לא מוצאת שקט..טריגר...

לא מוצאת מנוחה מהתמונות..תמונות קפואות בזמן...עוצמת את עיניי והן ישר מופיעות...פוקחת עיניים והתמונות עדיין שם...רואה אותן מולי..הן מתערבבות לי..אני ילדה קטנה..ופתאום לא כל כך קטנה...ואמא שם..ופתאום היא לא...ופעם זה אבא..אבל פתאום זאת ההיא..ושוב הכל מתערבב..ופתאום הנה משהו שאני לא מכירה..תמונה חדשה...ועוד זכרון חוזר..ואולי זה לא זכרון..אולי רק דימיון...שוטפת פנים במים קפואים..מנסה לגרש את התמונות בכוח....תמונה רודפת תמונה..תיכף אתחיל לצרוח..בשקט..בתוך הראש...עוד שניהה כבר אשתגע..דיייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מצטערת לשמוע. אני זוכרת שהרגעים האלו מרגישים נורא. זה קרה לי המון בתחילת הטיפול. לי עזר לעשות משהו נעים. אפילו כוס תה חם להקיף עם הידיים ואיזו קוביית שוקולד לידו... מקווה שלא אמרתי משהו שאסור... מקווה שתצליחי למצוא טיפול תומך.

תודה על העצה..ניסיתי לשתות תה..קצת לפנק את עצמי..אבל התמונות לא מרפות...אלך תיכף להתקלח..אולי זה יעזור...

דמעה יקרה מצטערת לשמוע כמה קשה... התמונות...המראות שחוזרים... הכאב...הפחד... יודעת כמה קשה...כמה את נלחמת כאן איתך אידה

כמו כל המלחמות שלי בימים אלה גם המלחמה הזאת נראית אבודה מראש..והכוחות שלי נגמרים..המצוקה של היום יום כל כך קשה וכאילו זה לא מספיק יש כל הזמן את הזכרונות..התמונות מהעבר..וזה לא מרפה..ולא נותן מנוחה..אני באמת מרגישה שרוצה לצרוח ולבכות אבל פוחדת שאם אתחיל לא אוכל להפסיק לעולם..מפחיד כל כך לחיות ככה:(((