממקום כל כך נמוך, כי הייתי לבד שם וזה כל כך טילטל אותי. אני לא נותנת למטפלת להתקרב, כי כשנתתי למטפלת הקודמת להתקרב עד הסוף, כאילו השלתי את כל ההגנות שלי בסופו של דבר היא הפילה אותי. והמדריכה שגם לה אפשרתי להתקרב עד הסוף, הביאה אותי באמצעות אהבה שהעניקה לי, לפריצת דרך ענקית ובסוף היא חתכה את זה בבת אחת כי בעצם זה לא היה נכון מלכתחילה וגם כי זה הוציא אותה מהאיזון האישי שלה, מן הסתם היא לא אמא שלי. בקיצור כשגם היא בעצם התנתקה באחת, נפלתי לתהום שכמעט לא הייתה מימנה דרך חזרה. אמנם עם היציאה מישם הגיעו המון תובנות ואני כבר לא שם ובמובן מסויים בחרתי בחיים, עדיין לא יודעת איך לחיות אותם, אבל לא עם מחשבות של למות כמו לפני הנפילה הגדולה הזאת. אחרי התנסות שכזאת אין לי אומץ לנסות שוב ולאפשר למטפלת להתקרב אלי כדי שזה לא יחזור על עצמו. מסתבר שהכל שלי ובגללי ולא קשור בכלל למטפלת. לא יודעת מה עושים עם זה, פשוט מתה מפחד, אפשר להגיד מבועתת.... תודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת.

שמחה מאוד שהחלטת להצטרף אלינו לפורום הספקתי כבר לקרא אותך בכמה תגובות יותר למטה בשרשורים ,מרגיש לי שאת כבר בת בית את מוזמנת לכתוב כל מה שאת יכולה , מסוגלת מה שבא לך -הגבולות לשיתוף הם שלך שמונה חודשים בטיפול עם מטפלת חדשה לפעמים אינם מספיק זמן כדי לבטוח בה , לתת אמון כדי לשחרר,,,,,,,,,,, אומרת לך את זה מנסיון שלי , למרות שאינני יכולה לומר שנפגעתי משום מטפלת ,ברור לגמרי שיש בך את הפחד לתת אמון מחדש , אולי תשבי עם עצמך ופשוט תתחילי לכתוב כל מה שיעלה בדעתך -על הפגיעות שספגת ממטפלות/ים מה זה עשה לך , על כל הפחדים שלך , על הרתיעות שלך על המצב הרגשי שלך עכשיו , כך קודם כל את מעלה את הכאב על הכתוב ,זה מאוד מקל ומשחרר ,למשל בוחרת בשינוי כתבה למטפלת שלה ונתנה לה לקרא -זה מאוד עזר לשתיהן מאמינה שיעזור גם לך , גם אני הייתי עושה כך , יושבת בבית שעות וכותבת לא עמוד אחד או שניים , מעל 10 עמודים של פוליו ולפני הכניסה למטפלת הייתי מוסרת לה את כל מה שכתבתי כח מה שלא הייתי מסוגלת לומר במילים ,וזה מאוד עזר ברור שתהי מוצפת מפני שהכל נשאר בפנים , לא השארת שום פתח מילוט לברוח בגלל הפחד שלך ,אולי תנסי לכתוב ולתת לה לקרא ? בכל מקרה אין לך מה להפסיד , אולי יקל עליך ? שולחת חיבוק גדול וחם מכל הלב חטולית

תודה על המילים החמות וקבלת הפנים החמה. אני אנסה לאמץ את הרעיון ולכתוב למטפלת את מה שאני מרגישה, אם כי באיזה שהוא אופן כבר אמרתי לה שאני פוחדת ליפול שוב. מה שהיה חסר הוא שלא הבנתי שאני פוחדת לתת לה להתקרב בגלל שאני פוחדת ליפול, חשבת שזה בגלל שאני לא סומכת עליה עדיין ומסתבר שזה הרבה יותר מורכב מיזה. האמת היא שאני גם הרבה יותר רגישה ופגיעה כרגע כי אני לראשונה בחיי מחוברת לרגש מבפנים, ועומדת לחתן ילד בעוד שבוע וחצי, דבר שמאד מרגש אותי, וכאחת שאף פעם לא הייתה מחוברת לרגש אני קצת הולכת לאיבוד עם ההצפה הרגשית הזאת. זה פשוט הכל ביחד... שוב מאד מודה ך, תודה על החיבוק ושולחת גם לך חיבוק, שלך מציאות אחרת.